פשוט תהיו עצמכם

זה לא פשוט להתנהג ״בטבעיות״, במיוחד בעבודה, אבל זה משתלם
X זמן קריאה משוער: דקה

אם אפשר להסיק משהו מהאמרה היוונית העתיקה "דע את עצמך", לאנשים יש אובססיה להיות עצמם כבר הרבה מאוד זמן. ואין פלא: התנהגות טבעית בדרך כלל קשורה ברווחה נפשית – מחקרים הוכיחו שאנשים שמאמינים שהם מתנהגים "כמו עצמם" הם מתוחים פחות וההערכה העצמית שלהם גבוהה יותר. נראה שהיתרונות שבהתנהגות אותנטית משמעותיים במיוחד במערכות יחסים בין אנשים: המחקר מראה קורלציה בין תחושה של חוסר-אותנטיות בתקשורת עם אנשים אחרים לבין תסמינים של דיכאון. מחקר בקרב מתבגרים מצא שהקשר בין חוסר-אותנטיות ותסמיני דיכאון ניכר בעיקר במערכות של בני נוער עם הוריהם.

ולמרות זאת, לאנשים מסוימים, במצבים מסוימים, קל יותר לדבר על "להיות עצמך" מאשר לעשות זאת. בתחומים מסוימים יש לנשים יתרון. הן מדווחות על תחושות רבות יותר של אותנטיות אישית במערכות היחסים הרומנטיות שלהן מאשר גברים ובני נוער, ויש סבירות גבוהה יותר שהן יאמרו שהן חשות בטבעיות בקרב חבריהן הטובים ביותר. מנגד, בגיל ההתבגרות בנים מדווחים שהם מרגישים "כמו עצמם" כשהם עם אבותיהם יותר מאשר בנות – וגברים צעירים מרגישים שהם מתנהגים בטבעיות עם המרצים שלהם יותר מאשר חברותיהם לכיתה.

אך גברים ונשים מסכימים לפחות על דבר אחד: התחושה שעבודה יוצרת הזרה. כשמבוגרים בארצות הברית, אנגליה ורוסיה נשאלו עד כמה הם מרגישים שהם מתנהגים כמו עצמם בנוכחותם של אנשים שונים, עמיתים לעבודה הגיעו למקום האחרון והלא חביב. הגיוני שאנשים ירגישו נוח יותר בקרב משפחה וחברים מאשר בקרב עמיתים (לא שאי אפשר לאהוב חברים לעבודה). אבל מפתיע יותר לגלות שאצל אמריקאים ואצל בריטים, התחושה של חוסר אותנטיות בעבודה לא השפיעה באופן משמעותי על מידת הרווחה הכללית (את הרוסים זה ביאס קצת יותר).

ועוד דבר: פסיכולוגים מאוניברסיטת וייק פורסט גילו שנבדקים דיווחו לעתים על תחושת אותנטיות גבוהה יותר כשהתנהגו באופן לא טיפוסי בזמן פעילויות במעבדה, למשל תוך כדי משחק או דיון באתיקה רפואית. מופנמים חשו יותר "כמו עצמם" כשהתנהגו כמו מוחצנים; וזה היה תקף גם לגבי אנשים לא נחמדים שהתנהגו בנחמדות ולגבי אנשים רשלנים שגילו אחריות. המחקר קבע שהניסיון המודע לאמץ את התכונות הללו יכול לסייע לאנשים "לשפר את בריאותם הנפשית". באופן מעניין, החוקרים טענו כי הנבדקים שעשו כן – למשל מופנמים שהתנהגו כמו אנשים מוחצנים – לא "זייפו". האם ייתכן שאיש מאתנו אינו מי שהוא חושב שהוא?

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ג׳ולי בק, Atlantic .


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

6 תגובות על פשוט תהיו עצמכם

01
ד.

לא רק ש"שאיש מאתנו אינו מי שהוא חושב שהוא" - יתרה מזו: איש מאתנו אינו מישהו מסוים הניתן לתיוג והגדרה. איש מאתנו אינו מסוגל לנבא בוודאות איך יתנהג הוא עצמו בעתיד, מפני שהתנהגותנו תלוית-הקשר ואין לנו כל שליטה על הקשרי-העתיד.

התיוג-העצמי שלנו גם הוא אינו "שלנו" - גם הוא תלוי תרבות (שם כללי להקשרים רווחים בסביבה מסוימת). ידוע הניסוי שבו סטודנטים דו-לשוניים ממוצא מזרח-אסיאני באוניברסיטאות אמריקאיות מילאו שאלונים של הערכה עצמית. כשכתבו באנגלית - הייתה הערכתם העצמית גבוהה במידה ניכרת מזו שהביעו ביפנית או בסינית.

על כן עצם הרעיון שקיימת התנהגות "טבעית" לנו - אינו עומד במבחן המציאות. להתנהג באופן בלתי-אופייני הוא דבר טבעי לגמרי.

02
אמילי

כמופנמת בעצמי, וכמי שרוב חבריה הם גם כאלה, אני לא חושבת שזה מפתיע בכלל. להיות "מופנם" זה לא תכונה שמגדירה את האישיות של האדם המופנם. היא אולי מגדירה אותו כלפי חוץ אבל לא ביחס לעצמו. לאדם מופנם יש מחשבות, דעות, ואישיות שהוא פשוט מסתיר מהעולם. אנחנו מרגישים "לא עצמנו" כל הזמן. בדיוק בגלל זה התנהגות מוחצנת היא משחררת ומאפשרת לאדם "מופנם" להרגיש כמו עצמו.

    מעניין מה שאת אומרת. למעשה המופנמות מקבלת כאן מעמד מיוחד. אני לא חושב שאפשר לבטל אותה כמשהו שאינו חלק מהאישיות, אבל מצד שני היא עולה אל "מעל" לאישיות ומושלת באופן ההתגלמות של התכונות האחרות. נוצרת ההפרדה שאת מתארת, ואז אפשר לדבר על פגיעה באותנטיות. אבל לאו דווקא כי הביטוי החיצוני הוא לא אותנטי, אלא כי הוא במתח עם עולם אחר לגמרי שנמצא בפנים, במקרים רבים עולם עשיר וסוער יותר... מתסכל. לא בטוח שהקריאה השטחית משהו "פשוט תהיו עצמכם" תעזור כאן: אם "עצמי" הוא מופנם, מה בעצם השגתי?

ככל שאנו בונים אופי שהוא ה"אנחנו האותנטי", אותו אופי הופך בעצמו למעטפת. גם במצב הטבעי שלנו אנחנו מלאים בהרגלים, דרכי חשיבה, פרפורמטיביות מסוימת, וכל אלה הם דברים שצברנו לאורך השנים ונועדו להתאים את ה"אני הפנימי" לעולם שבו הוא חי. אבל ההתאמה הזאת היא מאוד כללית וגסה, הרי אנחנו עוברים חוויות מגוונות ונתקלים בסוגים שונים ומשונים של אנשים. והאותנטיות הנקייה היא דבר מה שמתרחש בהווה, ולכן מוצא את עצמו במתח עם "האופי האותנטי" שמלא כולו בעבר. הסבר מסוים ללמה כשאנחנו משחקים או מאמצים במודע אופי זר, אנחנו מרגישים אותנטיים – גם אם למתבונן מן החוץ נראה כמו זיוף מוחלט.

אולי התפיסה המקובלת של אותנטיות היא דיכוטומית מדי. אנחנו כמו בצל. או אולי אפילו פרקטל של אותנטיות וחוסר אותנטיות.

    05
    ד.

    הנקודה שאמיר מעלה בסוף הדברים מעניינת ונכונה: לא רק שאנו פרקטל של אותנטיות וחוסר אותנטיות, אלא נכון יהיה לומר שכל תכונה שנייחס לעצמנו נמצא כי היא קיימת בנו בצורה פרקטלית. אנו יכולים למצוא בעצמנו אינסוף סדירויות אבל ברגע שתנוח דעתנו שמצאנו והגדרנו חוקיות מסויימת, תפער המציאות את פיה ותבלע אותה באופן בלתי סדיר ולכן בלתי צפוי. לזה הייתה כוונתי כאשר כתבתי לעיל שאיש מאתנו אינו מסוגל לנבא בוודאות איך יתנהג הוא עצמו בעתיד.