צחוק, צחוק, אבל רע לבריאות

יש אמונה מקובלת לפיה ההומור טוב לבריאות. נוהגים לקשור את ההשפעה של הומור וצחוק כמעט לכל תועלת בריאותית שאפשר להעלות על הדעת. טוענים שצחקוק מהסוג הישן והטוב יכול לסייע בהפחתת כאב, לחזק את מערכת החיסון, להועיל ללב ולהוריד את לחץ הדם.

אלא שהמחקר על אודות התועלת שבהומור והצחוק לבריאות העלתה תוצאות שאינן חד-משמעיות, ומסתבר שרוב הטענות נעדרות בסיס או לפחות מופרזות. המחקרים האמינים ביותר על הומור ובריאות מראים בדרך כלל לא יותר מהקלה קצרה בכאב בעקבות חשיפה להומור – למשל, בעקבות צפייה בסרט קומי – או שההומור בסך הכול מסייע להקל על הסימפטומים של מחלה. עד כה, שום מחקר לא הראה באורח משכנע שהומור יכול לסייע לאדם להחלים ממחלה חמורה.

דרך אחת לחקור את הקשר בין הומור ובריאות הוא להתבונן על בריאותם של אנשים שמשתמשים בהומור כחלק מעבודתם: בדרני סטנד-אפ ואמני אימפרוביזציה, למשל. אגב, לא זאת בלבד שהללו משתמשים בהומור כחלק מהמקצוע שלהם, אלא שהם גם מגלים רמות גבוהות של מיומנות בהומור. כך שאם ההומור טוב לבריאות, היינו מצפים שקומיקאים יפיקו מכך את מרב התועלת.

תוכי מת

על אף שלעתים קרובות נטען שהומור עשוי להאריך את החיים, המחקר דווקא גילה את ההפך. מחקר אחד גילה שקומיקאים וכותבים בתחם ההומור, וכן בדרנים ברמה גבוהה, מתים בגיל צעיר יותר לעומת אנשים מפורסמים אחרים שאינם בדרנים. בדומה, חוקרים גילו ששיעור התמותה בקרב הקומיקאים הבריטים המצליחים ביותר בכל הזמנים היה גבוה ביחס לשיעור התמותה של המצליחים פחות. מחקר אחר גילה שקומיקאים העוסקים בסטנד-אפ מתים בגיל צעיר יותר לעומת שחקנים קומיים ושחקנים דרמטיים.

אך המחקרים הללו היו מעט מוגבלים, כיוון שהם כללו רק קומיקאים ממין זכר, ורובם היו כבר מתים בעת עריכת המחקרים. בנוסף לכך, ההתמקדות בקומיקאים המפורסמים ביותר עשויה לגרום להטיה. אנשים מפורסמים לא פעם מנהלים חיים מאוד לא בריאים, ויתכן שקומיקאים שנכללו במחקרים מתו מסיבות שאינן קשורות לקומדיה או להומור, כמו שתיה מופרזת של אלכוהול, עישון או שימוש בסמים.

עמיתיי ואני החלטנו לנקוט גישה שונה. אספנו נתונים מ-511 סטודנטים לאימפרוביזציה – 224 נשים ו-267 גברים – כולם בחיים, מה-Upright Citizen’s Training Centers בניו יורק ובלוס אנג'לס. השווינו את קבוצת האימפרוביזציה הזאת ל-795 לא-קומיקאים, שתאמו בגיל, במין ובהשכלה.

ביקשנו מן המשתתפים משתי הקבוצות לומר לנו בכמה מחלות זיהומיות הם חלו בשלוש השנים האחרונות – למשל, זיהומים בדרכי הנשימה או בעור – וכמה זמן הן נמשכו. הנטייה למחלות זיהומיות היא אינדיקטור טוב לחוזק של מערכת החיסון שלנו.

אמני האימפרוביזציה דיווחו על כמות גדולה באורח משמעותי של זיהומים, שארכו זמן רב יותר, בשש מתוך שבע קטגוריות של מחלות זיהומיות שהתייחסנו אליהן, ביחס לקבוצת הביקורת. סך כל הימים שבהם סבלו אמני האימפרוביזציה מזיהומים היה פי שתיים לעומת קבוצת הביקורת: 40 יום לעומת 19.

החיסרון בכך שאתה מצחיק

המחקר שלנו תורם לראיות המורות על כך שאמני במה קומיים סובלים מבעיות בריאות רבות יותר מאשר אמני במה שאינם בתחום הקומדיה, לפחות על סמך הדיווחים שלהם עצמם. התוצאות הללו אוששו גם לאחר שנטרלנו השפעות של גיל, מין, השכלה, נוירוטיות ומדד מסת גוף. מכך עולה שלהופיע בהקשר קומי לא רק שאינו מסייע למערכת החיסון שלך, אלא שהדבר אף עשוי להזיק לבריאותך.

אפשרי שחייהם של אמני אימפרוביזציה רוויים מתח יותר מאשר חיי האדם הממוצע. קשה להפוך לקומיקאי: התחרות עזה והביטחון התעסוקתי נמוך. מעטים מאוד מבין אלו השואפים להיות קומיקאים מפתחים קריירה מוצלחת, ורובם ייאלצו בסופו של דבר לעבוד בתחום אחר. עבודה וההופעה בפני קהלים גדולים גם עשויה לחשוף את האמנים למחלות זיהומיות. הגורמים הללו אינם קשורים באורח ישיר להומור, אלא לסגנון החיים של כל קומיקאי המופיע בפני קהל.

ויש אפשרות נוספת. הראיות מורות על כך שאנשים שניחנו בחוש הומור אדיר הם אופטימיים מדי ביחס לבריאותם שלהם, ושהם לוקחים פחות ברצינות סיכונים בריאותיים אפשריים, ואפילו נוטים להתנהגויות שיש בהן סיכון. קומיקאים ואמני אימפרוביזציה עלולים להתעלם מסימני אזהרה או מסימפטומים של מחלות שונות, ועלולים לא ללכת לרופא ולבדיקות בתדירות המומלצת. בסופו של דבר, גישה כזאת תגרום להם לחלות יותר בהשוואה לאנשים שלוקחים ברצינות את בעיות הבריאות שלהם.

השורה התחתונה היא שהמחקר שלנו אינו נותן סיבה לתמוך בדעה המקובלת, לפיה ההומור טוב לבריאות. להפך, המחקר מגלה שקריירה במקצוע הקשור להומור כרוכה בהרבה יותר בעיות בריאות. יחד עם זאת, עלינו להיות זהירים במסקנותינו, שכן מדובר במחקר הבודק קורלציה, ואין בו כדי להראות על קשר סיבתי. יהיה מעניין להשוות בין אנשים במקצועות ההומור ובין בדרנים ובעלי מקצועות אחרים כגון שחקנים, רקדנים וסופרים, כדי לראות אם הם דומים או שונים בבעיות הבריאות שלהם.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. כחלק מתפיסת עולמנו החלטנו לוותר על הכנסה מפרסומות וממקורות אחרים כדי לא להפריע את חווית הקריאה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

ד"ר גיל גרינגרוז הוא פסיכולוג אבולוציוני, המלמד באוניברסיטת Aberystwyth בוויילס. הוא בעל בלוג ב-Psychology Today.

תורגם במיוחד ל"אלכסון" על ידי אדם הררי

תמונה ראשית: מתוך "פיירו קוביסטי" (1919), חואן גריס. תצלום: Wikiart.org

The Conversation

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי גיל גרינגרוז, The Conversation.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

8 תגובות על צחוק, צחוק, אבל רע לבריאות

01
עדי הרשקוביץ

הקשר בין מצחיקנים למיניהם לבין תחלואים גופניים ונפשיים הוא נושא מרתק למחקר אבל נדמה שלא קשור לשאלת המחקר הנ"ל.
יש פה איזו קפיצה לוגית... מי שמצחיק אינו בהכרח צוחק. מי שצוחק אינו בהכרח מצחיק. אם "הצחוק יפה לבריאות" כמו שטוענים מחקרים שונים (משחרר נוגדנים, נניח), למה לבדוק את מי שמצחיק ולא את מי שצוחק? קצת מוזר, לא?

    עדי, אתה צודק עקרונית אבל המטרה של המחקר הזה לא הייתה לבחון את הקשר בין צחוק לבריאות. את זה עשו מחקרים אחרים ולא מצאו קשר משמעותי. המטרה הייתה לבדוק את ההקשר הכללי של האפשרות שחיים של הומור יכולים להועיל בריאותית. נראה שזה לא ככה.

04
אריאלה

אני עם עדי. כל ראיון עם סנטדאפיסט חושף חיים של "צחוק כעבודה". החיפוש האינסופי אחרי שורת המחץ, המצוד אחרי הבדיחה המושלמת. כל סיטואציה היא חומר גלם, וכל מערכת יחסים היא נכס מניב צחוקים. ולגבי אימפרוביזציה, זה בכלל נשמע לי עסק מלחיץ. לדעתי אם יבדוק את רמות הורמון הסטרס של שני קבוצות הנבדקים הנ"ל, יגלה רמות גבוהות יותר ביחס לקבוצת ביקורת של אנשים מן השורה והרי לך קשר סיבתי למערכת חיסון חלשה.

06
דני

הבן שלי סטנאפיסט ואני יכול להעיד שעדי צודק (צודקת?). כל שחקן וכותב יגיד לכם שהכי קשה זה להצחיק. זה גורם לכן למתחים ועצבים שודאי אינם בריאים. לצחוק זה בריא, להצחיק - פחות.