אנחנו בעידן הסייבר. מלחמת סייבר, מטה סייבר, תעשיית סייבר ועולם הסייבר. אבל מהו, בעצם, "סייבר"?
X זמן קריאה משוער: 3 דקות
כדי להבין איך נוצרה המילה 'סייבר' אנו צריכים לחזור 70 שנה אחורה בזמן ומשם לקפוץ לביקור אצל היוונים בשנת 400 לפני הספירה. נקודת ההתחלה שלנו נמצאת בשנת 1948, בזמן שבו העולם עדיין מלקק את פצעי מלחמת העולם השנייה, והסופר הבריטי ג'ורג' אורוול, מתאר לנו בספרו "1984" איך נראה עולם שבו בני האדם מנוהלים באמצעים של שליטה מוחלטת – פיזית ומנטלית.
באותו הזמן ממש, נורברט וינר, מדען אמריקאי שהוא אחד הצאצאים הישירים של הרמב"ם, חיפש מילה חדשה לתורה המדעית שאותה פיתח. וינר שקיבל את הדוקטורט שלו בגיל 17 באוניברסיטת הרווארד ובהמשך עבד כפרופ' למתמטיקה ופילוסופיה ב- MIT, חקר את עולם האינטראקציות ופרסם ספר על אודות התקשורת, השליטה והפיקוח בקרב בני אדם, בעלי חיים ומכונות.
מכיוון שלא הייתה אז מילה מתאימה לתחום המדעי שזה עתה נולד, בחר וינר ב"קיברנטיקה", מילה שנגזרה מהמילה היוונית kubernetes או איש-ההגה, ששימשה לתיאור מקצוע הקברניטאות – אומנות האחיזה בהגה.
איש ההגה של ספינה המפליגה בים צריך לדעת היכן הוא נמצא ולהיכן הוא רוצה להגיע, ובהתאם לכך לכוון את ההגה. הספינה כמובן נסחפת עם הזרמים והרוחות, ואיש ההגה צריך לחשב שוב את מקומו ולתקן את כיוון הספינה באמצעות סיבוב גלגל ההגה, לעיתים תוך חישוב הסטייה העתידית הצפויה.
תחום הקיברנטיקה, שאותו וינר פיתח, עוסק בהיגוי (חישה, חישוב, פעולה) כאמצעי הגעה ליעד. כל מערכת, ביולוגית או טכנולוגית, שנדרשת לביצוע משימה המשלבת אינטראקציות עם הסביבה, צריכה את המאפיינים הללו של יכולת תיקון וכיוון ביחס ליעד שלה, אחרת, המערכת לא תוכל לבצע את מה שהיא אמורה לעשות (למשל: הטייס האוטומטי במטוס).
הקיברנטיקה כתהליך קיימת בטבע מאז ומעולם, אך כמושג היא הוגדרה לראשונה בפילוסופיה היוונית. אפלטון השתמש במילה הזו בהקשר המטאפורי שלה – אמנות ההנהגה של האנשים בחברה (המילה governor - מוֹשֵל, נגזרת מאותה מילה יוונית).
לאחר שווינר פרסם את ספרו 'קיברנטיקה' ב 1948, התחום המדעי התפתח באופן איטי יחסית לתחום המחשוב, זאת מהסיבה שהבעיות שהוא מיועד לפתור הן מורכבות יותר. מכיוון שתחום זה נולד כדי לענות על הצורך של שליטה במידע והסקת מסקנות, נדמה על פניו, שאין הבדל בינו לבין תחום מערכות המידע (IT) שאנו מכירים. אך למעשה קיים הבדל מהותי בין ה- IT לקיברנטיקה והוא נובע מהשוני באבני הבניין של השניים.
מערכות מחשוב ובינה מלאכותית מיועדות לענות על השאלה כיצד יוצרים מידע. המיקוד הוא בחקר האינטליגנציה של המכונות וביכולת יישום של "חשיבת" המכונה (הדמיה מלאכותית של חשיבת האדם), ולכן אבני הבניין של ה- IT הן ה"מידע", כלומר הסחורה הנשמרת ומעובדת במחשב או במערך מחשבים.
לעומת זאת, הקיברנטיקה באה לענות על השאלה כיצד נוצרת ידיעה (How do I know). אבני הבניין של המידע הקיברנטי הן ה"אינטראקציות התקשורתיות" (פעולת מערכת החושים והשפה). ומכיוון שמדובר בתקשורת לסוגיה, אין משמעות, לפי וינר, אם האינטראקציה מתרחשת בסביבה אורגנית (אדם, בעלי חיים, צמחים), בסביבה שאינה אורגנית (מערכות המבוססות על מכניקה, חומרה ותוכנה) או בסביבה משולבת.
וינר טוען בספרו שמטרת העל של הקיברנטיקה היא "להילחם בנטייתו של הטבע להשחית את המאורגן ולהרוס כל מה שהוא בעל-משמעות". לצורך זה הוא התבסס על המושג ההסתברותי "אנטרופיה", שפותח גם הוא בשנת 1948 בהקשר ל"מידע". את האנטרופיה ניתן לתאר בהפשטה כחוק טבע – שאיפה של כל דבר בעולמנו להגדיל את כמות המיקרו מצבים שלו וכתוצאה מכך להגביר את רמת אי הודאות שבו (לדוגמה, כוס שבורה על הרצפה מכילה יותר מיקרו מצבים מכוס שלמה על השולחן). ומכיוון שאנו, בני האדם, שואפים לייצב את המערכות ואת הסביבה בה אנו חיים, גייס וינר את הקיברנטיקה כדי להילחם עבור האדם באנטרופיה שמקשה על חיינו.
כיום אפשר לראות תהליכים קיברנטיים כמעט בכל תחומי המדע ובמיוחד בתחומי מחקר ופיתוח של מערכות מורכבות. החל באקולוגיה וביולוגיה (כגון המערכות ששומרות על חום גופנו), דרך מערכות הנדסיות (רובוטים, הנחיית טילים, כלי רכב אוטונומיים) ועד לפסיכולוגיה וניהול בתחומים כגון חקר ההתנהגות והתפישה. גם הקפיטליזם העכשווי, שבמסגרתו אנו רואים את הגוף האנושי והמידע שאנו מייצרים כסחורה הניתנת לניוד, מוסבר היטב באמצעות הקיברנטיקה, באמצעות כלכלה התנהגותית וניהול סיכונים.
דוגמה מצוינת לתהליכים קיברנטיים, קיימת בסייברספייס – המרחב הקיברנטי שהומר בשנות התשעים לכינוי World Wide Web. רשת האינטרנט מכילה פעילות קיברנטית עצומה. החל בפרוטוקולים שבהם אנו משתמשים לתקשורת באינטרנט (TCP/IP, Blockchain), דרך האינטראקציות שמתקיימות במרחב זה (כמו שיתוף מידע ורעיונות, פעילות חברתית, עסקית ופוליטית ותקיפות סייבר) ועד השימוש בשם סייברספייס. אותו סייבר שהתחיל בקברניט, ושנוצר מהצורך של האדם לשלוט בכל.
תמונה ראשית: חרטום של ספינה בים. תצלום: DLanor S, ב-unsplash.com
תגובות פייסבוק
2 תגובות על קברניט הסייבר
גיבוב כזה של מילים ומושגים
מאוד מעניין! הסבר מפתיעה להיסטוריה של מספר מושגים שהכרתי.. היה מעניין לדעת גם מה הטכניקות ושיטות יש בעולם המודרני כדי להתמודד עם תופעות ואנטרופיה שכמותן הולכות וגדלות בכל תחום..
על פגמינו אנו מוחלים
The Forgiveness Projectאמה של סמנת'ה לואלר נרצחה ב-1999 על ידי אביה בבית המשפחה בפורט...
X 3 דקות
והטיטול עוד איתנו
אחד הנושאים המרתקים והמסקרנים בחקר הלשון הוא השם הפרטי. שמו של דבר ספציפי, של אדם או חפץ, השם שניתן לו על ידי יוצרו או על ידי מי שמסמיך את עצמו לתת שמות לדברים, או לפחות לדבר המסוים שלנגד עיניו – הוא יצור לשוני מיוחד.
מצד אחד, השם הפרטי מציין את הייחוד של הדבר. מצד אחר, דברים שונים יכולים לקבל את אותו השם – למשל, אנשים שונים זוכים להיקרא באותו שם פרטי. והרי אין כל ה"משה" בבחינת "דבר אחד". אלא שבמקרים אחרים, כמו למשל בשמות שניתנים לפירות, השם מאחד את כל הסוג, את כל הקטגוריה. כל הבננות הן "בננה". יתרה מכך, יש שמות מיוחדים "במיוחד", שיש להם מופע אחד בלבד. דוגמה טובה לכך הוא השם המפורש המיוחד לאל האחד בקרב היהודים, שם שהוא כה מיוחד עד כי נאסר לומר אותו בקול, והוא מוחלף בכינויים. הכינויים הללו הם שמות פרטיים גם הם – "אדונַי", "השם", "אלוקים", "ה'" (כציון גראפי שמוחלף בשם פרטי אחר בשעת ההגייה) ועוד – אך מעמדם כשמות פרטיים מעט נחות לעומת "השם המפורש", צירוף שגם הוא שם פרטי המייצג את הצירוף הייחודי בן ארבע האותיות, שמו הפרטי-ממש-ממש של אלוהים. בקרב המוסלמים, "אללה" הוא שמו הפרטי של האל האחד שאין בלתו. ככל הידוע לי, בקרב הנוצרים אין לאל האחד שם פרטי, אם כי אפשר לראות ב-God או Dieu או Deus או Dios וכו' בשפות השונות שמות פרטיים המסומנים ככאלו גם באמצעות האות התחילית הגדולה.
אכן, השם הפרטי מתקיים על פני מדרג של מפורשות או ספציפיות, של ייחוד או כלליות מוגבלת.
מקרה מעניין ומשעשע הוא המנהג הקיים בעברית, אם כי לא רק בה, להשתמש בשם מותג כשם גנרי. שמו של מותג הוא שם פרטי, כמו "מרצדס" או "אדידס". אך בעברית המודרנית קרה במהלך השנים, ששם מותג היה לשמו הכללי של הדבר. כך היה לנו "הובר" (Hoover), שם מותג של שואבי אבק, שהיה לשם הכללי לשואבי אבק באשר הם. בינתיים, המילה נשכחה כמעט לחלוטין, אך קריירה דומה הייתה ל"פריג'ידר" (Frigidaire), שמו הפרטי של מותג מקררים שהוסב להיות המונח העברי הכללי למקררים באשר הם.
פה יש מקום להעיר כי לכל הטוענים ש"קלות" ההגייה קובעת אימוצן של מילים, יהיה קושי להסביר כיצד נדחה "הובר" הפשוט לעומת "שואב אבק" המורכב, גם אם "פריג'ידר" המסורבל אכן פינה מקומו לטובת "מקרר" (הגם שהוא היה יכול ליצור אי בהירות בין mekarer ו-makrer).
בכל אופן, "הובר" נעלם, ונראה שגם "פריג'ידר" בדרכו החוצה מהעברית שלנו, הגם שלא מן הנמנע שהוא עוד יעשה "קאמבק" עברי מפואר. אך דבר אחד ברור, והוא שהתופעה לא נעלמה מן העברית. שמות מותגים עדיין הופכים להיות שמות גנריים לדבר העיקרי שהמותג מציע. בעברית מתמיד אימוץ שם המותג האמריקני "ג'יפ", בשאילה ישירה מאנגלית, כמילה המציינת כל כלי רכב מהסוג המותאם לנסיעה בשטח, באזורים לא סלולים. המקרה של "ג'יפ" שונה מעט, שכן שמו הפרטי של המותג הפך לשם גנרי לכלי הרכב הללו כבר באנגלית. לא פחות מכך יש לזכור את "נס", בכל פעם שמישהו מבקש "נס על חלב" ומשקאות דומים. הכוונה, כמובן, לקפה נמס, לאבקה או לגרגרים של קפה המיוצרים כך שיתמוססו במים להפקת המשקה הרצוי. אותו "נס", שם פרטי ישראלי לתפארת, אינו אלא קיצור של "נסקפה", מותג של היצרן העולמי נסטלה.
דוגמה טובה נוספת היא המקרה של המותג "טיטול", מותג מקומי של יצרן חיתולים. השם "טיטול", שבוודאי לא במקרה מחקה את המשקל של "חיתול", אכן הצליח להשתלט והוא מציין, בעברית המדוברת של ימינו, כל חיתול מכל סוג ומותג. קשה להביא לכך תירוצים פונטיים, אלא אם נפנה להסברים הקשורים לשפת התינוקות והפעוטות, שיש בה נטייה להכפלות של עיצורים (baba, mama וגם tata הנשמע במתיקות מפיהם של תינוקות הפונים לסבתא).
לעצם העניין, כמו בעניינים רבים בלשון, הסיבות ייוותרו עטופות בעננים של מסתורין, השערות וחוסר ראיות. העובדה היא שהטיטול העברי נחל הצלחה גדולה, גם אם היא נראית לא מוסברת ואפילו לא הכרחית. השם הפרטי "טיטול" הוא השם הגנרי העברי לחיתול.
איך נעשינו שבועיים
דייוויד הנקיןמכל הצורות לספור את הזמן, השבוע הוא המלאכותי והמשונה ביותר. אם כך,...
X 17 דקות