קוקו!

צחוק וחיוכים חוצים גבולות של גיל, שפה ותרבות ותינוקות יודעים את זה טוב מכולנו. הם לא מדברים בשפתנו. הם אינם חולקים את התרבות שלנו, והם צעירים מאתנו לפחות בדור. למרות זאת, אנחנו מסוגלים לצחוק ביחד אתם, בקלות רבה.

בכל זמן שתבלו בחברת תינוקות – בתנאי שהם שבעים, נקיים ולא קר להם – תגלו שהם משקיעים את רוב מאמציהם בניסיון לשבות את לבכם. תינוקות הם יצורים עליזים, צוהלים, כריזמטיים וחברותיים – תכונות מולדות משעשעות ביותר, שמאפשרות להם להתחרות בכבוד בסרטוני חתולים מצחיקים ביוטיוב. עם זאת, למרות מחקרים פסיכולוגיים שחשפו כבר מזמן את חשיבותה של החמידוּת הזו ביצירת הקשר מגיל צעיר, מעטים בלבד החוקרים שהעמיקו מעבר לכך. עד לאחרונה. בזכות התחייה של מה שאני מכנה 'פסיכולוגיה חיובית לתינוקות' אנחנו מתחילים להבין עד כמה חיוכים וצחוק משרתים מטרות חשובות מרגע הלידה.

מראשית שנות האלפיים נאספו דיווחים אקראיים על תינוקות שנראו מחייכים בצילומי אולטרסאונד – הרזולוציה של הסריקות הגיעה לרמה שאפשרה להבחין בהבעות פנים. בעקבות בחינה שיטתית של הממצאים האלה, הפסיכולוגית נדיה רייסלנד (Reissland) מאוניברסיטת דארהם, באנגליה, זיהתה מספר הבעות פנים ואישרה שאכן תינוקות ברחם 'מתאמנים' בבכי ובצחוק. הממצאים הללו מאוששים את ממצאי המחקר הגלובלי שלי, אודות צחוק של תינוקות, המתבסס על סרטי וידיאו ששלחו הורים, אשר דיווחו על חיוכים בחודש-חודשיים הראשונים לחיי התינוקות, שצחקו חודשים ספורים בלבד לאחר מכן. הטענה שחיוכים הם רק תוצאה של גזים במערכת העיכול של התינוק מופרכת לחלוטין. למעשה, הם מבטאים הנאה אמתית. העובדה שהצחוקים הראשונים שלהם חרישיים ועדינים נובעת מכך שלתינוקות אין שליטה מספקת בשרירים והם אינם יכולים לייצר צחוק מלא. אבל מאחר שההורים מכירים את ילדיהם טוב מכולם, כשהם מדווחים על חיוכים אמתיים בשבועות הראשונים לחיי התינוק, אנחנו בוחרים להאמין להם.

הסקר הראה גם שמשחק מחבואים בנוסח "קוּקוּ" הוא הדרך הפופולארית ביותר, בכול העולם, לגרום לתינוקות לצחוק. המשחק הזה יעיל בשנה הראשונה לחיי התינוקות, אבל רמת התחכום שלו עשויה להשתנות. בחצי השנה הראשונה, תינוקות ממש מופתעים כשאנחנו חוזרים ומופיעים בפניהם. לאחר מכן הם לומדים לצפות לכך, ומרוצים מכך שהתחזיות שלהם התגשמו. כשהם גדלים להיות זאטוטים, הם משחקים לרוב כדי לרצות אותנו. המרכיבים הבסיסיים של המשחק אינם משתנים לאורך התקופה כולה. החלק החשוב מכול הוא יצירת קשר עין – האינטראקציה החברתית הפשוטה ביותר. אתם שמים לב אליי? באמת? אי אפשר לשחק 'קוקו' כשאתם משחקים באייפון שלכם. הנה, ככה זה יותר טוב: תסתכלו לי בעיניים.

'קוקו' מעניק לתינוקות את מה שהם רוצים יותר מכול: תשומת לב מצד המבוגרים. המשחק מאפשר להם להכיר את אחת התעלומות המבלבלות והמושכות ביותר בעולמם: אנשים אחרים. הפופולריות הגדולה של משחק 'קוקו' מדגישה את שני המרכיבים המרכזיים, כנראה, בצחוק של תינוקות: הוא נועד לאפשר למידה, והוא כלי חברתי מאוד.

הפסיכולוגית רנה אסיילי (Esseily) ועמיתיה באוניברסיטה של פריז גילו כי תינוקות לומדים טוב יותר בחברת שותף מתבדח (להבדיל משותף רציני). אני מניחה שגם ההפך הוא נכון, שתינוקות עולצים מעודדים מבוגרים ללמד אותם דברים שבהם הם מתעניינים. ברור, למשל, שבכי הוא אות לכך שתינוקות רוצים שמשהו ייפסק, ושהם רוצים שאתם תדאגו לכך. המסר ההפוך פחות מובן מאליו: תינוקות צוחקים כשהם רוצים שתמשיכו לייצר אתם קשר. באופן כזה, הם לומדים יותר.

חשוב לציין, כי תינוקות מסוגלים להבחין בהבדלים בין התבדחות, העמדת פנים והבעת רגש אמתית. הפסיכולוגית אלנה הויקה (Hoicka) מאוניברסיטת שפילד, הראתה כי היכולת הזו מופיעה עוד לפני גיל שנתיים. במחקר אחר שלה, היא גם עקבה אחר סימנים ראשונים לחוש הומור, והראתה כי תינוקות בני שנה כבר מחקים את ה'בדיחות' של הוריהם. בגיל שנתיים, הם ממציאים בדיחות משלהם. הפסיכולוגים ואסוּ רֶדי (Reddy) מאוניברסיטת פורטסמות' וג'ינה מירו (Mireault) מג'ונסון סטייט קולג' בוורמונט, ארה"ב, העלו לאחרונה סברה, לפיה המעבר הזה להתלוצצות מכוונת היא שלב חשוב, המעיד על מודעות למחשבות של אחרים. היא גם מתרחשת בשלב שבו לזאטוטים יש אנרגיה אינסופית, מה שעלול להקשות על ההורים ליהנות מהבדיחות.

באופן פרדוקסלי, הדרך הטובה ביותר לגרום לתינוקת לצחוק היא להתייחס אליה ברצינות. אחרי הכול, אנשים גורמים לנו לצחוק גם כשהם לא אומרים דברים מצחיקים. הפסיכולוג רוברט פרוביין (Provine) מאוניברסיטת מרילנד בבולטימור, הראה כי מרבית המקרים שבהם אנחנו צוחקים ביומיום אינם קשורים לבדיחות אלא משמשים מחוות חברתיות ואמצעים ללכידות חברתית. מחקרים עדכניים במעבדה שלי עצמי מראים כי התנהגות כזו מתחילה בשלב מוקדם. צילמנו זאטוטים הצופים בסרט מצויר מצחיק, בקבוצה, בזוגות או לבדם וגילינו שהם צחקו בערך פי חמש יותר בנוכחות ילד אחד נוסף או יותר. נראה כי אפילו בילדות המוקדמת, בדיחה היא מצחיקה יותר כשחולקים אותה עם אחרים.

זה, כמובן, לא חדש. צ'רלס דרווין והפסיכולוג הוויקטוריאני הנודע ג'יימס סאלי (Sully) התעניינו שניהם בתפקיד צחוקם של תינוקות באבולוציה של הרגשות האנושיים. ההבדל הוא, שהפעם אנחנו מכניסים את התינוקות למעבדה. כדי להוכיח עד כמה אנחנו מתייחסים לצחוק של תינוקות ברצינות, אנחנו מתכננים ניסויים שנועדו לבחון כיצד הצחוק משנה את האופן שבו תינוקות שמים לב לעולם שסביבם ואת הקשרים שלהם עם האנשים הסובבים אותם. העבודה שלי היא לגרום לתינוקות לצחוק – ובעיניי זה נפלא.

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. כחלק מתפיסת עולמנו החלטנו לוותר על הכנסה מפרסומות וממקורות אחרים כדי לא להפריע את חווית הקריאה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

קספר אדימן (Addyman) מלמד פסיכולוגיה ב- Goldsmiths, University of London. הוא חוקר את האופן שבו תינוקות לומדים להכיר את העולם, ואת האופן שבו המוח חווה את הזמן. הרומן שלו Yourself (2013) מספק תשובות (בחינם) לשאלת משמעות החיים.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תמונה ראשית: תינוק. תצלום: קולין מיינרד, unsplash.com

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי קספר אדימן, AEON.


תגובות פייסבוק

3 תגובות על קוקו!

03
אמא

יש דברים נצחיים שכל אמא מכירה, כמו לעשות "קוקו!", ולראות את ההומור של יצורון שעוד לא מדבר. פשוט נפלא ואני מתגעגעת...