קמח אורז לבית מאושר

אמנות פולחנית המבוצעת על ידי נשים בהודו משלבת מתמטיקה, ברכה לבית, יופי ושאיפה להרמוניה בכל מעגלי החיים
X זמן קריאה משוער: 7 דקות

לפני שקרני השמש הראשונות שוטפות את שדות האורז ואת דרכי הבוץ בהרי נילגירי, לפני שהן מפלסות את דרכן לבנייני הפאר בג'ונגלים העירוניים של צ'נאי ומדוראי, נשות טמיל נאדו קמות ליום חדש. בחשיכה, הן מנקות את מפתן ביתן, ומקיימות מסורת בת מאות שנים: הן מציירות תבניות יפהפיות, טקסיות, המכונות "קולאם" (kōlam), באמצעות קמח אורז.

הכנת הקולאם עצמו הוא מעשה של תחינה לאלה. האמנית מקפלת את גופה לשניים, במותניים, רוכנת על הקרקע בעודה ממלאת את הצורות

אמנית הקולאם נוטלות חופן של קמח אורז בקערה או בקליפת אגוז קוקוס, ופוסעות על המשטח שנשטף זה עתה: הקרקע בכניסה לביתן, או כל פיסת אדמה המסמנת את הכניסה אליו. היא עובדת במהירות, נוטלת קמצוצים של קמח אורז ומציירת צורות גאומטריות: קווים מעוקלים, פיתולים מסובכים סביב נקודות אדומות או לבנות, פרקטלים משושים, וצורות פרחים המזכירות פרחי לוטוס, סמל לאלת השגשוג לקשמי, שהקולאם מצויר לכבודה כתפילה באמצעות איור. הכנת הקולאם עצמו הוא מעשה של תחינה לאלה. האמנית מקפלת את גופה לשניים, במותניים, רוכנת על הקרקע בעודה ממלאת את הצורות. אמניות קולאם רבות רואות בקולאם גם מנחה לאלת האדמה, בהודווי (Bhudevi).

קולאם, דרום הודו, מילאפור

קולאם מחוץ למקדש מילאפור, צ'נאי, דרום הודו. תצלום: מקיי סאוואג'

קולאם אינו רק תפילה. הוא גם מטפורה לקיום יחד עם הטבע

אך קולאם אינו רק תפילה. הוא גם מטפורה לקיום יחד עם הטבע. בספרה משנת 2018, "Feeding a Thousand Souls: Women, Ritual and Ecology in India, an exploration of Kōlam", ויג'איה נאגאראג'ן (Nagarajan), פרופסור במחלקה לתאולוגיה ולימודי דת באוניברסיטת סן פרנסיסקו  מתייחסת לאמונה הרווחת במיתולוגיה ההודית, לפיה להינדים יש "חובה קרמית" "להאכיל אלף נפשות", או להציע אוכל לאלו החיים בקרבנו. על ידי מתן ארוחה של קמח אורז לחיפושיות, לנמלים, לציפורים ולחרקים למיניהם, כך היא כותבת, בעלת הבית ההינדית מתחילה את יומה ב"טקס של נדיבות", עם מנחה כפולה, לאלוהות וגם לטבע.

פירוש המלה kōlam הוא "יופי". והיא גם מגלמת סימטריה מושלמת של קווים ישרים או מעוקלים המסודרים סביב או דרך מערך של נקודות. כמעט תמיד, מערך הנקודות קודם, דבר הדורש דיוק מרחבי כדי להגיע לסימטריה. בפילוסופיה ההינדית הנקודה מייצגת את נקודת ההתחלה של הבריאה – היא סמל לקוסמוס. בהכנת האיור לא מעורבים כלים פרט לאצבעותיה הזריזות של מי שמכינה אותו, וקמח האורז. לעתים המתווים הם קו רציף אחד המתפתל על פני עצמו, לאינסוף. כשמתווה הקולאם מצטלב לצורות של "8", בסגנון המכונה pulli kōlam, מאמינים שהוא מייצג את האינסוף, את המעגל האינסופי של לידה ולידה מחדש שהוא מושג יסוד במיתולוגיה ההינדית.

מתמטיקאים ואנשי מדעי המחשב חקרו בתשומת לב את הקולאם. מרסיה אשר (Ascher), פרופסור בדימוס למתמטיקה באית'קה קולג', כותבת שהקולאם הוא "דוגמה יוצאת דופן לביטוי רעיונות מתמטיים בהקשר תרבותי". נאגאראג'ן, המצטטת את המחקר האתנו-מתמטי שלה (תחום מחקר המשלב בין אנתרופולוגיה ומתמטיקה), מוסיפה כי "קולאם הוא אחת המסורות הילידיות השלובות המעטות שתרמו למסורת המתמטית המערבית".

מתווי קולאם רבים הם בעלי אופי רקורסיבי – הם מתחילים בדוגמה קטנה, אך אפשר להרחיבם כלפי חוץ על ידי הגדלה מתמדת של אותה תת-תבנית, וכך ליצור מתווה כולל מורכב

אף כי יתכן שאמניות הקולאם עצמן אינן חושבות במושגים של משפטים מתמטיים, מתווי קולאם רבים הם בעלי אופי רקורסיבי – הם מתחילים בדוגמה קטנה, אך אפשר להרחיבם כלפי חוץ על ידי הגדלה מתמדת של אותה תת-תבנית, וכך ליצור מתווה כולל מורכב. הדבר ריתק מתמטיקאים, כיוון שהתבניות משקפות עקרונות מתמטיים בסיסיים. נאגאראג'ן כותבת על האופן שבו הסימטריה של אמנות הקולאם, כמו הפרקטלים החוזרים בדוגמה, הושוו למודלים מתמטיים כגון משולש סיירפינסקי, פרקטל בעל משולשים שווי צלעות רקורסיביים.

משולש סיירפינסקי

יצירה של משולש סיירפינסקי (אנימציה). תצלום: דינו, ויקידפיה

אנשי מדעי המחשב השתמשו גם הם בדוגמאות קולאם כדי ללמד מחשבים את יסודות השפה. אפשר לחקור את צורות הקולאם כשפת ציורים. נאגאראג'ן, המצטטת את אשר, מציינת כי "בדומה לשפות טבעיות ושפות מחשב, שפות ציורית מורכבות מקבוצות מוגבלות של יחידות בסיסיות וכן כללים פורמליים, ספציפיים לשילוב בין היחידות". הניסיון ללמד מחשב לצייר קולאם הניב עבור החוקרים תובנות על האופן שבו שפות ציור מתפקדות, והם השתמשו בהן כדי ליצור שפות חדשות. "התחום מסייע למעשה למדעני המחשב להבין דבר מה בסיסי בנוגע לעבודתם", אמרה נאגאראג'ן, בהציגה את הגאומטריה של קולאם.

על אף העקרונות המתמטיים העמוקים המתגלים בעיצובי הקולאם, אלו העוסקות בכך מתארות את התהליך כאינטואיטיבי ומהנה

על אף העקרונות המתמטיים העמוקים המתגלים בעיצובי הקולאם, אלו העוסקות בכך מתארות את התהליך כאינטואיטיבי ומהנה. "זה קל, בעיקר כשאת מתחילה בתבנית מסודרת של נקודות", אומרת גודווארי קרישנמורטי, שמתגוררת בצ'נאי ויוצרת קולאם מזה יותר ממחצית המאה. קרישנמורטי שוחחה איתי בטלפון בעוד כלתה, קאוורי פרונדהאר, המתגוררת באחמדבד, מתרגמת את דבריה.

כיום, מסורת הכנת הקולאם מתמודדת עם מאפייני הזמן, עם טווח קשב מתקצר ועם מגורים בדירות שאין להן רחבות כניסה. המנהג מתמודד עם שינוי בקשרים עם האלוהות, ועם ביטויים משתנים של ההשתייכות הקהילתית בקרב נשים. תחרויות קולאם הנערכות במהלך פסטיבלים הן כעת בין ההזדמנויות המעטות להציג ברבים את הריטואל האמנותי. על אף שכיום נשים טמיליות מעטות יותר מכינות קולאם, התחרויות מאפשרות שיתוף של אחרים, ופותחות את שעריהן בפני כל מי שרוצה ליטול חלק בריטואל מסורתי הינדי.

במהלך חודש הפסטיבלים מרגאז'י בלוח השנה הטמילי, בין דצמבר לינואר, קרישנמורטי יוצאת לרחוב בחזית ביתה בצ'נאי, ומציירת דוגמאות קולאם מורכבות במרחב הציבורי, ברחוב עצמו, כשהיא משתלטת עליו למשך שעות שבהן היא מבלה רכונה על הדוגמאות. היא עובדת כמעט בדחיפות, וניכר הצורך שלה לשמר את המסורת הנעלמת והולכת, אפילו כשמכוניות חולפות מכסות אותה באבק של העיר שפועמת במודרניות ומותירה מרחב קטן בלבד לעיסוקים תובעניים כאלו, העולים גם בכאבי גב. "זה תרגיל נהדר בריכוז", היא אומרת, באמצעות כלתה, "וזה גם טוב לבריאות ולטיפוח היצירתיות".

קולאם, מילאפור, צ'נאי

בגב כפוף, עם שקית של קמח אורז, ברחבת המקדש: קולאם. תצלום: M. Mahender

קולאם נועד להיות בן-חלוף: המתווה שהוכן באמצעות קמח אורז דוהה בהדרגה לאורך היום הנוטה לדמדומי הערב. מבקרים ובני משפחה, רוכבי אופניים, הדוור ובעלי חיים החולפים במקום – כולם דורכים עליו

קרישנמורטי למדה מאמה, ואימהות מלמדות את בנותיהן מזה מאות שנים. "קולאם הוא כלי רב עוצמה לביטוי עצמי בקרב נשים טמיליות, ומטפורה וסמל מרכזי ליצירתיות", כותבת נאגאראג'ן. "קולאם מתייחס לאופן שלם של היות בעולם. הוא מביע רצונות, תשוקות, דאגות, רגישויות וסבל, ובסופו של דבר הוא מחזק את העוצמה שבברכות של נשים, כוחן ליצור מציאות רצויה: בית בריא ומאושר". על אף שיש גברים המכינים קולאם, היסטורית מדובר בתחום השמור לנשים.

משפחתה הקרובה של קרישנמורטי תומכת בה מכל הלב, אך אינה מגלה נטייה בולטת ליטול חלק בפעילות. היא מעניקה העתקים של העיצובים שלה לכל מי שמגלה עניין. ספרי עיצוב קטנים לקולאם נפוצים לפחות מאז 1884, כותבת נאגאראג'ן. אמניות קולאם מיומנות נוהגות לנהל יומן של העיצובים שלהם, והיומן הפך לנכס משפחתי.

קולאם נועד להיות בן-חלוף: המתווה שהוכן באמצעות קמח אורז דוהה בהדרגה לאורך היום הנוטה לדמדומי הערב. מבקרים ובני משפחה, רוכבי אופניים, הדוור ובעלי חיים החולפים במקום – כולם דורכים עליו. חורים מופיעים בדוגמה בשל נמלים או חרקים המכרסמים בו. ככל שריטואל הכנת הקולאם מתפוגג גם הוא, ואולי כפעולת נגד לשקיעתו, מספר גדל והולך של אמניות קולאם מתחילות להשתמש באבקות וצבעים אקריליים שיבטיחו שהעיצוב יישמר זמן רב יותר. הקולאם המסורתי עדיין נעשה בקמח אורז וב-kavi, צבע אוקר אדום הנחשב קדוש. זהו הקולאם המצויר בקודש הקודשים של המקדשים, לעיני האלים, כך אומרת פורנדהאר. אך עיצובי הקולאם המורכבים שמוגשים בתחרויות ברחובות טמיל נאדו במהלך פסטיבל פונגל משתמשים במגוון אבקות צבעוניות, למגינת לבם של שומרי המסורת המלינים על כך שקולאם הופך בהדרגה למשהו הדומה יותר ל"ראנגולי" של צפון הודו – אמנות רצפה דומה שנעשית באמצעות קמח אורז, אבקות מאבנים או עלי כותרת של פרחים, שעקרונותיה שונים מאלו של הקולאם.

ומחר, בעוד צ'נאי ישנה בתנומה העייפה של עיר החיים בקצב מהיר המונע בטכנולוגיה, גברת קרישנמורטי תקום לפני הנץ החמה, תנקה קטע ברחבת הכניסה לביתה, ותתחיל לאייר את קידתה בפני הטבע, ואת רגש הציות שלה לאימהות האלוהיות המעניקות השראה למסירות לאמנות הריטואלית הזאת, מסירות שנמשכת חיים שלמים. "זה קל", היא שוב אומרת.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

רוהיני צ'אקי (Rohini Chaki) כותבת על אוכל ועל חומרים מאכל בהקשרים של תרבות.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הרריPublished by Atlas Obscura (atlasobscura.com) under an agreement with Alaxon

תמונה ראשית: אישה מציירת קולאם בעיד פוונדיצ'רי, דרום הודו. תצלום: Tamaswati Ghosh, אימג'בנק / גטי ישראל

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי רוהיני צ'אקי, Atlas Obscura.


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על קמח אורז לבית מאושר

01
אסתר

באמת הגיע הזמן לאוורר את השיחה בין האדם והאלוהים (יחיד/ה או רבים/רבות) וכמה יפה הסיפור הזה. מציירים בקמח אורז ומבקשים להראות מתווה של איזון. השראה ודוגמה שאפשר ללמוד ממנה משהו, אפילו "רק" רוחנית.