רגע האמת של המציאות המדומה

עשר שנים מהיום, טכנולוגיית המציאות המדומה תאפשר לנו להיות בכל מקום, בכאילו. על האפשרויות והסכנות שטומן בחובו התחום העולה
X זמן קריאה משוער: 6 דקות

בשנת 1965 איוון סאת'רלנד, מחלוצי הגרפיקה הממוחשבת, הרצה על הנושא של מציאות מדומה בכנס בינלאומי של אנשי טכנולוגיה. לבאי הכנס אמר שתצוגת המציאות המדומה האולטימטיבית תהיה "חדר שבו מחשב שולט בהימצאות החומר. כיסא שיוצג בחדר כזה יהיה כיסא שאפשר ממש לשבת עליו. זוג אזיקים שיוצג בחדר הזה יוכל באמת לכבול אדם, וקליע שיירה בחדר הזה יוכל להרוג אותו. התכנות המתאים יכול להפוך תצוגה כזו ל"ארץ פלאות", ממש כמו זו שאליס ביקרה בה".

משקפי האוקולוס.

משקפי האוקולוס ריפט.

טכנולוגיית המציאות המדומה מתקדמת בקצב מהיר בשנים האחרונות – משקפי האוקולוס ריפט שכולם מצפים להם צפויים להגיע לחנויות בתחילת 2016, ומיד אחריהם צפויים לצאת כמה מכשירים נוספים. אבל הטכנולוגיה חדשה מאוד, והחזון של סאת'רלנד נראה עדיין קרוב יותר למציאות האמיתית מאשר למציאות מדומה. לאחרונה שוחחתי עם מדענים, פסיכולוגים, מהנדסים ומפתחים על האפשרויות שטומן בחובו התחום העולה הזה. לאן הוא יכול לקחת אותנו – והאם זה באמת יהיה מקום שנרצה להגיע אליו?

להיות באמת בכל מקום, בכאילו

משקפי Google Cardboard.

משקפי Google Cardboard.

במהלך הדגמה שנערכה לאחרונה של ה-Google Cardboard – משקפי מציאות מדומה עשויים מקרטון בהרכבה עצמית שעושים שימוש בתצוגת הסמארטפון – מצאתי את עצמי עומדת על מצוק סלעי, באסם לצד סוס נוחר, ובגונדולה, חותרת במעלה הר. השיט בגונדולה עשה לי סחרחורת.

אנחנו מגיבים כך, טוענים מומחים, בגלל שהמוח שלנו מושפע בקלות ממה שאנחנו רואים בעינינו כשהתצוגה נעה יחד עם תנועות הראש שלנו. "מדובר באינסטינקט קדום שגורם לנו להגיב כאילו הדבר היה אמיתי: אל תדרוך כאן כי תיפול מהצוק; הקרב הזה מפחיד," אמר לי ג'רמי ביילינסון, המייסד של מעבדת האינטראקציה האנושית המדומה של סטנפורד. "עדיין לא התפתח מנגנון במוח שלנו שיאמר לנו שלא מדובר בדבר אמיתי".

הרבה מההתלהבות ממציאות מדומה מגיעה מקהילת הגיימרים. מי לא היה רוצה להיות מסוגל לחוות משחק מחשב באופן כל כך טוטאלי? אבל משחקי מחשב הם רק ההתחלה. ריצ'ארד מרקס, מנהל Sony PlayStation Magic Labs, עבד יחד עם נאס"א על פיתוח טכנולוגיה שתדמה את השהייה במאדים ובכך תוכל לסייע למדענים להבין טוב יותר את כוכב הלכת הזה. דייוויד ליידלו, ראש מעבדת המחקר בוויזואליזציה באוניברסיטת בראון, סיפר לי כי הצוות שלו הצליח לשחזר אתר של מקדשים בפטרה שבירדן ובכך לאפשר לחוקרים למצוא קשרים בין חפצים שנמצאו שם בעבר ושהקשר ביניהם לא היה ברור קודם לכן.

גוגל מנסה את Expeditions, טכנולוגיה שמאפשרת "לשלוח" סטודנטים למקומות כמו שונית המחסום הגדולה (Great Barrier Reef), שם יוכלו לבצע צלילות מדומות במסגרת שיעור שעוסק בביולוגיה ימית או בנושא עליית החומציות במי האוקיינוסים. גישות דומות עשויות לשמש לשיפור והעמקה של הכשרות מקצועיות בתחומים רבים. מנתחי מוח יוכלו לחבוש משקפיים מיוחדים שיאפשרו להם לנווט בתוך מבני המוח לפני הניתוח עצמו; כימאים יוכל להיכנס לתוך תרופה כדי להבין את המנגנונים שמפעילים אותה ברמת התא; ארכיטקטים יוכלו ללכת בתוך הבניין שהם מתכננים.

אפשרות נוספת: דמיינו שמשפחתכם עורכת מפגש שאין לכם אפשרות להגיע אליו. תוכלו להרכיב זוג משקפיים שישגר אתכם היישר אל לב ההתרחשות. כל הנוכחים ירכיבו גם הם משקפיים שידמו את הימצאותכם במפגש. כל ההתרחשות תתועד בווידאו, כך שתוכלו לחוות את האירוע מחדש מתי שתחפצו. עשר שנים מהיום, תרחיש כזה עשוי להיות נפוץ מאד.
חשבו גם על הפוטנציאל של הטכנולוגיה בכל מה שקשור לעבודה מהבית. הנרי פוקס, פרופסור באוניברסיטת צפון קרוליינה וחוקר מוביל בתחום, חוזה משרדים וירטואליים. תוכלו להשתמש במרחב הפיזי של ביתכם – שולחן כתיבה אמיתי, מחשב אמיתי – ולקיים עם עמיתיכם אינטראקציה שמדמה שהות באותו חדר.

לראות את מה שמישהו אחר רואה

במעבדה שלו בסטנפורד, ביילינסון בודק את ההשפעה של מציאות מדומה על ההתנהגות. הוא גילה שאם האווטאר (הדמות הווירטואלית) שלכם גבוה יותר מכם, הביטחון העצמי שלכם עולה. אם האוואטר שלכם נאה מאד, אתם נהיים חברותיים יותר. אם אתם צעירים והאוואטר שלכם הוא אזרח ותיק, אתם חוסכים יותר כסף. השינויים הללו נשארים אתכם גם כשאתם יוצאים מהעולם הווירטואלי.

אוואטרים כנראה יהפכו בקרוב להיות מציאותיים הרבה יותר. רוב מערכות המציאות המדומה שקיימות היום בשוק תופסות רק את תנועות הידיים והראש. אך ב-2013 רכשה אפל את פריימסנס, חברה ישראלית שמפתחת טכנולוגיה שתעקוב אחרי כל תנועות הגוף באמצעות חיישני אינפרה-אדום ושבבים אלקטרוניים מיוחדים. כמו כן, חברה בשם פייסשיפט מפתחת בימים אלה טכנולוגיה שתזהה את תנועות הפנים שלכם, כך שכשתחייכו או תגלגלו את עיניכם, האוואטר שלכם יחייך או יגלגל עיניים גם הוא.

היעילות של מציאות מדומה בטיפול בפחדים ובתסמונת דחק פוסט טראומטי כבר הוכחה. היא יכולה לסייע לאנשים להתגבר על פחד גבהים, למשל, באמצעות סימולציות של עמידה על מרפסת או חצייה של גשר. ביילינסון ואחרים מאמינים כי היא תוכל לסייע גם ביצירת אמפתיה. מה אם יכולנו להיכנס לתוך סרט תיעודי ולא רק לצפות בו על גבי מסך – כלומר, ללכת בנעליו של אדם אחר באופן כמעט מילולי? זו הייתה המטרה ביצירת Clouds Over Sidra, סרט מציאות מדומה – פרויקט משותף של האו"ם ושל ענקית הטכנולוגיה סמסונג – שעוקב אחר חייה של ילדה בת 12 שחיה במחנה של פליטים סורים בירדן.

ומה אם יכולנו לעשות משהו דומה לזה בזמן אמת? "לשלב את חוויית הצפייה במציאות מדומה בטכנולוגיות דוגמת פריסקופ ומירקט" – אפליקציות שמאפשרות למשתמשים לשדר וידיאו בשידור חי – "ולאפשר לאנשים לראות את העולם ממש דרך עיניהם של אחרים", אמר לי קליי בייבור (Bavor), ראש חטיבת המציאות המדומה בגוגל. מפגין בקהיר או באתונה, למשל, יוכל להשתמש במצלמה מיוחדת כדי לספק לאנשים בכל העולם תצפית של 360 מעלות על המתרחש.

מערבים את כל החושים

גוגל רכשה לאחרונה את Thrive Audio, חברה שמתמחה ביצירת חוויית שמיעה מרחבית – התחושה של המקום ממנו מגיעים הצלילים. מפל מים וירטואלי שהצליל שלו מתגבר ככל שמתקרבים אליו; אתם שומעים משהו מאחוריכם, וכשאתם מסתובבים לאחור אתם רואים צבי מתקרב לעברכם. הצליל הופך תלת-ממדי, הוא מקיף אתכם מכל עבר.

הריח הופך בימינו גם הוא לחלק מהחוויה הווירטואלית. חברה בשם Feelreal פיתחה מסכה מיוחדת שמשחררת ריחות, דוגמת ריח של מדורה או של ים, במטרה להעשיר את חווית הצפייה שמספקים משקפי המציאות המדומה (מה שמעכב כרגע את הפרויקט הוא העובדה שעדיין נדרש מהמשתמש להתקין במסכה מבעוד מועד את הריחות שסביר שהוא ייתקל בהם). בדומה לכך, מנסים היום לאפשר למשתמשים לטעום את מה שהם רואים. חוקרים בסינגפור מפתחים בימים אלה אלקטרודות מיוחדות, שכאשר מניחים אותן על הלשון, הן מחקות את הטעמים הבסיסיים - מתוק, מלוח, מר וחמוץ.

ומה בנוגע לחוש המישוש? האם נוכל יום אחד לטבול את אצבעותינו במים וירטואליים ולהרגיש רטיבות של ממש? דייוויד ליידלו רואה בפתרון של הבעיה הזו את "הגביע הקדוש" של טכנולוגיית המציאות המדומה. אך אין פירוש הדבר שמדובר במשוכה שלא ניתן לעבור אותה. "אני משוכנע שנצליח בזה כבר בדורנו", אמר לי פלמר לאקי, מייסד אוקולוס. "לא קיימים חוקים פיזיקליים שמונעים מאתנו להמציא מכשיר שיעשה זאת בצורה כמעט מושלמת". ליידלו קצת פחות אופטימי – הוא מאמין שיעברו עוד מאה שנה עד שתגיע הטכנולוגיה הזו לרמה מספקת – אבל הוא מסכים שיום אחד המציאות המדומה תחקה את המציאות הממשית ברמה שתהיה קרובה למושלמת.

אבל כמובן שעשויות להיות לטכנולוגיה הזו השלכות לא מכוונות. כבר היום, מתפתחים אצל אנשים רבים בעיות ראייה וחוסר בוויטמין די – שלא לדבר על השמנת יתר וסוכרת – בעקבות בילוי ממושך מדי מול מסכים. מה תהיה ההשפעה של העולם הווירטואלי המושלם הזה על הבריאות שלנו?

עתיד נוסח "נוירומנסר"?

מה שנתן לג'רמי ביילינסון את ההשראה לעסוק בתחום המציאות המדומה היה, בין השאר, הרומן "ניורומנסר" מ-1984, שמתאר עתיד שבו אנשים יכולים לחבר את המוח שלהם ישירות לעולם הווירטואלי. ביילינסון מאמין כי עתיד שכזה הוא אפשרי. הוא מאמין כי בעוד כ-50 או 100 שנה ייתכן שנפתח ממשק מוח-מכונה שמתחבר ישירות למערכת העצבים שלנו.
אולי אז נגלה שבמקום לשהות בעולם הווירטואלי לזמן קצר בכל פעם, נוכל, כמו אליס, פשוט להעתיק את חיינו לארץ הפלאות, שם החוקים של העולם הפרוזאי שלנו (כוח המשיכה, הזדקנות) אינם תקפים עוד. מציאות מדומה עשויה להפוך אז לקשורה ל"סינגולריות", רעיון שתיאר ריי קורצווייל, עתידן ומהנדס בגוגל: דרך שבה נוכל להפריד את התודעה והנפש שלנו מן הגוף, להתקין אותה בעולם דיגיטלי כלשהו ולהמשיך לחיות בזמן שהגוף שלנו מזדקן ולבסוף מת. בדיוק כמו במקרה של "ארץ הפלאות", מדובר בחזון מופלא ומסקרן אך בה בעת מעורר אימה.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי מריה קוניקובה, Atlantic.


תגובות פייסבוק

2 תגובות על רגע האמת של המציאות המדומה

01
ב. מקיבן

מאמר מרתק ומעלה מחשבות רבות. האם 'פיזור' האדם על פני שני גופים או יותר יועיל או יזיק לגוף המקורי שלו? האם כל זה אינו בעצם דרך להכניס בקלות את בני האדם לשימוש באווטארים בשדה הקרב? והאם זו טכנולוגיה או טכנולוציה?

02
ד.

מדוע משהו (הטכנולוגיות המדוברות, במקרה זה) צריך להיות מועיל או מזיק? האם סכין (טכנולוגיה עתיקה לכל הדעות) הוא מועיל - או מזיק?
הטכנולוגיה היא רק טכנולוגיה. אנשים יכולים לעשות בה שימוש מועיל או שימוש מזיק או גם זה וגם זה. אנשים יכולים (תופתעו) גם לא לעשות בה שימוש כלל.
טכנולוגיה היא חסרת משמעות כשלעצמה. רק החיים העושים בה שימוש מעניקים לה גם משמעות.