רע לתפארת

לא כל התנהגות רעה, רעה כולה, ולא כל התנהגות טובה, טובה כולה. יש טוב ויתרונות ממשיים בהתנהגות שאנחנו נוהגים לפסול
X זמן קריאה משוער: 6 דקות

חוקרים בתחום הפסיכולוגיה נאלצים מדי פעם לחקור את ההיבטים הפחות נעימים של הטבע האנושי, האישי והחברתי. אבל האם התייחסות לתופעות כטובות לגמרי או כרעות לגמרי עלולה להגביל את השאלות שהחוקרים שואלים?

הנה מספר דוגמאות למחקרים שזיהו מספר היבטים חיוביים בהתנהגויות אנושיות שנהוג לראותן כמרושעות, זדוניות ואפלות.

חפצון

חפצון היא תפישה של מישהו כאמצעי במקום כמטרה. גם בפילוסופיה וגם בפסיכולוגיה, חפצון נתפש כפעולה אנטי חברתית, שיש למזער ולצמצם ככל האפשר.

חפצון הוא בלתי נמנע ויש לו השלכות שליליות רק בתנאים מסוימים. חפצון יכול להיות גם חמים, מלא חמלה ומוסרי

"פילוסופים, פמיניסטים ופסיכולוגים טענו בלהט שהתייחסות לאדם כאל אמצעי היא קרה, בלתי מתחשבת ובלתי מוסרית", אומר אדוארד אורֶהֶק (Orehek) מאוניברסיטת מרילנד, שעמד בראש צוות החוקרים שפרסמו מאמר בנושא בכתב העת Perspectives on Psychological Science.

אך ישנן מטרות רבות שאליהן שואפים בני אדם – מציינים אורהק ועמיתיו – ורבים האנשים שיכולים לסייע בהשגת מטרות אלה. מחקרים שחקרו חפצון בהקשר של השגת מטרות גילו, למשל, כי אנשים שמתרכזים במטרה אקדמית יעניקו מיד ערך גבוה יותר למי שיכולים לסייע להם להשיג ציונים גבוהים יותר.

"אנחנו טוענים שחפצון הוא בלתי נמנע ויש לו השלכות שליליות רק בתנאים מסוימים", אומר אורהק. "חפצון יכול להיות גם חמים, מלא חמלה ומוסרי".

יש מי שנהנים לעתים קרובות לסייע לאנשים להשיג את מטרותיהם, בין אם מדובר בבילוי כמו חופשת סופשבוע או במטרות חיים כמו גידול ילד.

"אני חושב שההתנגדות למאמר מגיעה מאנשים שטועים לחשוב שאנחנו טוענים שחפצון הוא מוסרי, אולם העמדה שלנו מורכבת יותר", אומר אורהק.

הוא מציב שני תנאים כלליים שבהתקיימם, החפצון הוא בלתי מוסרי: כשהאדם המחופצן חושב שהמטרה אינה מוסרית (למשל: גרג סבור שבלתי מוסרי לקיים יחסי מין לפני הנישואים ואינו רוצה לשמש כלי בהגשמת מטרותיה המיניות של ליסה) וכשהאדם המחופצן אינו מעוניין לשמש כלי להשגת מטרתו של אדם מסוים בזמן או במקום מסוימים (למשל, אנטוני אינו מתנגד לקיום יחסי מין לפני הנישואים, אבל חש שלא בנוח מכך שבריאן מחפצן אותו מבחינה מינית).

חפצון, מחאה, הבית הלבנה, מיזוגיניה

חפצון לצורך מחאה נגד חפצון ומיזוגניה: "מקומה של האישה הוא בבית הלבן". תצלום: CEBImagery

תוקפנות

באורח מסורתי, תוקפנות מתוארת במחקר הפסיכולוגי במונחים של תסכול וכאב. אולם פסיכולוגים, סופרים ורבים אחרים הבחינו כי תחושות של סיפוק מלוות לעתים קרובות בתוקפנות. במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת Current Directions in Psychological Science, דייוויד צ'סטר (Chester) מהאוניברסיטה הציבורית של וירג'יניה, טוען כי ניתן למצוא הנאה במחשבות ובמעשים תוקפניים.

המאמר של צ'סטר סוקר מחקרים שנעשו על תוקפנות בקרב בני אדם וחיות, ובהם מחקר שבמהלכו המשתתפים דקרו בובות וודו והתבקשו לדרג את תחושותיהם החיוביות.

"מה משמר את הנטיות האלימות האלה בחברה שמענישה בחומרה כל גילוי שלהן? שאלות דומות נשאלו בנודע לשימוש בסמים ובאלכוהול, סקס מסוכן והימורים, והתשובה הייתה זהה: הנאה. הפעילויות האלה מעניקות לנו תחושה טובה, שמעודדת התנהגות כזו", אומר צ'סטר.

צ'סטר מציין כי אין פירושו שהתנהגות תוקפנית היא רצויה, אך מדגיש כי חשוב להכיר בכך שהיא מעניקה תחושה טובה, לפחות בתחילה. "נקמה אמנם מעוררת תחושה טובה בעת ביצועה, אבל התחושה הזו מתפוגגת במהירות ומותירה את הנוקם בתחושה גרועה יותר משהייתה לו מלכתחילה. אפילו אם התחושה נמשכת, חוויית ההנאה הסדיסטית אינה תירוץ הגיוני לפגיעה באחרים".

לא פעם, התנהגויות טובות מעורבות במניעים רעים והתנהגויות רעות מעורבות במניעים טובים

מסקנות אלה נובעות ממחקרים המראים כי אנשים תוקפניים נוטים להרגיש רע יותר זמן קצר לאחר שהם מבצעים מעשים תוקפניים. "במובן זה, תוקפנות מזכירה מאוד התנהגות התמכרותית, מהסוג שאנחנו בוחנים בניסויים שמבוצעים במעבדה שלנו בימים אלה", אומר צ'סטר.

המחקר הזה אמנם חושף אחדים מן ההיבטים הפחות נעימים של הטבע האנושי, אולם לטענת צ'סטר מדובר במחקרים חיוניים: "העולם אינו שחור ולבן, ואין בו חלוקה ברורה בין כל מה ששלילי לבין כל מה שחיובי. התנהגויות טובות מעורבות במניעים רעים (למשל, סיוע לאחרים בכדי לקבל משהו בתמורה) והתנהגויות רעות מעורבות במניעים טובים (למשל, פגיעה באדם אחר כדי לתקן פגיעה שהוא פגע בנו). לממצאים התומכים בתפישה יותר מורכבת של הפסיכולוגיה האנושית יש יותר אחיזה במציאות והם מסייעים לנו לנצל את הטוּב ולהפחית את הרוע".

רכילות

מקובל לחשוב שרכילות ונידוי חברתי הם תמיד זדוניים. אבל במהלך השנים האחרונות, חוקרים בתחום הפסיכולוגיה בוחנים את הרכילות מנקודת מבט אחרת, ובודקים את יכולתה המגבשת ולא את תרומתה לפירוד. ניסויים מצביעים על כך שרכילות עשויה למנוע התנהגות רעה וניצול של אנשים תמימים ואפילו לפוגג מתחים.

החוקרים מאת'יו פיינברג (Feinberg) מאוניברסיטת טורונטו ורוב וילר (Willer) מאוניברסיטת סטנפורד ערכו ניסוי שהדגים עד כמה מאיימת האפשרות לעמוד במוקד של רכילות ועד כמה היא משפיעה על התנהגותנו. פיינברג ווילר, ביחד עם תלמידם מייקל שולץ (Schultz) העוסק בימים אלה במחקר הפוסט-דוקטורט שלו באוניברסיטת נורת'ווסטרן (באילינוי) חילקו 216 משתתפים בניסוי לקבוצות, וביקשו מהם לשחק משחקים ולקבל החלטות כלכליות שיועילו לקבוצות אליהן הם משתייכים. לפני שעברו לשלב הבא בניסוי, שבו כל אחד מהם השתייך לקבוצה חדשה לגמרי, המשתתפים יכלו לרכל על חברי הקבוצה הקודמת שלהם. חברי קבוצה לעתיד קיבלו את המידע ויכלו להחליט האם להחרים משתתף חשוד בקבוצה לפני קבלת ההחלטות הכלכליות הבאות שלהם.

רכילות מבהירה נורמות חברתיות ויוצרת בעקיפין קשרים חברתיים

ונוס, רכילות, פסל, רומא, לרכל

פסל ברומא: אפילו ונוס מרכלת. תצלום: מרק בלוקופיטוב

פיינברג, וילר ושולץ גילו שכאשר אנשים לומדים על התנהגותם של אחרים ממידע הנמסר להם כרכילות, הם משתמשים במידע כדי לשתף פעולה עם מי שמוצגים בפניהם כנכונים לשיתוף כזה. מי שהתנהגו באנוכיות עשויים אז להיות מנודים מפעילות הקבוצה על סמך אותה רכילות. הדבר מביא תועלת לקבוצה ככלל. אחרי הכול, טיפוסים אנוכיים נוטים בדרך כלל לנצל לתועלתם את מי שנוטים יותר לשתף פעולה.

"הרחקת האנשים שאינם פועלים לטובת הקבוצה מאפשרת למי שמשתפים פעולה להשקיע בחופשיות גדולה יותר לטובת הכלל, בלי לחשוש מניצול", מציינים החוקרים.

ועצם האיום בחרם הרתיע לרוב את המשתתפים מפני פעולות אנוכיות. אפילו מי שהורחקו מפעילות הקבוצה תרמו לעתים קרובות יותר, כשהוחזרו לקבוצה. "ההחרמה גרמה להם לאמץ התנהגות של יתר שיתוף פעולה עם שאר הקבוצה", כתבו החוקרים.

מחקרים שנעשו לאחרונה מצביעים על כך שרכילות מבהירה נורמות חברתיות ויוצרת בעקיפין קשרים חברתיים. בשני ניסויים, שתי קבוצות שכללו למעלה ממאה סטודנטים חולקו לזוגות, ואלה צפו בסרט שנראו בו פעילויות של סטייה שלילית (פיזור אשפה, מעבר מעל גדרות), סטייה חיובית (ניקוי אשפה שהשאיר אדם אחר) או התנהגות ניטרלית (התעלמות מהאשפה). הסטודנטים במחקר הראשון ענו על שאלון הנודע לתפישת הנורמות החברתיות בקמפוס ורצונם לרכל על מה שזה עתה ראו, ואילו הזוגות במחקר השני הוקלטו מדברים על מה שראו בכל סרט.

מן הממצאים עולה כי הסטודנטים בשני המחקרים רצו לרכל על מה שראו. אלה שקיבלו הזדמנות לרכל דיווחו על הבנה רבה יותר של הנורמות המקובלות בקמפוס.

מממצאי שני הניסויים עולה כי התנהגות המושכת תשומת לב אינה משמשת רק חומר גלם לתעשיית הרכילות – מציינת פרופסור קים פיטרס (Peters) המלמדת פסיכולוגיה באוניברסיטת קווינסלנד, אוסטרליה. "רכילות עשויה גם לשקף את האפשרות שהתנהגויות כאלה מאתגרות את אמונותיהם של אנשים בנוגע למה שראוי או לא ראוי שיעשו חברי קהילתם, והדבר מדרבן אותם לאשש את אמונותיהם בשיחה עם אחרים", אומרת פיטרס.

סטודנטים שריכלו גם דיווחו על קשר חברתי אמיץ יותר עם בני זוגם, ולדברי פיטרס, יתכן כי צפייה בסטיות מהנורמה יוצרת סולידריות בין אנשים החולקים את אותן השקפות בנוגע להתנהגות ראויה. חשוב לציין כי רכילות על אודות סטיות שליליות וחיוביות השפיעו על ההבנה החברתית של הסטודנטים באותו אופן. "רוב הרכילות מכילה אמנם תוכן שלילי, אבל דיבורים על התנהגות הרואית או על התנהגות מבישה מאפשרים לנו ללמוד על עצמנו באותה מידה", אומרת פיטרס.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. כחלק מתפיסת עולמנו החלטנו לוותר על הכנסה מפרסומות וממקורות אחרים כדי לא להפריע את חווית הקריאה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

המאמר פורסם במקור ב-Association for Psychological Science. כל הזכויות שמורות לאלכסון.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: תפוז דם. תצלום: צ'רלס דלוויו, unsplash.com

Photo by Charles Deluvio ???? on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ג'ו דוסון וסקוט סליק, APS Observer.


תגובות פייסבוק