רק תנו להם לחשוב

מה בדיוק מושך אתכם למאמר על נושא כמו פסיכולוגיה? למה לא להסתפק בדפדוף סתמי בפיד בטלפון, או להביט מבעד לחלון? אולי זה משום שאתם נהנים מן המאמץ הקוגניטיבי – כלומר הייתם בוודאי מדורגים במקום גבוה בכל הקשור לתכונה המוכנה ״צורך בקוגניציה״.

בחיי היומיום, אנשים יכולים לעתים קרובות לבחור באיזו עוצמה הם רוצים להפעיל את שריריהם המנטליים. אתם עשויים לבחור, בלי אפילו להיות לגמרי מודעים למה שמפעיל אתכם. אם אתם רוצים לצפות במשהו בנטפליקס אחרי העבודה, אתם יכולים לבחור בקומדיה קלילה – או בתעלומה שיש לה מספר קווי עלילה. אם אתם מבלים בערב משחקים עם חברים, אתם יכולים לבחור ב״טוויסטר״ או במשחק אסטרטגיה מורכב כמו Twilight Imperium. ואם אתם יוצאים לטיול, יתכן שתסתפקו ברמת התכנון הבסיסית הדרושה כדי להגיע לשם, או שתשקיעו יותר מחשבה, תבררו פרטים על מקומות עצירה מעניינים ועל דרכים מועדפות ותכינו תוכנית מפורטת יותר. כל הדברים הללו כרוכים בבחירות בין רמות שונות של מאמץ קוגניטיבי, ויתכן שהמאמץ שאתם חשים צורך להשקיע ישתנה משעה לשעה.

אפשר לחשוב על כך כעל ספקטרום, שבקצהו האחד מי שלרוב משקיעים את מידת החשיבה המינימלית הדרושה כדי לחיות ובקצה האחר מי שעבורם מתיחת השרירים המנטליים היא תענוג, ממש כמו ששרירנים מתענגים על אימון שרירי גופם

ובכל זאת, ישנם מי שנוטים יותר להשקיע מאמץ קוגניטיבי רב משל אחרים. הצורך בקוגניציה הוא דרך לתאר את ההבדל הקבוע יותר בין אנשים. אפשר לחשוב על כך כעל ספקטרום, שבקצהו האחד מי שלרוב משקיעים את מידת החשיבה המינימלית הדרושה כדי לחיות ובקצה האחר מי שעבורם מתיחת השרירים המנטליים היא תענוג, ממש כמו ששרירנים מתענגים על אימון שרירי גופם.

מאמץ שהוא כיף נטו, והמחשב יכול לחכות. תצלום: יוג'ין קים

כמו תכונות פסיכולוגיות רבות נוספות, הצורך בקוגניציה ניתן להערכה באמצעות שאלון המבקש מאנשים לדרג עד כמה הם מסכימים או חולקים על הצהרות בנוגע לחשיבה – למשל ״אני מעדיפה בעיות מורכבות על בעיות פשוטות״, או ״אני משקיע מחשבה מאומצת רק כשאין לי ברירה״ – ומשתמש בסולם בן תשע נקודות. בנוסף לתהייה איך הייתם עונים על שאלות כאלה בהשוואה לאנשים אחרים, יתכן גם שתזהו את עצמכם באופן שבו הצורך בקוגניציה קשור לפעילויות פנאי. אנשים שנהנים ממאמץ קוגניטיבי נוטים יותר לעסוק בו בזמנם הפנוי, למשל על ידי צפיה בתוכן לימודי ודיונים בנושאים חברתיים, בלי קשר לרמת היכולת הקוגניטיבית שלהם.

אנשים אשר נהנים מאתגרים מנטליים אינם בהכרח אינטליגנטים יותר – אף כי ישנם מחקרים שגילו כי בממוצע, ציוניהם גבוהים יותר במבחני אינטליגנציה פלואידית, יכולת פתרון בעיות ומחשבה לוגית. הם בעיקר נהנים ממסע הלימוד ופתרון הבעיות

אנשים אשר נהנים מאתגרים מנטליים אינם בהכרח אינטליגנטים יותר – אף כי ישנם מחקרים שגילו כי בממוצע, ציוניהם גבוהים יותר במבחני אינטליגנציה פלואידית, יכולת פתרון בעיות ומחשבה לוגית. הם בעיקר נהנים ממסע הלימוד ופתרון הבעיות. וישנם מחקרים המצביעים על כך שההנאה הזו עשויה אף לעזור לפצות על יכולות נמוכות יותר בבית הספר, כי היא מובילה להבנה עמוקה יותר מזו שמניב לימוד שטחי או לימוד באמצעות שינון. לכן, ברור שהצורך בקוגניציה הוא נושא מעניין למחקר בתחום החינוך. אבל אנחנו רק מתחילים להבין את השפעותיו בתחומים אחרים של החיים.

האם עלינו לצפות שהצורך בקוגניציה יהיה קשור במובן רחב יותר לרווחה – כמו מצבים שאנו שואפים אליהם, כמו יציבות רגשית, חיי עבודה מספקים, קשרים חברתיים אמינים, בריאות טובה ותפישת עצמי חזקה? אינטואיטיבית נראה שהגיוני כי אנשים שנהנים מחשיבה מאומת יצליחו יותר בבית הספר, אבל פחות ברור שיהיו לכך יתרונות מחוץ לכיתה, במקום שבו הנטייה לחשיבה מרובה אינה מניבה תגמולים רבים.

במחקר שערכנו לאחרונה, עמיתיי ואני סקרנו ממצאים שפורסמו בנוגע לצורך בקוגניציה והקשר שלו לכל היבט של תחושת רווחה שיכולנו למצוא. שילבנו סקירה איכותנית של הממצאים עם מספר מטה-ניתוחים (ניתוח נתונים מכל המאמרים באותו נושא). מצאנו מספר סימנים מעודדים עבור מי שנהנים ממאמץ קוגניטיבי – אבל גם מספר סימני אזהרה.

התחיל מוקדם: ההנאה ממאמץ קוגניטיבי היא עניין אישיותי. תצלום: תומס ריידברג

אנשים בעלי צורך עז יותר בקוגניציה נוטים יותר להפנות את מחשבותיהם לפתרון בעיות ומהרהרים בחוויות שלהם באופן בריא יותר. נטייה זו מובילה, כנראה, לתחושת עצמי יציבה יותר וגם לפחות חרדה במצבים שונים

הבה נתחיל בפן החיובי: אנשים שמחפשים אתגרים קוגניטיביים ונהנים מהם מרגישים בממוצע טוב יותר, במובנים רבים. ניתן לצפות שהם ייטו למחשבות חוזרות ודאגות, שהרי ישנה תפישה מוטעית נפוצה דומה, ולפיה אנשים אינטליגנטים נוטים יותר לדיכאון. אבל נמצא קשר חזק בין הצורך בקוגניציה לבין מכוונות מטרה. לכן, בעוד שרבים נוטים להיתקע בלולאות מחשבה אינסופיות שהן לרוב שליליות, אנשים בעלי צורך עז יותר בקוגניציה נוטים יותר להפנות את מחשבותיהם לפתרון בעיות ומהרהרים בחוויות שלהם באופן בריא יותר. נטייה זו מובילה, כנראה, לתחושת עצמי יציבה יותר וגם לפחות חרדה במצבים שונים. אנשים בעלי צורך רב יותר בקוגניציה גם נוטים לתאר את עצמם כפחות מדוכאים, פחות שחוקים ויותר בטוחים באינטראקציות חברתיות (והם מעריכים במיוחד את חברתם של להוטי מחשבה כמותם).

כיצד עשוי אדם בעל צורך גבוה בקוגניציה ליהנות מיתרונות הנטייה הזו שלו? אנחנו יכולים לדמיין כי כשאדם כזה מתמודד עם משימה תובענית מאוד, המוגבלת בזמן, הוא עשוי להיות בעל מוטיבציה רבה לחשוב על דרכים להפחתת רמות הלחץ, כמו בניית סדר עדיפויות, מציאת דרכים להאציל חלק מן העבודה או הערכה מחודשת של המצב כהזדמנות לצמיחה. או, במהלך שלב מאתגר במערכת יחסים רומנטית, אדם בעל צורך רב יותר בקוגניציה עשוי להשקיע יותר בשיפור יכולות התקשורת שלו, להבין את נקודת המבט של בן זוגו או להזכיר לעצמו שמערכת יחסים תובעת השקעה מתמשכת. בשתי הדוגמאות, מכוונות מטרה מביאה להתמודדות פעילה, שבתורה מגדילה את הסיכוי לתוצאות חיוביות.

ממחקרים עולה כי סגנונות מחשבה של אנשים בעלי צורך עז בקוגניציה מכוונים לפתרון בעיות – אבל מדוע? האם כישורי פתרון בעיות הם רק תוצר לוואי של הנטייה לעסוק בחשיבה מאומצת? או שהאנשים הללו נהנים מחשיבה מאומצת בגלל שהיא מסייעת להם לפתור בעיות? האמת היא כנראה שילוב של שני אלה. אם חוויתם מצבים שבהם חשיבה רציונלית סייעה לכם לפתור בעיה, קרוב לוודאי שתחזרו על כך בעתיד. עם הזמן, תתחילו לקשר בין מאמץ קוגניטיבי לפתרונות מועילים. וממש כמו בנוגע לשרירי הגוף, אימון של שרירים מנטליים עשוי להיות קל יותר ומהנה יותר ככל שחוזרים עליו פעמים רבות יותר.

לא כל האתגרים, כמובן, ניתנים באותה מידה לפתרון באמצעות חשיבה מאומצת. וכאן יתכן שיש לצורך בקוגניציה מגבלות.

אחת הדוגמאות היא הניסיון להישאר (או להפוך) בריאים גופנית. הרווחה הגופנית חשובה לא פחות מן הרווחה של התודעה, אבל היא תובעת תרגום של המחשבות לפעולה גשמית. הכרת היתרונות התזונתיים של מזונות שונים אינה מועילה כלל לבריאותכם אם אינכם מכינים את הארוחות שלכם בהתאם. המודעות ליציבה שגורמת לכם לכאבי גב אינה מועילה לבריאותכם אם אינם מתקנים את היציבה. וכן הלאה.

ברוקולי בריא לגוף. השכל יכול לדעת את זה, אבל ההנעה לפעולה... זה כבר סיפור אחר לגמרי. תצלום: מריוס גורצילס

אנשים שנהנים מחשיבה עשויים להיות בעלי נטייה לתחושת ביטחון כוזבת. מחקרים מגלים כי צורך רב יותר בקוגניציה מקושר למסוגלות עצמית גבוהה יותר, או לאמונה כי אתם מסוגלים לפתור משימות בהצלחה

אנשים שנהנים מחשיבה עשויים להיות בעלי נטייה לתחושת ביטחון כוזבת. מחקרים מגלים כי צורך רב יותר בקוגניציה מקושר למסוגלות עצמית גבוהה יותר, או לאמונה כי אתם מסוגלים לפתור משימות בהצלחה. אם אתם הוגים להוטים, אתם נוטים יותר להאמין בהצלחתכם, אולי בגלל שהתודעה היא רשת של חוויות עבר, ניסוי מחשבה ופתרונות אפשריים. מסוגלות עצמית נובעת בסופו של דבר מביצועיכם בעבר – זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל חשוב לשים לכך לב. פירוש הדבר הוא שאם משימה היא חדשה עבורכם וניסיון העבר אינו ממש רלוונטי, אז האמונה כי אתם יכולים להשלים את המשימה בהצלחה עשויה להיות מוטעית.

ברוב תחומי החיים, אמונה ביכולתכם מועילה מאוד לרווחתכם. אבל ממחקרים עולה כי כאשר אנשים הנהנים לחשוב מתמודדים עם מטלות חדשות, הביטחון שלהם בהצלחתם עלול להיות חסר הצדקה, וקורה שהם מקבלים החלטות מזיקות. למשל, במחקר שהשתתפו בו מעשנים, מי שנהנו ממחשבה גילו יותר ביטחון ביכולתם להפסיק לעשן, אבל עישנו באותה תדירות וניסו להיגמל לא פחות פעמים לעומת מעשנים בעלי צורך פחות בקוגניציה. וכאשר נתנו לנשים מידע על בדיקות לסרטן שד, מי שנהנו מחשיבה הרגישו לאחר מכן בעלות ידע רב יותר, אבל נטו פחות להיבדק על ידי רופאים, לדון בכך עם חברה או לחפש מידע נוסף. במחקר נוסף, תלמידי קולג׳ בעלי צורך גבוה יותר בקוגניציה היו מודעים יותר להשלכות של צריכה אלכוהול מרובה, אבל שתו בסופו של דבר יותר מאחרים.

אם אדם אינו נהנה במיוחד ממחשבה, התערבויות רפואיות מסוימות עשויות לפעול עליו בצורה טובה יותר, אולי משום שהוא נוטה יותר לתרגם את המידע שניתן לו לפעולה. אדם שנהנה מחשיבה עלול לספוג את הידע ואפילו להתמלא ביטחון ביכולתו לטפל בבעיה – אבל בעצם לא לעשות דבר

בכל הדוגמאות הללו, החוקרים רצו לעודד את משתתפי המחקר להתנהג בצורה בריאה יותר. אבל מן הממצאים עולה כי אם אדם אינו נהנה במיוחד ממחשבה, התערבויות רפואיות מסוימות עשויות לפעול עליו בצורה טובה יותר, אולי משום שהוא נוטה יותר לתרגם את המידע שניתן לו לפעולה. אדם שנהנה מחשיבה עלול לספוג את הידע ואפילו להתמלא ביטחון ביכולתו לטפל בבעיה – אבל בעצם לא לעשות דבר.

עם זאת, מסך הראיות אנחנו לומדים שהצורך בקוגניציה הוא בסופו של דבר תכונה חיובית מאוד. המדע מראה בבירור כי אם אינכם מסתייגים מחשיבה מאומצת, סביר שתשקיעו יותר ברכישת ידע, תלבנו בעיות ותמצאו פתרונות ויש לכם סיכוי רב יותר להגיע לרמות רווחה גבוהות יותר בהיבטים רבים בחייכם. לעת עתה, איננו יודעים אם ניתן להגביר את מידת הצורך בקוגניציה, אף שישנן ראיות לכך ששליטה עצמית והעדפת מאמץ קוגניטיבי עשויים להעצים זה את זה לאורך זמן. קל יותר לשלוט בעצמכם אם אתם חושבים על אסטרטגיות שיעזרו לכם בכך, וקל יותר לחשוב על אסטרטגיות אם יש לכם שליטה עצמית המאפשרת לכם להשקיע מאמץ במחשבה.

התרחישים המעטים שבהם הצורך בקוגניציה אינו מתורגם כנראה ליתרונות הם אלה שבהם אנשים אינם הופכים את הידע למעשה. לכן, אם אתם אנשים שנמשכים בעוצמה לחשיבה מאומצת, זכרו שהצורך לפעול חשוב לעתים לא פחות. מול אתגר, יתכן שתשאלו את עצמכם: האם אני יכולה להתגבר על האתגר הזה על ידי מחשבה? אם כן, זה נפלא; חשבו בהרחבה, הרהרו בדברים וחשבו לעתים קרובות. אבל אם נדרשות פעולה ותמיכה מבחוץ, אז פעלו, וקבלו עזרה. גופכם והתודעה שלכם יודו לכם.

ג׳וזפין צרנה (Zerna) היא חוקרת המשלימה פוסט-דוקטורט בנושא תהליכים רגשיים במוח בפקולטה לפסיכולוגיה באוניברסיטה של דרזדן, גרמניה. היא חוקרת הבדלים אישיים במאמץ, תפישה ורווחה.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: רק תנו לה לפתור תשבץ. תצלום: קנת' קנוס