רשת חדשה, גבולות ישנים

במובנים רבים, הטכנולוגיה הופכת את העולם שלנו לכפר גלובלי. כשזה נוגע לשפה, קורה משהו אחר לגמרי
X זמן קריאה משוער: 4 דקות

עד סוף המאה ה-19 רוב האיטלקים לא דיברו איטלקית, לפחות לא את אותה איטלקית. הם דיברו ניבים שונים (לומברדית, מילנזית, נפוליטנית) ואפילו שפות שונות (כמו הסרדינית בסרדיניה). איטלקים משכילים היו אמורים להבין את האיטלקית הפלורנטינית של דנטה, שהפכה לשפה הספרותית ואחר כך המשפטית, אך היא לא הייתה שפת היומיום. כשאיטליה אוחדה ב-1861 רק כשניים וחצי אחוזים מהאוכלוסייה ידעו איטלקית סטנדרטית, וגם ההחלטה להפוך אותה לשפת הלימוד בבתי הספר לא השפיעה דיה על התקבלותה. אחד הגורמים שחוללו סוף סוף את השינוי היה ככל הנראה הטלוויזיה. פתאום היה בבתים ברחבי איטליה מכשיר שדיבר באותה שפה, וגם העניק תמריץ הגון להאזין לה.

הסיפור של האיטלקית והטלוויזיה נראה כמו סיפור טיפוסי לאופן שבו הטכנולוגיה הופכת את העולם שלנו לכפר גלובלי. אם פעם קבעו גבולות טבעיים כמו נהרות או הרים את גבולותיהם של שפות ודיאלקטים, מה מפריע לשפה להתפשט במרחב הפתוח של האינטרנט? הרי כל קורא אנגלית יכול להיות חשוף לעיתונים, לאתרים, לבלוגים ולסרטונים מכל רחבי העולם; אנו עדים לתפוצתם חוצת היבשות של ממים תרבותיים ולשוניים; ולפי חלק מהטענות הרשת מדברת בשפה גלובלית משלה - קיצורים, אמוטיקונים, איותים פונטיים ושאר חידושים.

אולם לפי העולה ממחקר של ג'ייקוב אייזנשטיין ממכון ג'ורג'יה לטכנולוגיה באטלנטה ועמיתיו, דיאלקטים אינטרנטיים מצייתים לאותם גבולות חברתיים וגאוגרפיים של דיאלקטים מסורתיים. זו לא הפעם הראשונה שאייזנשטיין עוקב אחר דיאלקטים ברשת. מחקר קודם שלו הוכיח כי ניתן לזהות את המיקום הגיאוגרפי של אדם לפי מילות הסלנג שבהן הוא משתמש. למשל, ikr, קיצור ל-I know, right? הופיע פי שישה באזור דטרויט מאשר בשאר ארה"ב בשנים 2012-2009. האמוטיקון ^_^ הופיע פי ארבעה בדרום קליפורניה, והאיות הפונטי ל-something, suttin , הופיע פי חמישה בעיר ניו יורק.

עדויות לכך שדוברים מערים גדולות מדברים באופן דומה עלו גם ממחקר של הבלשנים בורנו גונסלבז ודייויד סאנשז. הם ניתחו יותר מ-50 מיליון טוויטים מזוהים-גיאוגרפית כדי לבחון את תפוצתן של מילים בדיאקלטים שונים של ספרדית (המילה לכריך, למשל, יכולה להיות bocadillo, bocadito, bocata, emparedado, sandwich, sangüis, sangüich, או sanwich). הם גילו שבנוסף לדיאלקטיים הגיאוגרפיים המוכרים של העולם דובר הספרדית (כמו ההבדל בין ספרדית של ספרד לספרדית דרום-אמריקאית), קיימים שני "דיאלקטי-על", אחד שהוא אופייני לדוברים בערים אורבניות ובינלאומיות באופיין, ושני שמדובר בעיקר באזורים כפריים.

רובנו לא עולים עוד לצ'ט לשוחח עם נגרים עלומי שם מצפון דקוטה, כמו בראשית ימיה של הרשת, אלא משוחחים עם חברים, עמיתים לעבודה, חברים ללימודים או בקצרה, אנשים שהיינו באים במגע איתם גם בעולם ה"אמיתי"

אולם הפעם הייתה המטרה של אייזנשטיין ועמיתיו לבדוק איך המילים הללו מתפשטות לאורך זמן. לשם כך ערכו החוקרים ניתוח סטטיסטי של 107 מיליון הודעות מזוהות גיאוגרפית (שנשלחו מ-2.7 מיליון חשבונות משתמש בין השנים 2009 ל-2012). מתוך 100,000 המילים הפופולריות ביותר, זיהו 4,854 מילים שחל שינוי גדול בפופולריות שלהן לאורך התקופה. לאחר ניפוי ידני של מילים לא אנגליות, שמות והאשטגים, נשארו 2603 מילים. אחת מהן הוא ion, קיצור ל-I don't, שהפופולריות שלו גדלה משנה לשנה, אך בדרום מזרח ארה"ב בלבד. לעומתו, האמוטיקון -_- התפשט מהערים הגדולות לכלל היבשת. ואילו הקיצור ctfu, או cracking the fuck up, התפשט מאזור קליבלנד לפנסילבניה ולמדינות המיד-אטלנטיק, אך לא לערים גדולות ממערב לקליבלנד.

איך אפשר להסביר את דפוסי ההתפשטות האלה? תחילה יש להבין כיצד מתרחש שינוי לשוני. החוקרים מתייחסים לשלושה מודלים קיימים: מודל הגל, מודל כוח המשיכה ומודל המפל. לפי מודל הגל, חדשנות לשונית מתפשטת באמצעות תקשורת: כדי שתופעה לשונית מסוימת תתפשט מאזור לאזור יש צורך במספר מסוים של אינטראקציות בין תושבי האזורים הללו. לפי ההסבר הפשטני ביותר, סבירות המגע הזה תלוי במרחק בין הערים. מודל כוח המשיכה תולה את היתכנות התקשורת הן במרחק והן בגודל האוכלוסייה, ולכן חוזה שחידושים ינועו בין ערים גדולות תחילה. מודל המפל טוען, באופן דומה, כי שינויים ינועו מהעיר הגדולה ביותר לעיר הבאה אחריה, ויפסחו על אזורים מאוכלסים בדלילות.

כפי שעולה מהניתוח של החוקרים, חלק מההשפעות אכן מתרחש במרחב גאוגרפי מוגבל, ככל הנראה כתוצאה מאינטראקציה פשוטה. כן, האינטרנט גדול ועדיין פתוח יחסית, ועם זאת רובנו מתקשרים עם אותם אנשים, רק באמצעים אחרים. רובנו לא עולים עוד לצ'ט לשוחח עם נגרים עלומי שם מצפון דקוטה, כמו בראשית ימיה של הרשת, אלא משוחחים עם חברים, עמיתים לעבודה, חברים ללימודים או בקצרה, אנשים שהיינו באים במגע איתם גם בעולם ה"אמיתי".

אם אדם שחור מוושינגטון נתקל בחידוש לשוני של אדם שחור אחר מעיר גדולה, שהוא מזהה כ"משלו", יש סיכוי גבוה יותר שהוא יאמץ אותו מאשר שיאמץ חידוש של היפסטר מניו יורק

 

אולם, כאמור, המרחק לא היה הגורם היחיד שניבא דמיון דיאלקטי. הוא אפילו לא היה הגורם החזק ביותר - אייזנשטיין ועמיתיו מצאו שהמנבא החזק ביותר לדמיון דיאלקטי בין ערים הוא שיעור השחורים בעיר, והבא אחריו הוא שיעור ההיספנים. רק אז מגיע תורו של המרחק, ואחריו ההכנסה החציונית ושיעור התושבים באזורים עירוניים. ערים סמוכות שההרכב הדמוגרפי שלהן שונה לא יחלקו מאפיינים לשוניים, ודמיון כזה יכול להתקיים דווקא בין ערים מרוחקות אך דומות מבחינת האוכלוסייה, כמו למשל וושינגטון וניו אורלינס (שחורים), לוס אנג'לס ומיאמי (היספנים) ובוסטון וסיאטל (לבנים).

החוקרים מעלים השערה שקיימים קשרים חברתיים או אחרים בין הקבוצות הדומות אך הרחוקות הללו, ובאמצעותם מתפשט השינוי הלשוני. אפשרות זו לא נחקרה במסגרת המחקר. אולם יש גם אפשרות אחרת - להניח שגם כשאנו בכל זאת נחשפים (באופן ויראלי כלשהו) לתופעה תרבותית שבאה "מבחוץ", אנחנו יודעים לזהות את הגבולות בינה לבינינו. כלומר, אם אדם שחור מוושינגטון נתקל בחידוש לשוני של אדם שחור אחר מעיר גדולה, שהוא מזהה כ"משלו", יש סיכוי גבוה יותר שהוא יאמץ אותו מאשר שיאמץ חידוש של היפסטר מניו יורק (אם אלה מחדשים משהו). נראה גם שאנשים דבקים בסממנים הלשוניים שלהם יותר ככל שהם צריכים להגן על הזהות התרבותית שלהם (ואולי לכן היפסטרים לבנים מאמצים סלנג בלי בעיות, ואילו קבוצות המיעוט שפעמים רבות הולידו את הסלנג הזה נוטות להתנגד לשינויים לשוניים שנובעים מבחוץ). האינטרנט, בניגוד לקול האחד והסמכותי של הטלוויזיה, משמר במקרה הזה גבולות תרבותיים במקום לפרוץ אותם.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על רשת חדשה, גבולות ישנים

01
ד.

ממחקרים כאלה באמת אפשר ללמוד משהו חדש על עצמנו - שאי אפשר היה ללמוד ללא הBig-Data. אבל כל המחקרים מסוג זה הנם,לפי-שעה, קצרי טווח, בגלל שהרשת היא עניין חדש.
הפרספקטיבה חסרה כי עדיין אינה קיימת, היא רק הולכת ונבנית. בהחלט ייתכן שבטווח של 50 שנה תעלינה במחקרים כאלה תובנות אחרות, ואף הפוכות.