שיחת טלפון

נדמה לי ששיחת טלפון –  כשאתם פשוט יושבים לכם, ולא משתתפים באותה שיחה –  היא מין המוזרויות של החיים המודרניים. אתמול כתבתי מאמר מעמיק על נושא פילוסופי נשגב, בזמן ששיחה שכזו התנהלה בחדר. שמתי לב שקל הרבה יותר לכתוב היטב כשמישהו בקרבתך משוחח בטלפון. ובכן, העניין החל כך. מישהי מדרי ביתנו ביקשה ממני לייצר קשר בין ביתנו ובין בית האדון בייגלי שבעיר. שמתי לב, בערים רבות, כי בנות המין העדין, תמיד נרתעות מלהתקשר בעצמן אל משרד הטלפונים המרכזי. איני יודע מדוע, אבל כך זה. לכן נגעתי אני בפעמון, ושיחה זו התקיימה:

מרכזיית הטלפונים [בצרידות]: הלו!

אנוכי: הזהו משרד הטלפונים הראשי?

מ"ה: כמובן. מה רצונך?

א: התואילו לחבר אותי בבקשה אל בייגלי?

לאחר מכן שמעתי ק-לוק, קלוק, קלוק, –  קלוק-קלוק-קלוק, לוק, לוק! ואז "חריקה" נוראית של שיניים ולבסוף קול נשי צייצני: כ-ן? [בקול הולך ועולה].  עם מי תרצה לשוחח?

 

מבלי לענות, הגשתי את הטלפון למבקשת, והתיישבתי. לאחר מכן התרחש הדבר המוזר שבמוּזרֵי הדברים בעולם, שיחה שיש לה צד אחד בלבד. אתם שומעים את השאלות נשאלות; אינכם שומעים את התשובות. אתם שומעים את ההזמנות מוצעות; אינכם שומעים מילות תודה בתשובה. בהאזנה שלכם ישנם פרקים של שתיקה גמורה, ואחריהם הצהרות לכאורה בלתי קשורות ובלתי מוצדקות של שמחה מופתעת, או צער, או בהלה. אינכם יכולים להבין דבר מן המתרחש, משום שלעולם אינכם שומעים מה אומר האדם בצדו האחר של הקו. ובכן, אני שמעתי את סדרת האבחנות המופלאה הבאה, שבקעה כולה מפה אחד, וכולה בצעקות –  שהרי לא ניתן לשכנע את המין העדין לשוחח בעדינות בטלפון:

 

כן? למה, איך זה קרה?

שתיקה.

מה אמרת?

שתיקה.

הו, לא. אני לא חושבת.

שתיקה.

לא! הו, לא, לא לזה התכוונתי, תכניסי את זה כשזה עדיין רותח –  או ממש לפני שזה מתחיל לרתוח.

שתיקה.

מה?

שתיקה.

הפכתי את זה עם התפר של המכפלת.

שתיקה.

כן, גם ככה. אני חושבת שהכי טוב לחבר את זה ברקמת ואלנסייאן או בבד בומבאזין או משהו כזה. זה נותן לזה סוג של הידור –  וזה מושך כל כך הרבה תשומת לב.

שתיקה.

זה בדברים מ"ט, השישים ורביעי עד התשעים ושביעי, כולל. אני חושבת שכולם צריכים לקרוא את זה לעתים קרובות.

שתיקה.

אולי. בדרך כלל אני משתמשת בסיכת ראש.

שתיקה.

מה אמרת? [אל החדר]: ילדים, תהיו בשקט בבקשה!

הו, סי במול! אלוהים ישמור, חשבתי שאמרת שזה היה החתול!

שתיקה.

ממתי?

שתיקה.

בחיי, מעולם לא שמעתי על זה.

שתיקה.

את מדהימה אותי! חשבתי שזה בלתי אפשרי!

שתיקה.

מי עשה את זה?

שתיקה.

אלוהים אדירים!

שתיקה.

טוב, לאן מתדרדר העולם? וזה קרה בכנסייה עצמה?

שתיקה.

ואמא שלה הייתה שם?

שתיקה.

באמת, גברת בייגלי. אני הייתי מתה מבושה! מה הם עשו?

שתיקה ממושכת.

אני לא לגמרי בטוחה, כי התווים שלי אינם כאן. אני נדמה לי שזה משהו כזה: טרולי-לול-לול, לול לולי-לול-לו, או טולי-לול-לול-לי-לי-לי-י-דו! אז שוב מהתחלה, את יודעת.

שתיקה.

כן, אני חושבת שזה מתוק מאוד –  ומאוד רציני ומרשים, אם מצליחים לדייק באנדנטינו ובפיאניסימו.

שתיקה.

הו, סוכריות גומי, סוכריות גומי! אבל אני אף פעם לא מרשה להם לאכול סוכריות פסים. וכמובן שעד שצומחות להם שיניים הם בכל מקרה לא יכולים.

שתיקה.

מה?

שתיקה.

הו, ממש לא –  בבקשה. הוא כאן, כותב –  זה בכלל לא מפריע לו.

שתיקה.

טוב, אבוא אם אוכל. [אל החדר]: חי שמים, הזרוע מתעייפת כל כך כשמחזיקים את הדבר הזה במשך זמן ממושך! הלוואי שהיא הייתה...

שתיקה.

הו לא, בכלל לא. אני אוהבת לשוחח –  אבל אני חוששת שאני מפריעה לך בענייניך.

שתיקה.

אורחים?

שתיקה.

כן. זאת דרך טובה מאוד. אבל בכל ספרי הבישול נאמר כי זה מאוד לא בריא כשהם לא בעונה. ובכל מקרה, הוא לא אוהב אותם, בעיקר לא משומרים.

שתיקה.

הו, אני חושבת שזה יקר מדי. מעולם לא שילמנו חמישים סנט לצרור.

שתיקה.

את באמת חייבת ללכת? טוב, להתראות.

שתיקה.

כן, אני חושבת. להתראות.

שתיקה.

אז בארבע –  אהיה מוכנה. להתראות.

שתיקה.

תודה מקרב לב. להתראות.

שתיקה.

הו, בכלל לא! בדיוק כמו הטרי –  איזה? הו, אני שמחה לשמוע שזה מה שאת אומרת. להתראות.

[טורקת את הטלפון ואומרת, "הו, זה באמת מעייף כל כך את הזרוע!"]

 

גבר פולט "להתראות" חסר גינונים, וזהו זה. לא כך הדבר בקרב בנות המין העדין, ואני אומר את זה לשבחן. הן אינן סובלות פתאומיות.

יוני 1880

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

מארק טוויין היה הומניסט ומסאי, מחברם של סיפורים קצרים ורומנים ובהם קלאסיקות אמריקניות כמו "הרפתקאות טום סוייר" ו"הרפתקאות האקלברי פין".

כל הזכויות שמורות לאלכסון.Copyright 2018 by The Atlantic Media Co., as first published in The Atlantic Magazine. Distributed by Tribune Content Agency.The original text was published here.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: תקשורת. תצלום: סטיב ג'ונסון, unsplash.com

Photo by Steve Johnson on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי מארק טוויין.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

5 תגובות על שיחת טלפון

03
אחד

הו, כמה משעשעות הנשים הקטנות שמדברות על דבריהן היומיומיים הפעוטים בזמן שהגברים כותבים "מאמר מעמיק על נושא פילוסופי נשגב".

אכן, מרק טויין היה הומניסט, בתקופתו, אנכרוניסטי להעביר ביקורת. אבל לא כל קטע שורד את מבחן הזמן. הבחירה לתרגם אותו בשנת 2019 תמוהה, תמוהה מאוד.

(אני גבר, אגב, אחוס"ל הטרו נורמטיבי למשעי. בכ"ז התכווצתי במבוכה.)