שימי ידך בידי

כאב כרוני הוא בעיה נפוצה מאוד. תרופה טבעית ויעילה נמצאת ממש בהישג ידינו ויש לה גם תופעת לוואי נהדרת
X זמן קריאה משוער: 4 דקות

כמאה מיליון מבוגרים בארצות הברית סובלים מכאב כרוני – כאב שנמשך חדשים או שנים רבות. זוהי אחת מבעיות הבריאות שזוכות לפחות תשומת לב. העלות השנתית של ניהול הכאב גבוהה בהרבה מזו של מחלות לב, סרטן וסוכרת, והמחיר הכלכלי שנובע מירידה בפריון מגיע למאות מיליארדי דולרים. נוכחותו הבלתי מרפה של כאב כרוני עלולה להוביל לפגיעות שונות בבריאות הנפש, ובראשן דיכאון, אשר לעתים קרובות מעצים את הכאב. והנשק הנפוץ ביותר שלנו נגד כאב – משככי כאבים – מיצר כאב משל עצמו, כפי שמעידה מגפת האופיואידים הנוכחית. האם אין לנו ברירה אלא לסמוך על הפרמקולוגיה כדי להילחם בכאב? אולי ישנן תרופות עממיות טבעיות יותר – חלקיות ולא מספקות, אבל בכל זאת מקלות – הנגישות לנו יותר?

מרבית המחקר בתחום הכאב מתרכז באדם היחיד הסובל מכאב. הדבר מאפשר לחוקרים לפשט את ניתוח הכאב, וזה שימושי במידת מה, אם כי זה מניב תמונה מעוותת למדיי. הבעיה היא שמחוץ למעבדה, אנשים אינם בדרך כלל מבודדים: הם לוקחים חלק בעולם חברתי. אם לא נתחשב באינטראקציות חברתיות במחקר הכאב, אנחנו עלולים להתעלם מהחלק שעשויה התקשורת החברתית למלא.

טכניקות חדשות מאפשרות ניטור של פעילות גופנית של מספר אנשים בו זמנית. כך ניתן למדוד את רמת התיאום והבוזמניות של בני אדם בעודם לוקחים חלק במצבים חברתיים קיצוניים או יומיומיים. הממצאים מפתיעים. אצל משתתפים וצופים בטקס הליכה על אש נמדד קצב פעימות לב תואם. וכך גם אצל מי שצפו ביחד בסרטים מרגשים, בקרב זמרי מקהלה ששרו ביחד, ואצל זוגות אוהבים שהביטו זה בזה וביצעו במעבדה מטלות שחייבו אותם לחקות זה את זה. איך ניתן להסתייע בסנכרון בינאישי כזה? והאם עשויה להיות דרך שבה תואַם פסיכולוגי כזה יוכל לתרום להקלה בכאבים? התשובה נמצאת באינטראקציה האנושית הפשוטה מכולן: מגע.

מחקר שערכתי לאחרונה עם עמיתיי אירית וייסמן-פוגל וסימון שמאי-צורי באוניברסיטת חיפה, מעלה את הסברה כי מגע בין בני אדם הוא דרך יעילה לשיכוך כאבים. בניסוי השתתפו 23 זוגות רומנטיים הטרוסקסואלים. הנשים קיבלו גירוי מעורר כאב בתנאים שונים. ראשית, שלא בנוכחות בני הזוג, ולאחר מכן בחברת בני זוגן, אך ללא מגע גופני. במצב השלישי, הנשים אחזו בידי בני הזוג בזמן שנגרם להן כאב וברביעי, הן אחזו את ידו של אדם זר. מן המחקר עולה כי במצב השלישי – שבו נגע בהן בן הזוג – נרשמה ירידה מוגברת בכאב הנשים לעומת המצבים האחרים. זאת ועוד, נשים שבני זוגן היו אמפתיים במיוחד דיווחו על ירידה חדה עוד יותר בכאב כשבן זוגן נגע בהן. נדמה, אם כך, שהמחקר מספק תמיכה אמפירית ברעיון לפיו ניתן להביע אמפתיה במגע, ועל ידי כך לשכך כאבים. מתברר, כי ממצאים אלה עולים בקנה אחד עם ממצאיו של מחקר קודם, המצביעים על כך שניתן למסור קשת רגשות, החל מגועל וכלה באהבה ופחד, באמצעות מגע בלבד.

כדי להבין את הבסיס הגופני לממצאים שלנו, ערכנו מחקר נוסף שגם הוא מדד בוזמניות. הפעם, 22 זוגות רומנטיים (אחרים) הוזמנו לקחת חלק בניסוי. במהלך הניסוי, חישבנו את מידת התואם הפיזיולוגי על ידי רישום קצב הלב וקצב הנשימה של כל אחד מבני הזוג. היו בניסוי ארבעה מצבים: אחיזת ידיים, בלוויית כאב; אחיזת ידיים, ללא כאב; כאב ללא אחיזת ידיים; ומצב רביעי ללא אחיזת ידיים וללא כאב. גם הפעם, רק לנשים נגרם כאב.

בחנו את התואם הבינאישי בשני המצבים שבהם לא נגרם לאיש כאב, והתברר כי המגע העצים במידה מתונה את סנכרון קצב הנשימה. למרבה ההפתעה, הסנכרון נעלם כליל כשנגרם לאישה כאב, אבל לא התקיים מגע כלשהו בין בני הזוג. יתכן כי הנשים התמקדו בכאבן בלבד, כצורת התמודדות, מה שהביא אותן 'להתנתק' גופנית מבני הזוג. יתרה מזאת: זוגות שהפגינו ירידה חדה בכאב בעקבות המגע, הפגינו רמות גבוהות של תואם גופני, וכך גם זוגות שבהן בן הזוג היה אמפתי במיוחד.

החקירה לא נסתיימה כאן. בדקנו את מידת הסנכרון הבין-מוחית באותם מצבים. ממצאי המחקר מדגישים את ההשפעה המשככת כאב של מגע סינרגטי ושל אמפתיה, ויתכן שניתן ליישם אותה במקרים של כאב עז, למשל כדי להקל על כאביה של יולדת. ואכן, נוכחות של בני זוג בעת הלידה מסייעת ב-60% מהמקרים, מה שמצביע על כך שהאמפתיה שמפגין בן הזוג ואיכות האינטראקציה בעת הלידה הן ההסבר להבדלים בין המקרים. מחקרים אחרים הצביעו גם הם על כך שנוכחות של אבות מעצימה את החוויה החיובית בכל הקשור ללידה. אי לכך, מחקרים עתידיים עשויים להתמקד ביישומים קליניים של ממצאים אלה, לבחון את יעילותם של היבטים שונים של מגע וכן את יעילותם של אימון להבעת אמפתיה.

למגע בינאישי יש משמעויות חברתיות ומעשיות חשובות. מגע של עור בעור הוא חיוני להתפתחותם של פגים. הוא תורם לוויסות תגובות למתח בקרב מבוגרים, מעצים את האמון ומספק נחמה ורווחה רגשית. לכן, אף שהמחקר הזה בוודאי לא יפתור את בעיית התרופות לשיכוך כאבים, הוא מציע טיפול פשוט מאוד בכאב, שיש לו תופעת לוואי שאסור לוותר עליה: יצירת קשר עם אנשים אחרים.

 

פאבל גולדשטיין (Goldstein) עוסק במחקר פוסט-דוקטורט במחלקה לפסיכולוגיה וחקר המוח באוניברסיטת קולורדו, בולדר.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: מגע ידיים, תצלום: ג'ואי יו, unsplash.com

Photo by Joey Yu on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי פאבל גולדשטיין, AEON.

תגובות פייסבוק