הנה לכם שלושה כללים כדי שעץ החיים יפרח ויצמח ויגיע לשמיים:
יושרה רגשית
בניגוד לדעה הרווחת, יושרה רגשית, שהיא האותנטיות מהסוג הבסיסי ביותר, אינה פשוט "לומר מה שאתם חושבים".
יושרה רגשית היא להיות ישר בנוגע למה שאתם מרגישים, במה שקשור בכם ולא בזולת. איך באמת הרגשתם בפעם האחרונה כשרגש שלכם עלה על גדותיו? בלי לרמות את עצמכם, בלי משחקים: האם כעסתם? הופתעתם? הרגשתם אשמים? תקפה אתכם חרדה? האם ביטאתם זאת? אני בטוח שלא.
קל יותר לדבר על כך מלעשות זאת. חיינו הפנימיים הם מבצרים שבנינו כדי לחסום את הסבל הנגרם לנו מעצם היותנו אנושיים. אלא שהסבל הוא הגורם לנו להיות מסוגלים לשמחה, לחסד, לאמת, ליצירתיות, לאהבה, לכל מה שהוא קונסטרוקטיבי ובעל ערך בחיים, ולא רק מה שהוא פרזיטי וריקני.
אם נדחה חלקים מעצמנו לא נוכל להרגיש באמת ולפעול כבני-אדם חיים ונושמים. ועם זאת, ברוב המקרים, אנו מפתחים כל מיני אסטרטגיות כדי לעמעם את הכאב. אנחנו מקווים להעמיד פנים ביחס אליו, לדמיין אותו אחרת, להכחיש אותו, לרסק אותו ולתת לו לחלוף מעלינו. אבל העובדה הפשוטה היא שהרגש משלים את מסעו בנו בדרך אחת בלבד: על ידי כך שאנו מבטאים אותו באורח מלא. או-אז השורשים שבנו סוף-סוף מוצאים את אדמתם.
הכאב שאנחנו מנסים לעמעם, להסתיר ולהימלט מפניו הוא הסבל הבסיסי הנובע מהיותנו כאן, יצורים שבריריים ולא מושלמים בעולם אדיש.
וכך עץ החיים מתחיל לצמוח באמת רק כשאנו מאפשרים לעצמי הקטן שלנו להיות ישר, כן, פתוח וגלוי ביחס למאבקו. הענף אינו מגיע לשמיים בלי שהשורשים ימצאו את האדמה.
ערכים אמיתיים
אנחנו חושבים שיש לנו ערכים. האמת המצערת היא שאנו חיים בעידן חסר ערכים, וזאת גם הסיבה לרבות מהבעיות המאפיינות אותו.
ערכים אמיתיים אינם צרכים או רצונות. קודם כל, הם אינם אגוצנטריים. ערכים אמיתיים הם מה שאנחנו מאמינים שמגיע לכל אדם בעולם. מה שהוא חיוני לחיים, מה שהוא בעל ערך בכל צורת חיים, ולא רק בצורת החיים שלנו.
כעת יש לכם הבסיס לפעולה משמעותית. אתם יכולים לפעול כדי ליצור עולם כזה. סביר שתיכשלו. אך כעת למאבק שלכם עצמו יש משמעות, מטרה, יופי. יש סיבה גדולה יותר בחייכם שמניעה כל פעולה שלכם, כל כוונה, מחשבה ורגש שלכם.
אתם מרגישים שחייכם אמיתיים באופן גדול ורחב יותר. לא רק במה שאתם מרגישים, אלא במה שגורם לכם להרגיש: הפעולות שלכם, הכוונות שלכם וגם המחשבות שלכם – אמיתיות. לא רק כשלעצמם, אלא מבחינת החיים בכלל.
האם אתם רואים את ההבדל? כל דבר יכול להיות "אמיתי מבחינתכם", אותנטי. למשפט הזה אין משמעות, וחוסר המשמעות הזה הוא המושל בחייהם של רבים מאיתנו ומותיר אותנו בתחושה שאנחנו מזויפים וחלולים. ערכים אמיתיים הם מה שאמיתי לחיים, ולא רק לנו.
כדי לטפח ערכים אמיתיים, אתם צריכים לעשות צעד אחד לאחור. תחשבו, תתבוננו. מה חסר? לא רק לכם, אלא לחיים, לעולם? מה זועק לעומתכם? לא חשוב על פי אילו ערכים אתם פועלים. מה שחשוב הוא שאתם מטפחים ערכים מסוימים ופועלים לפיהם. כי כך אינכם חיים עוד חיים אגוצנטריים. חיים אגוצנטריים תמיד יגרמו לכם לתחושה של שקר, כי בכל מובן פרט לחומרי, הם אכן שקריים.
ללא ערכים אמיתיים, אתם בסך הכול נוטלים מאנשים בידכם האחת את מה שאתם נותנים להם בידכם השנייה, וכך אנחנו זוכים למחזות דוחים שבהם, למשל, מנהיגים מעלים באלפי אחוזים את מחיריהן של תרופות שמצילות חיים של ילדים.
אותנטיות קיומית
כעת אנו מתקרבים לעניין האותנטיות הגדולה. היא האותנטיות המשמעותית ביותר, ואני הולך להגדיר אותו באופן שונה מאוד מאשר, למשל, קאמי, סארטר או הוולבק.
מה הוא השכל שלנו? אוסף של מחשבות, תבנית של אמונות. מנין הן באו? ירשתם אותן. הן שקריות במובן בסיסי. ברובן הן אינן מדויקות ולרוב גם לעולם לא יתגשמו. הן רוחות-רפאים בתוך הקליפה שלכם.
אבל מי מקשיב למחשבות הללו? יש חלק עמוק יותר שלכם שרק מתבונן, מסתכל. הוא אוקיינוס, והוא אינו מדבר, אבל אתם יכולים להקשיב לתנועותיו. הוא הקול חסר המלים שבתוככם, והוא יוצר אינטואיציה, "תחושת בטן", "חוש ששי" וכן הלאה. נהוג לכנות אותו "לב", "נפש", "נשמה". אני פשוט אקרא לו המתבונן. זהו ה"עצמי" האמיתי ביותר.
יכולות להידרש שנים כדי להעיר את ה"עצמי" האמיתי הזה. בתרפיה, במדיטציה, במאבק נגד השדים. אולי, אם תהיו בני מזל (או חסרי מזל) כמוני, הלהב החד של סף המוות יעיר אתכם.
מה מדהים ביחס לעצמי האמיתי הזה? השכל שלכם שונה מהשכל שלי. המחשבות והאמונות שלנו שונות. אבל העצמי האמיתי של כל אחד מאיתנו זהה. כפי שאמר רומּי, הוא האוקיינוס שבו כל הטיפות נעלמות.
לעצמי האמיתי שלכם ולעצמי האמיתי שלי יש בדיוק אותן התכונות, מיום היוולדם. חכמה אמפטית, כוח שותק, הוקרה אינסופית, חמלה חסרת גבולות, אומץ עז-רוח. הם מביטים בנו קמים ונופלים, ואין בהם אלא אהבה עזה על הסבל הכרוך בעבודת היותנו אדם, יצור אנושי.
התכונות האנושיות הנעלות ביותר באות רק מן העצמי האמיתי. לעולם איננו יכולים למצוא אותן בשכל, באגו, בתשוקה, בפחד.
העצמי האמיתי הוא אוניברסלי, וזהו הנס האמיתי ביותר של החיים האנושיים. הנהרות שלנו ייחודיים, כל אחד מהם מתעקל באורח שונה, אך הם זורמים אל אותו אוקיינוס.
אגו, עצמי – הוא אותו "אני" של הביטויים "אני פוחד", "אני צריך", "אני כועס" וכו'. המתבונן הוא "זהו". בכל מקום שבו יש "אני...", יש סבל גדול ועמוק, כי מיד יש "אני לא..." – אך בכל מקום שיש בו "זהו", יש יופי עמוק ואינסופי, יש אמת ויש חסד. הנה לכם תיאור קצר של מה שמגיעים אליו מתוך העצמי האמיתי.
העצמי האמיתי הוא הענפים, הערכים האמיתיים הם הגזע, ויושר רגשי הוא השורשים – של עץ החיים.
במקום שיש בו יושר רגשי, אנו יכולים לפתח ערכים אמיתיים, שמובילים אותנו לחוויה האוניברסלית של העצמי האמיתי. לעבר אמפתיה, אומץ לב, חמלה, אהבה גדולה יותר. אבל אם אין יושר רגשי או אין ערכים אמיתיים, העצמי האמיתי הוא הפרי שאינו צומח לעולם.
אז תתחילו עם השורשים. הזינו את העץ הקטן שלכם. השקו אותו בעדינות, בעקביות, באהבה.
ועד מהרה הוא יגיע לשמיים. שם מצוי האושר האמיתי.
עומייר חק הוא הוגה דעות, פרשן, בלוגר ודמות ציבורית, המרבה לכתוב על כלכלה, חברה, עסקים, חדשנות ותרבות עכשווית. הוא מחברם של ספרים אחדים ומחלק את זמנו בין לונדון וניו יורק.
תרגם במיוחד לאלכסון אדם הררי
תגובות פייסבוק
9 תגובות על שלושה כללים לחיים אמיתיים
כמה מעניין, עצמתי ויצירתי.
כמה בהיר, פשוט ונגיש.
כמה עתיק וחדשני בעת ובעונה אחת.
אם עולה בך התנגדות, קטנה כגדולה, ביחס למשפט או רעיון במאמר - זה הכי חשוב והכי רלוונטי עבורך. מזמין ומאתגר אותך לבחון את ההתנגדות מקרוב.
תודה רבה עומייר!
תודה !
חק כותב מקסים.
אנא מכם, די כבר עם קשקושי הניו-אייג' הבלתי נסבלים האלה, זה מביך ונראה כאילו נכתב על ידי מחולל קלישאות. לא בשביל זה אני משלמת על מנוי לאתר.
סופי יקרה. :)
מצער לקרוא מה שכתבת.
עומייר חק כותב מקסים. :) .
בסוף הפרק על יושרה צל כשאנו מאפשרים לעצמי, המילה מאפשרים נישמטה בהדפסה. תודה
i m sorry to say that the translation is heavy and not at all clear.
next time u translate try to be simple and direct other wise it reads as if u r trying too hard.
on the whole i really couldn't see what is new here and what is original.
תודה על תשומת הלב, גיטה. הטעות תוקנה.
thanks hagar umar adam and tomer
the former response is a non positive example
the image of a tree
is original
amotz dafni has been interviewed by dov elboim about sacred trees
i wrote about this issue
thinking about life is good
expressing oneself is very good
we'd rather be nice to each other
it pays
gitshabes
חגים שמחים וחיים שמחים לכול
לגמתי כל מילה בשקיקה. בתור סטודנט לפילוסופיה החי חיים מערביים אני מבין כמה אנו משתיקים את השליפה הרגשית שלנו, האותנטיות והחיבור לרגש הפנימי. תודה!
כתיבה לבריאות
לימור שרירדווקא בעידן הטכנולוגי רופאים חייבים להקשיב לחולים, לראות בהם בני אדם עם...
X 11 דקות
לקרוא ולהיקרע
יוחאי עתריהאיננו יכולים להבין את השואה, אבל קריאה שלובה בכתביהם של שני סופרים...
X 7 דקות
הספקטרום האוטיסטי
מסיבות חברתיות ורגשיות, מדובר בשדה מוקשים ברור. הביטוי הדו-אברי, "הספקטרום האוטיסטי" כולל בתוכו בעיות ומורכבויות לא מעטות, וכוונתי לצד הלשוני של הדברים. ראשית, הביטוי כמכלול מציג בעיה נפוצה ברמה האנליטית: הספקטרום אינו אוטיסטי, אלא שהכוונה לספקטרום המיוחס לתופעת האוטיזם, כלומר לנקודות שונות על פני ספקטרום שאליהם ממופים כמי שמאובחנים כאוטיסטים.
"ספקטרום", המילה עצמה, היא בעלת מקור לטיני: spectrum פירושו "מראה, התגלות חזותית, דימוי" כשברקע נמצא הפועל שפירושו "להביט על-". המופעים הבסיסיים של ספקטרום בלשונות המודרניות הם בתחומי הפיזיקה, הכימיה והמתמטיקה. ספקטרום האור הנראה, טווח הצבעים, הקרינה האלקטרומגנטית וכו' – בפיזיקה; ספקטרום הספיגה או הקליטה של קרינה שחומר מייצר כשהוא נחשף לאנרגיה – בכימיה; וגם במתמטיקה יש לנו ספקטרום בהקשרים שונים הנוגעים להגדרה של קבוצה רציפה, חד-ממדית, אינסופית ואולי תחומה בקצותיה, כלומר טווח. בעברית, את כל אלו אפשר לאגד ביחד בצורה סבירה באמצעות המונח "רצף". ואכן, גם בכל הנוגע לאוטיזם מדברים על "הרצף האוטיסטי" ונפוץ לשמוע בקיצור "על הרצף" וביטויים דומים.
בכך בהחלט לא תמו המורכבויות, שלא לומר הבעיות.
העיקרית שבהן אינה תחביר הצירוף "הרצף האוטיסטי", או "הספקטרום האוטיסטי" וגם לא הדיון החוץ-לשוני בשאלה מה משמעותו של רצף כזה, כיצד הוא בנוי, ומה בין הדימוי והמציאות המדידה, ככל שהיא מדידה ובת-השוואה בין בני-אדם שונים. הבעיה הלשונית הנוספת שאפשר לזהות כאן היא המונח "אוטיזם".
החל בראשית המאה ה-20, בהקשרים הנוגעים לנפש ולאחר מכן לנוירולוגיה, הופיע המונח הגרמני Autismus ומיד מקבילו הטבעי באנגלית autism. מדובר בגזירה מאוחרת מיוונית, שבה αὐτός פירושו "עצמ-" (כלומר "self"), כך ש-autism מתייחס לתופעה של הפנייה אל העצמי או ההתכנסות בַּעצמי. מבחינה נוירולוגית תשומת הלב ניתנה לתופעה שמאותרת בילדוּת ונמשכת במהלך החיים הבוגרים והמתאפיינת בשונויות בתקשורת, בהתפתחות הלשונית, בקשר העין ובחוויות חושיות. כלומר, ההערכה נעשתה ביחס ל"נורמה", שמכונה באנגלית בהקשר הזה typical, ולעומתה התופעות הקשורות לאוטיזם מכונות atypical. היסטורית, autism גם שימש לציין פתולוגיה נפשית בעלת הקשרים פסיכיאטריים, המתאפיינת במרוכזות מוחלטת בפנטזיות שבהן האדם שם עצמו במרכז ואשר נקשרו לסכיזופרניה ולאי-שפיות כללית. השימוש הזה נחשב כעת היסטורי ולא רלבנטי, והוא נעלם מהשיח העכשווי. בכל אופן, באנגלית, בהקשר הנוירולוגי שתואר כאן, נטבע הצירוף autism spectrum, כלומר הספקטרום של האוטיזם.
אני מזכיר שמוקד הדיון הקצרצר כאן הוא השאלות הלשוניות שעולות מכל המידע הזה, ובפרט בעברית.
לאחר שהתופעות הנוירולוגיות זכו להכרה וגם נודעו בציבור והיו לחלק שגרתי בשיח החברתי והתרבותי, דוברי העברית מיהרו לשמוט, במידה רבה, את המונח "אוטיזם" ולדבר על מי שהם "על הרצף" או "בספקטרום" וכדומה, לעומת "נוירו-טיפיקליים", כלומר מי שהם typical, ובמשתמע הם אמת המידה שעל פיה, עד דרך ההשוואה והשלילה, אפשר (אולי) להגדיר תופעות המצדיקות לומר שאדם נמצא "על הרצף [האוטיסטי]". וכל זה, תוך התרחקות שיטתית למדי מ"אוטיזם" ו"אוטיסט" וכו', שהספיקו לזכות לתיוג כשמות גנאי, שרבים סבורים, מאמינים ומרגישים שמוטב לכולנו להימנע מהם.
וחבל. ראשית, במצב הזה אין לנו דרך עברית טובה לציין את המצב, התופעות, האבחונים וכל מה שקשור לאוטיזם, שנותר – בקצה הסקלה האידאולוגית – מוגדר בניגוד ל"טיפיקליות" (נוירולוגית ואחרת). ושנית, לא ניצלנו את כוחה הרב של העברית המאפשרת יצירתיות וגמישות בהמצאת מילים לפי הצורך. האלמנט "עצמ-" אינו בהכרח קל לטיפול ולשימוש, אבל הוא פורה למדי: עצמי, עצמיות, עצמאות ומאז אשפוזיו של ראש הממשלה אריאל שרון גם למדנו את "עצמוני" שמציין את "ספונטני" בתחום הפיזיולוגי-רפואי, ובפרט בכל הנוגע לנשימה. אפשר היה לחשוב על "עצמנות" ל-autism ומכאן לומר על אדם שהוא "עצמני", והמילים היו לא רק עבריות אלא גם חדשות וטריות, ללא מטענים רעיוניים או תחושות שנגררות מוויכוחי עבר ומבורוּת היסטורית. יש עוצמה ב"עצמ-" (ואיני מתכוון לצליל), כפי ש"אוטונומיה" בנויה גם היא על αὐτός היווני, כך "עצמאי", "עצמוני" ו"עצמני" יכולים לדור בכפיפה אחת, ללא צורך בהגדרה על דרך השלילה, תוך מתן גוון חיובי למכלול התופעות המורכבות, החמקמקות, והראויות לכל יחס והתייחסות מצד החברה, ולכן גם מצד הלשון המשמשת את החברה.