שלושה רגעים לונדוניים

על תבונה, רגישות ומוכר עטים שפרש לגמלאות
X זמן קריאה משוער: 3 דקות

בפתח הכניסה ל"רויאל אקדמי אוף ארט"

ביומי השני לשהותי הנוכחית בלונדון הלכתי לחזות בעבודות שיצר אחרי המלחמה אלכסנדר קלדר, האמן שהביא את המובייל לאמנות, המוכר לנו הישראלים מפסל הפלדה הענקי הצבוע אדום, הפסל האחרון שיצר בחייו, המוצב ליד הר הרצל בירושלים. בצאתי מהתצוגה הגיעו אל שערי "האקדמיה המלכותית לאמנויות" שבברלינגטון גרדנס שניים – גבירה אנגליה, מאותן בנות לונדון היקרות, המסולאות בפז, התורמות מהונן ומיוקרתן למוסדות תרבות ואמנות ואמן צעיר, תיק עבודות גדול תחת בית שחיו. "מי ייכנס ראשון?" תהיתי ביני לביני. ובעודי תוהה החווה האמן הצעיר באבירות תנועת יד אדיבה ופינה את הדרך בפני הגבירה.
"No, no, young man," חייכה הישישה בחביבות אמתית, "art before beauty".

בחנות לכלי בית

בחדר השינה שלי נשרפה הנורה במנורת הקריאה. הוצאתי את הנורה מתושבתה וחיזרתי אתה על פני שני מרכולים ועוד שתי חנויות שאחיותיהן הלא מחונכות מכונות בארץ פיצוציות, אך לשווא. נורה כדוגמתה לא מצאתי. לבסוף הגעתי לחנות לכלי בית, כלי עבודה ושאר אביזרים העומדים לו לאדם בשעת דוחקו.
"האם יש למר נורה בדיוק כמו זו?" הושטתי לבעל החנות את הנורה שהבאתי אתי.
"בדיוק כמו זו אין לנו לצערי," נד המוכר בראשו בעצב לאחר שבחן את הנורה מכל צדדיה.
"מה? לא?" פלטתי בצער וכבר ראיתי את עצמי ממשיך לשכב באפלולית.
"לא, כי אצלנו לא נהוג למכור נורות שרופות, אבל אם לא תתנגד לנורה שמאירה אמצא לך אפילו יותר מאחת," אמר בעל החנות והבליע חיוך.

בחנות העטים

ב-71', בביקורי הראשון בלונדון, החלטתי שסופר, המושך בעט סופרים, מן הראוי שיהיה לו עט נובע אמתי ולא אחד מאותם עטים כדוריים שהארץ מלאה אותם בימים ההם. וכך הוליכוני רגלי לחנות עטים אחת במבוי המפולש והמקורה, כמדומני ששמו אייר סטריט המחבר בין הפיקדילי לריג'נט סטריט, חנות קטנה שקירותיה ספונים עץ ושניחוח של יושן ומסורת מפעפע ממנה.
"במה אוכל לסייע למר?" ביקש לדעת המוכר שהניח את הסיגר הצ'רצ'יליאני המעשן שלו במאפרה ונפנה אלי.
"האם תואיל להראות לי בטובך את עטי ה'מון בלאן' שלכם," ביקשתי במשפט שניסחתי אותו לעצמי עשרות פעמים בטרם העזתי לעבור על סף החנות.
המוכר הציג פני את מבחר העטים השחורים, מעוררי תשוקת הכתיבה, שלו.
הצבעתי על עט גדול ממדים.
"תרשה לי לשאול אותך, אדוני, במה אתה עוסק?"
"אני משורר וסופר," עניתי בגאווה לא מוסתרת לאחר ששני ערבים רצופים קודם לכן עמדתי על במת ה"קווין אליזבט הול" בחברתם של ט. כרמי, די. ג'יי. אנרייט, יהודה עמיחי ווו. ה. אודן וקראתי משירי.
"העט הזה לא נועד לכתיבה," פסק המוכר.
"ולמה הוא נועד?"
"לחתימה, ידידי הצעיר," נטל המוכר את הסיגר ונעצו בין שפתיו המשורבבות, "לחתימה על צ'קים ועל מסמכים מסחריים."
הוא הניח על הדלפק שלושה עטים, הצביע על העט בעל הציפורן הצרה ואמר כי זהו עט שנועד לאנשים כערכי שכותבים, לצדו הניח את העט שבחרתי ואמר שהוא נועד לבעלי הון שחותמים על מחמאות ולידו הנח עט עצום ממדים שציפורנו רחבה כפליים מהציפורן של חותמי הצ'קים ואמר שעט זה נועד לשייח'ים מנסיכויות המפרץ.
"אתה בוודאי שואל את עצמך מדוע מייצרים למענם עט מיוחד, לא כן?"
הנהנתי במבוכה.
"כפי שאתה בוודאי יודע הם הרי אינם מסוגלים אפילו לחתום את שמם ולכן ייצרו למענם עט בעל ציפורן רחבה, ציפורן עליה הם משפשפים את כרית אגודלם וחותמים בטביעת אצבע."
ככל הנראה שגבות עיני התרוממנו בספקנות.
"נראה לי שאינך נוטה להאמין לדברי, ובכן תראה, על ראשי המכסים של כל עטי ה'מון בלאן' מופיע כוכב משושה, סמלו המסחרי של העט, זכר לפסגתו המושלגת של ה'מון בלאן', ורק על העטים שנועדו לשייח'ים מהנסיכויות מוטבע כוכב מחומש."
תמיהתי גברה.
"מדוע אינך מבין, ידידי הסופר, שייח' מוסלמי לא ייקח לידיו לעולם עט שמגן דויד יהודי מתנוסס על ראשו ככתר, שיכנעתי אותך?"
לא היה ביקור בלונדון שבו פסחתי על חנותו של מוכר העטים שלי. לימים פרש הזקן לגמלאות ובנו המשיך את העסק המשפחתי עד שגברה יד המציק ותחת ההדס עלה הסרפד ותחת חנות העטים עלה מזנון לחוטפי כריכים וללוגמי קופי טו גו.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

6 תגובות על שלושה רגעים לונדוניים

03
חיים באר

לניצן ולנעמי שלום
המוכר המליץ על פליקן הגרמני והוסיף "זה בשביל מכתבים, אבל לכתוב תכתוב בעפרון כדי שלא יקשה עליך למחוק מה שלא ייראה לך." חיים

04
רותי שרגאי

איזו רשימה מלאת השראה - שמיד הזכירה לי את הסיפור שלי והעט.
כסטודנטית גרתי שנים אחדות בהולנד ופעם בבנק נגשתי לדלפק והיה מונח שם עט נובע יפיפה שכנראה נשכח על ידי הלקוח הקודם - פקיד הבנק לא ידע מי היה הלקוח ואישר לי "לאמץ" את העט, יצאתי מהר שלא יתחרט, מחוץ לבנק הורדתי את מכסה הציפורן וגיליתי בהתרגשות שזכיתי במונט בלאן עם ציפורן זהב שעדיין נמצאת ברשותי.
בברכה, רותי