שפה גברית, שפה נשית

מחקר פורץ-דרך בדק מאות מיליוני פוסטים בפייסבוק וטוויטר ובחן את ההבדלים בין קבוצות שונות בחתכי מין, גיל ואישיות. התוצאה חד-משמעית, אבל החוקרים מבקשים שלא תתתיאשו מהמין האנושי
X זמן קריאה משוער: 4 דקות

תריסר מחשבי-על, 75,000 מתנדבים, 700 מיליון פוסטים וציוצים, 12 חוקרים מחמש אוניברסיטאות שונות -- המחקר המקיף ביותר על השימוש בשפה באינטרנט פורסם והועלה אונליין. המחקר קודם כל מאשר את כל מה שידעתם על ההבדלים בין המינים, וקיוויתם שאינו נכון.

מלים, מטבעות לשון וסוגיות המאפיינות שיח גברי לעומת שיח נשי בקטגוריות הגיל השונות. מתוך המחקר.

תריסר מחשבי- מלים, מטבעות לשון וסוגיות המאפיינות שיח גברי לעומת שיח נשי בקטגוריות הגיל השונות. מתוך המחקר.

 

שנית, המחקר בודק קשר אפשרי בין אישיות לשפה, בהתאם למחקרים קודמים אשר בחנו אפשרות לחזות התנהגות על-פי המלים שהנבחנים השתמשו בהן. מול כמות הנתונים האדירה, אפשר היה לראשונה לבחון קשר אפשרי כזה בגודל מדגם אשר חוקרים בבלשנות ובפסיכולוגיה מעולם לא זכו לו קודם.

ולבסוף, המחקר יוצא מהתחום -- העצום כשלעצמו -- של השפה כדי לנסח השערות ראשונות בין יציבות רגשית ואושר לבין תחומי עניין רגשיים. הסעיף הזה, שהוא המהוסס והזהיר ביותר בנוסח המחקר שהתפרסם, הוא גם בעל הפוטנציאל הגדול ביותר למדעי החברה, ולמעשה להבנת הקיום האנושי באשר הוא.

אז קודם כל, וזה לא יפתיע איש, נשים עושות שימוש הרבה יותר רחב מגברים במלים רגשיות, החל מהפועל "לאהוב" דרך "אני מתרגשת!" וכלה בסמלים של לבבות וסמיילי. נשים גם נוטות להתייחס לתהליכים רגשיים וחברתיים באופן גלוי. גברים, לעומתן, משתמשים הרבה יותר בקללות, בשמות מדוייקים של אובייקטים, החל מדגם מסוים של קונסולת משחקים ועד שמה של קבוצת כדורגל, ובאופן כללי בשפה גסה בהרבה. אה, כן, גברים גם מתעניינים בספורט ופוליטיקה, ואילו נשים מדווחות על שופינג ושוקולד.

חלק מהממצאים הם חד-משמעיים, למרות שאין להם ביסוס מחקרי קודם. גברים הרבו להשתמש במלת השייכות "שלי" כאשר הם התייחסו לבת הזוג שלהן בכל הגירסאות האפשריות ("אשתי", "החברה שלי", "בת הזוג שלי", "האקסית שלי", "גרושתי"), בעוד נשים מוותרות עליו לטובת המלה הכללית ("הבעל", "האקס") או מתייחסות אליו בשמו הפרטי. לעומת זאת, נמצאה קורלציה גבוהה מאוד אצל נשים בין שימוש במלה בעל לבין מלת שייכות בגוף שלישי ("הבעל שלה", "החבר שלה", "האקס שלה"). החוקרים נוטים להאמין שגברים פשוט לא מתייחסים באופן גלוי לבנות הזוג של החברים איתם הם מתקשרים. הם גם איתרו שימוש הרבה יותר תכוף במלות תואר אצל נשים ("בעלה המהמם", "החבר החמוד שלה", "הגרוש הפסיכי שלה"), אשר כמעט אינו נמצא אצל גברים.

למרות שהמחקר מסתמך כאמור על מיליוני התבטאויות, המדגם כולל ייצוג גבוה מאוד של אנשים צעירים לעומת אנשים מבוגרים (בעיקר מעל גיל הפנסיה), מה שהקשה על החוקרים לנסח מסקנות חד משמעיות באשר להבדלים בין קבוצות גילאיות. בכל זאת בולטת המגמה של המעבר מגוף ראשון יחיד לגוף ראשון רבים ככל שעולים בגיל: אין כמעט שימוש ב"אנחנו" בגילאי 13-19, בעוד השימוש בקבוצתיות מזנק כבר בגיל 30 על חשבון ה"אני" בגילאים מבוגרים יותר. המסקנות האחרות מגוונות ומשעשעות למדי -- אנשים צעירים משתמשים בחופשיות בתיאור עצמי כמו "אני מסטול לגמרי", "איזה שיכור הייתי" על כל גירסאותיהם בסלנג, וככל שעולים בגיל הצהרות אלה מתחלפות לשימוש באובייקטים שהוא מטבעו פחות חושפני, כמו "הלכנו לבר", "ג'וינטים", "דרינקים", או "כמה בירות".

אין הרבה הפתעות בהבדלים בשימוש במלים המתארות קשרי משפחה לאורך השנים -- הנוער מרבה לדבר על הוריו, אנשים מבוגרים מרבים לדבר על ילדיהם ואז על נכדיהם. המחקר מביא נתונים רבים על סדרי העדיפויות קריירה מול משפחה בגילאים השונים: יש העדפה ברורה לדווח על ענייני עבודה (או לימודים בגילאים צעירים) על-פני ענייני משפחה, וזאת מגיל 13 עד כמעט גיל 60, אף כי ההפרש הולך ומצטמצם עם השנים. אבל מלות גנאי או אף קללות הרבה יותר תכופות כנגד בני משפחה מאשר כנגד חברים לעבודה או אף בוסים.

כאמור, המחקר שואף להרבה יותר מאשר אישוש המחקרים שלפני האינטרנט. לפיכך 72,000 אנשים אשר התבטאויותיהם במדיה החברתית נאספו ועובדו התבקשו גם למלא שאלון אישיות קלאסי, והחוקרים בדקו את הקשר בין אישיותם על-פי האיבחון לבין השימוש שהם עושים בשפה. נציין שוב שבכל מקרה רק השפה הפומבית נחקרה, כלומר המלים שבהן השתמשו רבבות הנחקרים בהתבטאויות שלהם בפוסטים הגלויים לעולם כולו, או לכל הפחות למאות חברים, ולא הדרך שבה אנשים אלה מתבטאים כשהם לא אונליין.

מלים בשימוש בקבוצת האקסטרוברטיים, מתוך המחקר.

מלים בשימוש בקבוצת האקסטרוברטיים, מתוך המחקר.

אף כי הטון של המחקר הופך בסעיף זה לזהיר מאוד, עדיין צצים כיוונים של מסקנות. אינטרוברטיים מרבים לדווח על ז'אנרים תרבותיים יפאניים (מנגה, אנים, אפילו שירת הייקו) ואילו אקסטרוברטיים משתמשים במלה "מסיבה" ללא הרף. אנשים עם רמת פתיחות נמוכה הם הצרכנים הכבדים של מלים מקוצרות (2day), ואילו נוירוטים משתמשים במלים מדוייקות מאוד (למשל אינם מדווחים "לא מרגיש טוב" אלא נוקבים בשם של המחלה המשוערת). אחת המלים הנפוצות ביותר בשימוש אצל נוירוטים הוא "משעמם", ואילו אקסטרוברטיים מרבים לדווח "אני לא יכול לחכות!" וגם "כל כך מתגעגע!". הם גם משתמשים בהרבה יותר סימני קריאה מאשר כל קבוצה אישיותית אחרת.

אבל החוקרים מתעניינים בעיקר בקבוצה האחרונה -- אנשים בעלי יציבות רגשית גבוהה, מה שנהוג לכנות "אנשים מאושרים" (החוקרים עצמם לא מתמשים בתואר הזה). מה מאפיין אותם, והאם ניתן להסיק מכך מסקנות?

ובכן, האנשים המאושרים מרבים לעסוק -- או לפחות לדווח על עיסוק -- בספורט. הם גם הולכים הרבה לים, מתייעצים הרבה על יציאה קרובה לחופשה ונמצאה גם קורלציה בין ביקור תכוף בכנסיה לבין יציבות נפשית. מסקנה ברורה יותר מבחינה מספרית היא שהם מרבים להשתמש במלה team, גם בהקשרים מקצועיים (למשל מדווחים בפייסבוק על הישגים בעבודה תוך ייחוסם לעמיתים בצוות שלהם) וגם בהקשרים ספורטיביים (למשל מעודדים בטוויטר קבוצת כדורגל שהם אוהדים).

עדיין לא ברור מה כאן סיבה ומה תוצאה, שהרי יש מטבע לשון אחת שנמצאת בשימוש כמעט יומי אצל אנשים בעלי יציבות נפשית גבוהה, שהאחרים אינם משתמשים בה כלל: Life is good.

מקור:Personality, Gender, and Age in the Language of Social Media: The Open-Vocabulary Approach

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק