שקיעת הפיראטים

אוגוסט היה, ללא ספק, אחד החודשים הקשים ביותר בשנים האחרונות עבור הפיראטיות הדיגיטלית – לאחר ההשבתה המפתיעה של Kickass Torrents בידי המחלקה לביטחון המולדת האמריקאית (Homeland Security), הגיע תורו של מנוע חיפוש הטורנטים הפופולרי Torrentz.eu. ספינת הדגל הוותיקה The Pirate Bay אמנם עדיין שטה, אך מוסדות המדינה האמריקאים מזהירים שימיה קצובים, ואם לשפוט על פי מקרי העבר, הגופים הממשלתיים הוכיחו שכשהם חפצים בכך, יש להם יכולות ביצוע. בין אם The Pirate Bay יוּשבת ובין אם לאו, סגירת שני האתרים המרכזיים בתחילת החודש הינה מהלומה קשה עבור מיליוני משתמשים, המבקשים להוריד תכנים מבלי לשלם עליהם ועליית מדרגה נוספת במלחמה הארוכה שרשויות החוק האמריקאיות מנהלות מול תופעת הפיראטיות.

האם אנו מתקרבים לסופו של עידן? ההספדים מוקדמים, אך ימי הפיראטיות החופשית, שיש לסמן את לידתם עם Napster, את המשכם בתוכנות שיתוף ישיר של קבצים כמו Kazaa ו-Emule ושכעת Bittorrent הוא סמלם הבולט ביותר, כנראה עומדים בפני גלגול נוסף, מהותי יותר מכל גלגוליהם הקודמים. במובנים רבים, סיפורם של הפיראטים הדיגיטליים דומה לזה של אותם פיראטים אשר מהם הושאל שמם, וסגירתם הדרמטית של מבצרי הטורנטים המרכזיים מקבילה לרגע ההיסטורי אשר מסמן את סוף תור הזהב של הפיראטיים בקריביים: כיבוש "רפובליקת הפיראטים" באיי הבהאמה בשנת 1718 בידי הכוחות הבריטים.

תור הזהב של יורדי הים הקריביים החל באמצע המאה ה-17 ונמשך עד השליש הראשון של המאה ה-18, במקביל לעלייתם של הצבאות הלאומיים באירופה ודעיכת השימוש בפיראטים כשכירי חרב. ההשראה להשאלת הפועל "פיראטיות" מהעולם הימי לעולם הדיגיטלי נעוצה בדימוי התרבותי של שודדי הים, כפי שבוסס באינספור טקסטים פופולארים מרוברט לואי סטיבנסון ועד ג'וני דפ: הפיראט הוא אנטי-גיבור, מורד, היורק בפני החברה והממסד; גם אם החוק נגדו, הצדק האנושי הבסיסי תמיד לצדו. האמת ההיסטורית, כמובן, מורכבת יותר. שודדי הים באזור הקריבי צמחו מתוך מציאות של ניקוז משאבים מ"העולם החדש" על ידי המעצמות האירופאיות והובלתם לאירופה. ספרד, לדוגמא, כרתה כסף במקסיקו ובוליביה והעבירה פעם בשנה את המצבור האדיר לספרד דרך הים – המשלוח משך אליו פיראטים תאבי-בצע מצד אחד, ומנגד חייב את ספרד לשכור ספינות מלחמה פרטיות (שפעלו ברישיון הממלכה), שהופעלו גם הן על ידי פיראטים.

הפיראטים יכלו להמשיך לפעול מפני שהם שירתו, גם אם באופן חלקי, את האינטרסים של כל הצדדים. המעצמות האירופאיות - צרפת, הולנד ואנגליה - לא פעלו נגדם, מתוך תקווה שהפיראטים יחלישו את הממלכה הספרדית. עבור הסוחרים והמושלים המקומיים באמריקה ובקריביים הפיראטיים היו בשר מבשרם ומקור הכנסה קבוע. אפילו עבור הספרדים, שודדי הים היו הכרח – בהיעדר יכולת להחזיק צבא שלם רחוק כל כך מספרד, הספרדים השתמשו בפיראטים לביצוע מטלות שוטפות של מסחר והגנה. סופם של הפיראטים הגיע כאשר נזקם גבר על התועלת ופג הצורך בהם. בשליש הראשון של המאה ה-18 המטלות השונות שמילאו הפיראטים החלו להתבצע בהדרגה על ידי הצבאות הלאומיים והפיראטיות הוצאה מחוץ לחוק. אם בסוף המאה ה-17 פיראטים רבים קיבלו חנינות אוטומטיות מבתי מלוכה, כעת הם נרדפו, נתפסו והוצאו להורג בתלייה.

נדמה שתהליך דומה מתרחש בהקשר לפיראטים הדיגיטליים, וכי מה שנראה תחילה כמקרה פשוט של האינדיבידואל המורד מול תאגידי ענק תאבי-בצע, הוא למעשה עניין סבוך של גיאו-פוליטיקה ושיקולים ציניים של הכלכלה הגלובלית. כיום מועברים מדי שנה בעולם כ-6000 פטה בייט (Petabyte – שהם שישה מיליארד גיגה בייט) באופן בלתי חוקי. הקבצים ברובם ממקור אמריקאי: סדרות וסרטים אמריקאים, מוזיקה אמריקאית ותוכנות אמריקאיות. זהו הזהב הספרדי המעורר את הפיראטים ממרבצם. ומי הם אותם ארכי-פיראטים, מפעילי האתרים לשיתוף קבצים? אם יש ביניהם מן המשותף, הרי זו העבודה שרובם ככולם אינם אזרחים אמריקאים. הבעלים של Kickass Torrents הוא אוקראיני ושמו ארטם ואולין. את Mega Uploads הזכור לטובה הקים גרמני-פיני, קים דוטקום. Pirate Bay הוקם בידי קבוצת שוודים. זהותו של Flippy, הבעלים של Torrent.eu טרם נחשפה, אך האתר רשום בפינלנד. זהותם העלומה של מפעילי האתרים והימצאותם מחוץ לגבולות ארצות הברית מקשה על האמריקאים באיתורם ומעצרם. גם אם המדינות האירופאיות מתנגדות באופן עקרוני לפיראטיות, הן אינן ששות לאפשר לאמריקאים דריסת רגל דיגיטלית ופיזית באכיפת החוק בארצותיהם ואינן ממהרות להעמיד לדין את מפעילי האתרים.

אם נחזה את העתיד על פי מאורעות עבר, אנו צפויים לראות את הפיראטים נסוגים אל עבר מים טריטוריאליים בהם הם אינם נרדפים כפורעי חוק. עם הקשחת גישתם של המעצמות האירופאיות במאה ה-18, פיראטים רבים נדדו לאפריקה ואחרים לאמריקה הצפונית. בימינו, ערי המקלט למפרי זכויות היוצרים יהיו רוסיה וסין. ואכן, אף על פי שהמשרד האמריקאי לזכויות יוצרים מדווח על מגמת ירידה בשיתוף בלתי חוקי של קבצים במערב אירופה מאז 2010, סין ורוסיה ממשיכות להיות מעצמות הפיראטיות של העולם, עם אכיפה אפסית ונזק של עשרות מיליארדים בזכויות יוצרים (רובם, כאמור, על חשבון האמריקאים). העלמת העין המופגנת של רוסיה וסין מהפרת זכויות היוצרים השיטתית, המסיבית והיקרה כל כך, מוּנעת בעיקר משיקול פשוט של עלות-תועלת, אך היא גם מעשה התרסה מובהק אל מול האמריקאים, שנכון להיום חסרים יכולת התמודדות.

נותר רק לתהות על מוסריות ההורדה הפיראטית – אם נותר מישהו שבכלל טורד את עצמו בשאלות כאלו בימינו. פיראטיות דיגיטלית נהנית מרוח ה'דמוקרטיזציה של המידע' ותומכיה רואים בה תופעה דומה לוויקפדיה, וויקיליקס ויוטיוב, למרות העובדה שהדמיון בין כל אלה גס ופשטני. למעשה, התהום שבין דימוי הפיראטים הדיגיטליים לממשותם רחבה כתהום שבין ג'ק ספארו לפיראטים ההיסטוריים של תור הזהב הקאריבי. בשונה מספארו השיכור תמיד, הממולמל והמבולבל, המאלתר והבוגדני, שודדי הים היו רובם מלחים צבאיים בעברם, אנשי עסקים מחושבים, שפעלו בספינותיהם על פי קוד מוסרי סדור, חילקו את השלל באופן שנקבע מראש וחתמו על חוזים מול נסיכים ומושלים. אמת היא שהם שדדו, רצחו, אנסו וסחרו בעבדים, אבל מבחינה זו אין כל הבדל בינם לבין שאר הפולשים האירופאיים לעולם החדש, ששדדו, רצחו, אנסו וסחרו בילידים כעבדים. כך גם הפיראט הדיגיטלי, שהוזה את עצמו כרובין הוד בן ימינו, מדבר על זכויות  הפרט, מזהיר מפני הדיקטטורה של גוגל ופייסבוק, אבל בו בזמן מרוויח מיליונים מפרסומות, לא מפלה בין זכויות היוצרים של תאגידים לאלו של יוצרים קטנים ועצמאיים ובאורח פלא, לאחר נעורים כפיראט, תמיד מצליח להבליח בבגרותו כמיליונר (עיין: שון פארקר). מדובר, בסופו של דבר, באנשי עסקים, אשר עסקם ברגע זה הוא פיראטיות. מחר עסקיהם יהיו שירותי ענן, רשת חברתית, או שירותי אבטחה.

בין השנים 1577-1580 פרנסיס דרייק הקיף את העולם עבור הממלכה הבריטית. בחופים המערביים של אמריקה הוא גם עסק בפיראטיות ותקף ללא רחם ספינות מסחר ספרדיות. בשנת 1581 הוא זכה באות אצולה מהמלכה אליזבת ומונה לסגן מפקד הארמדה האנגלית. ללמדנו, שהעתיד של הפיראטיות לא תלוי בפעילות עצמה, אלא במטרות שתציב לעצמה ובכוחות שיעמדו מאחוריה. ארטם ואולין, שבקרוב יעמוד למשפט בגין פעילותו במסגרת KAT, עוד עלול להופיע מחדש, הפעם כמנכ"ל חברת אבטחה דיגיטלית, ואל לנו להיות מופתעים.

אם כן, הבחירה של שודדי התוכן הדיגיטלי במטאפורת הפיראט מתגלה, בסופו של דבר, כמוצדקת. לא כי הם דומים למלחים המדומיינים של הוליווד, חרב בשיניים ושיער מתבדר ברוח, כי אם בשל דמיונם ליורדי הים המוכשרים, אשר זיהו הזדמנות עסקית כאשר זו נקרתה בדרכם ולא חששו ללכלכך את הידיים, כי זה מה שכולם עושים. אלא שכדרכן המסתורית של מטאפורות, אנו חוזים במטאפורה שלפנינו מממשת את עצמה, והפיראטים של היום, שבמשך שנים שחו בחופשיות באוקיינוס הרשת, לפתע מוצאים את עצמם מגונים ונרדפים כאחרון הפיראטים בערי הנמל של טורטוגה ופורט רויאל. המים כבר אינם חופשיים אלא רוויים ספינות לאומיות ותאגידיות אשר מסמנות טריטוריות וקוצרות רווחים. אין מקום או צורך בפיראטים. כעת הם כולם מסתתרים במבצרם ב-Pirate Bay, מתגאים בעמידותם, דוחים את הבלתי נמנע.

 

יונתן אנגלנדר הוא בוגר תואר שני בספרות אנגלית מאוניברסיטת תל אביב. הוא חוקר ספרות מהגרים ומיעוטים.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי יונתן אנגלנדר.


תגובות פייסבוק

3 תגובות על שקיעת הפיראטים

01
סטושי נקמוטו

הפיראטים האמתיים (ולא, KAT וכו' הם לא פיראטיים אמתיים) בעידן הדיגיטלי לא עושים את מה שהם עושים בשביל כסף. הם עושים את זה בשביל חופש המידע, ובשביל להלחם בחוקי זכויות היוצרים האלימים. את האלימות הזאת ניתן לראות לדוגמה בעיסוק של "המחלקה לביטחון המולדת האמריקאית" במימוש רווחים של תאגידים שטניים, למרות שאין שום איום על המולדת האמריקאית על ידי פיראטים.

אם היית מבין היית גם מציין שהמפלגה הפיראטית באיסלנד היא המפלגה הגדולה ביותר כרגע בסקרים, וכנראה תעלה לשלטון בבחירות הקרובות. והיית מציין שחלק מהמצע של המפלגה הפיראטית, הוא ביטול חוקי זכויות היוצרים.

אז ה"פיראטיות" אולי הולכת להעלם, אבל לא בגלל הסיבות שאתה ציינת, אלא כי היא תהיה לגיטימית ופשוט לא יקראו לה פיראטיות.

02
אדום הזקן

הפיראטים לא ״בחרו״ במטאפורת הפיראט. זו מטאפורה שהתעשייה בחרה בה - אם זו גילדת המדפיסים באנגליה לפני מאות שנים, ואם זו תעשיית המוסיקה בעידן שלנו.
מה גם שפספסת בענק והפיראטים הם כולנו, כל מי שמעביר או מוריד קבצים באינטרנט. הצורך הזה לא יעלם והפרקטיקה הזו, שכולנו שותפים לה, לא תיעלם.

    03
    כותב המאמר

    האם ה"צורך" בסחורות פיזיות גנובות נעלם? כנראה לא, ובכל זאת פרקיטקת השוד והגניבה הפיזית הצטמצמו והפכו למוגבלות לפריקטות שוליים. כמו גם קנייה של סחורה גנובה. אמצעי אכיפה בהחלט מסוגלים להפוך צרכים קיימים למוגבלים ובלתי ממומשים, לדעתי. הנה, כבר היום קשה יותר להוריד מוזיקה וסרטים מאשר שהיה לפני שנתיים. לצערי אין נתוני עומק מפורטים לגבי מי מוריד מה וכמה ומאיפה ומתי, אבל לדעתי אם האמריקאים יתמידו במאבק שלהם פיראטיות דיגיטליות, בשלב ראשון לפחות במערב, תהפוך להיות תופעה מוגבלת כמו, לצורך העניין, זנות (אני לא עורך השוואה מוסרית כלל וכלל). אבל זנות היא דוגמא טובה מכיוון שהיא קיימת, כולם יודעים שהיא קיימת, אבל בסופו של דבר היא מוגבלת, כולם יודעים איפה ופחות או יותר על ידי מי היא מופעלת, ולרשויות יש את היכולת לצמצמם את התופעה או להרשות לה לפרוח על פי רצונן. מי שרוצה - הולך לזונה, אבל זה כרוך במאמץ מסוים, בבושה מוסימת ואף בסיכון מסוים.