שקרים שהמשרת סיפר עבורי

בעולם שדורש מאיתנו לא לנתק את הסלולרי, השקרים מצילים את הפרטיות ואת זמן הפנאי שלנו
X זמן קריאה משוער: 3 דקות

באחד מביקוריי האחרונים בארה"ב, לאחר שחוויתי חוויות לא נעימות של שיחות שיזמתי ולא נענו, עודכנתי על ידי מספר מחבריי שאני לא צריך לקחת את זה באופן אישי. פשוט לא נהוג יותר להתקשר לאנשים לצורך תיאום ושיחה. אז איך אני אמור לנהוג? אך ורק הודעות טקסט, ענו לי שם בפשטות. אם חושבים על זה רגע, יש בדבריהם של חבריי היגיון. כשאנו מתקשרים למישהו אנו בעצם אומרים לו "אנו דורשים את הזמן שלך עכשיו". כשאנו מרימים את הסלולרי ומחייגים למישהי אנו מסמנים לה שלא משנה לנו מה היא עושה כרגע, אנו מצפים לקבל ממנה תשובות. בהינתן האפשרות להימנע מכך, יש בבחירה הדווקאית הזו בשיחה הישירה והסינכרונית מעין חוצפה. במובנים רבים, יש נימוסיות רבה יותר בביצוע פעולה מקדימה שמצהירה על כוונותינו ודואגת לתת לצד השני אפשרות להביע את דעתו ורצונו בזמן המתאים לו או לה.

המכשירים החכמים שאנו שמים בכיסינו מבטיחים לנו להיות תמיד מחוברים, אך כתוצאה מכך גם להיות זמינים תמידית לעולם, ובייחוד לכל מי שרוצה מאיתנו דבר מה. הם מסירים כמעט כל מחסום, תיווך וקושי, כך שאפשר להגיע אלינו בכל שעה ובכל מקום. כתוצאה מכך, הם גם מאלצים אותנו לסגל כללי התנהגות חדשים לגבי אופן המענה שלנו.
אז אם התרגלתם לדבר בעשור האחרון על ניהול זמן נכון בעידן ריבוי המשימות, התחילו לשנן את "ניהול הזמינות" בעידן המחובר תמידית  – מושג שטבעו חוקרים ממעבדות המדיה החברתית באוניברסיטאות קורנל ונורת'ווסטרן בסדרת מאמרים שפורסמה בשנים האחרונות. לטענתם, אנו כבר מבצעים בחירות מודעות יותר ופחות לגבי הזמינות שלנו לאורך שעות היממה, והתעלמות משיחות טלפון נכנסות היא רק אחת מהן. דרך פעולה נוספת שאנו נוקטים בה כשאיננו מעוניינים להיות זמינים היא המצאת "שקרי משרת" (Butler Lies).

אילו נמניתם על בני המעמד הגבוה בימים עברו, סביר להניח שהייתם מצויידים במשרת צמוד לבית, וכל מי שהיה רוצה להיכנס ולפגוש אתכם היה נאלץ לעבור דרכו. המשרת היה גם דרך מצויינת לחסום אורחים לא קרואים באמירה הפשוטה של "הוא לא בבית". השקר לא נאמר על ידכם ישירות, לא ראיתם את המושא בעיניים, לא הסגרתם את עצמכם בתנועות גוף בעייתיות, וכך שמרתם על קשר טוב וידידותי עם אותו אדם, לעתיד שבו כן תרצו בחברתו. מחסום דומה בעידן התאגידים הוא המזכירה, שהייתה משקרת בשביל הבוס שהוא בפגישה או יצא לצהריים. כיום, כאשר אפשר להגיע ישירות לסלולרי או לראות איזה חיווי יש בצ'אט בפייסבוק, אנו נאלצים לשקר בשם עצמנו וליהנות מכסות הווירטואליות שעדיין מקשה על הצד השני להבין בדיוק איפה ובאיזה מצב נמצא המשקר. "הוא לא בבית" התחלף בסלולרי ל"אני בדיוק בלי קליטה", "תיכף נגמרת לי הבטריה", "אני בעבודה", "אני הולך לישון" ו"בדיוק הגיע לי האוכל". במחקר של החוקרים מקורנל על הודעות בצ'אט הם הראו שאחת מכל עשר הודעות היא שקר משרת. בנוסף, צעירים משקרים פחות, אולי בגלל שבמציאות שבה גדלו עומס המידע הוא כה מובן מאליו, שזה פשוט ברור שמותר לא לענות ולהיעלם מדי פעם, בלי להרגיש יותר מדי רע לגבי זה.

ההבנה הנוספת היא ש"שקרי משרת" קורים הרבה יותר ממה שאנו מעוניינים להאמין. כאשר גרמו למשתתפים בניסוי לשלוח יותר שקרים מסוג זה (כאחת מכל ארבע הודעות), הצד המקבל עדיין העריך שרק אחת מעשר היא שקר משרת. מבחינה רגשית, החוקרים הראו שהמשקרים נוטים להרגיש הרבה יותר רע מאלה שהם משקרים להם. הצד המקבל נוטה להיות סלחן יחסית לגבי אותם סילופים, ונראה שהוא מבין שהם באים מתוך רצון לא לפגוע בצד השני באמירה אמיתית אבל לא מתחשבת נוסח "אין לי כוח לדבר איתך כרגע".

האפליקציות החברתיות, מצדן, מקשות על שקרים כאלה בשנים האחרונות כאשר הן מצמידות את המיקום הגיאוגרפי שלך אל הודעותיך ("אני בדיוק באיילון, ממש עוד רגע אצלך" כבר לא עובד) או כאשר הן נותנות לשולח חיווי אם ההודעה הגיעה אלייך. רק לפני כמה חודשים זעמו המשתמשים כאשר WhatsApp הכניסה את חיווי שני ה-V הכחולים המאשר לא רק שההודעה נשלחה והתקבלה, אלא גם שהיא נקראה, ובכך ביטלה את שקר "לא ראיתי ששלחת". כותבי המאמרים, כאמור, ואני איתם, לא ממליצים לחברות לאמץ קו שובר שקרים שכזה, כי בסופו של דבר, בעולם שדורש מאיתנו לא לנתק את הסלולרי, אנו סומכים על השקרים האלו שיצילו את הפרטיות ואת זמן הפנאי שלנו.

כעת אני נאלץ לקטוע את המחשבה הזו, העורכת של אלכסון בדיוק כותבת לי שאלה, למה לא עניתי לה לאימייל. אוי, פשוט בדיוק המחשב שלי היה בתיקון. כן, וגם הסלולרי.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

11 תגובות על שקרים שהמשרת סיפר עבורי

שקרי-משרת הם אמצעי התמודדות אחד, אבל לא בטוח שהוא הטוב ביותר, או טוב בכלל. המצב הטכנולוגי הנוכחי מזמין אותנו לשתף יותר מידע מבעבר, אבל זה לא אומר שהדרך היחידה לשמר אוטונומיה היא לספק מידע שקרי.
במקום זה, וכמו שרמזת בתחילת הטקסט, ניתן לאמץ ולהפיץ נורמות חדשות של זמינות. הציפייה מהזולת הן להיות זמין והן לספק מידע, היא הבעיה, ויש להתמודד איתה ישירות.
הטקטיקה שאני נוקט בשנים האחרונות: רוב היום הטלפון שלי ׳על שקט׳, בלי קשר לפעילות שלי, ואני לא זמין מבחירה. גם כשאני מחוץ לעבודה, לרוב אני לא עונה מיד לשיחות או הודעות נכנסות, ומחליט מראש על ״איים של זמינות״ בתוך הלו״ז שלי. ובכל מקרה לא לספק תירוצים.

03
ליאור זלמנסון

אני מודה שלא עסקתי במחשבה קצרה רבה זו בניתוח ביקורתי של התופעה. רק הצגתי את קיומה וסיבותיה כי ראיתי שלא הייתה עדיין התייחסות בעברית למחקרים מעניינים אלו.
אני חושב שהנקודה המרכזית היא שינויי ההתנהגות החלים בנו. לצערי, לא יכולתי לטעון שאנו כנים יותר שכן אין סימוכין (ככל הידוע לי) לכך, להפך! הנקודה היא שאנו משקרים דווקא יותר והשקרים האלו אינם שקופים (אבל נסלחים) לצד השני.

04
יותם יזרעאלי

ליאור מאמר נחמד מאוד תודה!!! יש לי הרגשה שזה משתנה בין תרבויות, לדעתי (אם יש לך זמן ואמצעים ותקציבים וכולי) כדאי לך לערוך מחקר כזה בארץ. התוצאות עשויות להיות כמעט הפוכות, זו תחושת הבטן. כלומר שהדוגריות שלנו באה לידי ביטוי גם בתוך העולם החדש הזה. אבל בכל מקרה זה משעשע ביותר, הבני האדם שאנחנו.

    05
    ליאור זלמנסון

    תן לי לסיים את המחקרים הנוכחיים קודם :) אבל אני מעריך שאתה צודק לגבי האלמנט התרבותי. בכלל, המחקרים שלהם משאירים עוד לא מעט שאלות פתוחות...לא חסר עבודה. שמח שאהבת!

09
אסף

מצטרף לתגובה של יותם ומסכים מאוד, כמי שגר בחוף המערבי של ארה״ב וחווה את הצביעות האמריקאית וחוסר ההתכוונות לאף מילה כמעט (סליחה על ההכלללה הישראלית הטיפוסית על תרבויות אחרות וכו׳ אבל... קשה לטעות כאן) ויכול להעיד שזה בהחלט מתבטא כאן באופן גורף גם בהתנהגות הדיגיטלית (הודעות טקסט ואימיילים - שלשניהם אגב פעמים רבות הם גם בכלל לא חוזרים - ניגוד גמור ומפתיע לחיוכים והנימוסים המוגזמים פנים אל פנים). חוסר המחויבות כאן לאמירת אמת והעדפת ה״נימוס״ על האמת הם מאוד מורגשים, ולכן אני די בטוח שגם אם המחקר מאוד מעניין וכן אומר משהו נכון גם על השלכות השימוש בסלולר בכל מקום וגם אצלנו, עדיין השכיחות של ״שקר המשרת״ כאן בארה״ב תהיה רבה יותר מאשר בישראל למשל... דבר נוסף שמחקר כזה צריך להתייחס אליו הוא סוג הקרבה בין שני הצדדים להודעה. נאמר כי בד״כ לצד המקבל פחות קשה עם השקר מהצד ש״נאלץ״ לשקר; מכך ניתן להבין שהמחקר חקר מושאים שרמת הקרבה ביניהם היא אקראית למדי... מן הסתם זה שונה כשמדובר בחברים טובים למשל (שלא לדבר על זוגות... מה שפותח כבר קשת נושאים חדשה). אז מעניין לבדוק את נושא שקרי המשרת במקרים אלה למשל.