שק היבלות

אגדה לסוף השבוע
X זמן קריאה משוער: 4 דקות

ידיים עדינות היו למכשפה בֶּבֶּט, עדינות כל כך שהיא נהגה להסתיר אותן בכיסים או לכסותן בכפפות מגושמות.
אף יבלת לא צמחה לה. איזו בושה! איזו כלימה!
והרי מכשפה בלי יבלת כמוה כנסיכה בלי כתר.
לו רק צמחה לה יבלת אחת: יבלבלת, קטנטונת, זעירונת, פצפונת!
בבט ניסתה לקסום לעצמה יבלות אחדות בידיים וברגליים – והקסם לא עלה יפה. היא שהצליחה לקבוע בפיה שן אחת של אריה, שן אחת של נמר ושן אחת של זאב – אינה מצליחה לקסום יבלת! ידיה נשארו קטיפתיות, וכל קסם הוסיף להן עידון ורכות.
בעיניים פוזלות מקנאה הייתה מסתכלת בחברותיה המכשפות, רואה את היבלות המחוספסות שבידיהן וסופרת אותן אחת לאחת. גם לנשפי-המכשפים התביישה להגיע. כשהגיעה –הסתירה את ידיה, בעוד חברותיה צובעות לכבוד הנשף כל יבלת בצבע אחר.

הו, אילו נשפים היו שם! נשפים בלב היער לאור הגחליליות, על רקע צווחת ינשופים ועטלפים. נסיך רוקד עם נסיכה, ראיתם? אבל מכשף רוקד עם מכשפה לא ראיתם!
ריקוד בן אלף סיבובים. והרגלים אינן כואבות והראש אינו מסתחרר. רוקדים מעלה מעלה באויר, מעל עצי היער.
ופעם מכשף בעל עיניים של צב הושיט לבבט רגל {כך נוהגים המכשפים להזמין את המכשפות לרקוד,} והיא הושיטה לו את ידה. אך הוא נבהל.
אפילו בחושך רואים שאין יבלות!
"היא אינה מכשפה אמיתית! ידיה משונות מאד!"
אמר וכל גופו רעד.

אחרי הנשף הזה עקרה בבט לעצמה את שן האריה שבפיה והשליכה אותה לעבר אחד השיחים.
"מחר אנעל נעליים קטנות ממידותי," חשבה,
"אולי הנעליים תקשטנה את רגלי ביבלות."
אך כשחלצה את הנעליים לא בצבצה גם יבלבלת, קטנטונת, זעירונת, פצפונת!
"אפילו לציפורים וליונים יש יבלות, וגם לברווז הזה יש יבלות," רטנה והושיטה אצבע עדינה לעבר ברווז כחול, ששט לו במים.

שעה ארוכה טבלה את ידיה ואת רגליה באגם, אולי המים ישחקו את עורה, אבל לא צמחה לה אף יבלבלת, קטנטונת, זעירונת, פצפונת!
ברוב כעסה עקרה את שן הנמר מפיה והשליכה למים.
בדרך ראתה איכרה עובדת בשדה. היא אחזה בכוח את כף ידה וספרה את היבלות.
הו! שש בינוניות ועוד אחת גדולה במיוחד..." אמרה בבט והתחילה לעבוד כמו האיכרה. צבטה ערימות עלים, מעכה שיח קוצים, קילפה את הסלעים –אבל יבלת לא עלתה ולא חצי יבלת. כעסה של בבט היה גדול. היא עקרה את שן הזאב שבפיה והשליכה אותה לעבר ערימת האבנים שבדרך.
ביקשה בבט את עזרתו של מכשף היער, הלא הוא שַמְלָן הגדול שאמר לה: "היבלת שלי לוחשת לי מהו כאבך, אבל מוטב שתספרי לי בעצמך. אני אוהב להקשיב."
תמורת שלושה שקי מטבעות, אחד של זהב, אחד של כסף ואחד חציו זהב וחציו כסף –נאות להקשיב לסיפורה.

בבט הושיטה את כף ידה ללחוץ את כף רגלו. ראה שמלן את ידיה ועיניו הסתכלו באלכסון. הוא התרחק צעדים אחדים לאחור ופרץ בצחוק קולני. צחוקו עלה וירד, עלה וירד:
"קחי את המטבעות שלך, אינני יכול לראות ידיים כאלה. כשיצמחו לך יבלות, שובי אלי ואעזור לך."
הלכה בבט ביער ושלושת השקים על שכמה. אותה שעה האדימו השמיים בצבע השקיעה. וכמה כבדים היו השקים! כשנשאה אותם למכשף היו קלים והדרך הייתה קצרה.
בדרכה פגשה זקן שנשא שק על כתפו ופרחים היו בשערו.
עצרה בעדו ושאלה: "זקן, מה אתה מוכר?"
"איני מוכר דבר, ומה שיש לי –איש לא ירצה לקנות ממני,"
אמר לה.
"מה למשל, איש לא ירצה לקנות ממך?"
"למשל - יבלות!"
דחפה המכשפה את עיניה ואל אפה את תוך השק וראתה ערימות של יבלות. היא מיששה אותן באצבעותיה וצבטה בהנאה.
"אני רוצה את השק הזה, אשלם לך תמורתו שלושה שקי מטבעות," אמרה וחטפה את שק היבלות.

היא נשאה אותו על גבה, ורגליה נעו במהירות לביתה. מרגע לרגע נעשה השק קל יותר ויותר. כאשר פתחה את השק, שפשפה את עיניה ועצי היער הזדעזעו מצעקתה:
"השק ריק! אין בו יבלות! ריק!"
והיא הפכה את השק על פיו: "ריק! לגמרי ריק!"
כרוח סערה דהרה למצוא את הזקן. היא ראתה אותו יושב על אבן ומחכה במקום בו עשו את החליפין ביניהם.
"רמאי! מכרת לי שק ריק!" צעקה ועיניה זעמו ופניה בצבע העגבנייה הבשלה.
"לא, לא מכרתי לך דבר, את הצעת את החליפין," אמר ופתח את השק –והשק מלא יבלות כבראשונה.
"אלה היבלות שלי. כשאחר נושא אותן על גבו הן נעשות קלות מן האוויר ונעלמות. אילו אני הייתי נושא את היבלות שלך, הן היו נעלמות על גבי והופכות לאין."
"אין לי אף יבלת! אין לי אף יבלת!" צעקה בבט בכאב מתחנן.
"זו את? המכשפה בלי היבלות?" שאל והגביה את גבות עיניו, "היער מלא רחשושים-לחשושים על היבלות שאין לך, ועל השיניים שעקרת מפיך. אומרים שאינך מכשפה אמיתית!" אמר והושיט לה שלוש שיניים: אחת של אריה, אחת של נמר ואחת של זאב. "לא היית צריכה לעקרן. מכשפה אמיתית לעולם אינה כועסת על עצמה, בשביל זה יש אחרים..."

חזרה המכשפה בבט אל ביתה ושלושה שקי מטבעות על גבה. וכמה כבדים הם! אגלי זיעה עלו ברקותיה. היא העבירה את השקים מיד אחת לשנייה, תלתה על צווארה, העמיסה על גבה ושוב נשאה אותם בידיה. מדי פעם נאנחה ופרקה את השקים, כדי לנוח ולשפשף את הידיים הכואבות מן המשא. ואז דמעה נגרה על ידה ועוד דמעה ירדה.
התבוננה המכשפה בדמעות וראתה משהו מוזר מבצבץ
ליד הזרת הימנית.
הייתה זו יבלבלת, קטנטונת, זעירונת, פצפונת.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על שק היבלות