תודה זה הכול

אנחנו חיים בתקופה טובה, בטוחה וחופשיה מסכנות באורח יוצא דופן.

שיעורי התמותה נמוכים מאי פעם. העוני נמצא בירידה מדי שנה בשנה. המחלות זוכות לטיפול מתאים. אנחנו חיים יותר שנים והטכנולוגיה הופכת את חיינו ליותר קלים ובטוחים.

האבולוציה היא דבר יפה (אם רק בוחנים את העובדות).

אלא שזה אינו כל הסיפור. אנשים עדיין אומללים. שיעורי ההתאבדות עולים. יותר אנשים לוקים בדיכאון או מרגישים תשישות מוחלטת. יותר ויותר אנשים חיים על תרופות. אני לא מתכוון להטיח בכם את הנתונים הסטטיסטיים הקשים. זה לא משמח.

אבל ישנן גם דרכים פחות קשות להביט בצד המכוער של העולם של היום. כשאתם מהלכים ברחובות, הולכים למסיבות, פסטיבלים או נוסעים בתחבורה ציבורית, אתם רואים חבורות של זומבים במקום אנשים שמחים שחוגגים את החיים.

כי בעיניי, זה מה שנדמה לי שכולם עושים: רוקדים כל הזמן מסביב ואומרים: "אני חי! אני חי". אבל אני הרי טועה לגמרי.

האמת היא שאנחנו, בני האדם, בסך הכול חבורה של אידיוטים כפויי טובה. וזה מה שהיינו מאז ומעולם.

הפילוסוף הסטואיקן היווני אפיקטטוס, שחי בין השנים 50-135 לספירה, ניסח את זה היטב:

"אל תקלקל את מה שיש לך באמצעות השתוקקות למה שאין לך; זכור שכעת אתה מה שבעבר רק קיווית להיות".

למה אנחנו תמיד משתוקקים למה שאין לנו? התשוקה למה שאין לנו אינה בהכרח רעה. זו בדיוק התכונה שבזכותה העולם התפתח כפי שהתפתח. אם לא היינו משתוקקים אל מה שבלתי אפשרי לנו, העולם לא היה כנראה מתקדם ולו במילימטר.

אבל כשאני קורא על אודות דמויות היסטוריות כמו כריסטופר קולומבוס, האחים רייט או ניקולה טסלה, מתברר שהם השתמשו בתשוקה הזו למטרות טובות. הם לא התלוננו והיה להם דחף פנימי להשיג דברים.

  • אתם יכולים לדמיין את קולומבוס אומר: "שתלך הספינה המטופשת הזאת לעזאזל. בואו נפליג בחזרה הביתה. אני רוצה לנוח".
  • ואת האחים רייט אומרים זה לזה: "אחי, תעזוב את הסיפור הדפוק הזה עם הטיסה. בוא נשק דמקה ונשתה בירה".
  • או את טסלה אומר: "למי אכפת מזרם חשמלי? שאדיסון והזרם הישר המטופש שלו ינצחו. אני הולך לשחות באגם".

ברור שלא.

למען השם. פשוט תהיו אסירי תודה.

מילה אחת. זה הכול.

תגידו אותה. תאמינו בה.

תודה.

קלי קלות.

או שאתם יכולים למלמל אותה כאילו כלום. תודה. לומר אותה לאנשים, או יותר חשוב – לומר אותה מול דברים אקראיים.

כשאני מתעורר, אני פשוט אומר "תודה".

אני אפילו לא יודע למי אני מודה. לאלוהים? ליקום? לחיים? אני פשוט שמח שאני חי. וצורת החשיבה הזו משנה את הכול בחיים. כשאתם אומרים תודה, אתם ובאמת מאמינים בזה, אתם הופכים לאנשים אסירי תודה.

הכרת התודה משנה את האופן שבו אתם:

  • חושבים
  • מתנהגים
  • מדברים
  • הולכים
  • אוכלים
  • אוהבים

אתם יכולים לומר תודה גם לאנשים. כשאימא או אבא או אח או אחות, בן זוג, חבר, חברה, חברים, עמיתים לעבודה, הבוס, עושים עבורכם משהו (ולא משנה כמה הוא זעיר), תגידו: "תודה".

תגלו שאנשים מעריכים אתכם גם. הכרת תודה היא עניין דו כיווני.

  • "תודה"
  • "לא. תודה לך".

לומר תודה זה הרגל. הוא מראה שאתם מעריכים את הכול. דברים קטנים וגדולים. והערכה היא חלק חשוב בחיים שמחים.

הפילוסוף הצרפתי וולטר ניסח זאת היטב:

"הערכה היא דבר נפלא, היא גורמת לנו לקחת חלק בנפלאוּתם של אחרים".

  • אם אתם רוצים ליהנות מהחיים, תתחילו בכך שתעריכו אותם.
  • והערכה מבטאים באמירת תודה.

תודה שקראתם את הרשימה הזו.

נתראה ברשימה הבאה.

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. כחלק מתפיסת עולמנו החלטנו לוותר על הכנסה מפרסומות וממקורות אחרים כדי לא להפריע את חווית הקריאה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

דריוס פורוּ (Darius Foroux) הוא מחבר הספר  Massive Life Success, הוא מלמד ב-Procrastinate Zero ומפרסם מאמרים באתר שלו: כאן.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי דריוס פורוּ, Medium.


תגובות פייסבוק