תורת לחימה

כשאני נכנסת למטבח בשעות קטנות (תוהה מה יהיה עם איראן ועם תפניות חיי), לעיתים אני שומעת רשרוש עדין, שלא להפריע את מנוחת בני הבית. אני סוקרת את השטח במהירות. קורה שנלכד במבטי יצור קטן, הקופא במקומו, עושה עצמו חלק מעיצוב המטבח. כך הוא מדמה, כנראה. ג'וק!

הבטיחו לי שטיפלו בביוב, וגם ריססו מסביב לבית. ועדיין מדי פעם, ג'וק טועה סר לביתי, לאכול מהרצפה.

נאלצתי לפתח תורת לחימה ייעודית (תו"ל). ויש לה הישגים! הרי היא לפניכם, בייעוץ חינם (לפני שאתחרט):

על השיש במטבח הצבתי צנצנת מעוצבת, האורבת 24/7  למבקרים מהסוג הנ"ל, שהוכתר - ולא בכדי – בשם המדעי Periplaneta. כך כונה מתוך הכרה נפעמת בהיותו מחלוציה של נדידת הגלובליזציה.

אותו יצור הוא חסר סבלנות וממהר לדרכו. הלילה קצר והמלאכה מרובה. לאחר הרף עין – שניות (אין לו שעון, לפחות פנימי? ספוילר: הוא כבר לא יוכל ללמוד מהניסיון) – הוא מחליט שהפראיירית השתכנעה שאינו קיים והסתלקה. ואז הוא פוצח בריצה לענייניו.

אני רודפת אחריו – קודם בעיניי ואז בכפכפיי (עיקרון ראשון בתו"ל שלי: לא לפסוע יחפה! על אף שקראתי לפני שנים המלצה רוסית, שעל פיה הדבר מאפשר הארקה של חשמל סטטי מרושע, הנאגר בגופנו).

לעיתים עולה ביד כפכפי למחוץ את הפולש החצוף. אך נראה ממבחן התוצאה, שהוא השקיע מאמצים רבים משלי באימוני ריצה ואילו אני, איני מגיבה מהר די הצורך, להוותי.

ואז נכנס לפעולה אביזר העזר הטקטי: אני אוחזת בו בנחישות, ומערה מתוכנו על היצור ועל סביבתו. הוא תמיד מתבלבל! ועד מהרה הוא מתהפך בתוך השלולית. מה קרה למוטציות החרקיות המפורסמות, המקנות לנושאיהן חסינות כנגד הזוממים להכריתם?

השגתי אותו הפעם. בנחת אני דורכת עליו בכובד משקלי (ויש כובד), מרימה את התוצר באמצעות שכבות מספר של נייר רך (אפשר לצרף העוויה, לא חובה) – והפחה, תוך הקפדה שלא לשבש את הסדר: נייר למעלה, יצור  מתחת.

אך יש ב"מתכון" הנ"ל גם מרכיב סודי, שטרם חשפתי: טקס ההטבלה מלווה בקריאות קרב קבועות, יותר נכון קללות נבחרות, שאין זה מן הנמנע שהן הן שמכריעות את המערכה.

אך אותן לא אגלה.

אם הגעת עד לכאן....

יש לנו בקשה. "אלכסון" ניתן לכם חינם. כתב העת הוא מקום של קריאה שקטה וטיפוח של אנושיות, מפלט מן החום והרעש. לכן החלטנו שלא יהיו ב"אלכסון" פרסומות או הודעות חסות, ובכך ויתרנו על הכנסה שכתבי עת נסמכים עליה לקיומם. אכן, הפקת כתב עת כזה דורשת השקעה רבה של עבודה וכסף. לכן אנו זקוקים לכם: בואו, תמכו באלכסון והבטיחו את הקיימות של כתב העת.

לתמוך באלכסון

שושי שמר-בלוך הייתה חברה בקבוצת אנשים סקרנים במיוחד

תמונה ראשית: מילוי חומר ריסוס במטוס "הרקולס C-130 של חיל האוויר האמריקני. תצלום: Airman Magazine

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי שושי שמר-בלוך.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

11 תגובות על תורת לחימה

    03
    שושי שמר-בלוך

    כן, אבל.
    למה להתייחס לכל דבר כל-כך ברצינות? הרי, פוף, ואנחנו לא פה. צל עובר.
    כתיבת הקטע הנ"ל בלילה, כשלא הצלחתי להרדם, הסיחה את דעתי ועודדה אותי. ועוד יותר, הודות לחוסר רצינותו.
    האם היה נכון לפרסם אותו? כשהדעות חלוקות, אני מרגישה קצת כמו אותם סופרים שיצירותיהם המצליחות נדחו ע"י עשרות הוצאות לאור :)
    תודה!

    05
    שושי

    השתמשתי במי ברז, שהרכבם לא פורסם. תושבת המרכז ממליצה על מים בתוספת דטרגנט ("כמה שיוצא"), והיא מדלגת על שלב הדריכה.
    עדכון: המשך מחקרי ייאלץ להידחות, מחמת מחסור ברמשים (ובמענקי מחקר).

06
עמית

העובדה שכתבת את הקטע בשעת לילה מאוחרת כאמצעי להסחת דעת בהחלט מתקבלת על הדעת, אולם העובדה שעורך העלה אותו לאוויר, ייתכן שאפילו במצב של ערות מוחלטת (למרבה הזוועה), צריכה להדליק נורה אדומה במערכת האתר.

    07
    שושי

    איזה חלק מאלכסון היית מוכן שיחרוג מטעמך, ובאיזו מידה? אינפוגרפיקה תתקבל בברכה; אפשר לרדת לרזולוציה של נושאים.
    כידוע, גוגל כבר חשבה על זה והיא מארגנת את תוצאות החיפוש בהתאם למידע שאגרה על אותו משתמש/מחשב.

    חיפשתי 'סיפור' בגוגל. קיבלתי כתוצאה ראשונה את 'זולו' (אני נעזרת במילון שלהם). תוצאה שניה: אתר 'מספר'. טרם בדקתי אם גוגל קלעה לטעמי.

    09
    שושי

    אך הג'וק "שלי" מיאן להמתין במקומו שאביא את הציוד הדרוש. יתכן שקרא את מחשבותי, כי הוא אץ-רץ במהירות הבזק בכיוון למקום מסתור.
    מטאטא זה לג'וקים פראיירים.

11
משה

אין לי טענות למחברת , ניכר כשרון בכתיבתה ,
אך , שוב מאמר בזכות רצח חיות באלכסון !
נראה שהעורכים כאן מוכנים להוריד את רף הכתיבה ,
ובלבד שייכתב שיש לרצוח פרות , כלבים , מקקים ...