כשאני נכנסת למטבח בשעות קטנות (תוהה מה יהיה עם איראן ועם תפניות חיי), לעיתים אני שומעת רשרוש עדין, שלא להפריע את מנוחת בני הבית. אני סוקרת את השטח במהירות. קורה שנלכד במבטי יצור קטן, הקופא במקומו, עושה עצמו חלק מעיצוב המטבח. כך הוא מדמה, כנראה. ג'וק!
הבטיחו לי שטיפלו בביוב, וגם ריססו מסביב לבית. ועדיין מדי פעם, ג'וק טועה סר לביתי, לאכול מהרצפה.
נאלצתי לפתח תורת לחימה ייעודית (תו"ל). ויש לה הישגים! הרי היא לפניכם, בייעוץ חינם (לפני שאתחרט):
על השיש במטבח הצבתי צנצנת מעוצבת, האורבת 24/7 למבקרים מהסוג הנ"ל, שהוכתר - ולא בכדי – בשם המדעי Periplaneta. כך כונה מתוך הכרה נפעמת בהיותו מחלוציה של נדידת הגלובליזציה.
אותו יצור הוא חסר סבלנות וממהר לדרכו. הלילה קצר והמלאכה מרובה. לאחר הרף עין – שניות (אין לו שעון, לפחות פנימי? ספוילר: הוא כבר לא יוכל ללמוד מהניסיון) – הוא מחליט שהפראיירית השתכנעה שאינו קיים והסתלקה. ואז הוא פוצח בריצה לענייניו.
אני רודפת אחריו – קודם בעיניי ואז בכפכפיי (עיקרון ראשון בתו"ל שלי: לא לפסוע יחפה! על אף שקראתי לפני שנים המלצה רוסית, שעל פיה הדבר מאפשר הארקה של חשמל סטטי מרושע, הנאגר בגופנו).
לעיתים עולה ביד כפכפי למחוץ את הפולש החצוף. אך נראה ממבחן התוצאה, שהוא השקיע מאמצים רבים משלי באימוני ריצה ואילו אני, איני מגיבה מהר די הצורך, להוותי.
ואז נכנס לפעולה אביזר העזר הטקטי: אני אוחזת בו בנחישות, ומערה מתוכנו על היצור ועל סביבתו. הוא תמיד מתבלבל! ועד מהרה הוא מתהפך בתוך השלולית. מה קרה למוטציות החרקיות המפורסמות, המקנות לנושאיהן חסינות כנגד הזוממים להכריתם?
השגתי אותו הפעם. בנחת אני דורכת עליו בכובד משקלי (ויש כובד), מרימה את התוצר באמצעות שכבות מספר של נייר רך (אפשר לצרף העוויה, לא חובה) – והפחה, תוך הקפדה שלא לשבש את הסדר: נייר למעלה, יצור מתחת.
אך יש ב"מתכון" הנ"ל גם מרכיב סודי, שטרם חשפתי: טקס ההטבלה מלווה בקריאות קרב קבועות, יותר נכון קללות נבחרות, שאין זה מן הנמנע שהן הן שמכריעות את המערכה.
אך אותן לא אגלה.
שושי שמר-בלוך הייתה חברה בקבוצת אנשים סקרנים במיוחד
תמונה ראשית: מילוי חומר ריסוס במטוס "הרקולס C-130 של חיל האוויר האמריקני. תצלום: Airman Magazine
תגובות פייסבוק
13 תגובות על תורת לחימה
קטע חמוד. "מהר, חזק ובאופן אלגנטי" - לא שאני זוכר מי אמר את זה, אבל זה מתאים.
מה יש להגיד, קטע מטומטם ברמות
כן, אבל.
למה להתייחס לכל דבר כל-כך ברצינות? הרי, פוף, ואנחנו לא פה. צל עובר.
כתיבת הקטע הנ"ל בלילה, כשלא הצלחתי להרדם, הסיחה את דעתי ועודדה אותי. ועוד יותר, הודות לחוסר רצינותו.
האם היה נכון לפרסם אותו? כשהדעות חלוקות, אני מרגישה קצת כמו אותם סופרים שיצירותיהם המצליחות נדחו ע"י עשרות הוצאות לאור :)
תודה!
עיקר שכחת, מה בצנצנת?
השתמשתי במי ברז, שהרכבם לא פורסם. תושבת המרכז ממליצה על מים בתוספת דטרגנט ("כמה שיוצא"), והיא מדלגת על שלב הדריכה.
עדכון: המשך מחקרי ייאלץ להידחות, מחמת מחסור ברמשים (ובמענקי מחקר).
העובדה שכתבת את הקטע בשעת לילה מאוחרת כאמצעי להסחת דעת בהחלט מתקבלת על הדעת, אולם העובדה שעורך העלה אותו לאוויר, ייתכן שאפילו במצב של ערות מוחלטת (למרבה הזוועה), צריכה להדליק נורה אדומה במערכת האתר.
איזה חלק מאלכסון היית מוכן שיחרוג מטעמך, ובאיזו מידה? אינפוגרפיקה תתקבל בברכה; אפשר לרדת לרזולוציה של נושאים.
כידוע, גוגל כבר חשבה על זה והיא מארגנת את תוצאות החיפוש בהתאם למידע שאגרה על אותו משתמש/מחשב.
חיפשתי 'סיפור' בגוגל. קיבלתי כתוצאה ראשונה את 'זולו' (אני נעזרת במילון שלהם). תוצאה שניה: אתר 'מספר'. טרם בדקתי אם גוגל קלעה לטעמי.
אני משתמש במטאטא יאה ושקית נסגרת
אך הג'וק "שלי" מיאן להמתין במקומו שאביא את הציוד הדרוש. יתכן שקרא את מחשבותי, כי הוא אץ-רץ במהירות הבזק בכיוון למקום מסתור.
מטאטא זה לג'וקים פראיירים.
מקסים. אל תתרגשי מחוסר פירגון גם (או ביחוד) אם איננו אינטליגנטי במיוחד.
אין לי טענות למחברת , ניכר כשרון בכתיבתה ,
אך , שוב מאמר בזכות רצח חיות באלכסון !
נראה שהעורכים כאן מוכנים להוריד את רף הכתיבה ,
ובלבד שייכתב שיש לרצוח פרות , כלבים , מקקים ...
חביב, אבל מתאים ל"לאשה" או "מנטה" ולא לאלכסון. לא מובן למה להשקיע כה הרבה זמן ומאמץ בג'וק מסכן - גם לחסל וגם לתעד.
ראשית כל זה כיף לקרוא דברים משעשעים, ובהחלט היה משעשע.
באשר לקוראים שלא מצאו ביכולתם להסכים עם פרסום כתיבה הומוריסטית על התמודדות האדם כנגד אחד מהיצורים הקדמוניים ביותר שישנם... אינכם חייבים להסכים (ואני מאושר שאתם לא בוחרי התוכן של האתר). בתור משכילים שכמותכם אתם בוודאי מכירים את האמרה "...The mark of an educated mind".
בהצלחה במלחמתך שושי, רק תקווי שהם לא יבינו שכוחם במספרים. ליתר דיוק, כולנו צריכים לקוות שכך... ואל תתני לעוכרי היתוליות ואנשים חסרי הערכה למילה הכתובה של אדם אחר לשנות את כתיבתך ולו בפסיק אחד.
תשובה יש, מענה אין
הדבר מוכר לנו מילדותנו המוקדמת והוא לכאורה פשוט: כשאנחנו שואלים שאלה, אנחנו מצפים לתשובה. אנו נושאים תבנית קבועה, לשונית וגם רעיונית, דקדוקית וגם מושגית: לשאלה אמורה להיות תשובה, ואם אין תשובה, משהו חסר. ילדים קטנים מרבים לשאול שאלות המופנות למבוגרים הקרובים אליהם, והמבוגרים חשים שעליהם לספק תשובה. במידה רבה, גם כאנשים בוגרים אנחנו חיים בציפייה כזאת, ומכירים בכך שבאין תשובה לשאלה מסוימת, עלינו לזהות שמדובר בעניין לברר, בנושא שיש ללמוד, בסוגיה שיש להתיר או בתמיהה שיש להתעמק בה, ושאולי לא תימצא לה תשובה.
אלא שבמציאות הלשונית הדברים נוטים להיות מורכבים יותר, ובוודאי גם דקים ומעודנים יותר. ל"תשובה" קם מתחרה בדמותו של המונח "מענה". ובתחום הלשון, כשיש שני אלמנטים שנראים כמתחרים, מחלקים ביניהם תחום, ושניהם משתתפים באותם מבנים והקשרים, יש מקום לעיון מדויק, אפילו לחקירה קטנה – שלא פעם עשויה להוביל לעניינים גדולים יותר.
גם בלי להיכנס לסבך ההשלכות והגורמים המעורבים, יש טעם להביט ב"תשובה" לעומת "מענה" בשימוש השגור בהם בעברית הישראלית שלנו. דומה שבדרך כלל, "תשובה" ממלאת את התפקיד הצר יותר, הממוקד, כמחצית השנייה, הצפויה, הנדרשת, המבוקשת, למהלך שמתחיל בשאלה. "מה השעה?" – זאת שאלה מקובלת. "חמש וחצי" – זאת תשובה אפשרית. "איפה אתה?" – "כאן"; "אכלתם ארוחת בוקר? – "עוד לא".
כל הדוגמאות הקטנות הללו מציגות תשובות. אף אחת מהן אינה מקרה אופייני של מה שמכונה כיום "מענה". ראשית, נראה ש"מענה" מופיע בהקשרים מערכתיים רחבים יותר, וההיקף שהוא נקשר אליו נוטה גם הוא להיות רחב יותר: "הממשלה נדרשת לתת מענה לדרישה לשיפור בתשתיות"; "טענות העובדים על קיפאון בשכר נותרו ללא מענה". הממשלה כנראה לא נשאלה שאלה ממוקדת שלוותה בציפייה לתשובה, והעובדים בוודאי לא רק שאלו שאלה ("למה השכר שלנו קפוא?") שתשובה שהייתה ניתנת לה הייתה מפיסה את דעתם כמו תשובה ל"מה השעה?"
"מענה" מכוון להתייחס לעניין מורכב יותר, בתחום סמכותו של הצד שאמור או נדרש לספק אותו, גם אם הוא לא נשאל שאלה. ונראה כי "מענה" מקפל צפי לעשייה, תיקון, התחשבות, תשומת לב לצרכי המבקש. משפט מקובל כמו "חמש כבאיות בכל אזור הצפון אינן מענה ראוי לעונת הקיץ" אפילו לא כולל הנחה שיש שאלה. "מענה" בהקשר הזה הוא מכלול מה שדרוש כדי לטפל במצב שיכול לקרות. הדבר דומה במידה מסוימת להבדל באנגלית בין "answer" (שקרוב ל"תשובה") לעומת "response" (שקרוב ל"מענה"). המלה האנגלית "reponse" היא בעלת שורשים לטיניים עמוקים, "להבטיח מחדש" או "להציע מחדש". כלומר, מדובר בתגובה, תגובה חוזרת: כמו כשמקהלה מגיבה לזמר, כמו בדברים שמובאים בדיון משפטי בעקבות דברי הצד השני. כלומר, גם תחום ה"תשובה" מבוטא בחלקו הגדול על ידי "response", אך אולי בהקשרים פורמליים יותר. השתרגות השורשים הלטיניים עד לאנגלית (דרך הצרפתית העתיקה ועולם הכנסייה, המוזיקה והמשפט בימי הביניים) עשויה הייתה להשפיע על מהלכי העברית לאורך מאות שנים, אך בעיון עכשווי בעברית עלינו להתמקד במה שיש לפנינו כיום.
וכך עולה שפרט להבדלים במידת הרשמיות – כש"מענה" פורמלי יותר מ"תשובה" – יש גם הבדל בהיקף וברלוונטיות, במידת הקשר לקיומה או להנחת קיומה של שאלה, וגם במידה הזיקה למערכות גדולות או לגורמי סמכות שמהם מצופה לתת "מענה" יותר מאשר "תשובה" בלבד.
העניין האחרון הזה נוגע לתופעה רחבה יותר, שאינה מיוחדת דווקא לעברית: מול סמכות, מול בירוקרטיה, מול גורם שאנו תובעים ממנו משהו אך גם חשים שהוא מושל בנו או מפעיל עלינו כוח, רבים נוטים להשתמש בלשון גבוהה יותר, גם אם הדבר נעשה באורח מעט מופרז, ואפילו מגוחך. למשל בתרבות של לקוחות וקבלת שירות ממערכות מסחריות או בירוקרטיות, מחברות הטלפון ועד למוסדות להשכלה גבוהה, לקוחות דורשים "מענה". וכך, גם כשניתנת תשובה מלאה, מסודרת ומנומקת, העובדה שהתשובה אינה מספקת או אינה מה שהם ציפו לו, הם יטענו בעקשנות ובטון של מחאה: "לא קיבלנו מענה". וכך - עם או בלי השפעה של המושג "היענות" שהוא מאותו שורש – נדחקת ה"תשובה" לקרן זווית טכנית, ואילו "מענה" צומח ומתנפח, ואולי בעוד חצי דור או דור הוא יהיה שקול ל"קבלת כל הדרישות" ו"הסכמה בלתי מסויגת".
מתחת לכל פסל ומאחורי כל מסכה
עמית ורשיצקירק התרבות והאמנות מסוגלות להחליף את הדת ולספק לאדם החילוני תחושת התעלות...
X 23 דקות
מלך מלכי הרובוטים
ברוס שניירהאינטרנט של הדברים הוא השם שניתן למחשוב של כל הדברים בחיים. כבר...
X 5 דקות