בין המדפים סיפורים פנטסטיים

עשרים ושש השנים שחלפו מאז שנת ההדפסה, 1989, ודאי שאינן מזכות את הספר ״סיפורים פנטסטיים״ מאת תיאופיל גוטיה במעמד נכסף של "עתיקה". ספרים צולחים מלחמות עולם, תהפוכות שלטון, שרפות ענק ומסעות על פני הגלובוס לפני שהם מוכתרים בתואר הזה. העותק שמצוי בידי ישב כמה שנים בנחת על מדפי הספרייה של "העמותה למצויינות בחינוך" (כך מגלה החותמת), עמותה שאינני יודע מה טיבה ומי יושביה, והאם היא עוד בכלל קיימת. אחר כך התגלגל אל חנויות יד שניה ומשם - אלי.

ובכל זאת, מעטים מהקוראים העבריים מכירים את תיאופיל גוטייה, האיש שמחזור השירה המכונן "פרחי הרע" הוקדש לו ושתחת המוטו המוכר: "אמנות לשם אמנות!"- היה רשאי לחתום את שמו. ואין זה באשמתם כלל! מסיבה זו או אחרת נמנעו המתרגמים עד כה מלהוציא איזה מבחר ראוי לכתביו. מדוע? אינני יודע. להיסטוריה השיקולים הכבירים שלה ולהוצאות הספרים הטרדות הקטנות שלהן. אני, משנתקלתי בספר הזה, התאהבתי מיד במחברו, ומאז ניסיתי להניח את ידי על כל פיסת ספרות מתורגמת שלו. לאחרונה הגדילה לעשות הוצאת "נהר ספרים" ותרגמה שלושה חיבורים נוספים, אם כי בחירת היצירות, למרבה הצער, אינה מושכת במיוחד - מונוגרפיה על בודלר, חיבור על מחול, ונובלה אחת, מפעימה וקצרה להכאיב. הקובץ הזה הוא לפיכך עדיין המעניין ביותר שנדפס מיצירות הסופר, ולכן מצאתי טעם לכתוב עליו קצת.

אם לאמץ את אמרתו של אלפרד דה מיסה - לא נקלטה התנועה הרומנטית באדמת צרפת מעולם. הנפש הצרפתית לא צלחה לה, והריאליזם, הנטוראליזם או הסימבוליזם הלמו אותה הרבה יותר. מדוע? אינני יודע. אולם תולדות הספרות תומכות בהשערה הזו. מנין, אפוא, צמח מן רב-מאג כגוטיה, שהעמיד בלשון הצרפתית מעשיות אלמותיות בנוסח א.ת.א. הופמאן הגדול? חידה! (האם נדד לו איזה אבקן מתוך פרח הלילה של הרומאנטיקה הגרמנית, חצה במעופו את הגבול הצרפתי וריחף עד לפריז? האם נבט שם, הפלא ופלא, בלבו הפראי של ענק ספרותי? הסבר כזה נשמע לי מיותר כשם שהוא נשמע לכם, אך הואיל ואין ברשותי טוב ממנו, ארשה לעצמי להניח את העניין בזה).

עוד מראשית הקובץ, ניכרת אהבתו של גוטיה לחפצים. הפריט הגורלי - תמונה, שטיח קיר, קומקום - יתואר על פי רוב כבר בהתחלה, אפוף תחושת מסתורין, ועם התקדמות העלילה יתעצם ויצבור כוח עד שלבסוף יפרום כליל את מארג המציאות ויניח למימד החלומי-רומנטי לפרוץ לתוכה. ככלל, היתה זו התבנית החביבה על גוטיה: מציאות דקיקה שנקרעת לגזרים בידי עבר רודף, חלום או פנטזיה, המערבלת את הגיבור אל תוך הסחף האדיר של המימד החלומי ולבסוף מטילה אותו, סחוף ומותש, בחזרה אל חופי המציאות המוכרת (ועם זאת- לעולם לא מוכרת כפי שהיתה). אפשר לומר שבעניין זה הולך גוטיה בנאמנות אחר קודמיו הגרמניים, אולי למעט סגנונו העמוס, הרווי מטפורות ודימויים מרהיבים, שאינם דווקא מסימני ההיכר של האגדה הרומנטית הגרמנית (משום מה, תמיד ניסו המחברים הגרמנים לשמר איזו תחושה של עתיקות ואוטנטיות, עבר וחושך, תארים שאינם הולמים סגנון קישוטי כשל גוטיה).

יוצא דופן בין סיפורי הקובץ הוא "האביר הכפול", מהמפורסמים שבסיפורי המחבר שבשונה מהיתר, נושא בו איזו עמקות פסיכולוגית דווקא. כאן לא מתפקדת הפנטזיה ככוח עוור או עצמה בלתי מרוסנת, אלא כמעין זירה בה נפגש הגיבור לדו קרב עם אביר אחר - המתגלה בסופו של דבר ככפילו, או עצמו. ייתכן שגם בכם מעלה המבנה הזה אסוציאציות אחרות לחלוטין, אלה של הנובלה הפסיכולוגית שתופיע מעט לאחר מכן - "המקרה המוזר של דר' ג'קל ומיסטר הייד"? נדמה שבמובן זה ניתן לראות בגוטייה מעין אבטיפוס, או חוזה לסגנון הצונן והענייני מאוד שיתפתח כמה עשורים אחריו (למרות שאם להודות על האמת, גם לסטיבנסון הייתה את האפלוליות שלו).

כך או כך, נכון להיום הקובץ הזה הוא עדיין חור ההצצה הנדיב ביותר אל ספרותו של המחבר הנפלא הזה, שמעטים ידעו ללהט כמותו בלשון הצרפתית. אם נתקלתם בו בחנות מן החנויות, עשו לעצמכם טובה גדולה וחטפו אותו מן המדף.

״סיפורים פנטסטיים״ מאת תיאופיל גוטיה, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב
§ מחשבה | # היסטוריה
- דימוי שערפורטרט של תיאופיל גוטיה מ-1839, באדיבות Paris, musée Carnavalet


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על סיפורים פנטסטיים

01
ינאי

כתוב מצויין! אני נורא אוהב שאתה מצביע על יצירות שאלמלא ההמלצה, סביר להניח שאנשים, לפחות אני(שחוטא בדרך כלל בלעבור על מדפי הספרים שנמצאים רק בגובה העיניים) לא היו נתקלים בהן כלל. הפתיחה טובה במיוחד.