תפסיקו לקרוא לזה סרטן

שורה של מחקרים חדשים מוכיחים שאנחנו לא סובלים רק מאיבחון יתר. אנחנו סובלים גם מטיפול-יתר
X זמן קריאה משוער: 4 דקות

אבחון יתר מסתמן כאחת הבעיות החמורות ברפואה המודרנית, ומחקרים רבים מעידים על הנזק שהוא מסב הן לחולים והן למערכת הבריאות; בבריטניה נערך השנה לראשונה כנס "Preventing Overdiagnosis", שהוקדש לבחינת דרכי ההתמודדות עם התופעה. רופאים וחוקרים מצביעים על הצורך להתאים את כלי האבחון מחד ואת הגדרות המחלה מאידך: במקרה של מחלת הסרטן, ייתכן שאחת הבעיות טמונה במילה "סרטן" עצמה.

בשנים האחרונות נחשף הציבור לקמפיינים המעודדים בדיקות לאיתור מוקדם של מחלות, מלחץ דם גבוה וכולסטרול ועד סרטן. ההיענות הגבוהה, לצד התקדמות טכנולוגית בתחום הזיהוי, גרמה לעלייה חדה באבחון. במקרים מסוימים, כמו למשל כאשר מדובר בסרטן המעי הגס, לאבחון ולטיפול מוקדמים אכן יש חשיבות מכרעת, אך מסתבר כי בסוגי סרטן אחרים, אבחון מוקדם לא הביא לירידה בתפוצתם של שלבים מאוחרים של המחלה, או לירידה בתמותה. לפי המאמר "אבחון יתר וטיפול יתר של סרטן" שהתפרסם ב-Journal of the American Medical Association, בדיקות לאיתור סרטן השד והערמונית מגלות יותר נגעים חסרי חשיבות קלינית; הסרת נגעים טרום-סרטניים בעקבות אבחון של תסמונת בארט או קרצינומה דוקטלית לא הפחיתה את מקרי הסרטן הפולשני, ולעתים, כמו במקרה של סרטן בלוטת התריס ומלנומה, הביאה הרחבת הבדיקות לאבחון מחלה רדומה (הצורה הקלה ביותר של סרטן בלוטת התריס מהווה כ-90% מהמקרים המאובחנים בארה"ב). עורכי המחקר, לאורה אסרמן, איאן תומפסון ג'וניור ובריאן רייד, טוענים כי "רופאים, מטופלים והציבור בכלל צריכים להכיר בכך שאבחון יתר הוא בעיה נפוצה וקורה לעתים קרובות יותר בבדיקות לגילוי סרטן".

ניתן להגדיר אבחון יתר כאבחון של אנשים שאינם חווים תסמינים כלשהם בתור חולים במחלה שאינה צפויה להשפיע על מהלך חייהם או לגרום למוות בטרם עת; או כאבחון של אנשים שסובלים מבעיות קלות או נמצאים בסיכון נמוך בתור חולים. אבחון יתר עלול להביא לטיפול יתר – לעתים קרובות, טיפול שנמשך לאורך כל החיים. הן אבחון יתר והן טיפול מיותר יכולים לגרום נזק לחולה – בבדיקות מיותרות, בטיפול בלתי נחוץ שיש לו תמיד תופעות לוואי, ובהוצאה כספית מיותרת. נזק כספי נגרם גם למערכת הבריאות – המשאבים המוקדשים לטיפולים בלתי נחוצים היו יכולים להיות מופנים לטיפול בחולים "אמיתיים".

אבחון יתר קיים לא רק לגבי סרטן כמובן; כך למשל מחקר קנדי טוען שכשלושים אחוזים מהמאובחנים כחולי אסטמה כלל אינם חולים במחלה, וכשני שליש אינם זקוקים לתרופות; ייתכן שהטיפול שנרשם לעד שמונים אחוזים מבעלי רמת כולסטרול קרובה לתקינה הוא בגדר אבחון יתר; וסקירה שיטתית של מחקרים שפורסמה ב-BMJ טוענת כי עד אחד משלושה מקרים של סרטן שד שאותרו באמצעות ממוגרפיה שגרתית הוא אבחון יתר. גם בתחום ההפרעות הנפשיות מתקיים דיון סוער על רמות האבחון של לקויות למידה שונות והשפעת הטיפול התרופתי הניתן לילדים המאובחנים כסובלים מהן.

במאמר "למנוע אבחון יתר: איך להפסיק להזיק לבריאים", שהתפרסם ב-BMJ, מצביעים החוקרים ריי מוייניאן, ג'ני דוסט ודייויד הנרי על ההתקדמות הטכנולוגית כעל גורם מכריע בהתפשטותו של אבחון היתר. אמצעי האבחון נעשו כה משוכללים ורגישים עד שאת חלק ממה שהם מאתרים אפשר לכנות "פסיאודו-מחלות", חריגות שהן בעצם נורמאליות: ניתוחים שלאחר המוות מעלים כי בחלק גדול מהאוכלוסייה קיימות מחלות בצורה תת-קלינית, שלא גרמו שום נזק ל"חולים" במהלך חייהם. בנוסף, סריקות של הבטן, האגן, החזה, הראש והצוואר עלולות לגרום ל"ממצאים מקריים" בעד ארבעים אחוזים מהנבדקים שנבדקו מסיבות אחרות. במילים אחרות, אם מחפשים – מוצאים.

במקביל להשתכללות הטכנולוגית התרחשה הרחבה הדרגתית של הגדרת המחלות, עד שפחות או יותר כל האוכלוסייה המבוגרת מקוטלגת כיום כסובלת לפחות ממחלה כרונית אחת. הסיבה הידועה לכך היא שבדרך כלל למחלות יש תרופות, וחברות התרופות שמחות להגדיל את קהל הצרכנים הפוטנציאלי שלהם. חברות התרופות תומכות במכוני מחקר ובקמפיינים לעידוד מודעות למחלות, ולעתים קרובות מתקיימים קשרים הדוקים יתר על המידה בינן לבין הגורמים המקצועיים היושבים בפאנלים שקובעים את הגדרות המחלה או את ספי הטיפול.

בנוסף, מציינים החוקרים את הנורמה המשפטית בארה"ב, המתקיימת מן הסתם גם במדינות אחרות, לפיה אפשר לתבוע רופאים על תת-אבחון אך בדרך כלל לא על אבחון יתר, כגורם נוסף המאיץ את נטייתה של מערכת הבריאות לבדיקות וטיפולים מיותרים.

אדריאן מרסטון, רופא מנתח בשירות הבריאות הלאומי (NHS) הבריטי,  מדגים את ההתרחבות בהגדרה של "סרטן" מניסיונו האישי, במאמר שהתפרסם ב-New Statemen. לפני כשלושים שנה התגלה אצל מרסטון גילוי ממאיר, וסיכוייו לשרוד בחמש השנים הבאות היו אחד לעשרים. הוא טופל בכימותרפיה, רדיותרפיה ולבסוף נותח בהצלחה. שנים רבות אחר כך הבחין בגוש קטן ליד אפו, שזיהה כקרצינומה של תאי בסיס. ללא טיפול היה הגידול עשוי להשתלט על פניו, אולם עמיתו הסיר אותו בניתוח פשוט. שני המקרים השונים מאד הללו נכללים תחת השם "סרטן", שימוש שבעיני מרסטון הוא מטעה ומסוכן. אין טעם להשוות נגע פשוט נטול גרורות לגידול ממאיר מסוכן. סרטן אינו דיאגנוזה, הוא אומר, אלא קטלוג.

מרסטון מודאג בעיקר מכך שאנשים שמאובחנים כחולים ב"סרטן", ללא אבחנה, נמצאים בסכנה ליפול טרף לנוכלים שונים המציעים מוצרים שהם מציגים כ"דרכים טבעיות להילחם בסרטן שלך ולהרוג אותו." הוא סבור שכוח המשיכה של המרפאים המפוקפקים נובע ממיסטיפיקציה של הסרטן, הנתפס כמעין אויב מרושע שצריך להכניע בקסמים ולחשים. זאת בזמן שתאי סרטן הם בסך הכול תאים שמסיבה כלשהי - בשל מוטציה גנטית או כתוצאה מנזק שנגרם לדנ"א מכימיקל תוקפני, כמו זה המצוי בעשן סיגריות - לא מתרחשת בהם אפופטוזה, תהליך המוות הטבעי של התא. סרטן, הוא אומר, הוא תופעה נורמאלית ונפוצה שתתרחש באחד מתוך שלושה מאיתנו. לא כל סרטן מוביל לגרורות ולמוות; יש מצבים רבים המקוטלגים היום כסרטן אך הם מחלה רדומה שאינה גורמת לחולה כל נזק במהלך חייו.

אסרמן מציעה להשתמש במילה סרטן רק לתיאור "נגעים בעלי סבירות גבוהה להתפתחות קטלנית", ולא לתיאור נגעים טרום-סרטניים לא גרורתיים, למשל.. מרסטון מציע להפסיק להשתמש במילה סרטן בכלל, ולכנות את מכלול התופעות הללו בשם dDNA: קיצור ל-damaged DNA, "דנ"א פגום". אם הרופא יאמר לנו שיש לנו בעיה של דנ"א פגום, יש סבירות קטנה יותר שנתקף חרדה ונפנה לעזרתם של שרלטנים. נוכל להמתין בסבלנות לתוצאות הבדיקות הדרושות ולהרכיב תכנית טיפולים עם הרופא המטפל שלנו.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב
§ מחשבה |
- דימוי שערלעיתים קרובות, מה שהרופא יכנה ״סרטן״ אינו סרטן כלל. איור: Andrew Bret Wallis

תגובות פייסבוק

2 תגובות על תפסיקו לקרוא לזה סרטן