תרגיל במניפולציה

מה ההבדל בין שכנוע ומניפולציה? מה הוגן להפעיל ומה לא, ומדוע?
X זמן קריאה משוער: 7 דקות

הטענה כי מישהו הוא מניפולטיבי היא ביקורת על אופיו. לומר כי הופעלה עליך מניפולציה זו תלונה על יחס גרוע. מניפולציה היא עניין מפוקפק, במקרה הטוב, ובמקרה הגרוע היא פשוט בלתי מוסרית. אבל למה? מה רע במניפולציה? בני אדם משפיעים זה על זה כל הזמן ובמגוון אופנים. מה מבדיל בין מניפולציה לצורות השפעה אחרות ומה הופך אותה לבלתי מוסרית?

אנחנו נחשפים ללא הרף לניסיונות מניפולטיביים. הנה מספר דוגמאות. מוכרת לנו ההתעללות הנפשית (Gaslighting), הגורמת לאדם לפקפק בשיקול הדעת שלו [ולעתים בשפיותו] ולהסתמך במקומה על עצתו של המתעלל. הפעלת רגשי אשמה גורמת למישהו להרגיש אשמה מוגזמת כשאינו ממלא את רצונו של מי שמתמרן אותו. ומחמאות מוגזמות ולחץ קבוצתי מעודדים אנשים להזדקק כל כך לאישור מצד מי שמתמרנים אותם, עד שהם מוכנים לעשות כל מה שהללו יבקשו.

פרסומות הן מניפולציות כשהן מעודדות את הקהל להאמין במה שאינו נכון – למשל כשנאמר לנו להאמין שעוף מטוגן הוא מזון בריאות – או כשהן יוצרות קשרים שאינם קיימים – למשל בין סיגריות מרלבורו לבין הקשיחות והעוצמה של ״איש המרלבורו״

פרסומות הן מניפולציות כשהן מעודדות את הקהל להאמין במה שאינו נכון – למשל כשנאמר לנו להאמין שעוף מטוגן הוא מזון בריאות – או כשהן יוצרות קשרים שאינם קיימים – למשל בין סיגריות מרלבורו לבין הקשיחות והעוצמה של ״איש המרלבורו״. דיוּג (Phishing) ורמאויות אחרות מערימות על הקורבנות באמצעות שילוב של הונאה (החל משקרים של ממש ועד כתובת אינטרנט ומספרי טלפון מזויפים) ומנצלות רגשות כמו תאוות בצע, פחד או אמפתיה. וישנן מניפולציות ברורות יותר, ואולי הדוגמה המפורסמת שבהן היא כאשר יאגו מתמרן את אותלו כדי לעורר חשד בנוגע לנאמנותה של דזדמונה, ומנצל את חוסר הביטחון שלו כדי לעורר בו קינאה. כל הדוגמאות הללו למניפולציות חולקות חותם של חוסר מוסריות. מה משותף להן?

רונלד רייגן, מיניאפוליס

הנשיא רונלד רייגן בנאום במיניאפוליס: שחקן, מניפולטור, משכנע, מסביר ומנהיג. תצלום: ריצ'רד אוונס, הארכיונים הלאומיים של ארה"ב, ויקיפדיה

יכול להיות שמניפולציה היא דבר רע משום שהיא פוגעת באדם המתומרן. אין ספק, לעתים קרובות מניפולציה היא פוגענית. כשהן מצליחות, מודעות פרסומות מניפולטיביות לסיגריות תורמות למחלות ומוות; דיוג מניפולטיבי ורמאויות אחרות מאפשרים גניבת זהות והונאות אחרות; התנהלויות חברתיות מניפולטיביות עלולות לתרום למערכות יחסים מתעללות או לא בריאות;מניפולציות פוליטיות עלולות ליצור פילוג ולהחליש את הדמוקרטיה. אבל מניפולציה אינה תמיד מזיקה.

נניח שאיימי עזבה זה עתה בן זוג מתעלל אבל נאמן, וברגע של חולשה היא מתפתה לחזור אליו. כעת דמיינו את חבריה של איימי, משתמשים באותן טכניקות אשר יאגו הפעיל על אותלו. הם מתמרנים את איימי כדי שתאמין (בשקר) – ותתמלא זעם – שבן זוגה לשעבר לא היה רק מתעלל אלא גם בגד בה. אם המניפולציה הזו מונעת מאיימי להתפייס איתו, מצבה עשוי להיות טוב יותר משהיה אלמלא היו חבריה מפעילים עליה מניפולציה. עם זאת, בעיני רבים, המעשה עדיין עשוי להיראות מפוקפק. האינטואיציה אומרת לנו שמבחינה מוסרית עדיף היה שחבריה היו משתמשים באמצעים שאינם מניפולטיביים כדי למנוע מאיימי לחזור למערכת יחסים מזיקה. משהו נותר מפוקפק מוסרית בשל המניפולציה, אפילו כשהיא מסייעת במקום להזיק לאדם שעליו הופעלה. אם כך, הנזק אינו יכול להיות הסיבה לכך שמניפולציה אינה ראויה.

אולי מניפולציה אינה ראויה משום שכרוכות בה התייחסויות בלתי מוסריות במהותן לבני אדם אחרים. מפתה חשוב כך, בעיקר עבור מי שמאמצים את הרעיון של קאנט, לפניו מוסר תובע מאיתנו לנהוג באחרים כיצורים תבוניים ולא כאובייקטים בלבד. אולי הדרך הראויה היחידה להשפיע באמצעותה על התנהגות של יצור תבוני אחר היא שכנוע רציונלי, ולכן כל צורה של השפעה אחרת אינה ראויה מוסרית. אבל על אף שמפתה לחשוב כך, גם התשובה הזו היא בעייתית, משום שהיא עלולה לגנות צורות רבות של השפעה שאין בהן כל פגם מוסרי.

למשל, חלק גדול מהמניפולציה של יאגו כולל פניה לרגשותיו של אותלו. אבל פניה לרגשות אינה תמיד מניפולטיבית. שכנוע מוסרי פונה לעתים קרובות לרגש החמלה, או מנסה להבהיר כיצד היינו מרגישים אם אחרים היו עושים לנו את מה שאנו עושים להם. בדומה לכך, לא נחשוב שאלה מניפלוציות אם נגרום למישהו לפחד ממשהו שהוא מסוכן באמת, להרגיש אשמה בנוגע למשהו שאינו מוסרי או לחוש מידה סבירה של ביטחון ביכולותיו הממשיות. אפילו כשמציעים לאדם לפקפק בשיפוט שלו, לא תמיד מדובר במניפולציה, במצב שבו – אולי בגלל שיכרות או סערת רגשות – ישנה לכך סיבה טובה. לא כל צורה של השפעה שאינה תבונית היא בהכרח מניפולציה.

נראה שהשאלה האם צורת השפעה היא מניפולטיבית תלויה באופן השימוש בה

נראה, אם כן, שהשאלה האם צורת השפעה היא מניפולטיבית תלויה באופן השימוש בה. מעשיו של יאגו הם מניפולטיביים ורעים מוסרית משום שהם נועדו לגרום לאותלו לחשוב ולהרגיש דברים שקריים. יאגו יודע שלאותלו אין כל סיבה לקנא, אבל הוא בכל זאת גורם לו להרגיש קינאה. זו המקבילה הרגשית להונאה, שיאגו מוציא לפועל כאשר הוא מארגן את הדברים (למשל את המטפחת הנשמטת) כדי להערים על אותלו ולגרום לו להאמין בדברים שיאגו יודע כי הם אינם נכונים. התעללות רגשית מניפולטיבית מתרחשת כשהמניפולטור מערים על אדם אחר וגורם לו לא לבטוח בשיקול הדעת שהוא, המתמרן, יודע כי הוא נכון. לעומת זאת, כשאנו מייעצים לחבר כועס לא לקבל החלטות פזיזות לפני שיירגע, זה אינו מעשה מניפולטיבי, אם ברור לנו שזמנית לא ניתן לסמוך על שיקול דעתו. כשנוכל מנסה לעורר בכם אמפתיה כלפי נסיך ניגרי שאינו קיים, הוא פועל בצורה מניפולטיבית, משום שהוא יודע שזו טעות לחוש אמפתיה כלפי מי שאינו קיים. עם זאת, פניה כנה המבקשת מכם לחוש אמפתיה כלפי אנשים אמיתיים הסובלים שלא בצדק, היא שכנוע מוסרי ולא מניפולציה. כשבן זוג מתעלל מנסה לגרום לכם לחוש אשמה על כך שחשדתם בו בבגידה כשהוא אכן בגד בכם, הוא פועל באורח מניפולטיבי, משום שהוא מנסה לעורר אשמה שאינה במקומה. אבל כשחבר גורם לכם לחוש מידה ראויה של אשמה משום שנטשתם אותו בעת צרה, התנהגותו כנראה אינה מניפולטיבית.

מרלבורו, עישון, נזקי עישון

שכנוע או מניפולציה? תצלום: סם בקמן.

השפעה הופכת למניפולציה ולבלתי ראויה מאותה סיבה: המתמרן מנסה לגרום למישהו לאמץ את מה שהוא עצמו רואה כאמונה, רגש או מצב מנטלי אחר שאינם ראויים. במובן זה, המניפולציה דומה לשקר. אמירה הופעת לשקר ולמעשה רע מוסרית מאותה סיבה – משום שהדובר מנסה לגרום למישהו לאמץ את מה שהוא עצמו רואה כאמונה שקרית. בשני המקרים, הכוונה היא לגרום לאדם אחר לטעות. השקרן מנסה לגרום לכם לאמץ אמונה שקרית. המניפולטור עשוי לנסות לעשות את אותו דבר, אבל גם לגרום לכם להרגיש רגש (חזק מדי או חלש מדי) לא מתאים, לייחס חשיבות רבה מדי לדברים לא נכונים (למשל, לאישורו של אדם אחר) או לפקפק במשהו (למשל, בשיקול הדעת שלכם או בנאמנות אהוביכם) שאין כל סיבה שתפקפקו בו. ההבדל בין השפעה מניפולטיבית והשפעה שאינה מניפולטיבית הוא בשאלה האם המשפיע מנסה לגרום לאחר לטעות במה שהוא חושב, מרגיש, מפקפק או מקדיש לו תשומת לב.

מפתה לחשוב שמניפולציה היא סוג של השפעה. אבל באותן שיטות ממש ניתן להשתמש גם באורח שאינו מניפולטיבי

כבני אדם, אנחנו תמיד משפיעים זה על זה בכל מיני צורות ולא רק באמצעות שכנוע תבוני. לעתים, ההשפעות הללו משפרות את קבלת ההחלטות של האחר – כאשר אנו גורמים לו להאמין, לפקפק, להרגיש או לשים לב לדברים הנכונים. לעתים, ההשפעות הללו מזיקות לקבלת ההחלטות של האחר – כאשר אנו גורמים להם להאמין, לפקפק, להרגיש או לשים לב לדברים שאינם נכונים. אבל המניפולציה כרוכה בשימוש מכוון בהשפעה כזו כדי לפגוע ביכולתו של אדם לקבל את ההחלטה הנכונה – וזו המהות הבלתי מוסרית של המניפולציה.

צורת החשיבה הזו על אודות מניפולציות מגלה לנו משהו על האופן שבו ניתן לזהות אותן. מפתה לחשוב שמניפולציה היא סוג של השפעה. אבל כפי שראינו, באותן שיטות ממש ניתן להשתמש גם באורח שאינו מניפולטיבי. בניסיון לזהות מניפולציה, לא סוג ההשפעה משנה, אלא האם הוא משמש כדי לערער או לשפר את מצבו של האחר בבואו לקבל החלטה. אנחנו לא צריכים לבחון את סוג ההשפעה, אלא את כוונת האדם המשפיע. משום שהכוונה לפגום בקבלת ההחלטות של אדם היא שעומדת בבסיס המניפולציה, והיא שהופכת אותה לבלתי מוסרית.

רוברט נוגל (Noggle) מלמד פילוסופיה בסנטרל מישיגן יוניברסיטי. הוא מחבר הספר Taking Responsibility For Children(משנת 2007).

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: מתוך כרזה לעידוד היגיינה דנטלית, אמצע שנות ה-30 של המאה העשרים. תצלום: ספריית הקונגרס האמריקני, unsplash.com

Photo by Library of Congress on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי רוברט נוגל, AEON.


תגובות פייסבוק