אונס ללא ספק

שיעור ההרשעות בתקיפות מיניות של נשים נמוך להדהים, עד כדי כך שאפילו במדינות מפותחות, כמו בריטניה, רק 6% מכתבי האישום באונס מסתיימים בהרשעה, שיעור נמוך בהרבה מכל שאר הפשעים האלימים. כפי שג'וליה בינדל, בעלת טור ב"גארדיאן" ניסחה זאת: "ממש כאילו שאונס הוא מעשה חוקי".

עשויים להיות הסברים רבים לשיעור הרשעות נמוך להחריד, אבל אחד הגורמים התורמים לכך הוא הדרישה המקובלת בדין הפלילי, להוכחות "מעל לכל ספק סביר". המושבעים נדרשים להרשיע רק אם אין להם ספקות סבירים באשמתו של הנאשם. הם אמורים להתעלם מספקות קלי ערך או היפותטיים.

לרוע המזל, הדרישה הזו תורמת לשיעור ההרשעות הנמוך במקרים של תקיפה מינית, שלעתים לא ניתן להבחין, ברמה הגופנית, בינם לבין קיום יחסי מין בהסכמה. משום כך, פסק הדין עשוי להיות תלוי בעדויות בלבד. כששני אנשים מספרים סיפורים בצורה משכנעת, כל סיפור מטיל ספק סביר בסיפור הנגדי.

הדרישה הזו מיושמת בצורה לא נכונה גם בגלל מיתוסים נפוצים אודות אונס – אמונות המבוססות על דעות קדומות, סטריאוטיפים או דימויים שגויים של אונס, של קורבנות אונס ושל אנסים. המיתוסים הללו כרוכים באשמת הקורבן ובגילוי הבנה למניעי התוקף, לצד אמונה שנשים המונעות על ידי קינאה, רצון לנקמה או כעס מאשימות שלא בצדק את מי שאתו קיימו מין מרצון באונס.

"עוול כתוצאה מעדוּת" (Testimonial Injustice), מושג שפיתחה התיאורטיקנית הפמיניסטית מירנדה פליקר באוניברסיטת שפילד, באנגליה, הוא הנטייה השיטתית ובלתי מורגשת לזלזל, שלא בצדק ולעתים בחוסר מודעות, באמינותן של עדויות הנמסרות של ידי נשים. הנטייה הזו והמיתוסים הרוֹוחים בנוגע לאונס גורמים ביחד לכך שבמוחם של השופטים וחברי המושבעים יעלו ספקות סבירים. אפילו שופטים עלולים לאמץ את הסטריאוטיפים השערורייתיים באשר להתנהגות המינית של נשים.

חלק מן התשובה למצב הנורא הזה הוא בוודאי מניעה מוצלחת יותר של אלימות מינית כלפי נשים, לצד העלאת מודעות לדעות הקדומות המושרשות עמוק כל כך בדעת הקהל. עם זאת, עלינו לשאול גם מה מלכתחילה מצדיק את התביעה להיעדר ספק סביר, והאם לא נעשה בה שימוש מוגזם במקרים של תקיפה מינית. המשפטן בן המאה ה-18 סיר ויליאם בלקסטון סיפק כנראה את ההסבר המוכר ביותר להיגיון שמאחורי התביעה להיעדר ספק סביר. לטענת בלקסטון: "עדיף להניח ל-10% מהאשמים להימלט מלגרום סבל לאדם אחד חף משפע". מאחורי הטיעון הזה מסתתרת התחושה הבסיסית העזה לפיה הנזק בהרשעה שלא בצדק גדול כל כך, שהתביעה החוקית להוכחות צריכה לצמצמם משמעותית את האפשרות שהרשעה כזו תתרחש.

עבור מי שהורשע לשווא, הנזק אכן חמור ביותר. הוא כולל סטיגמה, התפרקות של מערכות יחסים, אלימות בכלא, אובדן הכנסה, סיכוי גבוה יותר להתדרדר לפשע וקושי רב יותר במציאת עבודה לאחר השחרור מהכלא. לכאורה, נדמה שהאפשרות לגרום נזק כזה לאדם חף משפע מצדיקה את הדרישה להוכחות חותכות ביותר, ולהיעדר כל ספק סביר.

אלא שההיקש הזה מהיר מדי, מאחר שהוא מתעלם מהנזקים הנגרמים מזיכוי שאינו מוצדק. כשאנו שוקלים האם התביעה לרמת מוצקות של הוכחות היא מוצדקת, עלינו לשקול לא רק את הנזק הנגרם לאדם אחד המורשע שלא בצדק, אלא גם את הנזק שגורמים עשרה אנשים שמשולחים שלא בצדק לחופשי. פירוש הדבר כי ההצדקה לחוזק ההוכחה הנדרשת צריכה להתחשב גם בנזק שייגרם בגלל זיכוי לא מוצדק לקורבן הראשוני וגם לקורבנות עתידיים של אותם פושעים, ולחברה כולה.

במקרה של תקיפה מינית, הנזקים האלה חמורים במיוחד. לקורבנות נגרם במהלך המשפט סבל נורא, ולעתים קרובות נכפה עליהם לחוות מחדש פרטים איומים מן המקרה. כשמתבצע זיכוי מוטעה, כל זה היה לשווא. וגרוע יותר, ברוב המקרים הקורבן מרגישה שרואים בה, שלא בצדק, שקרנית, והיא נאלצת להתמודד עם הטראומה הנפשית הכרוכה בכך.

הנזק שייגרם לקורבנות עתידיים וליקיריהם כתוצאה מזיכוי שאינו מוצדק גדול ומקיף עוד יותר. ואכן, כבר יש הטוענים שהטראומה הנגרמת כתוצאה מתקיפה מינית גדולה בהרבה מזו שחווים חיילים בקרב.

בנוסף, עברייני מין נוטים לפשוע שוב ושוב. במחקר אחד דיווחו אנסים על ממוצע של עשרה פשעים אלימים עוד לפני תום ה"קריירה" שלהם. כתוצאה מכך, אם נחשב ננסח מחדש את הטיעון של בלקסטון בהתחשב לנתוני הפשיעה המינית, הנזק שנגרם כתוצאה מ-100 תקיפות מיניות עדיף על פני הנזק הנגרם מהרשעה כוזבת אחת – מסקנה שאין כל דרך להגן עליה.

כל זה, עוד לפני שלוקחים בחשבון את הנזקים החברתיים הנגרמים מזיכויי-שווא. נזק אחד הוא שזיכויי-שווא תורמים למעגל המתסכל שבו סיכוי נמוך יותר להשיג הרשעה מוביל לשיעורי דיווח נמוכים יותר. שיעורי דיווח נמוכים מפחיתים בתורם את הסיכוי להרשעות וכן הלאה. בהתחשב בכל, אולי לא מפתיע שבבריטניה, משערים כי 75 עד 95 אחוז ממעשי האונס אינם מדווחים כלל. המקרים המדווחים לעתים קרובות אינם נחקרים ואינם מגיעים להגשת כתבי אישום, בגלל הסיכוי הנמוך להרשעה.

אותו מעגל קסמים נורא פועל גם על פן נוסף: זיכויי-שווא מחזקים את המיתוסים הקשורים באונס. כשגבר נמצא זכאי על בסיס הספק הסביר, נוצר, שלא בצדק, הרושם שהוא באמת חף משפע וכי האישה שהאשימה אותו שיקרה. משום כך, מספר גדול של זיכויים בתיקי אונס מעצימים את המיתוסים הללו, שאין להם כל בסיס, לפיהם נשים הן נקמניות ולעתים קרובות משקרות למרות שהביעו הסכמה ליחסי מין. שוב, המיתוסים הללו מזינים את דמיון הציבור, את הדעות הקדומות של השופטים ושל המושבעים ומקטינים את הסיכוי להרשעות.

כרגע מערכת המשפט מוטה באורח בלתי הוגן לטובת התוקפים בעבירות מין. דרישה להוכחות פחות חותכות תשלח מסר רב עוצמה נגד אלימות מגדרית, ובנוסף היא יכולה לצמצם את הנזקים הנגרמים על ידי זיכויי-שווא. הדרישה להיעדר כל ספק סביר אינה דרישה ראויה, אבל איזו דרישה טובה יותר ניתן להציב במקומה?

מבין התביעות שמציב החוק, רק בזו המעניקה "עליונות להוכחות" נעשה שימוש קבוע על מנת להכריע במקרים של אלימות מינית, אם כי דווקא בתביעות אזרחיות. אכן, בהינתן הסיכוי הגבוה לזיכוי בלתי מוצדק, משפטים אזרחיים הפכו אט אט למפלטן של נשים שנפגעו מאלימות מינית בארה"ב. במקום לדרוש היעדר כל ספק, תביעה כזו בוחנת לאיזו מסקנה מובילות ההוכחות. אם עדותה של אישה משכנעת בכך שהיא לא נתנה את הסכמתה – זה צריך להספיק.

כריסטופר וֵירהאם (Wareham) מלמד אתיקה מעשית במרכז סטיב ביקור לביו-אתיקה, באוניברסיטת וויטוטרסראנד ביוהנסבורג, דרום אפריקה.

ג'יימס ווס (Vos) הוא ראש מחלקה בחברת Discovery Vitality וחבר בחבר הנאמנים של קרן דיסקברי. הוא סיים תואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת רודס הדרום אפריקנית, והתמחה במטא-אתיקה.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תרגמה במיוחד לאלכסון: דפנה לוי

תמונה ראשית: מתוך "אונס בנותיו של לקיפוס", פטר פאול רובנס, 1618, תצלום: ויקיפדיה

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי כריסטופר וירהאם וג'יימס ווֹס, AEON.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

7 תגובות על אונס ללא ספק

01
אלחנן

אני לא כ"כ בטוח שהאמירה:"כרגע מערכת המשפט מוטה באורח בלתי הוגן לטובת התוקפים בעבירות מין", נכונה לגבי מערכת המשפט בישראל, נתקלתי בכ"כ הרבה מקרים של חוסר צדק והטייה לצד הקורבנות (לכאורה), אשמח אם מישהו יוכל לספק לי נתונים לכאן או לכאן, תודה.

03
סוציולוג

אני מבין שההסבר הפשוט והכי סביר: שברבים מהמקרים נשים שמתלוננות על אונס פשוט משקרות - היא בלתי מתקבלת על הדעת עבור חסידי התקינות הפוליטית סותמת הפיות.

04
בוני משה

חכמים הזהרו בדבריכם.ישנם מקרים שנשים עברו מצב קשה כחרב המונחת עליהן ואין מלים שיכולות להעלות תמונת צפור נפשן באותם רגעים קשים.
אולם ישנם מקרים לא מעטים שנקברו גברים על ידי נשים במאמר פיהם בתלונות שקריות

אכן אונס הוא דבר נורא ואיום, ולעיתים קרובות קשה להוכחה. אך ההצעה שמובאת כאן - להרשיע גברים גם בחוסר הוכחות, אך ורק על סמך התלונה - לא עולה בקנה אחד עם שום מערכת משפטית שהייתי מוכן להיות נתון לה.

06
יוסף

מאמר מאוד לא משכנע בלשון המעטה. אונס הוא דבר נורא ואיום, אבל מה הכותב מציע? בפיסקה השלישית הפרובלמטיקה של מקרי האונס מוצגת היטב. לאף מערכת משפטית אסור להתחיל (בתקווה שהיא לא עושה זאת כבר) לשלוח אנשים לכלא רק מפני שלדידם של חסידי הפמיניזם הרדיקלי ואדוקי התקינות הפוליטית אין מספיק הרשעות.

07
משה

כאשר מישהו כותב שקר גס כמו :
"כרגע מערכת המשפט מוטה באורח בלתי הוגן לטובת התוקפים בעבירות מין"
לא נשאר אלא להשליך לאשפה את כלל המאמר .

מדובר בעניין בעייתי שדורש חשיבה ופיתרון , חבל שאלכסון מקריב את ההידברות למען האספסוף צווח השטויות , שאולי יביא עוד קצת רייטינג .