אנחנו לא באתונה

מה קורה למקומות שהיו מרכז העולם למשך שבועיים
X זמן קריאה משוער: 3 דקות

כפרים אולימפיים הם חורבות ארכיטקטוניות בהמתנה: מפגנים מרשימים של גאווה לאומית ואחדות בינלאומית שהופכים במהרה לערי רפאים או לערים חדשות, תלוי בתכנון העירוני או בהעדרו. ספר צילום חדש במהדורה מוגבלת (רק 1,000 עותקים), The Olympic City מאת ג'ון פּאק וגארי הסטוויט, שכולל 200 תמונות שצולמו בין 2008 ל-2013 בשלוש עשרה ערים, מתעד את המבנים האולימפיים הזנוחים והמחודשים – ואת החיים באזורים המושפעים מהם. כשמדפדפים בו מגלים אוסף של לקחים חריפים מחד גיסא וסיפורים מעודדים ומרתקים על כושר המצאה מאידך.

"אף פעם לא הייתי מעריץ גדול של האולימפיאדה, אז הפרויקט הזה לא היה נוסטלגי בשבילי," אמר ג'ון פאק באימייל ששלח לי לאחרונה. אבל הוא לא טוען שהתמונות שיצר אינן נוסטלגיות: "אני חושב שטבע הפרויקט – נסיעה למקומות שהיו מרכז העולם למשך שבועיים קצרים, ותיעוד מה שנשאר מהזמן הזה – מעט נוסטלגי ביסודו. בערים מסוימות כל כך הרבה השתנה מאז האולימפיאדה – מקומות כמו אתונה וסרייבו – והיה לי חשוב מאוד לנסות לצלם את השפעת הזמן על המקומות האלה. מצד שני, יש ערים מסוימות שלא השתנה בהן הרבה – לייק פלאסיד הייתה פינה מקסימה וישנונית לפני אולימפיאדת החורף, והיא עדיין כזו – וזה מרתק אותי גם כן."

פאק התחיל את הפרויקט בשנת 2009 אחרי שצפה באולימפיאדת בייג'ינג. בזמנו, הוא תהה מה קורה לכל האצטדיונים והמתקנים שתוכננו ונבנו במיליארדי דולרים בשביל האירועים האלה. גארי הסטוויט, קולנוען שידוע בזכות טרילוגיית העיצוב התיעודית, Helvetica, Objectified ו-Urbanized, ראה את סדרת התמונות הראשונה של פאק מהאתרים האולימפיים במונטריאול (2009) ולייק פלאסיד (2009). "חשבתי שהן מדהימות ושזה יהיה פרויקט נהדר לעבוד עליו," הוסיף הסטוויט באותו אימייל. באותה תקופה הוא עבד על Urbanized ונעשה "אובססיבי לערים," וזאת נראתה כמו דרך מעניינת להסתכל עליהן. "נמשכתי לזה גם בגלל מה שזה לא היה: סרט," הוא אמר. "מעורר השראה פשוט להסתובב בעיר לבדך עם מצלמה קטנה במשך שבוע, בניגוד לעבודה עם צוות תיעודי שלם שמראיין אנשים."

פאק אומר שהתגובות שלו לשרידים האולימפיים השתנו מאוד מעיר לעיר. "הגבתי בצורה רגשית מאוד למה שראיתי בסרייבו," הוא אומר, "אבל זה קרה כי התחברתי עם המדריך שלי אמיר בזמן העבודה, וסיפוריו האישיים מאוד על המלחמה השפיעו על מה שצילמתי ואיך שצילמתי." פאק הביט בברצלונה בצורה מרוחקת יותר, כי שם התקבלה החלטה רציונלית לשלב עיר אולימפית בסביבה העירונית בצורה בת-קיימא ומועילה יותר. בלונדון הוא ראה את ההשפעה המידית של המשחקים כי הוא צילם שם רק שישה חודשים אחרי האולימפיאדה. "עדיין הייתה תחושת עילוי, תחושה של אפשרויות," הוא אומר, "בניגוד למקום כמו אתונה, שם הקהילה מדוכאת, הכלכלה מדוכאות וגם האתרים האולימפיים מדוכאים."

סרטו של הסטוויט, Urbanized, הראה איך במקרים מסוימים תכנון ערים תורם לכל השכבות, ובמקרים אחרים סובל מהזנחה מוסדית. בדומה לסרט, הספר הזה הוא מיקרוקוסמוס שבו אפשר לראות כיצד תכנון טוב ורע משנה סביבות. "בסופו של דבר השאלה היא אם הערים האלה היו זקוקות למבנים האלה מלכתחילה," אומר הסטוויט. "מקסיקו סיטי גדלה במהירות בשנות השישים ולא היו לה אצטדיונים או זירות גדולים, ולכן בנייתם לאולימפיאדה תאמה גם את הדרישות שעלו מצמיחת העיר. כמעט כל המתקנים מאולימפיאדת 68' עדיין משמשים למטרה המקורית שלהם; הכפר האולימפי הומר לאזור דיור, מרכז האימונים הפך למתקן ספורט קהילתי וזירת האגרוף היא המטה של אירועי האבקות בסגנון לוצ'ה ליברה. גם במוסקבה, רוב מה שנבנה לאולימפיאדת 80' עדיין נמצא בשימוש. אז על כל דוגמה של תכנון גרוע ובזבוז, יש דוגמה אחרת של השפעה חיובית על העיר."

פאק והסטוויט צילמו בשלוש עשרה ערים: אתונה, ברצלונה, בייג'ינג, ברלין, הלסינקי, מקסיקו סיטי, מוסקבה, לונדון, לוס אנג'לס, מונטריאול, לייק פלאסיד, רומא וסרייבו. פול סֵהֵר, המעצב, הפיק ספר מאופק אך עשיר שמאפשר לתמונות לדבר בעד עצמן. ומייקל קימלמן מהניו יורק טיימס כתב הקדמה מרתקת. כל החבילה אמורה להעביר למתבונן תחושה אינטימית של המקום. "אני רוצה שהם יראו איך אירוח אולימפיאדה משפיע על עיר," אומר פאק. "את הדברים הטובים וגם את הרעים: איך העיר מתמלאת תחושה של גאווה לאומית, איך היא יכולה למצוא דרכים חדשות להשתמש במרחב שלה, איך אירועים כמו מלחמה או התרסקות כלכלית עלולים להאפיל על האולימפיאדה לחלוטין, ואיך עלולות להיווצר חורבות מודרניות בתוך מקומות שוקקי חיים."


©2013 The Atlantic Media Co., as first published in The Atlantic Magazine. Distributed by Tribune Media Services, Inc.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי סטיבן הלר, The Atlantic.

תגובות פייסבוק

תגובה אחת על אנחנו לא באתונה