אשליית המיומנות

האם יש לנו מושג כמה אנחנו טובים או גרועים במה שאנחנו עושים?
X זמן קריאה משוער: 4 דקות

יום אחד, בשנת 1995, גבר כבד גוף בגיל העמידה ביצע לאור היום שני מעשי שוד בבנקים בפיטסבורג, פנסילבניה. הוא לא חבש מסיכה ולא הסווה את זהותו בכל דרך אחרת. והוא חייך לעבר מצלמות האבטחה לפני שיצא מהבנק. באותו לילה, המשטרה עצרה את מקארתור ווילר המופתע. הם הראו לו את הסרטונים ממצלמות האבטחה, ווילר הביט בהם באי-אמון. "אבל מרחתי על עצמי את המיץ", הוא מלמל. מתברר כי ווילר חשב שאם ימרח על עורו מיץ לימון, דמותו לא תיראה במצלמות. אחרי הכול, מיץ לימון משמש כדיו סתרים, ולכן הוא סבר שאם לא יתקרב למקור חום, הוא יהיה לגמרי בלתי נראה.

המשטרה הגיעה למסקנה שווילר אינו מטורף וגם לא מסומם – הוא פשוט טעה טעות גדולה.

הסיפור הזה צד את עיניו של הפסיכולוג דייוויד דאנינג (Dunning) מאוניברסיטת קורנל, שהטיל על תלמידו ג'סטין קרוגר (Kruger) לחקור אותו. הם הגיעו למסקנה כי בעוד שכולנו מעריכים במידת מה את היכולות שלנו בתחומים שונים, חברתיים ואינטלקטואליים, ישנם אנשים הטועים ומעריכים את יכולותיהם כגבוהות בהרבה מכפי שהן במציאות. 'אשליית המיומנות' הזו נקראת כיום 'אפקט דאנינג-קרוגר', והיא מתארת את ההטיה הקוגניטיבית לטובת הערכה עצמית מופרזת.

כדי לחקור את התופעה במעבדה, דאנינג וקרוגר תכננו מספר ניסויים מתוחכמים. באחד מהם, הם שאלו סטודנטים סדרה של שאלות בנושאי דקדוק, לוגיקה ובדיחות, ולאחר מכן ביקשו מכל סטודנט להעריך את הציון הכללי שלו או שלה, וגם את הדירוג היחסי שלהם בהשוואה לסטודנטים אחרים. מעניין לגלות כי הסטודנטים שקיבלו ציונים נמוכים במטלות הקוגניטיביות, העריכו את הישגיהם תמיד בצורה מופרזת – ובשיעור ניכר. סטודנטים ברבעון הציונים התחתון העריכו את ביצועיהם כטובים מאלה של שני שליש מהסטודנטים האחרים!

'אשליית המיומנות' חורגת מגבולות הכיתה וחיי היומיום. במחקר שני, דאנינג וקרוגר יצאו מן המעבדה אל  מטווח ירי, ושם תחקרו חובבי ירי על אודות נושאי בטיחות. בדומה לממצאיהם הקודמים, מי שענו נכון על הכי פחות שאלות העריכו במידה מוגזמת לחלוטין את הידע שלהם בנוגע לכלי ירי. אפקט דאנינג-קרוגר מתגלה גם כשאנשים מתבקשים להעריך את יכולותיהם בנוגע למגוון רחב של יכולות אישיות שאינן דווקא קשורות לידע. אם תצפו בכל תכנית כישרונות עכשווית בטלוויזיה, תבחינו בהלם על פני המתמודדים שאינם מצליחים לעבור את מבחני הכניסה ונדחים על ידי השופטים. אותנו הצופים זה כמעט מצחיק, אבל האנשים האלה באמת אינם מודעים לכך שתחושת העליונות שלהם מקורה באשליה מוחלטת.

ברור, אנשים נוטים להפריז בהערכת יכולותיהם. מחקר אחד גילה כי 80 אחוז מהנהגים מדרגים את עצמם כטובים מהממוצע – נתון שאינו אפשרי סטטיסטית. ונטיות דומות ניתן למצוא כשאנשים מדרגים את מידת הפופולריות היחסית שלהם ואת יכולותיהם הקוגניטיביות. הבעיה היא, שכשאנשים אינם מיומנים, הם לא רק מגיעים למסקנות מוטעות ובוחרים בחירות אומללות, הם גם אינם מסוגלים להבין שהם שוגים. במחקר שנמשך לאורך סמסטר שלם התברר כי תלמידי קולג' מצטיינים מסוגלים לנבא טוב יותר את תוצאות המבחנים שלהם ואת הדירוג היחסי שלהם. עם זאת, התלמידים הפחות טובים לא הפגינו מודעות למצבם, למרות משוב ברור שממנו יכלו להבין שהם אינם מצליחים בלימודים. במקום להיות מבולבלים, להידהם או לשקוע בהרהורים בנוגע לטעויות שהם עושים, אנשים חסרי יכולות מתעקשים לדבוק בדרכם. כפי שכתב צ'רלס דארווין בספרו 'מוצא האדם' (1871): "בורות מולידה ביטחון לעתים קרובות יותר מכפי שעושה זאת הידע".

מעניין לגלות כי אנשים חכמים מאוד נכשלים גם הם בכל הקשור להערכה עצמית של יכולותיהם. בדיוק כפי שתלמידים המקבלים ציונים נמוכים נוטים להערכה מופרזת של יכולותיהם, תלמידים מצטיינים נוטים להערכה נמוכה מדי של יכולותיהם שלהם. במחקרם הידוע, דאנינג וקרוגר גילו כי תלמידים מצטיינים, שיכולותיהם הקוגניטיביות דורגו ברבעון העליון, נטו לדרג את עצמם במקום נמוך יותר. הם הניחו שאם המטלות הקוגניטיביות היו עבורם קלות, הן היו קלות באותו מידה, ואפילו יותר, בעיניי אחרים. את התופעה המכונה 'תסמונת המתחזה' ניתן לקשר לתופעה הפוכה בדיוק לאפקט דאנינג-קרוגר – אנשים בעלי מיומנויות גבוהות אינם מכירים בכישרונותיהם וסבורים שאחרים מוכשרים כמותם. ההבדל הוא שאנשים בעלי יכולות גבוהות מסוגלים להתאים את ההערכה העצמית שלהם למציאות, ואכן עושים זאת בתגובה למשוב מתאים, ואילו חסרי היכולות אינם עושים זאת.

וכאן טמון המפתח שנועד למנוע מאתנו למצוא את עצמנו במצב דומה לזה של שודד הבנקים המטופש. לעתים אנחנו מנסים דברים המביאים לנו את התוצאות שרצינו, אבל בפעמים אחרות – כמו במקרה מיץ הלימון – הגישה שלנו אינה מושלמת, אינה הגיונית, לא מתאימה או סתם טיפשית. חשוב לא להתמכר לאשליית העליונות, וללמוד להעריך נכונה את היכולות שלנו. אחרי הכול, כפי שאמר קונפוציוס, הידע האמיתי הוא ההכרה במידת הבורות שלנו.

קייט פלהאבר (Fehlhaber) היא העורכת הראשית של Knowing Neurons. היא כותבת עבודת דוקטורט במדעי המוח באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, עיר מגוריה.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: "מציאות מרוסקת", תצלום: Jimaral

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי קייט פלהאבר, AEON.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

7 תגובות על אשליית המיומנות

01
מוטי ארוטי

הי
אני לא מבין למה מצב ש80٪ מהאוכלוסייה מדרגים עצמם מעל לממוצע לא אפשרי.
נניח כי באוכלוסיה יש 100 אנשים והסקאלה היא מ0 עד 100.
אם 20 אנשים ברמת נהיגה 0, ו80 אנשים ברמת נהיגה 51(נניח, אפשר גם פחות)
אז מתקבל ממוצע של 41, וכן 80٪ מהאוכלוסייה מעליו.
אשמח להבהרה

    02
    סטודנט

    כאשר לוקחים מרחב מדגם מספיק גדול, התוצאות יתפלגו התפלגות נורמלית ( לפי משפט הגבול המרכזי). אם הן מתפלגות נורמלית, לא ייתכן מצב שבו 80% מעל הממוצע, בהגדרה.

      03
      עוואד

      אבל המדגם פה לא בהכרח אחיד
      נניח עולם שבו 80% מהנהגים הם נהגים מקצועיים (משאיות / אוטובוסים / מוניות) שמבלים 40 שעות בשבוע על הכביש ובהתאם רמת המקצועיות שלהם היא 99~
      השאר נהגים לא מקצועיים שמבלים 5 שעות בשבוע על הכביש (נוסעים לעבודה וחזור בגדול) ורמת המקצועיות שלהם היא 80~
      אתה מקבל את המצב שמוטי מדבר

05
יואל הופמן

@מוטי - גם לדעתי התרגום לא מדייק.
ממבט על המחקר המקורי (או לפחות על התמצית שלו, הזמינה ללא תשלום) אכן מדובר על הממוצע, ולא למשל על חציון; אך שם לא מצויין שהדבר "לא אפשרי סטטיסטית", רק שזו התוצאה המצופה אם רוב האנשים מעריכים את יכולותיהם כטובות ממה שהן.
כלומר נראה לי שהשימוש ב"ממוצע" הוא ציטוט נכון אך לא ייחוס חוסר האפשרות הסטטיסטית.

    06
    דוד מייר

    כשהשאלה בסקר הוא : "האם אתה נהג מעל הממוצע או מתחת לממוצע" יש רק 2 אפשרויות מענה ואז המסקנה "לא אפשרי סטטיסטית" היא נכונה. אם נקח בחשבון גם את ההטיה הקוגניטיבית ההפוכה של המצטיינים , מצב ההכרה ביכולות נהיגה של נהגים גרועים עוד יותר חמור. אני אגב נהג מעולה.

07
חיים

נראה שכותבת המאמר המעניין הזה לוקה בפגם שהוא נפוץ ביותר בין המדענים, והוא אי ידיעת סטטיסטיקה בפרט ומתמטיקה בכלל. (מחקר גילה שב80% מעבודות המחקר בפסיכולוגיה, שהיו בהם חישובים, היו טעויות בסיסיות בחישובים. כלכלן אשר חישב מצב כספי של חברה שיש לי קשר איתה כתב שההכנסות בסעיף מסוים עלו בשנה מ12,000 ש"ח ל 24,000 ש"ח, כלומר ב50%. )

מה ששאלנו היה כמובן איפה אתה ממקם את עצמך ביחס לחציון (ולא ביחס לממוצע).

ג'סטין קרוגר.