בחירות קשות

אנחנו בוחרים כל הזמן. לעתים, הבחירות שלנו הן בלתי אפשריות. מה מעמיד אותנו בפני מצבים כאלו?
X זמן קריאה משוער: 6 דקות

לא תמיד טוב שיש לנו אפשרות לבחור. כשאנחנו חייבים להחליט בין פעולה אחת לאחרת, אנחנו בדרך כלל גם אחראים כתוצאה מכך למה שבחרנו לעשות. בדרך כלל יש בזה היגיון: זה מה שהופך אותנו ליצורים שניתן לצפות מהם לקבל על עצמם נורמות מוסריות.

לפעמים בחירות מאפשרות לנו לפעול כראוי. למשל, דמיינו שבזמן שאתם יוצאים ממגרש החנייה של הסופרמרקט, אתם פוגעים בטעות במכונית אחרת וגורמים לה נזק נראה לעין. אין בסביבה איש, ולמיטב ידיעתכם גם אין שם מצלמות. אתם צריכים לבחור: תוכלו לנסוע משם, כשאתם בטוחים למדי שאיש לעולם לא יגלה שאתם גרמתם נזק לרכושו של מישהו אחר, או שתוכלו להשאיר פתק על החלון של המכונית שבה פגעתם, תסבירו מה קרה ותתנו לבעל המכונית את הפרטים שלכם, כדי שתוכלו לפצות אותו על הנזק.

ברור שהמעשה הראוי הוא להשאיר פתק. לא להשאיר פתק פירושו לבצע עוול, שכדי למנוע אותו די שתבחרו בחירה אחרת. לקיחת האחריות – והתשלום – אולי אינם מוצאים חן בעיניכם, אבל אתם בעמדה טובה: אתם יכולים לעשות את הדבר הנכון.

האם ישנם מצבים, כולל זה שתיארנו כאן, שבהם כל מה המעשים שתוכלו לעשות יהיו בעיניכם לא ראויים מוסרית?

עם זאת, לעתים הבחירה היא בין מעשה רע אחד לאחר. דמיינו שאתם רופאה או אחות ושאתם מוצאים את עצמכם בלב ההתרחשויות (הבדיוניות) הבאות, בבית חולים בניו אורלינס, לאחר אירועי הוריקן קתרינה בשנת 2005. בגלל שיטפונות אדירים שנגרמו כתוצאה מפגיעת ההוריקן, יש לפנות את בית החולים. הצוות הרפואי קיבל הוראה לפנות את כולם עד סוף היום, אבל לא את כל החולים ניתן לשנע. הזמן הולך ואוזל, ומתברר שאתם חייבים לבחור, אלא שהבחירה הזו היא בין שתי אפשרויות איומות: להמית את החולים הנותרים בהמתת חסד, ללא הסכמתם (בגלל שרבים מהם נמצאים במצב שכלל אינו מאפשר להם להביע הסכמה) או לנטוש אותם למוות איטי, כואב ונורא, לבדם. גם אם כל אחת מהברירות האלה גורמת לכם להתייסר קשות, יתכן שאתם משוכנעים שאחת מהן – נגיד, מתן תרופות במינון יתר קטלני – טובה מהאחרת. עם זאת, יתכן שאתם חשים שכל מעשה שתבחרו לעשות יגרום לכם להפר צו מוסרי.

האם ישנם מצבים, כולל זה שתיארנו כאן, שבהם כל מה המעשים שתוכלו לעשות יהיו בעיניכם לא ראויים מוסרית? אם התשובה היא כן, אז ישנם מצבים שבהם התנהגות בלתי מוסרית תהיה בלתי נמנעת. במקרה כמו זה של בית החולים שהוצף, המעשה המוסרי שאתם אמורים לעשות הוא בלתי אפשרי: אתם אמורים להימנע מלהרוג חולים ללא הסכמה וגם להימנע מלהפקיר אותם למוות בכאבים. אתם נדרשים לעשות את הבלתי אפשרי.

האמירה הזו יוצאת נגד מה שרבים מהפילוסופים של המוסר מאמינים בו. משום שרבים מן הפילוסופים של המוסר אימצו את העיקרון – המיוחס לפילוסוף הגרמני בן המאה ה-18 עמנואל קאנט – שכדי שפעולה תהיה מחייבת מבחינה מוסרית, היא חייבת להיות אפשרית: כך שמוסרית לא ניתן לתבוע מאדם לעשות מעשה בלתי אפשרי. העיקרון הזה מנוסח לעתים קרובות על ידי פילוסופים של המוסר במשפט: "חייב פירושו יכול". במילים אחרות, אתם יכולים להיות מצווים לעשות רק את מה שאתם יכולים לעשות.

אנחנו לא יכולים להאשים אחרים משום שביצעו מעשה רע מוסרית אבל בלתי נמנע, כל עוד הם בחרו את האפשרות הטובה ביותר מבין אלה שעמדו בפניהם

משפט שלמה, סטיריה, אוסטריה

"משפט שלמה", פרסקו בכנסיית העליה לרגל בסטיריה, אוסטריה, אמן לא ידוע, המאה ה-17. תצלום: Fb78, ויקיפדיה

זהו אכן קו מחשבה מפתה. ראשית, נדמה לנו שזה לא הוגן לחייב אותנו למעשים שאין לנו אפשרות לעשות. שנית, אם המוסר אמור לשרת אותנו כמדריך העוזר לנו להחליט מה לעשות בכל מצב נתון, ואנחנו הרי לא יכולים לעשות את הבלתי אפשרי, הדיבור על צווים מוסרים בלתי אפשריים נדמה לגמרי חסר טעם. אבל אם חוויתם מצב שבו נתבעתם לעשות את הבלתי אפשרי, יתכן שתרצו להתקומם: חייב אין פירושו יכול. ההכרה בכך עשויה לסייע לכם להשלים עם מה שחוויתם, אפילו אם היא לא תנחה אתכם בבחירות מעשיכם.

אנחנו לא יכולים להאשים אחרים משום שביצעו מעשה רע מוסרית אבל בלתי נמנע, כל עוד הם בחרו את האפשרות הטובה ביותר מבין אלה שעמדו בפניהם. אנחנו יכולים להאשים רק את מי שיכלו לבחור לעשות מעשה טוב יותר מזה שעשו בפועל. עם זאת, כשאנחנו בעצמנו נמצאים במצב שבו אנחנו בוחרים לעשות את המעשה הטוב ביותר האפשרי – והוא עדיין מעשה שמבחינה מוסרית אסור היה לנו לבחור בו, אילו הייתה לנו ברירה מוצלחת יותר – סביר להניח שכן נאשים את עצמנו. אם נבחר לבצע פעולה שבימים כתיקונם לא תעלה על הדעת, האינטואיציה המוסרית שלנו עדיין תאמר לנו, כנראה,  לאחר מכן, "אסור לי לעשות את זה!" ותגרום לנו לחשוב שנכשלנו מבחינה מוסרית.

אני לא חושב שאנחנו צריכים בהכרח להתעלם מהשיפוטים האלה – אלא לבחון אותם היטב. אם נעשה זאת, והם עדיין ייראו לנו תקפים, אז נצטרך לראות בהם הוכחה לכך שאנחנו אכן נדרשים לעשות את הבלתי אפשרי. אבל יש לכך השלכה מטרידה: אם מצבים מסוימים מובילים בהכרח לעשיית עוול מוסרי, אז אנו, כחברה, צריכים להיזהר ולא להביא אנשים למצבים כאלה. נדמה לנו שמתן אפשרות בחירה הוא תמיד דבר טוב, אבל כשנותנים לאדם לבחור בין שתי אפשרויות של עוול מוסרי, זה אכזרי.

מבנים חברתיים, מדיניות או מוסדות, מעצבים את סוג הבחירות שעומדות בפנינו ואת אלה שעמן עלינו להתמודד, וכך תורמים להעדפה של קבוצת אנשים אחת על פני אחרת

לפעמים אדם מוצא את עצמו בעמדה שבה הוא חייב לבחור בין שתי עוולות בגלל מזל רע ותו לא. עם זאת, במרבית המקרים, הצורך לבחור אינו מתקיים בהקשרים אקראיים לחלוטין. הוא מתקיים בהקשרים חברתיים. מבנים חברתיים, מדיניות או מוסדות, מעצבים את סוג הבחירות שעומדות בפנינו ואת אלה שעמן עלינו להתמודד, וכך תורמים להעדפה של קבוצת אנשים אחת על פני אחרת. חברים בקבוצות חברתיות אחדות עלולים למצוא את עצמם נאלצים לבחור בעיקר בין ברירות גרועות, משום שכל האפשרויות שעומדות בפניהם מזיקות להם. אבל הבחירות שלהם עלולות להיות גרועות במובן נוסף: אלה עלולות להיות בחירות בין אפשרויות שכולן ייגרמו להם להיכשל במילוי חובותיהם כלפי אחרים.

חוק ביטוח הבריאות האמריקני שעמד לאחרונה להצבעה בבית הנבחרים ובסנאט האמריקני היה עלול יצור דילמות מוסריות, משם שהיה מציע לאנשים שאין להם הכנסה גבוהה – בעיקר אם הם גם נשים, או קשישים או חולים – מבחר של אפשרויות גרועות. הוא היה מכריח הורים מסוימים לבחור בין שתי אפשרויות ששתיהן אינן מתקבלות על הדעת באותה מידה, כמו ה"בחירה" להקריב את הטיפול הרפואי של ילד אחד לטובת ילד אחר. בחירה כפויה מסוג כזה מזכירה את הבחירה שהציע קצין האס אס ב"בחירתה של סופי" כשאמר לסופי: "את רשאית לשמור את אחד מילדיך בלבד". זהו אותו סוג של אכזריות, שאינה מותירה לאדם ברירה אלא לבחור בעוול מוסרי.

לא ניתן להאשים את מי שאינם מצליחים לדאוג כראוי למשפחתם כשאין להם שום אפשרות לעשות זאת. אבל הם עדיין עלולים לראות את עצמם כמי שחייבים לעשות את הבלתי אפשרי, ולאחר מכן להאשים את עצמם משום שנכשלו במשימה. אסור להציב אנשים בעמדה כזו. לא ניתן למנוע את כל המצבים שמציגים בפנינו בחירות כאלה, הרי המזל הרע עלול תמיד להכות. אבל ככל שאנחנו מודעים להשלכות, עלינו להבטיח שמצבים כאלה לא יקרו.

 

ליסה טסמן (Tessman) היא מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת בינגהמטון במדינת ניו יורק. ספרה האחרון הוא When Doing the Right Thing Is Impossible (2017).

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: מתוך "פֶדְרָה" (1880), ציור מאת אלכסנדר קבנל, Musée Fabre, תצלום: ויקיפדיה

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ליסה טסמן, AEON.

תגובות פייסבוק

תגובה אחת על בחירות קשות

01
שם מלא

בבסיס תיאורי חובה עומדת השאיפה להביא את עצמנו למצב האופטימלי. יחד עם זאת, ברור שלא ניתן להגיע אליו ממש, אבל בכל זאת ניתן להתקרב אליו ככל האפשר. כלומר, לא נדרש מאף אחד לעשות דברים בלתי אפשריים, אלא רק למקסם את הטוּב בהינתן מה שאפשרי. לכן העקרון הקאנטיאני שחובה גוררת אפשרות עומד בעינו.