דומינו ספרותי בעצם הוא צריך היה להתחתן

רפרוף אסוציאטיבי על-פני ספרים חדשים וישנים
X זמן קריאה משוער: 2 דקות

1

תוך כדי הליכה העביר שוב את מבטו על פני השכונה הריקה, שכשנתיים קודם לכן, בתהליך איטי, כבר גמרו להרוס את רוב הצריפים שאיכלסו אותה כי החברה שקנתה מהעיריה את השטח התכוונה להקים עליו בנייני ענק ובהם משרדים וחנויות ובתי קפה ומסעדות וקולנוע, וגולדמן, שהסביבה הזאת, הישנה, היתה אהובה עליו ועוררה בו סנטימנטים רבים, אמר שבעצם הוא צריך היה להתחתן עם דיתה ולהוליד ילדים ולהקים לעצמו בית כמו אבינועם משום שזהו סדר העולם וסדר העולם הוא דבר חשוב.

(יעקב שבתאי, ״זכרון דברים״, 1977)

2

ז'אק יודע להביט נכון על הרחובות והבתים של המקום הזה, ואותו מבט בדיוק הוא מעביר לכל אחת מאיתנו, ואנחנו מחזירות לו תשובה בעיניים ומיד מביטות אחת על השנייה, מרגישות ערבוב של המבטים, כאילו הם רצים במעגל בלי הפסקה.

(סמי ברדוגו, "הילד האחרון של המאה", 2011)

3

וידענו שהבנות היו הנפש התאומה שלנו, שכולנו התקיימנו במרחב כמו בעלי חיים מאותו זן, ושהן ידעו עלינו הכל בעוד אנחנו לא התחלנו אפילו להבין אותן.

(ג׳פרי יוג׳ניידס, "התאבדויות הבתולין", 1993)

4

היא היתה מכשפה. אולי בת תשע עשרה, העריך במבטו, עירנית וחולמנית גם יחד, ושפתיה דיברו אליו במעין ריקוד מבטיח. הוא נשען בגבו על הגדר והחליק מטה, מחפש אוויר.

(פרנסיס סקוט פיצג׳רלד, ״הצד הזה של גן העדן״, 1919)

5

שיערה היה פרוע ופניה השזופים שתתו טיפות זיעה נוצצות. כשהשפלתי את עיני ראיתי את רגליה היחפות. היה בהן איזה יופי חם ופשוט, תמים וסורר כאחד. מראה של אלילת השמש הקטנה, החסונה, הציף פתאום את ליבי.

(פנחס שדה, ״החיים כמשל״, 1958 )

6

שיערה הבהיר השתחרר והתנופף מאחוריה כמו זהב בשמש. מגדל שן. בית הזהב. כשחושבים על דברים, אפשר להבין אותם.

(ג׳יימס ג׳ויס, "דיוקן האמן כאיש צעיר", 1916)

7

תשובה לא הייתה לו, מלבד אותה תשובה כללית שמשיבים החיים על כל השאלות היותר מסובכות שאין להן פתרון. והתשובה היא: לחיות לפי צרכי השעה, כלומר להסיח את הדעת.

(לב טולסטוי, אנה קארנינה, 1877)

 

מעטיפות הספרים המוזכרים בדומינו

מעטיפות הספרים המוזכרים בדומינו

 

מקורות:1. הרומן ״זכרון דברים״ של יעקב שבתאי מופיע תדיר ברשימת הספרים הטובים ביותר שראו אור בעברית. הוא הופיע לראשונה ב-1977 בהוצאת ״סימן קריאה״.2. סמי ברדוגו זכה בפרסים ספרותיים רבים. ״הילד האחרון של המאה״, ספרו האחרון, ראה אור בהוצאת ״הספריה החדשה״.3. ספר הפולחן של ג׳פרי יוגניידס לא תורגם לעברית ומוכר כאן בעיקר בזכות הסרט של סופיה קופולה המבוסס עליו, ואשר הופץ בישראל תחת השם ״חמש ילדות יפות״.4. ״הצד הזה של גן העדן״ הוא הרומן הראשון של פיצג׳רלד אשר ראה אור. הוא תורגם לעברית תחת השם ״בואכה גן העדן״ על-ידי טוביה אורנן בהוצאת צ׳ריקובר.5. ״החיים כמשל״ של פנחס שדה הוא מספרי הפולחן הפופולאריים ביותר בתולדות הספרות העברית. הוא ראה אור תחילה בהוצאת ״ששת״, אחרי שנדחה על ידי כל ההוצאות לאור המרכזיות בישראל.6. ג׳יימס ג׳ויס כתב את ״דיוקנו של האמן כאדם צעיר״ במשך למעלה מעשר שנים. הספר תורגם לעברית על ידי אברהם יבין ודניאל דורון ב-1977 בהוצאת ״עם עובד״.7. ״אנה קרנינה״ תורגם רבות לעברית. הציטוט לקוח מתוך תרגומה של נילי מירסקי בהוצאת ״עם עובד״.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב
§ מחשבה | # השראה
- דימוי שערשתי אופציות, צילום של דב אלפון, תל אביב 2006.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

5 תגובות על בעצם הוא צריך היה להתחתן

01
מאיריס

8
גם היא נחלה הצלחה במישור המקצועי בלי שחיפשה אחריה בתשוקה יוצאת דופן; אבל היא לא נישאה, והמחשבה הזאת עוררה בו אי-נוחות. בלי לחשוב על זה באמת, במשך כל השנים האלה, הוא תמיד דמיין לעצמו שהיא מצאה אהבה, או לפחות חיי משפחה, היכנשהו ברוסיה.

אולגה היתה מתוקה, היא היתה מתוקה ואוהבת, אולגה אוהבת אותו, חזר ואמר בליבו בעצב הולך וגובר בזמן שהבין ששום דבר כבר לא יקרה ביניהם, שום דבר לא יוכל אי פעם לקרות ביניהם, קורה שהחיים מציעים לך הזדמנות אחת, הוא אמר לעצמו, אבל אם אתה פחדן מדי או הססן מכדי לנצל אותה החיים לוקחים את הקלפים שחילקו לך, יש רגע לעשות בו את הדברים ולחוות אושר אפשרי, הרגע הזה נמשך כמה ימים, לפעמים כמה שבועות ואפילו כמה חודשים אבל הוא קורה פעם אחת ויחידה, ואם תרצה לחזור אליו מאוחר יותר תיווכח שזה פשוט לא אפשרי, אין עוד מקום להתלהבות, להבטחה ולאמונה, יש רק השלמה מפויסת, רחמים הדדיים ונוגים, התחושה סרת הטעם והמדויקת שמשהו היה יכול לקרות, שנהגת בנבזות במתנה שנתנו לך.

(מישל וולבק, “המפה והטריטוריה", 2011)

02
יניב

9
מוטב לא להיות שונה מאחרים. למכוערים ולשוטים ניתן הטוב שבעולם הזה. הם יכולים לשבת בשקט ולצפות במחזה. אם אינם מכירים את הניצחון, לפחות אין להם חלק גם בתבוסה. הם חיים כפי שהיה על כולנו לחיות, בלי הפרעה, בלי התרגשות, בלי דאגה. הם אינם מחריבים את האחרים, ואינם נחרבים בידיים זרות.

(אוסקר ווילד, "תמונתו של דוריאן גריי", 1890)

    03
    יניב

    והנה בתרגומו הפנטסטי של ישראל חיים טביוב:

    מוטב שלא להיות מצֻין ושונה מחבריו. המכֹערים והטִפּשים הם הם הזוכים והמרויחים בעולם הזה, הם יכולים לשבת ברוָחה ובשַׁלוה ולהציץ על המשׂחק מתוך בטלה. אם אין הם יודעים טעמו של נצחון, הלא מנע הגורל מהם גם טעם מפָּלה. הם חיים כמו שצריכים היינו לחיות כֻּלנו: בשִׁויון-רוח, בלי התרגשות, בלי רגזה. מעולם לא המיטו רעה על אחרים, ולעולם לא ימיטו אחרים רעה עליהם.