דלק של אלופים

חידת הזהב: האם זאת האישיות? האימונים? הכישרון הטבעי? מה הופך אנשים לאלופים אולימפיים?
X זמן קריאה משוער: 4 דקות

אולימפיאדת החורף של 2018 סיפקה הזדמנות לחזות בהישגים מדהימים בזירת ההחלקה על הקרח, מקפצות הסקי ומסלול הסלאלום.

חוקרים בתחום הפסיכולוגיה זיהו מה מייחד את הספורטאים שהגיעו לפיונגצ'אנג שבקוריאה הדרומית ומה מנבא את הסיכויים שלהם לזכות במדליה.

אלופי האישיות – ואלה שרק משתתפים

ממצאי המחקרים חושפים קשר בין תכונות אישיות לבין הצלחה בספורט. בסקירה שהתפרסמה בשנת 2014 בכתב העת Current Directions in Psychological Science, החוקרים מרק ס. אלן (Aleen) אוניברסיטת סאות' בנק בלונדון וסילביאן לבורדה (Laborde) מהאוניברסיטה הגרמנית לספורט בקלן, ציינו כי ספורטאים שהתחרו בתחרויות ארציות ובינלאומיות דיווחו על נטייה גדולה יותר למצפוניוּת ועל רמות נמוכות יותר של נוירוטיות, בהשוואה למי שמתחרים בתחרויות מקומיות או חובבניות. מחקרי אורך גילו כי לספורטאים בגיל ההתבגרות שהם בעלי תכונות אישיות מסוימות, יש סיכוי גדול יותר להפוך לספורטאים מקצוענים. מחקרים שבהם לקחו חלק ספורטאים גם הצביעו על קשר בין רמות גבוהות של מצפוניות ואסטרטגיות הכנה טובות יותר לתחרויות,  נטייה פחותה ללקיחת סיכונים לא מחושבים ודרכי התמודדות יעילות יותר. כמו כן, ספורטאים מוחצנים יותר או בעלי רמות נמוכות של נוירוטיות מתמודדים טוב יותר עם כישלונות.

רבים מניחים כי תכונות אישיות הן שגורמות לספורטאים מסוימים להגיע לביצועים טובים או גרועים יותר, אבל יתכן שהצלחתם של ספורטאים והשינויים באורח החיים המתלווים לה, עשויים לתרום לשינויים באישיות, כותבים אלן ולבורדה. אלופים אולימפיים נהנים מלא מעט תשומת לב תקשורתית, הערצה ותגמולים כלכליים (כמו עסקאות פרסום עתירות ממון), אבל הם חווים גם פגיעה בפרטיות ומופעל עליהם לחץ לזכות במדליות נוספות. לדברי החוקרים, עדיין לא ברור כיצד הגורמים הללו עשויים ליצור שינוי בתכונות האישיות.

אימונים אינם מסבירים את הדרך לזהב האולימפי

הדיווחים בתקשורת מאולימפיאדת החורף מציגים בדרך כלל ספורטאים בודדים המדברים על השנים שהקדישו לאימונים מפרכים, בין אם הם מתחרים בהחלקה אמנותית על הקרח, סקי אלפיני או סנובורדינג. אבל מחקרים שנעשו לאחרונה מעלים את האפשרות שלאימונים הללו ישנה השפעה כמעט זניחה על מידת הצלחתם בתחרויות.

החוקרת ברוק מקנמרה (Macnamara) מאוניברסיטת קייס ווסטרן באוהיו בחנה עם עמיתיה עשרות מחקרים, כולל מחקרים שבהם לקחו חלק ספורטאים שזכו שוב ושוב במדליות זהב אולימפיות – כדי להבין, בין השאר, כיצד האימונים משפיעים על ביצועי הספורטאים. המחקר של מקנמרה מצביע על כך שהבדלים בזמני האימונים מסבירים רק 18% מן ההבדלים האישיים בביצועי הספורטאים. ובניתוח שהתפרסם בשנת 2016 בכתב העת Perspectives on Psychological Science, היא ועמיתיה דייוויד מורו (Moreau) מאוניברסיטת אוקלנד וזק המבריק (Hambrick) מאוניברסיטת מישיגן סטייט גילו כי ספורטאי צמרת – מהסוג שמגיע לאולימפיאדה – הם בעלי יכולות שמאפילות על התרגילים והאימונים. הניתוח המקיף של החוקרים מצביע על כך שבקרב ספורטאי הצמרת, הבדלים אישיים בזמני אימונים אחראיים רק להבדל בשיעור של אחוז בודד בביצועים.

החוקרים בחנו גם את היחס בין הגיל שבו החלו הספורטאים לעסוק בספורט לבין הרמה שאליה הגיעו. הם גילו כי ספורטאים שהגיעו לרמת ביצועים גבוהה במיוחד, לא התחילו להתאמן בגיל צעיר יותר מכפי שעשו ספורטאים מצטיינים פחות.

החוקרים מציינים כי ישנם גורמים בעלי משמעות גודלה יותר מאימונים, התורמים ליכולותיהם של ספורטאים, ובכלל זה ההבדלים האישיים במהירות הפסיכומוטורית, שליטה בריכוז וזיכרון העבודה. המחקר התמקד במספר מוגבל של ענפי ספורט, כמו הוקי שדה, כדורגל ושחייה, אבל העובדה שהוא כלל ניתוח של תוצאות ממספר רב של מחקרים ולא מניסויים בודדים פירושה שמסקנותיו עשויות להתאים – לדעת החוקרים – גם לענפי ספורט תחרותיים אחרים.

שכנוע עצמי בדרך לזכייה במדליה

בשנות השמונים, חוקרים החלו לבחון את השפעת השכנוע העצמי על ביצועיהם של ספורטאים. עם הזמן, המחקרים הבחינו בין שני אופנים של שכנוע עצמי – כזה הכולל הוראות וכזה הכולל עידוד ומוטיבציה. השכנוע העצמי המעודד הוא מה שמכונה באנגלית בשם psyching up (סוג של תמריץ בנוסח "בואו נלך" או "אני יכול לעשות את זה"), ואילו השכנוע העצמי הכולל הוראות מכוון להתמקדות או ריכוז בטכניקה (כלומר: "תתרכז במטרה" או "תמשיך את מה שהתחלת").

אחרי סקירה ביקורתית של 32 מחקרים בנושא, חוקרים מאוניברסיטת תסליה שביוון ניסחו את ההבדלים בין סוגי השכנוע העצמי האלה באורח מדויק עוד יותר, אחרי שזיהו איזה סוג של שכנוע עצמי משפיע על סוגים שונים של ספורטאים.

החוקרים, שדיווחו על ממצאיהם בכתב העת Perspective on Psychological Science, העלו את הסברה כי שכנעו עצמי יכול לסייע להתמקדות, לשיפור הביטחון העצמי, לשליטה במאמץ המושקע, לשליטה בתגובות קוגניטיביות ורגשיות וכן לעורר ביצוע אוטומטי של המטלה. הם גילו כי כשהמטלות היו כרוכות בשימוש ביכולות מוטוריות עדינות יחסית כמו קואורדינציית עין-יד, דיוק והקפדה על פרטים – יכולות שעשויות להיות נכס בענף אולימפי כמו קרלינג – שכנוע עצמי הכולל הוראות עשוי להיות יעיל ביותר.

החוקרים משערים כי הסיבה לכך היא שסוג כזה של שכנעו עצמי מסייע להגברת הריכוז.

 

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

המאמר פורסם במקור ב-Association for Psychological Science. כל הזכויות שמורות לאלכסון.

תמונה ראשית: הספורטאית האולימפית שים סוק-הי זכתה במדליה באולימפיאדת החורף בסוצ'י 2014. תצלום: הרפובליקה של קוריאה

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי APS Observer.

תגובות פייסבוק