מדען אורח ד"ר פזית בן-נון בלום

מהי, לדעתך, פריצת הדרך המשמעותית או המסקרנת ביותר שנעשתה בתחום המחקר שלך בשנים האחרונות?

לעיתים קרובות פריצת דרך משמעותית מתרחשת כאשר המדע מצליח להשתחרר מתיאוריות קלאסיות המושלות בכיפה, ובכך מאפשר מבט רענן על תחומים קיימים. כך אירע בשני התחומים המרכזיים בהם אני עוסקת: מוסר ודתיוּת.
הפסיכולוגיה של המוסר, במחקר הקלאסי, ראתה במוסריות צורת חשיבה מושכלת המבוססת על עקרונות מופשטים ודיון פילוסופי בדילמות מורכבות. ההגדרה הזאת לא אפשרה לבחון את המוסריות בחקר דעת הקהל, משום שמחקרים מראים שלרוב הציבור אין רצון, זמן או יכולת לחשיבה מושכלת ומופשטת בסוגיות פוליטיות. מסיבה זו חוקרים במדעי החברה לרוב התעלמו משיפוט מוסרי כגורם המסביר התנהגות פוליטית. אבל כיום, עדויות מראות ששיפוט מוסרי אינו מצריך ניתוח קפדני של עקרונות, אלא יכול להסתמך על תחושות בטן מהירוֹת ועל רגשות כמו סלידה, זעם ואשמה. ואכן, המחקר שלי מראה ששיפוט מוסרי המקבל ביטוי בתחושות-בטן וברגשות, הוא גורם משמעותי בגיבוש עמדות פוליטיות שונות – החל מעמדות לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני ועד עמדות כלפי נישואי זוגות חד מיניים ורגולציה של פורנוגרפיה באינטרנט – ואנשים לא צריכים לשם כך כל מוטיביציה מיוחדת, ידע פוליטי או יכולת להתפלסף.

מהפך דומה ארע גם בתחום הדתיות. לאורך שנים היתה מקובלת מאוד במדעי החברה תיאוריית החילון, לפיה עליית המודרניות ועמה הקדמה המדעית יביאו בהכרח, עם הזמן, לדעיכת הדת עד היעלמותה. טענה זו הובילה להזנחת חקר הדת בפוליטיקה על ידי הזרם המרכזי במדעי החברה. דתיות נחקרה בעיקר כמשתנה מסביר או כמוקד למחקר תיאולוגי, אבל חקר הדת עצמה – מה היא משרתת, כיצד היא מנתבת אנשים במערך שיקולים פוליטיים – זה עניין חוקרים פחות כי חשבו שזה עולם הולך ונעלם. אבל בשנים האחרונות התברר שהשפעת הדת לא נעלמה לשום מקום, ולמעשה נצפית פריחה דתית ברחבי העולם. עדויות אלה הביאו להחלשת תיאוריית החילון והחזירו את תשומת הלב המחקרית לתפקיד הדת בפוליטיקה. חוקרים החלו להביט לא רק בכל דת בנפרד, אלא גם כתופעה פסיכולוגית אוניברסלית הממלאת צרכים פסיכולוגיים של בני אדם. התבוננות זו חשפה את המורכבות הרבה של מושג הדתיות: הקשר שלו לערכים, זהות חברתית, בטחון פסיכולוגי, אינטרסים קבוצתיים, וגם תפקידו כרשת הגנה כלכלית.

מהם המחקרים שמעסיקים אותך בתקופה זו?

מחקריי בוחנים כיצד התנהגות פוליטית מושפעת מתפיסות מוסריות ודתיוֹת לגבי "טוב" ו"רע", "אסור" ו"מותר".
הספרות המחקרית, שבוחנת כיצד היבטים שונים בדת משפיעים על התנהגות פוליטית, מציגה הרבה ממצאים הפוכים ואמביוולנטיים: מחד, דתיוּת קשורה לחוסר סובלנות, לדעות קדומות, ולאלימות כלפי קבוצות חוץ. מאידך, דתיות מעודדת חמלה, אלטרואיזם וסולידריות. באמצעות ניסויי מעבדה השוואתיים וסקרי דעת קהל, עמיתותיי ואני מראות שהסיבה לממצאים הסותרים הללו נובעת לעיתים מהשפעות שונות של הצו המוסרי הדתי; השפעה אחת היא בממד החברתי (ההשתייכות לקהילה דתית) והשניה בממד האמוני (ערכים ואמונות דתיים). למשל, בניסוי שהעברנו במקביל בקרב יהודים בישראל, מוסלמים בטורקיה וקתולים בארה"ב, עוררנו בקרב הנבדקים אסוציאציות הקשורות להיבטים שונים של דתיות: חלק מכל קבוצה נשאל לגבי הרגלים חברתיים-דתיים (כמו לפקוד את בית התפילה, להתנדב בארגונים דתיים, להתרועע עם חברים מאמינים וכו'), חלק נוסף נשאל לגבי מידת האמונה (באל, בתורה, בגן-עדן וכו'). לאחר מכן, כולם נשאלו לגבי יחסם למהגרים.

מצאנו שעירור הזהות החברתית הדתית של אדם, הוביל לנטיה מוגברת להגן על התרבות והערכים של הקבוצה, מה שתרם לעמדות שליליות וחוסר סובלנות כלפי מהגרים, בייחוד מקבוצה אתנית או דת שונה משל הנבדקים. באופן מנוגד, עירור הממד האמוני הגביר רגשות חיוביים כלפי מהגרים באופן כללי, משום שכְּתבים דתיים מדגישים חמלה כלפי החלש והנזקק. במחקרים קודמים כבר מצאנו השפעות הפוכות של שני מימדי הדתיות גם כשזה נוגע למספר עמדות פוליטיות נוספות, כמו תמיכה במדיניות רווחה ותמיכה בדמוקרטיה. למשל, הממד האמוני של הדתיות מקטין תמיכה בדמוקרטיה, משום שהוא סותר במידה מסוימת ערכים דמוקרטיים (כמו ערך השוויוניות, למשל). מצד שני, בממד הקהילתי המיעוטים הדתיים נהנים מדמוקרטיה כי היא מאפשרת להם להתאגד ולהשפיע ולכן כאן מצאנו השפעה חיובית על תמיכה בדמוקרטיה. במחקר נוסף בתחום המוסר, אני בוחנת באילו תנאים טיעונים מוסריים מגבירים אפקטיביות של שכנוע פוליטי. כלומר, מתי כדאי להעדיף טיעונים מוסריים על פני טיעונים קונבנציונליים כמו עלות מול תועלת. נמצא שהדבר תלוי בשאלה האם הציבור אותו מנסים לשכנע מלכתחילה רואה את הנושא באופן מוסרי.

כיצד את רואה את העתיד של תחום המחקר שלך?

בעקבות התרחבות השימוש בניסויים במחקר במדע המדינה בעשור האחרון, ישנם מאמצים להגביר את התוקף החיצוני של ניסויים בפוליטיקה, כלומר, את המידה שבה ניתן להכליל את ממצאי המחקר גם מחוץ למעבדה. דוגמה טובה לכך הם ניסויים השוואתיים המועברים במקביל בכמה מוקדים על מנת לאפשר הכללה. בניסויי הדתיות עליו דיברתי קודם, למשל, עמיתותיי ואני מעבירות את אותו ניסוי בסיסי בקרב בני כמה דתות בעולם, על מנת לבחון הבדלים בממצאים בקרב יהודים, מוסלמים וקתולים. בנוסף, בשנים האחרונות מתרבים שיתופי הפעולה בין אנשי אקדמיה ובין ארגונים פוליטיים ואזרחיים ואני מניחה שמגמה זו תתחזק: מקבלי ההחלטות המעוניינים לייעל את המערכת, מאפשרים לאיש המחקר המעוניין לבחון את התיאוריות שלו ב"שטח", לערוך ניסוי תוך שימוש במשאבים הארגוניים שלהם.

מפלגות שמעוניינות לבדוק את היעילות של המסרים הפוליטיים שלהם, רשויות מקומיות המעוניינות להגביר השתתפות פוליטית בבחירות, וארגוני חברה אזרחית המעוניינים לבחון כיצד שקיפות במערכת הפוליטית משפיעה על נקיון כפיים של פוליטיקאים – כל אלה מזמינים אנשי אקדמיה לתכנן ניסוי מבוקר שישמש הן לצרכים פרקטיים והן למחקר אקדמי.

מהו ההסבר האלגנטי, העמוק או היפה ביותר בעיניך לתופעה כלשהי?

אחת התופעות המעניינות בחקר דעת הקהל היא קיומם של טרנדים מקומיים כמו גלי הפגנות, התפרצויות אלימות, הימנעות מהצבעה בבחירות, טבעונות ומיחזור. מדעני החברה מסבירים התנהגויות כאלה של פרטים באמצעות תכונותיהם האישיוֹת, ההשפעות המוסדיות והתקשורתיות החלות עליהם, וגם באמצעות יחסיהם עם אחרים משמעותיים או קבוצה מוגדרת. אבל לאחרונה הועלתה הטענה שההשפעה של הרשת החברתית על התנהגות אינה קשורה רק לאנשים שאנחנו מכירים באופן ישיר, אלא שאנשים משפיעים ומושפעים מחברים של חבריהם, אפילו כאלה שלא פגשו מעולם. שני חוקרים, כריסטאקיס ופאולר, מצאו שהסבירות לפעולות רבות שאנשים נוטים לראות בהן בחירה אישית – כמו הפסקת עישון, תרומה לצדקה, מחזור, הצבעה בבחירות – מושפעת גם מהתנהגותם של זרים עמם אנו קשורים בשרשראות חברתיות באמצעות חברים-של-חברים. החוקרים מדמים את החברה לסופּר-אורגניזם עם חיים וחוקים משלו, אשר יש לו את היכולת להשפיע על עצמו מעבר להחלטות של האינדיבידואלים שבו, בדפוסי הדבקה מורכבים הקשורים לטבע הקשרים בין האנשים.

לגבי מה את אופטימית?

יש אמנם משהו מלחיץ בגילוי של כריסטאקיס ופאולר, שחלק מההחלטות הפרטיות שאנחנו מקבלים מושפעות מבחירותיהם של זרים, במיוחד כאשר דפוסים של הדבקה חברתית פועלים לרעה. אבל יש גם צד שני למטבע. מצד אחד, כריסטאקיס ופאולר מצאו שכאשר אדם אחד נכנע לצריכה מופרזת של אלכוהול, להשמנת יתר חולנית או לעישון, עלתה צריכת הוויסקי, הפיצה והסיגריות גם בקרב סביבתו החברתית. מצד שני, כאשר אדם הפסיק לצרוך סמים, תרם לצדקה, הצביע בבחירות או נחלץ מדכאון – הוא העלה את הסבירות שגם חברי הרשת החברתית שלו יהנו מתמורות חיוביות אלה. המשמעות היא, שגם חטאים וגם מידות טובות הם בעלי יכולת הדבקה חברתית.
אחת המגמות המחקריות המעניינות כיום מבוססת על תובנה זו, ומתעתדת לבחון כיצד ניתן ליצור מוסדות פוליטיים וכלכליים באופן שמעודד הדבקה בהתנהגויות מוסריות. זאת על מנת להפחית את הסבירות לאנוכיות של מקבלי החלטות בארגונים כלכליים ופוליטיים על חשבון הצרכנים והבוחרים. זהו תחום מאוד חדש, המנסה ליישם באופן פרקטי את הידע המחקרי על הנסיבות שמעוררות מודעות מוסרית אצל אנשים. לא מדובר בהדרכה רציונלית ומודעת, אלא בעיצוב מרחב ותקשורת מסוימים אשר יגבירו מודעות שתחסן אנשים מפני פיתויים לנהוג באופן לא מוסרי.

סיבה נוספת לאופטימיות היא הרב-תחומיות במדע. לאחר תקופה ארוכה שבה כל דיסציפלינה פיתחה טרמינולוגיה עצמאית, אפילו עבור תופעות שכבר הומשגו ונחקרו בדיסציפלינות אחרות, נראה שהמדע חווה רנסנס של רב-תחומיות. למשל, בתחום המוסר והדתיות פועלים במשותף פסיכולוגים, מדעני המדינה, פילוסופים, תיאולוגים, סוציולוגים, כלכלנים התנהגותיים, חוקרי אבולוציה, מדעני מוח ואחרים. איחוד המאמצים המחקריים מקדם את העקרון המדעי המרכזי של עקביות הידע הנאסף בשדות מחקריים שונים.