מחשבות מתחילות כאן
התגעגעתי הביתה, לא רק מפני שחסר לי עצם הרעיון של בית, אלא גם מפני שידעתי שאני לא יכול לחזור
X זמן קריאה משוער: 3 דקות
גדלתי בכפר פסטורלי להפליא באלבניה. החיים בבית היו טובים והייתי מאושר. אבל הכול הפסיק ב-1997, כשהמצב הפוליטי התדרדר ומלחמת האזרחים פרצה. המשטרה קרסה לחלוטין: פורעים פרצו לבסיסי צבא וגנבו נשק. כל האסירים נמלטו מבתי הכלא. היו הפגנות פוליטיות, ירי ברחובות והרבה הרוגים. מאחר שלמשפחה שלי הייתה מעורבות כלשהי במצב, אבי החליט שעל אחי ועליי לעזוב את אלבניה למען ביטחוננו. לפני כן מעולם לא העליתי בדעתי שאעזוב את אלבניה. הייתי בן 18.
לא הייתה לנו שום אפשרות להשיג ויזות, אז את דרכנו מחוץ למדינה עשינו באופן בלתי חוקי. זה היה כרוך בכל מה שהייתם מצפים לו: שימוש בדרכים צדדיות, שיט בסירות ללא חגורות הצלה – בכל רגע משהו יכול היה להשתבש. על הסירה כמעט פרץ קרב יריות, למשל. המסע היה קשה מאד, אבל היה לנו מספיק כוח רצון כדי להמשיך, וכך עשינו.
לא היה זה יעדנו המקורי, אבל אחרי שהמשטרה האנגלית עצרה אותנו וכמעט שלחה אותנו בחזרה לאלבניה, הגענו למתקן מעצר למהגרים באוקספורד, ונשארנו בו בזמן ששקלו את תיק ההגירה שלנו.
שהיתי במתקן בערך 9 חודשים לפני ששוחררתי – אחי שוחרר אחרי 3 חודשים. בזמן שהייתי שם, עשיתי כמיטב יכולתי כדי להשתלב. קיבלתי סיוע מארגון בשם Asylum Welcome. בזכותם קיבלתי שיעורי אנגלית ברמה הכי גבוהה שאפשר לדמיין. הם עזרו לי גם עם בגדים, כי חלק מהבגדים שלי אבדו בדרכים וחלק העברתי הלאה. התגעגעתי הביתה, לא רק מפני שחסר לי עצם הרעיון של בית, אלא גם מפני שידעתי שאני לא יכול לחזור. עבורי, זה המצב שבו הגעגועים הם העזים ביותר: כשאתה נמצא הרחק מהבית ואין שום דבר שביכולתך לעשות בקשר לזה.
הייתי חושב על הדברים השגרתיים בבית, על הזמנים שהיינו מבלים יחד כמשפחה, כמהתי לזה. הנוכחות של אמי סיפקה לי תמיד נחמה גדולה, ועכשיו היא נעלמה. היה קשה להסתגל לזה שהמשפחה שלי ושהחברים שלי אינם איתי, ולכל מה שכרוך בכך. האנרגיות שלי היו ירודות וגם הזיכרון שלי נפגע. מצאתי את עצמי מתקשה לזכור שמות, דבר שמעולם לא הייתה לי בעיה איתו.
מצאתי שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם המציאות החדשה הזאת הייתה להיות בחברת אנשים, לשחק משחקי ספורט או שחמט. חקרתי את שלל הפעילויות הדתיות שהיו במתקן. אהבתי מאד להשתתף בחגיגות הדתיות של ההינדואים והייתי הולך גם למסגד למרות שאני ממשפחה קתולית. נהגתי ללכת לשמוע את הכומר הפרוטסטנטי שהיה נותן דרשות במתקן. אני חושב שכל זה הניע אותי למצוא את התשובות בתוכי.
בהתחלה חשבתי שהגעגועים יהיו רק עניין זמני, שהם יעברו מעצמם אחרי כמה שבועות או חודשים. אני חושב שזה מה שנתן לי מוטיבציה בהתחלה. בתקופות אחרות היה לי ברור שהגעגועים תמיד יהיו שם. מצאתי את עצמי מתקשר המון הביתה וקורא עיתונים אלבניים וחדשות אלבניות ברשת בכל הזדמנות.
תחושת הדאגה למשפחה או לחברים שלי מהבית הקשתה עליי במיוחד. דברים שלא היו מטרידים אותי במיוחד כשהייתי באלבניה – מכיוון שאז הייתי מצוי באמת בפרטי הסיפור, הדאיגו אותי כאן הרבה יותר. מרחוק הדברים נראו גדולים וגרועים יותר משהיו באמת.
אחרי 9 חודשים, שוחררתי מהמרכז וקיבלתי אישור שהייה בבריטניה. מצאתי דרכים נוספות להתמודד עם הגעגועים. גינון וטבע הם דברים שמאד מזכירים לי את הבית. באלבניה היה לנו בוסתן יפהפה, ונהגתי לעזור לאבי עם הגפנים, עצי הפרי והכוורות. עכשיו שיש לי כאן בית וחיים מסודרים, שתלתי לי את כל הצמחים שהיינו מגדלים בבית, ואני גם עושה קורס כוורנים. כשאני מוצא זמן, אני אוהב לטייל מחוץ לעיר, אבל הנוף והאווירה שונים מאד משל אלבניה, כך שזה לא מרגיש לגמרי אותו הדבר.
אני משתדל להישאר פעיל כל הזמן. הפקתי את המרב מההזדמנויות שניתנו לי כאן, אבל הכמיהה והגעגועים תמיד שם. אני תמיד שמח לשוחח עם אמי ועם משפחתי, ועושה זאת בכל הזדמנות, ועכשיו שהמצב באלבניה השתפר, אני יכול אפילו לבוא לבקר. אני גם מתרגל מדיטציה, והתרגול עוזר לי להתמודד ולהבין טוב יותר את עצמי.
אחרי בערך שש שנים באנגליה, פגשתי ספרדי שנמצא פה כבר הרבה שנים. זה נראה כאילו הוא מעולם הוא לא התמודד או התגבר באמת על הגעגועים הביתה – הוא לא באמת ראה באנגליה כבית – ותהיתי אם זה יהיה אותו דבר בשבילי אחרי שנים רבות כל כך. עכשיו שיש לי כאן ילדים ואני נשוי למעלה מעשר שנים, אני מרגיש מעט יותר קשור למקום.
אני חי כעת עם משפחתי בדרום-מערב אנגליה. אני מחליף הרבה עבודות, אבל בקרוב אתחיל להיות נהג אוטובוס כי רציתי עבודה שבה יהיה לי הרבה מגע עם אנשים. מאז שהילדים נולדו אני מרגיש יותר מקורקע, יש לי יותר תחושת שייכות לאנגליה. ובעצם, עכשיו שיש לי משפחה משלי כאן, הייתי מרגיש יותר געגועים אם הייתי משאיר אותם כאן וחוזר לאלבניה. אבל אני חייב להודות שעד היום אני לא מרגיש כאן לגמרי בבית.
תגובות פייסבוק
המדע היהודי של איינשטיין
סטיבן גימבלבימים שקדמו למלחמת העולם השנייה הוכפשה תורת היחסות בפי הנאצים ותומכיהם, שתייגו...
X 41 דקות
לא סִפְרתי
לרגע היה נדמה שבעידן המתקדם, המתוחכם והטכנולוגי שהאיר עלינו, המונח ״סִפְרתי״ ישרוד. הוא ניצב כניגוד ל״אנלוגי״ והיו מי שצפו לו קריירה גדולה. אבל זה היה בסביבות שנות השמונים של המאה שעברה ומאז נשטפנו בזרם דיגיטלי בלתי פוסק, עד כי ״דיגיטלי״ הפך להיות המונח השולט.
״דיגיטלי״, כלומר ״ספרתי״, מתייחס למערכות אלקטרוניות שפועלות על בסיס מדרגות מתח קבועות מראש, ובעיקר הכוונה כיום לתחום המחשוב, כשרמת מתח אחת מייצגת את הספרה ״0״ ורמה אחרת את הספרה ״1״. ״אנלוגי״, לעומת זאת, מתייחס למערכות שפועלות על פי ערכים רציפים, המיוצגים כך שערכם מוצג באמצעות מחט על תחום המחולק לשנתות. הדוגמה הפשוטה והמוכרת היא בתחום השעונים: השעונים של פעם, אלו שהיינו מותחים ידנית, הורו על שעה בערכים רציפים, ומחוגי השעון הצביעו על מקום על פני מעגל, ואפילו השלו אותנו שהם נעים באורח חלק. שעונים דיגיטליים, לעומת זאת, שנוכחותם בשוק בולטת מאז שנות ה-70 של המאה שעברה, הורו על שעה במונחים של ספרות: ״12:34״, וגם ייצגו את הזמן בתצוגה של ספרות, כלומר ספרתית.
לספר את הדברים האלו היום גובל בעיסוק בהיסטוריה. וגם מבחינת המונחים דומה שעבר עידן. אם נראה היה ששני התארים, ״ספרתי״ ו״אנלוגי״ יחלקו ביניהם את התחום באיזון עברי-לועזי, הרי שהיום אין ספק ש״דיגיטלי״ הדיח כמעט כליל את ״ספרתי״, בוודאי במציאות הלשונית היומיומית. את ״ספרתי״ אנו עוד מוצאים בטקסטים מלוטשים, טכניים, וכן במה שנראה כמאמצים מופגנים של מתרגמים לדבוק במונח העברי היפה, המדויק והפשוט. בחומרי לימוד, בחוברות הסבר למכשירים מהסוג היותר מתוחכם, בכתיבה מושקעת על הנדסה ובשמות של קורסים אקדמיים כגון ״מערכות ספרתיות״, עוד שורד ״ספרתי״ ומקבל הנשמה מפה לפה מצד מי שמנסים להצילו משקיעה סופית.
בינתיים, ״דיגיטלי״, גם על סף ניצחונו הצפוי, אינו נח על זרי הדפנה. לאחרונה הופיע בעברית המונח ״דיגיטל״, כשם עצם. אין הכוונה לחברת המחשבים האמריקנית הגדולה שפעלה משנות ה-60 ועד ראשית שנות ה-90 של המאה שעברה, Digital Equipment Corporation, שנודעה בעברית כ״דיגיטל״ (כך דווקא, על דרך הגרמנית, ולא ״דיג׳יטל״ לפי המקור האנגלי). ״דיגיטל״ במובן הזה היה שם פרטי, והחברה חדלה להתקיים מזמן. ה״דיגיטל״ שהופיע לאחרונה הוא כאמור שם עצם, כמעט גנרי, כלומר במשמעות כללית מאוד.
בימינו, ״דיגיטל״ מציין בעיקר מחלקה או צוות בתוך ארגון. ה״דיגיטל״ בארגון אחראי על הנוכחות של הארגון ומותגיו בסביבה האינטרנטית, במקומות השונים שבהם גורמים מסחריים מנסים להיות נוכחים כדי לזכות בפרסום ובהשפעה תדמיתית. אות ועדות לכך הם משפטים מהסוג ״הדיגיטל צריכים להחליט מתי להעלות את הפוסט״, כלומר – מדובר בקבוצת אנשים שמרכיבים את הגוף הארגוני המכונה ״הדיגיטל״. בנוסף לכך ״דיגיטל״ ובפרט ״הדיגיטל״, בביטויים כמו ״עידן הדיגיטל״, ״טכנולוגיות הדיגיטל״ וכדומה, אינו מתייחס לתכונות הנדסיות-אלקטרוניות של רמות מתח וייצוגן כסמלים לוגיים או כמדידה, אלא שמובנו, כללי ומעט ערטילאי, חופף במידה רבה את ״אינטרנט״, כלומר ״עידן האינטרנט״ ו״טכנולוגיות אינטרנט״.
מבחינת הלשון, קרה כאן דבר מעניין. נראה שחדירת ״דיגיטלי״ – שדוחק את ״ספרתי״ ככל הנראה באורח סופי – רחבה דיה כך שנוצר גם שם העצם ״דיגיטל״. אפשר וצריך לראות בכך תהליך פנים-לשוני של העברית העכשווית. הדבר קורה לא פעם: מונח לועזי נכנס לשפה, מאומץ על ידי דובריה, ולידו, באמצעות תהליכי גזירה שונים, נוצרים מונחים חדשים בעברית. מקורם של מונחים כאלו הוא אמנם לועזי, אבל התבססותם במרקם הלשוני היא עברית בתכלית. מי שמלינים על השפעות לועזיות על העברית נוטים להזניח את העובדה שזרעים לועזיים עוברים תהליכים עבריים ומנביטים מלים עבריות חדשות, הגם שהללו נראות לועזיות. והרי ככל הידוע לי אין באנגלית ״digital״ במובן של שם העצם ״דיגיטל״ העברי.
עניין היידוע, כלומר תפוצתו הברורה של הצירוף ״ה-דיגיטל״, אמנם ראויה לדיון נפרד, שעוד יבוא, אבל יועיל להזכיר כאן שה׳ הידיעה במקרה הזה מצביעה על כך שלכל ארגון וחברה מסחרית טבעי שתהיה להם ״מחלקת דיגיטל״, כחלק בלתי נפרד מהמסגרת הארגונית הכוללת. סימנים לעידן שאנו חיים בו, ושהעברית מיטיבה להסתגל אליו, גם בעזרת יבוא לועזי.
מוזר, אבל הן אוהבות לקרוא
״אנחנו אוהבות לקרוא, קוראות יותר מדי ומדברות יותר מדי על הספרים שקראנו״. זו הצהרת הפתיחה של הפודקאסט החינני Sara & Cariad’s Weirdos Book Club העושה בימים אלה את צעדיו הראשונים. הקוראות הנלהבות - שרה פסקו (Sara Pascoe) וקריאד לויד (Cariad Lloyd) שתיהן קומיקאיות בריטיות, חדות לשון וחריפות מחשבה מאוד, ואפשר למצוא שפע מופעים שלהן, בנפרד, ברשת. עתה הן משלבות כוחות ב״מועדון הקריאה למוזרים״, שמארח בכל פרק יוצרים בולטים שמספרים על ספרים שאהבו במיוחד, ואגב כך משלבים אנקדוטות מעניינות מחייהם.