התערבות מינימלית שהשיבה איזון למערכת חיידקי המעיים, בלמה תהליכי הזדקנות
X זמן קריאה משוער: 3 דקות
כאשר אנו חושבים על גוף האדם בתור מיקרוקוסמוס, אנחנו בעיקר מדמיינים את מגוון המערכות הביולוגיות שמרכיבות את גופינו, החל מהמערכות הגדולות (מוח, לב, ריאות, מעיים) לקטנות (תאים, גנים). החיידקים נחלקים בעינינו בין הפתוגנים (מחוללי המחלות) לבין הפרוביוטיקה (החיידקים הטובים המסייעים לגוף), אך בשנים האחרונות גוברת התובנה כי מדובר באקולוגיה לכידה שלא ממש ניתן להתייחס למיקרואורגניזמים שבתוכה בתור משהו נפרד משאר המערכות של הגוף. מדובר בכמה עשרות אלפי זני מיקרואורגניזמים, קוקטייל של כטריליון מיקרובים (רובם במעי) המהווים בסביבות שני אחוז מהמשקל שלנו.
כלומר, לא מדובר רק באורגניזם החי על חשבוננו, לעיתים מועיל ולעיתים מזיק, אלא במערכת שלא היינו יכולים להתקיים בלעדיה ולכן ניתן לומר שהיא חלק בלתי נפרד ממי שאנחנו. חיידקים שונים במעיים שולחים מסרים חשובים למוח, חיוניים לתפקוד יעיל של מערכת החיסון, שותפים פעילים במטבוליזם ובייצור ויטמינים, משפיעים על המערכת ההורמונלית ועל תהליכים נפשיים ועוד ועוד. מחקרים רבים הראו זה מכבר כי חוסר איזון באקולוגיה, אחראי לשורה של בעיות, כמו השמנת יתר, סוכרת, אסתמה, אוטיזם, סרטן ומחלות נפש. מחקרים אחדים הראו אפילו קשר בין אקולוגית הגוף-חיידקים לבין האופן בו אנו בוחרים בני או בנות זוג.
זו הסיבה שמושקעים מאמצים אדירים בשנים האחרונות לפצח את מאפייני המערכת הזו, הנקראת מיקרוביום. פרויקט המיקרוביום האנושי (HMP), למשל, שהוקם לפני שש שנים כפרויקט הדגל של המכון הלאומי לבריאות בארה"ב, הוא ניסיון שאפתני למפות את הספקטרום הנורמלי של מכלול האורגניזמים המתקיים בתוכנו. מדובר במהפכה בהתהוות שאף משרטטת כיווני טיפול חדשים. מחקר התקשורת החיידקית, למשל, מאפשר לחשוב על מלחמת "סייבר" בהפעלת מניפולציות שונות המשפיעות על שגשוג זני חיידקים מסוימים. וכיוון שהשאיפה היא להגיע לאיזון מיטיב ואי אפשר בלי החיידקים ה"רעים", תרופות מסוימות הנבחנות כיום כחלק מתחום שנקרא "אקוביוטיקה", הן למעשה קוקטייל של חיידקי צואה. במינון הנכון, חיידקי צואה הנחשבים מסוכנים בהקשרים מסוימים עשויים לפתור מגוון של בעיות רפואיות.
אך למרות הצטברות העדויות המצביעות על חשיבות אוכלוסיית החיידקים (בעיקר במעיים), אין עדיין הבנה מסודרת לגבי האופן שבו המערכת הזו מתקלקלת עם השנים; מה בדיוק קורה שם בדרך לזִקְנה, שפוגע באיזון האקולוגי שבתוכנו? מחקר חדש שהתפרסם ביום חמישי בכתב העת הנחשב Cell, מצליח לשפוך אור על הסוגיה ואף לסמן פריצת דרך טיפולית. מדענים במכון המחקר ההזדקנות בק (Buck Institute) הצליחו להאריך את חייהם ואת מצב בריאותם של זבובי פירות על ידי התערבות נקודתית שהשפיעה על אוכלוסיית החיידקים במעי. החוקרים התחקו אחר תופעה הנחשבת לנורמטיבית בתהליך ההזדקנות (של זבובים ושל בני אדם)- פעילות כרונית של גן מסוים (FOXO) המדכאת קבוצת מולקולות שמווסתות את התגובה החיסונית לבקטריות. האירוע הזה מצית תגובת שרשרת – החל בשגשוג בקטריאלי הגורם לדלקת כרונית, ועד פעילות יתר של רדיקליים חופשיים – ובסופו של תהליך הגוף מגיע למצב טרום סרטני.
פוטנציאל הריפוי שמצאו המדענים הוא פשוט אך מדהים: כאשר עוררו מחדש את קבוצת המולקולות המווסתות את התגובה החיסונית לבקטריות, השיבו את האיזון הבקטריאלי והאריכו את חייהם של הזבובים. "הבנת האופן בו תהליכי הזדקנות משפיעים על אוכלוסיית החיידקים החיים בגוף – קודם בזבובים ואחר כך בבני אדם – יחד עם נתוני הניסוי שלנו, מציעים שנוכל להשפיע על בריאותינו ואורך חיינו באופן משמעותי", אומר היינריך ג'ספר שהוביל את המחקר. "מפני שזהו ניהול אוכלוסיית החיידקים שהינו קריטי לבריאותו של האורגניזם".
נדמה כי המהפכה האמיתית הטמונה במחקרי המיקרוביום, איננה במציאת עוד דרך להתגבר על מחלות ולהאריך חיים, אלא בגישה הפוכה לגישה הרפואית המסורתית. הגישה המסורתית, באופן מופשט ומכליל, היא מלחמה: עלינו לזהות את האויב, להבין את ארסנל כלי הנשק שישפיעו עליו ואז במתקפה חזיתית או בתחבולות להיפטר ממנו וכך לחיות יותר שנים, יותר בריאים. חקר המיקרוביום מראה כי אויב וידיד הם תלויי הקשר ולכן, איזון המערכת האקולוגית והסימביוזה שבה, הם שם המשחק.
מקורות
שינוי קהילת בקטריות המעי מקדמת בריאות ומאריכה חיים- מידע באתר של מכון בק וכתבה ב- Science Daily
'גלולת צואה' כחלק מעתיד הטיפול האקוביוטי- כתבה בטלגרף
מידע על המיקרוביום- השלכות, התפתחויות מחקריות אחרונות ועתיד תחום המחקר בוויקיפדיה ובערוץ היוטיוב של אוניברסיטת תל אביב.
תגובות פייסבוק
3 תגובות על החיידקים שיאריכו את חיינו
מרתק!
ההשערה שלי היא שברגע שנבין איך לאזן את עצמנו נצליח אולי גם להבין ולתקן את הנזק שאנחנו גורמים לטבע. הרי הטבע, כמונו (או יותר נכון, אנחנו כמוהו) הוא מערכת אקולוגית אחת, בה בידוד אלמנט והתעלמות מהשאר הינו מלאכותי וקורה רק בכדי שלנו, בני האדם, תהיה שפה משותפת. במציאות הכל קשור יחד במערכת אחת, אשר אנו רחוקים מלהבין את כל הקשרים בה.
מעניין מאוד!
אגב הקשר בין חיידקי מעיים למשקל הגוף - אם מעבירים חיידקי מעיים של אדם רזה לאדם שמן, השמן יתחיל לרזות.
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3625865,00.html
נגישות עכשיו
בדינמיקה המתמדת של השפה, דבר שבשגרה הוא שמונח קונה לו מקום וכובש לו שטח של שימוש ומשמעות. כשמדובר במונח חדש, כזה שעד לא מזמן כלל לא היה קיים, עלייתו הפתאומית והצלחתו המטאורית של מונח מעוררת שאלות בדבר התהליך וגם בדבר התוצאה. בעברית הישראלית שלנו, שבה דברים מהסוג הזה קורים לעתים מזומנות, בולטת גם השתלטותם של מונחים חדשים כאלו, כשבתוך כך הם הופכים לאופנתיים, כמעט לאביזרי חובה בשגרה הלשונית. אחת התוצאות של תהליך כזה, לפחות בעברית הישראלית, היא שמונחים מחודשים ואופנתיים אינם מובהרים היטב לדוברים עצמם. אלו, מקבלים על עצמם מבלי דעת את חובת השימוש, ומותירים מרחבים של אי בהירות. הדוגמאות לכך רבות, ואחת הבולטות שבהן היא כל העולם הקשור ל-"נגיש", "נגישות", ובפרט ל-"להנגיש" ו"הנגשה".
ובכן, בראשית היה פועל אכדי, nagāšu, שעניינו יצירת קירבה, צמצום המרחק, תנועה עד ל-. עוד משלביה המוקדמים כוללת השפה העברית את השורש "נגש", ומתועדים בה, על פי תבניות הבניינים, הפעלים "נָגַש", "נִגַּש", "הִגיש", "התנגש" ו"הֻגש". כל זה פעל יפה במשך אלפי שנים, עד שלאחרונה נוצר או זוהה צורך שהביא לעולמנו את "להנגיש", ויחד בא גם שם העצם "הנגשה".
במה מדובר? למעשה, בשני דברים שאינם זהים בכל. בעברית שלנו מדובר כיום על "להנגיש בניין", כלומר להפוך את הבניין לנגיש, בדרך כלל לנכים ובעלי מוגבלויות, לאור ההכרה שמגיעה לכל אדם האפשרות לעשות שימוש מלא ונוח במבני ציבור למיניהם. "הנגשת" בניין כוללת לכן התקנת מעליות, שיפועי הליכה נוחים, מעקות ומתקנים בגבהים המותאמים לכל קשת המגבלות הפיזיות והאחרות שקיימות בציבור (ולעולם לא מיותר להזכיר שכולנו בעלי מוגבלויות). בהקשר הזה, מדובר על "נגישות", כלומר היות דבר (למשל בניין), נגיש, המידה שבה יש אפשרות גישה. במובנים האלו, המונחים ברורים ושקופים: העובדה שהם נוגעים לעולם הפיזי מקלה עלינו להבינם ולעשות בהם שימוש שוטף.
אך יש גם "הנגשה" אחרת, והיא מעורפלת יותר. למשל, מוסדות תרבות "מנגישים" תכנים שנמצאים ברשותם, ומורים בבתי הספר "מנגישים" נושאים שהם מלמדים. כשמדובר בכתבי יד עתיקים, ההנגשה אינה ברורה כלל. האם סריקת כתב יד והעלאתו לאתר אינטרנט היא הנגשה? במובן מסוים, אך מוגבל בלבד. אם כתב היד גם מפוענח ומפרסמים לצדו את התוכן המלא שלו, ההנגשה משמעותית יותר. ואם מורה מתרגמת שיר מאנגלית לעברית עבור תלמידיה, היא בוודאי עוזרת להם להבין במה מדובר, לקרוא משהו מתוכנו של השיר, ובמובן הזה היא מנגישה להם אותו, במידת מה, באורח מוגבל. בניגוד להנגשתו של מבנה ציבורי לכלל האוכלוסייה, שם הקריטריונים ברורים למדי, הנגשה בתחומים של תוכן היא עניין יחסי המתקיים על פני קשת של אפשרויות. כשמדובר בסניף של בנק, נוכל לקבוע שהוא "מונגש" אם כל אדם, בכל מצב פיזי או נפשי, יכול לעשות בו שימוש מלא בדיוק כמו אדם אחר שאינו בעל מגבלות כאלו. הגבלת ה"הנגשה" הפיזית הזאת לתחום הפונקציונלי-הנדסי אינה מבטיחה שסניף הבנק או בית המרחקת אכן יוכלו לשמש כל אדם עם על מוגבלות, ויעידו על כך בעיות התרגום והצגת המידע בשפות הנפוצות בישראל של 2022. נראה כי "מונגש" ו"הנגשה" במובן הפיזי הזה נוגעים לאפשרות של הפרט לגשת למקום, כלומר במובן שקרוב מאוד לפועל האכדי וליורשו העברי הקדום.
"הנגשה" של תכנים היא עניין אחר. אם הנגשה של בניין כרוכה בעריכת שינויים בבניין, הרי ש"הנגשה" תרבותית כרוכה בהצגת התוכן בצורה בהירה המאפשרת לצרוך אותו. לעתים הדבר דורש שינויים בפורמט של התוכן, ולפעמים הדבר דורש גם תוספות, כמו תרגום, פרשנות ועוד. המבחנים בהנגשת תכנים מורכבים יותר, ובוודאי פחות חד משמעיים לעומת הנגשת מבנים או כלי תחבורה. אלא שהתפוצה הגדולה של "להנגיש" ו-"הנגשה" והשימוש האופנתי, קל הדעת, במונחים, משלה רבים לחשוב שדי בהעמדת תוכן במקום פומבי כדי להבטיח שהוא יכול לשמש את הציבור הרחב, או שהוא מובהר ובהיר דיו כדי לשמש בכיתה. שימוש במונחים חדשים אינו מסיר את האחריות במישור הפעולה והמחשבה על הזולת. עניין של גישה.
גרועים בכל השפות
יורם מלצרבינה מלאכותית? תרגום אוטומטי? הטכנולוגיה ויוצריה כולאים אותנו בדיקטטורה של אנגלית קלוקלת,...
X 8 דקות
ביג דייטינג
מריו הליו גומס דה לימההיכרויות באינטרנט: איך הפכנו לצרכנים שהם גם מוצרי צריכה? | בימים שבהם מושל...
X 6 דקות