הורים לילדים היפראטיביים בדרך כלל מקבלים עצה כללית ש"טוב יהיה לקחת אותם החוצה". אנשים החיים בעיר נוטים ממילא "לצאת לטבע" כשהם מרגישים צורך להירגע, בלי לתת את דעתם לשאלת ההגדרה של ה"טבע" המסתורי הזה. האם הכוונה לגינת הבית או למדבר יהודה? האם צריך להיות ממש בתוך הטבע, או די להביט בו? ובכלל, מתי הטבע מיטיב עם אדם אורבני ומתי לא?
לא פחות מארבעה ספרים חדשים הרואים אור בימים אלה מבקשים לנתח את ממצאי המחקרים האחרונים בדבר השפעת הטבע על האדם העירוני. כולם מבוססים על אותם המחקרים, אשר מאשרים את מה שידענו אך בכל זאת מספקים תובנות מפתיעות.
במקרה של ילדים הסובלים מהפרעות קשב, למשל, מחקר שעקב אחרי 100 הורים לילדים היפראקטיביים גילה שהם מדווחים אכן שהילדים היו רגועים יותר אחרי שהיו "בחוץ", אבל לאו-דווקא בהגדרה המקובלת של המושג: ילדים אשר עסקו בפעילות פיסית במשך סוף השבוע -- למשל שיחקו כדורגל בשכונת מגוריהם-- התבודדו למחרת יותר ואף היו נתונים למתקפות זעם רבות יותר מאשר ילדים שנשארו בבית, אבל שהו במרפסת הפונה לפארק רחב ידיים.
המחקרים האחרונים ניזונים מהמסקנות שהצטברו במחקר כבר בסוף שנות ה-70, למשל ב"מחקר פאולי": חולים אחרי ניתוח בבית החולים פאולי ממולריאל (פנסילבניה) החלימו מהר יותר ועם פחות כאבים וסיבוכים כאשר החדר שלהם פנה לחצר הירוקה. חולים אשר לנו בחדרים הפונים לחצר הפנימית נאלצו בדרך כלל להישאר בבית החולים יותר זמן, ודיווחו על כאבים רבים יותר.
המחקרים האחרונים גדולים יותר, מורכבים יותר, ככל הנראה מדוייקים יותר: הם מאשרים כולם שהטבע מחזיר לנו שיוויון נפש ורוגע, באותו האופן שבו שתיית מים מחזירה לנו לאיזון פיזיולוגי. אולם האינטראקציה עם הטבע לא צריכה להיות ישירה: לפעמים, אנשים שעסקו בפעילות פיסית בלב טבע פראי הרגישו הרבה פחות טוב מאשר אנשים שהביטו על עצים בלי לנוע.
שיטת ריפוי יפאנית, שינרין-יוקו, משלבת את כל היתרונות שהמחקרים האחרונים איתרו: הליכה ארוכה ולא מאומצת בתוך יער, ללא שביל מסודר, ללא אזורי פיקניק מסומנים, ללא רעשים שאינם קשורים ישירות בטבע ומעל לכול -- עם הריח הטבעי של העצים והטבע, כלומר ללא מנגלים וברביקיו בסביבה. נחקרים שאימצו את השיטה הציגו תוצאות בריאותיות טובות יותר בתוך זמן קצר מאשר נחקרים שביצעו מסלולי הליכה לא פחות קפדניים בתוך העיר. ההבדל היה חד הן ברמות הקורטיזול (המודד לחץ נפשי) והן בלחץ הדם של הנחקר.
יש שיטות דומות בגרמניה ובסקנדינביה, אבל באזור הים התיכון השימוש של האדם העירוני בטבע עדיין מוגבל מאוד. החוקרים סבורים שעלינו ללמוד מחדש את הקשר בין טבע לרוגע, על חשבון הנוהג "לצאת לטבע" באופן מאורגן, רועש ואינטנסיבי, אשר רק פוגע באיזון הנפשי שלנו.
תגובות פייסבוק
בנוסח יַמִּי
חַרְטוֹמֵי־סְפִינוֹת כֶּסֶף וּפְלָדָה —
בּוֹטְשִׁים בַּקֶּצֶף,
עוֹקְרִים בּוּלֵי גֶּזַע וְסִבְכֵי שִׂיחִים.
זִרְמֵי הַסַּחַף בָּעֲרָבָה
וְתַלְמֵי הַשֵּׁפֶל הַכַּבִּירִים
נִגָּרִים, סְחַרְחָרִים, מִזְרָחָה,
אֶל עַמּוּדֵי הָעֲנָק שֶׁל הַיַּעַר,
אֶל הוֹד אֲדָנָיו שֶׁל הַמֵּזַח,
אֲשֶׁר אֶל קְצוֹתָם נֶחְבָּטוֹת
מְעַרְבּוֹלוֹת שֶׁל אוֹר.
תרגם מצרפתית: דורי מנור, מתוך "המקוללים", בעריכתו, שראה אור בהוצאת "הו!", הקיבוץ המאוחד, ספרית הפועלים (2021).
ארתור רַמבּוֹ (Rimbau) נולד ב-1854 והלך לעולמו ב-1891. רמבו כתב את עיקר שירתו בין שנתו ה-15 לשנתו ה-19 והפסיק לכתוב כליל בגיל 20. לרמבו נודעה השפעה עצומה על השירה המודרנית והוא נחשב למבשר הסוריאליזם.
אגם ויקטוריה והדוד אלברט
יעקב בורקפרק מתוך ספר חדש של יעקב בורק: "פעם כשאהיה יותר צעיר". | "ידידי",...
X 8 דקות
וידויה של מסכה
יוקיו מישימהמאז ומתמיד טענתי בעקשנות שחזיתי במו עיניי בלידה שלי. בכל פעם שטענתי...
X 11 דקות