10 היזמים המבטיחים של השנה

טכנולוגיות שישפרו את הטיפול בילדים אוטיסטים, אסטרטגיה עולמית שתעצור את הפשע המקוון, מחקר שיפזר את הערפל סביב מחלות נפש רבות: פרויקטים פרי יצירתם של יזמים צעירים שעומדים לשנות את העולם
X זמן קריאה משוער: 24 דקות

לכבוד יום הולדתו ה-13, איתר כתב-העת MIT Technology Review אנשים אשר להערכתו יהיו אחראים לפריצות הדרך טכנולוגיות באופן חדש ובלתי צפוי. הוא קיבץ אותם לפי קטגוריות שמשקפות את מגוון הגישות שאנשים נוקטים כדי לפתור בעיות גדולות. הממציאים, למשל, יוצרים טכנולוגיות חדשות. היזמים הופכים טכנולוגיות לעסקים. אנשי החזון מתרכזים בהרחבת הזדמנויות. והחלוצים חוקרים גבולות חזיתות חדשות ומכשירים את הקרקע לחדשנויות עתידיות. העורכים סקרו את מאות המועמדים ובחרו פחות ממאה פיינליסטים, שכולם בני 35 או פחות. חבר שופטים דירג את הפיינליסטים לפי מקוריות ומידת השפעה. קיבצנו עבורכם 10 פרויקטים נבחרים ותוכלו לקרוא על האחרים באתר של MIT Technology Review.

1. קירה רדינסקי, 27, ממציאה

קירה רדינסקי

קירה רדינסקי

בשנת 2012, במהלך התפרצות הכולרה הראשונה בקובה מזה מאה ושלושים שנה, הממשלה והמומחים הרפואיים שם היו בהלם. אבל תוכנה שפותחה על-ידי קירה רדינסקי חזתה אותה כבר חודשים לפני כן. התוכנה של רדינסקי קראה, למעשה, דו"חות עיתונאיים מתקופה של מאה וחמישים שנה, סרקה כמויות נתונים עצומות ממקורות כמו ויקיפדיה, וזיהתה דפוס במדינות עניות: שיטפונות שהתרחשו כשנה אחרי בצורת באותו אזור, הובילו לעתים קרובות להתפרצויות כולרה.
התחזיות שסיפקה התוכנה של רדינסקי מדויקות לא פחות מאלה שסיפקו בני אדם. יכולת החיזוי הדיגיטלי תסייע רבות לאוטומציה של מגוון סוגי שירותים. רדינסקי נולדה באוקראינה והיגרה לישראל עם הוריה בגיל הגן. היא פיתחה את התוכנה עם אריק הורביץ, מנהל שותף בחטיבת המחקר של מיקרוסופט ברדמונד, וושינגטון, שם היא בילתה שלושה חודשים כמתמחה בזמן שעבדה על הדוקטורט שלה בטכניון. אחר כך פתחה רדינסקי את חברת SalesPredict שמייעצת לאנשי מכירות איך לזהות לידים מבטיחים ולטפל בהם. "החלום האמתי שלי," היא אומרת, "הוא חימוש האנושות ביכולות מדעיות שיאפשרו לה לצפות באופן אוטומטי תוצאות עתידיות בהתבסס על לקחי העבר, ובסופו של דבר גם לשנות אותן."

2. קריסטין פלמינג, 30, ממציאה

קריסטין פלמינג

קריסטין פלמינג

קריסטין פלמינג מנסה לתת לקרדיולוגים כלי רב-עוצמה חדש: סרטונים ברזולוציה גבוהה של הלב החי, שיהיו זמינים גם בעת ניתוחים. הטכנולוגיה הזאת עשויה יום אחד גם לאפשר לרופאים להבין ממה נובעות אי-סדירויות מסוכנת בפעימות הלב בלי שיצטרכו לבצע ביופסיות פולשניות. היא אפילו עשויה לעזור בניטור הטיפולים. ההמצאה שלה משתמשת בטומוגרפיה אופטית קוהרנטית (optical coherence tomography – OCT), טכניקה שלוכדת תמונות תלת-ממדיות של רקמה ביולוגית. צנתר מיוחד עם לייזר ועדשה קטנה קרוב לקצה נשזר בעורקים. כשאור הלייזר מוחזר מרקמת הלב, הוא נקלט ומנותח, וכך נוצרת תמונה. ל-OCT יש רזולוציה גבוהה יותר מאשר אולטרסאונד, והיא לוכדת תמונות במהירות גדולה יותר מאשר דימות תהודה מגנטית (MRI). אבל כיום, היישומים של OCT בתחום הלב מוגבלים – לרוב לחיפוש פלאק בעורקים. פלמינג, מהנדסת חשמל שהצטרפה לפקולטה באוניברסיטת קולומביה השנה, תכננה סוג חדש של צנתר שמאפשר דימות של שריר הלב.

פלמינג, מהנדסת חשמל שהצטרפה לפקולטה באוניברסיטת קולומביה השנה, תכננה סוג חדש של צנתר שמאפשר דימות של שריר הלב

אחד השימושים המרכזיים בטכנולוגיה יהיה איתור וניטור קצב לב לא סדיר שלרוב נובע משיבוש של מבנה הרקמה הנורמלי של הלב. כשמנתחים מטפלים בהפרעות בקצב הלב, שעלולות להוביל לאי-ספיקה, הם לרוב שורפים את הרקמה הבעייתית עם אנרגיית תדר רדיו ממוקדת. נכון לעכשיו הם מבצעים את ההליך הזה בעיוורון מסוים, ומשתמשים בחוש המגע שלהם כדי לקבוע מתי הם צריכים לפגוע בדופן השריר. "מכיוון שהרופא לא רואה את דופן הלב, לפעמים האנרגיה לא באמת מוקרנת לשריר," אומרת פלמינג, שמוסיפה כי ההליך עלול להימשך שעות. פלמינג ערכה ניסויים בבעלי חיים והוכיחה שהצנתר שלה, שמשתמש בעדשה קדמית חדשנית, מנטר את ההליך בהצלחה. אלגוריתמים שמבחינים בין רקמה מטופלת לרקמה בלתי מטופלת, מספקים למנתחים הכוונה נוספת. פלמינג מפתחת גם אלגוריתמים שמשפרים את היכולת לזהות אי-סדירות בקצב הלב על-ידי מדידה מדויקת של המבנה התלת-ממדי של שריר הלב. הטכניקה הזאת יעילה במיוחד כשהרקמה מנוקה בצורה כימית, כי אז קל יותר לדמות אותה. אבל הצוות שלה בקולומביה משפר עכשיו את האלגוריתמים כך שהשיטה הזאת תעבוד גם בלי הטיפול הכימי. היא מקווה שעם הזמן תשמש הטכנולוגיה כחלופה לביופסיות פולשניות, שלעתים נעשות כדי לאבחן הפרעות בלתי מוסברות בקצב הלב או כדי לנטר את בריאות הלב אחרי השתלות.
כשפלמינג הגיעה לקולומביה מוקדם יותר השנה, זו הייתה בשבילה מעין שיבה הביתה. כתלמידת תיכון בניו יורק, היא התמחתה במכון גודארד למחקרי חלל של נאס"א, שנמצא ברחוב של המעבדה הנוכחית שלה. לאורך השנים, העניין ההנדסי שלה נקשר יותר ויותר ברפואה; הרצון שלה לחקור את התכונות החשמליות של הלב נולד בזמן לימודי התואר הראשון שלה בהנדסה ומדעי המחשב ב-MIT. העבודה עם רופאים מלהיבה במיוחד, היא אומרת, כי "אני מקבלת את ההרגשה שיום אחד ישתמשו בטכנולוגיה שלי."

3. מאט רוג'רס, 30, ממציא

מאט רוג'רס

מאט רוג'רס

יחד עם טוני פאדל, אחד היוצרים של האייפון והאייפוד, הקמתם את חברת Nest אחרי שעזבתם את אפל. אתה היית אחראי על פיתוח תוכנת האייפוד והאייפון. זאת לא הייתה משרת החלומות שלך?
היה לי מק פלוס כבר כשהייתי בן שלוש, ואהבתי את אפל. בגיל שלוש עשרה טסתי לקליפורניה [מגיינסוויל, פלורידה] עם סבא וסבתא שלי כדי לבקר בקופרטינו. כבר אז אמרתי להם, "כן, אני הולך לעבוד באפל, בטוח."
אז למה לעזוב כבר בגיל 26?
בעיקרון, דחפתי כמה שיכולתי, עבדתי קשה מאוד, בניתי המון דברים, הקמתי צוותים, יצרתי מוצרים ונהניתי מהכול. אבל מתישהו, אחרי בערך ארבע וחצי שנים באפל, עבדנו על עוד דור של אייפודים ועוד דור של אייפונים והתחלנו בעבודה על דור שלישי של אייפדים, ואני הרגשתי שאני רוצה לעבור למשהו חדש.
הקפיצה מטלפונים חכמים לתרמוסטט חכם היא לא קפיצה מובנת מאליה.
טוני ואני אכלנו צהריים יום אחד באוקטובר 2009. אמרתי לו, "אני שוקל לעזוב את אפל; אני רוצה להקים חברה משלי, שתעסוק בציוד חכם לבית." הוא עצר אותי ואמר, "יודע מה? בית חכם זה לחנונים. אף אחד לא רוצה בית חכם – זה רעיון אידיוטי. תתמקד בדבר אחד ותעשה אותו כמו שצריך."

Nest מבין שאף אחד לא נמצא בבית וככה חוסך חשמל. אבל אין ספק שאפשר לעשות עוד הרבה דברים. למשל, התאמות המתבססות על תחזיות מזג האוויר ונתונים אחרי תרמוסטטים ניתנים לתכנות היו קיימים עוד לפני Nest, אבל הם היו נוראים.
התכנות שלהם היה מסובך. הם היו כמו מכשירי וידאו מתחילת שנות השמונים - צריך ללחוץ חמש עשרה פעמים על כפתור כדי לקבוע טמפרטורה ליום מסוים. חלק מהעניין היה שתכננו את המוצר למכירה לקבלן, לא למשתמש.
לעומת זאת, ה-Nest דומה לאייפון – קל מאוד להבין איך להשתמש בו.
המוצר שבנינו הוא בעצם סמארטפון שתלוי על הקיר. ולא צריך ללחוץ חמש עשרה פעמים על שום דבר. אין בכלל כפתורים. פשוט מסובבים את כל האריזה המתכתית.
רצינו לבנות את ה-Nest כמו כל חברה שמצטיינת בעיצוב מוצר. עיצוב תעשייתי מעולה, הנדסת חומרה מעולה, הנדסת תוכנה מעולה, שירותים מעולים, שיווק מעולה – כל הדברים האלה. Nest מבין שאף אחד לא נמצא בבית וככה חוסך חשמל. אבל אין ספק שאפשר לעשות עוד הרבה דברים. למשל, התאמות המתבססות על תחזיות מזג האוויר ונתונים אחרים. תמיד יש עוד משהו שאפשר לעשות. מאז שהשקנו את המוצר, ביצענו כעשרים ואחד עדכוני תוכנה, שמתוכם חמישה או שישה כללו שיפורים גדולים לאלגוריתם חיסכון האנרגיה, ואנחנו ממשיכים לשפר כל הזמן. ככל שיש לנו יותר נתונים, ככל שאנחנו עובדים מול יותר משתמשים, ככל שאנחנו נכנסים ליותר בתים, ככה אנחנו לומדים יותר. יש כל כך הרבה דברים שאנחנו יכולים לעשות, עד שאפשר כבר לדמיין כמה מוצרים שונים.

מה שמביא אותנו לרעיונות המקוריים שלך לגבי בית חכם. ה-Nest עשוי להפוך לכלי ששולט בדברים רבים, לא רק הטמפרטורה.

נכון.
אבל אתם בכל זאת אומרים שרק חנונים רוצים בתים חכמים –
רגע, רגע. אני לא מאמין ברישות רק לשם הרישות. צריכה להיות סיבה טובה מאוד לזה. אתה לא רוצה לרשת את המיקרוגל שלך. איך זה יעזור?
אז מה כן כדאי לעשות? במה יהיה הבית העתידי שונה?
כיום, כשאתה מגיע הביתה, החיישן של ה-Nest רואה אותך ומתחיל לשנות את הטמפרטורה בבית כדי שיהיה לך נעים. ואם נגזור מזה רעיונות לעתיד, דמיין שאתה נוסע הביתה מהעבודה; הטלפון שלך יודע שאתה בנסיעה, או שהמכונית עצמה יודעת שאתה בנסיעה, ומודיעה ל-Nest, "מאט יגיע הביתה בעוד רבע שעה; בוא נכין את הבית לקראתו." ואז, כשאתה מתקרב לדלת, הוא ישנה דברים – הוא יפעיל את רשימת השירים האהובה עליך, ידליק את האורות. וכשאתה יוצא – להפך.
זה נשמע לי כמו פנטזיה חנונית שקשורה פחות לחיסכון באנרגיה ויותר לנוחות.
הדברים האלה הולכים יד ביד. Nest מבטיח לדאוג שיהיה לך נוח יותר בבית, וגם לחסוך.

4. ברייט סימונס, 31, יזם

ברייט סימונס

ברייט סימונס

"גדלתי בגאנה, מדינה שירשה את מערכת הפנימיות הבריטית. בתיכון הפרסביטריאני לבנים, רבים מהתלמידים בשכבות הבוגרות התאכזרו לתלמידים הצעירים. פעם אחת, הכריחו אותי להישאר ער כל הלילה על הברכיים, בחוץ. אבל בשנה האחרונה שלי בבית הספר נעשיתי ראש מועצת התלמידים ונלחמתי בהטרדות האלה. החוויה הזאת פקחה את עיניי לעולם חדש, עולם של מאבק במערכת – של אקטיביזם. וזה הוביל אותי ישירות ליזמות טכנולוגית.
כמה שנים מאוחר יותר, אחרי שלמדתי אסטרופיזיקה באוניברסיטת דורהאם בבריטניה, השתמשתי באינסטינקט הזה כדי לנסות לעזור לחוואים אפריקאים. הם גידלו אוכל בצורה אורגנית, כי אין להם כסף לכימיקלים. אבל גם אין להם כסף לתהליך ההסמכה האורגני שיאפשר להם לגבות מחירים טובים יותר. אז בשנת 2005 הובלתי צוות של דוקטורנטים כדי להטמיע פתרון חדש בעזרת טכנולוגיה של טלפונים ניידים.

אפשר לשלוח הודעת טקסט חינמית ולקבל תוך כמה שניות תשובה לגבי האותנטיות [של התרופה]. בנוסף, מפיצים ומתווכים אחרים יכולים לבדוק את הקודים כדי לוודא שכל הסחורה הגיעה בצורה תקינה הרעיון היה זה: בנקודת המכירה יהיה קוד על המוצר. את הקוד מכניסים לטלפון נייד, ומיד מתקבלת ההיסטוריה של החווה ואפילו תמונות שלה. אבל זיהינו פגם גדול: צריך להרגיל את החוואים לבצע את הקידוד הזה. זה לא היה בר-יישום.
אבל הרצון לדעת אם פרי מסוים גודל אורגנית, דומה לרצון לדעת אם תרופה מסוימת נבדקה ואושרה. כאלפיים אנשים מתים מדי שנה בגלל תרופות מזויפות. אז העברנו את הרעיון הזה לתחום הרוקחות.
בשנת 2007 הקמנו בגאנה מוסד ללא כוונת רווח והתחלנו פיילוט. אחרי שנה הוזמנו על-ידי גורמים רשמיים ממערכת הבריאות הניגרית לשכפל את הקונספט שלנו שם. אבל רצינו להגיע לנקודה שבה חברה גדולה כמו Sanofi-Aventis תשתמש בנו. למדנו שרוב החברות לא מתעסקות עם מלכ"רים, אז בשנת 2009 השקנו את mPedigree כעסק. אפשר לשלוח הודעת טקסט חינמית ולקבל תוך כמה שניות תשובה לגבי האותנטיות [של התרופה]. בנוסף, מפיצים ומתווכים אחרים יכולים לבדוק את הקודים כדי לוודא שכל הסחורה הגיעה בצורה תקינה. ככה גילינו שחברה הודית גדולה גונבת סחורה ממחסנים. היא החליפה תרופות מלריה אותנטיות בזיופים. זה כבר לא יקרה יותר. לולא היינו עוצרים את הדליפות האלה בשרשרת האספקה, חייהם של אלפי חולים היו נמצאים בסכנה.
המערכת פועלת בגאנה, ניגריה, קניה והודו, ויש פיילוטים באוגנדה, טנזניה, דרום אפריקה ובנגלדש. אנחנו עובדים מול חלק גדול מחברות התרופות האזוריות – והרב-לאומיות – הגדולות, כולל Sanofi-Aventis. בניגריה לבדה הקודים שלנו מופיעים על חמישים מיליון אריזות של תרופות נגד מלריה, ולא מזמן חתמנו עם שתי יצרניות של תרופות בסין.
אנחנו מתרחבים לזרעים, קוסמטיקה ועסקים אחרים. וכל יום מתגלים יישומים חדשים שלא ציפינו להם בתחומי הלוגיסטיקה, ניהול שרשראות האספקה והשיווק. אם שולחים הודעת טקסט כדי לבדוק אותנטיות, מקבלים גם מידע לגבי המקום והזמן שבו התרופה נמכרה – וזוכים להזדמנות שיווקית להפיץ קופונים. בנינו פלטפורמה אדירה של שרשראות אספקה בעולם המתפתח. אבל כמובן שבבית הספר שלי עדיין זוכרים אותי בתור האקטיביסט."

5. דמיטרי אלפרוביץ', 32, יזם

דמיטרי אלפרוביץ'

דמיטרי אלפרוביץ'

"אחרי חקירת מבצע אורורה, מתקפת הסייבר הסינית על גוגל שנחשפה בשנת 2010, הבנתי שיש צורך באסטרטגיית וטכנולוגיית אבטחה חדשות לגמרי. אני הובלתי את המחקר בחברת מקאפי והייתי מעורב בחקירות של פעילות פלילית מקוונת. עבדתי בצמוד עם גורמי אכיפת החוק. באורורה נאלצנו להתמודד עם מדינה, לא עם פושע. תדרכתי את משרד החוץ האמריקאי שבאותו זמן ניסח הצהרות בנושא בשביל הילרי קלינטון. בעיית הפשע המקוון הייתה ועודה עניין רציני, אבל היא כאין וכאפס לעומת הנזקים שגורמות לנו ולבעלות בריתנו מתקפות שמבצעות מדינות. לגוגל יש את אחד מצוותי האבטחה הטובים ביותר בעולם, אפילו טוב יותר מרוב הארגונים הממשלתיים שלנו. ובכל זאת, גם גוגל וגם חברות אחרות נפגעו במתקפה. הבעיה לא הייתה טכנולוגיות האבטחה שלהן; אלא האסטרטגיה. זאת הסיבה שעזבתי את מקאפי והקמתי את CrowdStrike.

ב-CrowdStrike אנחנו מחפשים את עקבות היריב ומנסים לגלות מי הוא, מה הוא רוצה ומה השיטות שלו. אנחנו גם מפיצים את המידע הזה כדי לאפשר פעולה שיתופית התעשייה והממשלה השתמשו באסטרטגיה פסיבית; הן ניסו לזהות ולחסום מתקפות סייבר, אבל זה לא עובד מול תוקף נחוש. הצבא הסיני לא הולך לוותר ולומר, 'בסדר, בסדר, פרשנו מעסקי הריגול המקוון.' צריך ליצור מצב שבו מתקפות סייבר הן יקרות ומסוכנות מאוד, ולכן משתמשים בהן רק לעתים נדירות, נגד מטרות רבות-ערך.
כיום, חברות אבטחה מחפשות נוזקות ותוכנות זדוניות למיניהן, אבל אלה משתנות כל הזמן. מאות ואף אלפי כלים חדשים מושקים מדי יום. ב-CrowdStrike אנחנו מחפשים את עקבות היריב ומנסים לגלות מי הוא, מה הוא רוצה ומה השיטות שלו. אנחנו גם מפיצים את המידע הזה כדי לאפשר פעולה שיתופית. אין סיבה שחברות יילחמו לבדן ורק בשביל עצמן – כדאי להן להתאגד ואולי לחבור לממשלה כדי להפעיל לחץ על היריב. אנחנו מתחילים לראות את זה; חלק מהחשיפות הפומביות על סין, כולל אלה שלי, גורמות לממשל האמריקאי לדבר בפתיחות על הבעיה. זה דרבן את אובמה להעלות את הנושא בפגישה שלו עם נשיא סין.
אנחנו משתמשים בנתונים ממקורות רבים כדי לזהות את עקבות התוקפים ולגלות כל מה שאפשר עליהם. כך הלקוחות שלנו מגלים מי תוקף אותם ואיך. הוכחנו שאנחנו רואים מתי הסינים מכינים מיילים למטרות פישינג ממוקד, ומסוגלים להזהיר את הלקוחות שלנו עוד לפני שהם מקבלים את המיילים האלה.
אנחנו קוראים לאסטרטגיה הזאת 'הגנה אקטיבית'. אנחנו מכבדים את החוק, אבל מתדיינים עם הקונגרס לגבי שינויים אפשריים כי רוב החוקים הרלוונטיים נכתבו בשנת 1986. יש לאפשר למגזר הפרטי להתגונן בעולם המקוון, כמו שאנחנו מתגוננים בעולם הפיזי. מאבטחים בקניון מגנים על רכוש שלממשלה אין את המשאבים להגן עליו. המקבילה בעולם המקוון היא לאפשר לחברות או אנשי אבטחת-סייבר לבצע פעולות מסוימות כדי להגן על רשת. אני לא מדבר על פעולות תגמול; אין טעם לפרוץ בעצמך כדי להרוס את המחשב של התוקף, וזה לא צריך להיות חוקי. אבל אם מישהו רואה שהנתונים שלו נעלמים לרשת אחרת, למה שהוא לא יוכל להיכנס לרשת הזו ולקחת את הנתונים שלו בחזרה, או להעלים נתונים מהמחשבים התוקפים כדי למתן את הנזק? אם נאפשר למגזר הפרטי לפעול ככה, חברות יוכלו להפוך את עצמן למטרות פחות מפתות."

6. יו ג'נג, 34, איש חזון

יו ג'נג

יו ג'נג

לא קשה לאבד את הסבלנות כשנוסעים בעומס התנועה והזיהום האפוקליפטיים של בייג'ינג. אבל דווקא הבעיות האלה נתנו את ההשראה לרעיונות הגדולים של יו ג'נג, החוקר הראשי בחטיבת המחקר האסייתית של מיקרוסופט.
נביט לדוגמה בנושא הזיהום. רוב מערכות ניטור איכות האוויר בסין מספקות מדידות בקנה מידה של עיר שלמה. אבל עשויים להיות הבדלים גדולים באיכות האוויר בין אזורים שונים בתוך עיר - בהתאם לתנועה, צפיפות הבנייה ותנאי מזג האוויר.

הפרויקט מנתח נתונים עכשוויים וישנים מרשתות ניטור ומקורות אחרים, ומקיש את איכות האוויר בכל נקודה בעיר

ג'נג מביא את זה בחשבון בפרויקט חדש, U-Air. הפרויקט מנתח נתונים עכשוויים וישנים מרשתות ניטור ומקורות אחרים, ומקיש את איכות האוויר בכל נקודה בעיר. ג'נג צופה שבסופו של דבר תהיה המערכת מסוגלת לחזות את איכות האוויר גם כמה שעות מראש. זה יעזור לאנשים להבין, למשל, מתי ואיפה ללכת לרוץ – או מתי כדאי להם לסגור את החלון ולחבוש מסכה. בפרויקט קודם הראו ג'נג וצוותו ששירותי מיפוי מקוונים מספקים הוראות נהיגה טובות יותר כשהם מתחשבים בפקקי תנועה, ולא רק ממליצים על הדרכים הקצרות ביותר. הם למדו את הטריק הזה מנהגי מונית בבייג'ינג, שנאלצים למצוא את הדרכים החכמות ביותר מדי יום. הקבוצה של ג'נג ניתחה נתוני GPS של שלושים ושלושה אלף נהגי מונית והבינה איך להטמיע את השיטות שלהם בתוכנת מפות. "כשאני רואה בעיה," הוא אומר, "אני ניגש בהתלהבות לפתור אותה."

7. ג'ולי קינץ, 33, אשת חזון

ג'ולי קינץ

ג'ולי קינץ

ג'ולי קינץ היא מומחית לאינטראקציה בין בני אדם למחשבים. אבל בניגוד למדעני מחשב רבים אחרים, היא מבלה לא מעט זמן הרחק מצג המחשב, בניסיון לפענח את הצד האנושי של המשוואה. יחד עם התפיסה הטכנולוגית שלה, ששמה את האנשים במקום הראשון, מובילה המרצה מאוניברסיטת וושינגטון תפיסה חדשה: להשתמש בכלי מחשוב פשוטים ושכיחים יחסית כדי לשפר את בריאותם של בני אדם. קינץ יצרה דרכים חדשניות לעזור לאנשים עם הפרעות שינה ולמשפחות עם ילדים אוטיסטים. למשל, תוכנה שמשתמשת בטוויטר כדי לעקוב אחרי נקודות ציון התפתחותיות חשובות. "אני חושבת שהגישה של הרבה אנשים בתחום שלנו היא, 'יש לי פטיש, בוא נמצא מסמר,'" אומר א.ג'. בראש, חוקר בכיר במיקרוסופט. "היא באמת חוקרת את האתגר לעומק, מנסה להבין איך להתמודד איתו, איך להבין אותו." השיטות של קינץ נולדו בלימודיה בג'ורג'יה טק. למנחה שלה לדוקטורט, גרגורי אייבאוד, מומחה למחשוב אינטראקטיבי ויישומיו במערכת הבריאות, יש שני בנים אוטיסטים. המסירות שלו אליהם עודדה את קינץ לחקור טכנולוגיות שישפרו את הטיפול בהם. אבל היא לא התחילה עם הטכנולוגיה. היא עברה הכשרה כמטפלת בילדים אוטיסטים ועבדה בזה במשך שנה וחצי.
לפעמים, במהלך מפגש עם ילד אוטיסט, מבקש ממנו המטפל לבחור פריט מסוים, כמו תפוח, מבין סדרה של פריטים; לחזור אחרי מילה או מחווה; או להעתיק מבנה קוביות שיצר המטפל. המטפלים משתמשים בעט ונייר כדי לעקוב אחרי השינוי ביכולתו של הילד לבצע משימות כאלה לאורך זמן.

בעבודתה עם ילדים אוטיסטים למדה קינץ שאנשי מערכת הבריאות הפדרלית במרכז לבקרת ומניעת מחלות מחפשים דרכים לזהות סימנים לאוטיזם ובעיות התפתחותיות בשלב מוקדם יותר בחיי הילד

בעזרת העבודה כמטפלת ושיחות עם אחרים, זיהתה קינץ בעיות בשיטת הנייר. אחת מהן היא שמטפלים רבים צריכים לעבור על התיעוד במקביל, אבל קיים רק עותק אחד בקלסר, וגם הוא מלא בקצרנות וטבלאות שנכתבו בכתב יד. בנוסף, שיטת הנייר לא מאפשרת להציג מגמות בצורה ויזואלית, או לזהות בעיות שקיימות למרות מגמת התפתחות חיובית. הפתרון של קינץ הוא שמטפלים ישתמשו בעט דיגיטלי ונייר מיוחד שמאפשרים דיגיטציה של ההערות הנכתבות. השינוי שקוף לילד ולא משבש את השיטות הקיימות. אבל ההערות והטבלאות נכנסות אוטומטית למאגר נתונים ומסונכרנות לתיעוד מצולם של כל מפגש. המטפלים יכולים להציג גרפים של התקדמות בפגישותיהם ולאתר רגעים שבהם ביצועיו של הילד לא היו כמצופה. הם יכולים לראות את הצילומים של אותם רגעים; באחד המקרים בחנו מטפלים סרטון כזה והסכימו שלכל אחד מהם יש סטנדרט שונה לתגובה ה"נכונה". וכך הוחלט לבסוף שהילד השתלט בהצלחה על מיומנות מסוימת ומוכן לאתגרים חדשים.
בשביל קינץ, ההתמקדות הזאת באנשים היא תרופת הנגד לתקופות ההתמחות המתסכלות שהיא עברה כתלמידת תואר ראשון באוניברסיטת טולדו, כולל התמחות אחת ב-Compaq, שבה היא כתב תוכנות דיבוג למיקרו-שבב. "היה לי קשה מאוד למצוא את הקישור בין מה שהייתה לדעתי עבודה משמעותית מאוד למה שעשיתי ביומיום," היא מספרת במשרד מלא בפריטים חנוניים, כמו בובת בארבי מתכנתת (קינץ נשואה למרצה מאוניברסיטת וושינגטון, שווטק פאטל, שהיה חלק מפרויקט זה בשנת 2009).

בעבודתה עם ילדים אוטיסטים למדה קינץ שאנשי מערכת הבריאות הפדרלית במרכז לבקרת ומניעת מחלות מחפשים דרכים לזהות סימנים לאוטיזם ובעיות התפתחותיות בשלב מוקדם יותר בחיי הילד. כשהיא העמיקה בנושא וראיינה הורים ורופאים, היא הבינה שמשפחות רבות כבר תיעדו מידע שהממשלה מחפשת, אבל הפורמטים שלהם – צילומי מסך, סרטונים, אלבומי תמונות – לא תאמו את סוג הנתונים שמערכת הבריאות אוספת. קינץ תהתה אם יש דרך לשלב את שני סוגי הנתונים, ובנתה תוכנית שנקראת Baby Steps כשהייתה בלימודי הדוקטורט שלה. התוכנית שילבה שימושים רגילים באלבומי תמונות (ההורים התבקשו להעלות תמונות של רגעים סנטימנטליים כמו הטיול הראשון לגן החיות או לבית של סבא וסבתא) עם דרכים לתעד ציוני דרך התפתחותיים מסוימים (האם התינוק יוצר קשר עין?). התוכנית נבדקה אצל כמה משפחות, וקינץ קיבלה מענק של חצי מיליון דולר מהקרן הלאומית למדע כדי לחקור את האפשרות להרחבת התוכנית לכל ההורים המעוניינים במדינת וושינגטון.
גם בפרויקט הזה מחליטה קינץ איך לפתח את הטכנולוגיה רק אחרי שהיא מבינה את האנשים שעשויים להשתמש בה. היא גילתה שלמשפחות היספניות רבות בוושינגטון אין מחשבים ביתיים, וסביר להניח שבני המשפחה יגלשו בטלפונים שלהם. אז היא הוסיפה תכונות ידידותיות לטלפונים, כגון היכולת להגיב לתזכורות שמגיעות כהודעת טקסט או הודעה בטוויטר. למשל, הורים עוקבים אחרי חשבון טוויטר שתואם את חודש הלידה של הילד שלהם. הם מקבלים תזכורות שכוללות ציוני דרך המתאימים לגיל הילד, וקוד – כדי שהתשובות שלהם יאוחסנו במאגר הנתונים. הם עשויים לקבל, למשל, את ההודעה:
@BabySteps_Nov2012: האם התינוק שלכם מפנה את הראש לעבר רעש חזק? #תינוק68
והם עשויים להגיב:
@JulieKientz: #כן #מאיה מפנה את הראש לעבר רעש חזק #תינוק68

קינץ שואבת השראה מבעיות אנושיות אמתיות, וההשראה הזו מובילה אותה ואת התלמידים שלה בכיוונים מפתיעים – למשל, תוכנה שהם פיתחו לאחרונה ועוזרת לאנשים עם בעיות ראייה לתרגל יוגה

בפרויקט אחר, קינץ מנסה להקל על אנשים עם הפרעות שינה שרוצים להבין מה הבעיה. בדרך כלל הם צריכים ללכת למעבדת שינה ולישון במשך הלילה עם אלקטרודות; מאוחר יותר, הם יושבים מול מכשור מיוחד שבודק אם זמני התגובה שלהם נפגעים בעקבות המחסור בשינה. קינץ רוצה לעזור לאנשים לעשות את הבדיקות האלה בעצמם, בבית. אז היא ושותפיה מתוכניות הרפואה והסיעוד של אוניברסיטת וושינגטון בנו אב-טיפוס שנקרא Lullaby. זו קופסה עם חיישני אור, טמפרטורה ותנועה, שמחוברת למחשב לטאבלט. המטופלים לובשים גאדג'ט מעקב קטן כלשהו, למשל FitBit, שמנטר את הפעילות הגופנית ביום ואת דפוסי השינה בלילה. הם לא צריכים למלא דו"חות שינה, שנוטים להיות לא מדויקים. וכדי להחליף את מדידת זמני התגובה במעבדה, פיתחה הקבוצה של קינץ יישום לסמארטפונים שמאפשר לאנשים לבחון את עצמם.
קינץ שואבת השראה מבעיות אנושיות אמתיות, וההשראה הזו מובילה אותה ואת התלמידים שלה בכיוונים מפתיעים – למשל, תוכנה שהם פיתחו לאחרונה ועוזרת לאנשים עם בעיות ראייה לתרגל יוגה. "אני מרגישה שיש הרבה כיווני מחקר בתחום שלי," היא אומרת. "אפשר לעזור להרבה אנשים בקטן. ואפשר לעזור גם למעט אנשים בגדול."

8. לזלי דוואן, 28, חלוצה

לזלי דוואן

לזלי דוואן

לתעשיית האנרגיה הגרעינית יש מוניטין של התנגדות לשינויים חדשניים. אבל לזלי דוואן ואחד מעמיתיה העזו להמציא סוג חדש של כור גרעיני. "הרגשנו על גג העולם. בדיוק עברנו את מבחני הקבלה לדוקטורט," היא אומרת. "חשבנו, 'כרגע, אנחנו הכי חכמים שהיינו בחיים שלנו. אנחנו יכולים לעשות הכול. אנחנו נשנה את העולם עם אנרגיה גרעינית.'" עברו שנתיים, והיא תכננה כור שפותר את הבעיות העומדות בפני התעשייה. כדי למסחר אותו, היא הקימה חברת הזנק, Transatomic Power. במשך עשרות שנים, תעשיית האנרגיה הגרעינית בנתה כמעט אך ורק סוג אחד של כור, שנקרא כור מים קלים. יש בעיות גדולות בטכנולוגיה הזאת, שמשתמשת במים רגילים כדי לקרר את מוטות הדלק שבהם מתרחשת התגובה הגרעינית. היא דורשת אמצעי ביטחון יקרים נגד התכה גרעינית, שעלולה להתרחש במידה שמוטות הדלק מתחממים יתר על המידה; היא מייצרת פסולת שממשיכה להיות מסוכנת במשך מאה אלף שנים. דוואן וחבר מהדוקטורט, מארק מאסי, תכננו חלופה המבוססת על כורי מלח מותך, שהוצעו לראשונה בשנות החמישים כדרך לספק אנרגיה למטוסים. אף על פי שמטוסים גרעיניים מעולם לא נבנו, לתוכנית של הכור יש כמה יתרונות בולטים. למשל, לערוך בה התאמות מהירות כך שבמקום לייצר כמויות גדולות של פסולת, היא תמחזר חלק גדול ממנה כדלק. הכורים האלה גם הרבה יותר בטוחים מאשר כורי מים קלים, שדורשים אספקת חשמל בלתי פוסקת כדי להזרים מים קרים ולמנוע תגובת שרשרת גרעינית שמובילה להתכה. מלח מותך מחליף את המים כגורם קירור; הוא מעורבב בחומרים גרעיניים, כך שהתגובות מתרחשות ממש בתוך הנוזל. החום של התגובות האלה דואג שהמלח יישאר מותך. פקק שנמצא בתחתית כלי התגובה עשוי מאותו מלח, אבל אותו מקררים כדי שיישאר מוצק; אם אספקת החשמל של הכור קורסת, הפקק מתחמם, נמס ומאפשר לתכולת הכור להתנקז לכלי מיוחד. בכלי הזה הוא מתפשט, ותגובת השרשרת הגרעינית נעצרת לחלוטין. אחר כך החומר הגרעיני והמלח המותך מתקררים והופכים למוצק, ובמצב הזה כבר אין סכנה להתכה.

דוואן היא חלק מדור חדש של חוקרים צעירים שחושבים כי אנרגיה גרעינית היא אחת התקוות הגדולות ביותר למניעת שינוי אקלים הרסני

אבל בטכנולוגיה הזו הייתה בעיה מרכזית אחת: הכורים היו גדולים ולכן יקרים יחסית לתפוקה שלהם. דוואן מצאה פתרון. "הבנו שעם כמה שינויים קטנים בכורי המלח המותך, נוכל להגדיל את צפיפות ההספק שלהם ולעשות אותם הרבה יותר זולים," היא אומרת. היא השתמשה בחומרים חדשים וצורה חדשה שמאפשרים לה להגדיל את התפוקה של הכור פי שלושים. הכור כל כך קומפקטי עד שאפשר לייצר אותו במפעל ולשלוח אותו לאתר ברכבת, מה שעשוי להיות הרבה יותר זול משיטות הבנייה הקיימות, באתר עצמו.

הכור גם מנצל בצורה יעילה יותר את האנרגיה הטמונה בדלק גרעיני. הוא צורך כטון של פסולת גרעינית בשנה, ומשאיר רק ארבעה קילוגרם מאחוריו. השם שדוואן נתנה לטכנולוגיה: כור מלח מותך משמיד-פסולת (Waste-Annihilating Molten-Salt Reactor). בינתיים, התוכנית קיימת רק כמסמך בן מאה ושמונים עמודים, הדמיות ממוחשבות וטפסי פטנטים. דוואן תכננה חמישה ניסויים בעלות של מיליון דולר כל אחד כדי להוכיח היבטים מרכזיים בתוכנית. גם אם אלה יצליחו, עדיין יעמוד בפניה עשור או יותר של בדיקות נוספות והסמכות של הממשל הפדרלי, בעלות אפשרית של מאות מיליוני דולרים. היא אומרת שייתכן כי העתיד של הטכנולוגיה הזו אינו בארצות הברית. היא מצביעה במיוחד על סין, שמשקיעה הרבה יותר כסף בתכנוני כורים ובנייתם.
אך אף על פי שיעבור זמן רב עד שהטכנולוגיה תצא לשוק, ולמרות המכשולים הרבים בדרך, דוואן נחושה כי היא מבינה את חשיבות הנושא. היא חלק מדור חדש של חוקרים צעירים שחושבים כי אנרגיה גרעינית היא אחת התקוות הגדולות ביותר למניעת שינוי אקלים הרסני. בתחילה, דוואן חקרה אנרגיה סולארית ואנרגיית רוח ובדקה אם אפשר להפחית את פליטות הפחמן הדו-חמצני בעזרתן. אבל "אז הסתכלתי על המספרים," היא אומרת. "הבנתי שאנרגיה גרעינית היא מקור האנרגיה דל הפחמן הטוב והגמיש ביותר שזמין לנו."

9. רבקה הואנג, 33, פעילה הומניטרית

רבקה הואנג

רבקה הואנג

רבקה הואנג חושבת שהבידוד של עמק הסיליקון חונק את החדשנות. כדי לתקן את זה, היא נעשתה, לדבריה, מקשרת-על. היא מנסה לעזור ליזמים למצוא את ההזדמנויות שלהם.
בשנים האחרונות, הואנג היא המנכ"לית של חברת YouNoodle המבוססת בסן פרנסיסקו. החברה עורכת תחרויות של טכנולוגים ויזמים. קרן אינטל, למשל, השתמשה ב-Podium, השירות המקוון של YouNoodle, כדי לערוך תחרויות של תוכניות עסקיות באמריקה הלטינית ואירופה. ממשלת צ'ילה השתמשה בו כדי לעודד יזמים להגיש בקשות למימון. זו אחת מהדרכים הרבות שבהן מנסה הואנג, ילידת דרום קוריאה שגדלה בארגנטינה, לקשר בין אנשים ורעיונות. בתואר הראשון ב-MIT היא למדה הנדסה כימית; בסטנפורד היא ייסדה את המאיץ העסקי Cleantech Open והתחילה דוקטורט בחקר רשתות חברתיות לפני שהצטרפה ל-YouNoodle.
"הייתי יכולה להמשיך במסלול האקדמי; הייתי יכולה פשוט להיות יזמת," היא אומרת. "אבל חשבתי שאני במיטבי כשאני עומדת בצומת – כשאני מקשרת בין כל הגורמים האלה ומוצאת פתרונות שמאפשרים כמה נקודות השקפה."

10. פנג ג'אנג, 31, חלוץ

פנג ג'אנג

פנג ג'אנג

"יש לא מעט טאבו בנוגע למחלות פסיכיאטריות," אומר פנג ג'אנג. "אנשים חושבים שמדוכאים אינם חזקים נפשית. אבל זה לא נכון. בעשור הזה והבא אנחנו נלמד הרבה יותר על המנגנונים שיוצרים את הבעיות הנוירולוגיות האלה. זה ישנה את הצורה שבה אנחנו מתנהגים עם האנשים האלה, וזה ישנה גם את האופן שבו אנחנו מטפלים בהם."
ג'אנג הוא מרצה ב-MIT ואחד מאחד עשרה חברי סגל בלבד ב-Broad Institute, מרכז לחקר הגנום. במהלך הקריירה הקצרה אך המרשימה שלו הוא עסק לא מעט בפיתוח כלים שעוזרים להבין כיצד המוח עובד ומה משתבש באנשים עם מחלות נפש. כדוקטורנט בסטנפורד, הוא מילא תפקיד מרכזי בפיתוח האופטוגנטיקה, תחום שמשתמש באור כדי להשפיע על התנהגותן של חיות על-ידי שליטה בתאי עצב ספציפיים; ואז הוא השתמש בטכניקה הזאת כדי לזהות בעכברים תאי מוח שחוקרים מייחסים לדיכאון.

'אנג שתי דרכים חדשות "לערוך" גנום של חיות, דרכים זולות ויעילות הרבה יותר מאשר הטכנולוגיה הקיימת. אחת מהן, CRISPR, עשויה לשנות משמעותית את שיטות העבודה של מהנדסי הגנום אבל כדי להבין לעומק את הגנטיקה של מחלות הנפש, יש לזהות את המוטציות שגורמות להתנהגות החריגה. אחרי שסיים את הדוקטורט, המציא ג'אנג שתי דרכים חדשות "לערוך" גנום של חיות, דרכים זולות ויעילות הרבה יותר מאשר הטכנולוגיה הקיימת. אחת מהן, CRISPR, עשויה לשנות משמעותית את שיטות העבודה של מהנדסי הגנום. היא מאפשרת להם לגזור במדויק רצף דנ"א קצר כדי להחליף אותו בחומרים גנטיים אחרים או פשוט למחוק אותו.
ג'אנג מסוגל לשתול מוטציות גנטיות המיוחסות לאוטיזם וסכיזופרניה בתוך תאי גזע אנושיים שמתמיינים לתאי עצב. כך הוא יוצר תאי מוח שמכילים את הטעויות הגנטיות הספציפיות שגורמות למצבים האלה, ואז אפשר לחקור את התאים החריגים בצורה ישירה: האם תאי העצב נראים אחרת? האם יש רמזים ביוכימיים לתקלה? הוא הנדס גם עכברים עם המוטציות האלה כדי לחקור את האופן שבו השינויים משפיעים על התנהגות. מחקר כזה עשוי לזהות את הגורמים להפרעות ואף למצוא דרכים חדשות לבחון תרופות שיטפלו בהן – ויום אחד, כלי עריכת הגנום שלו עשויים גם לספק דרך "לתקן" את המוטציות.
ג'אנג מעוניין בדרכים "לתקן" מחלות מאז שהיה תלמיד תיכון באיווה, שם הוא עבד כל יום אחר הצהריים עם חוקר רפואי במכון לחקר הריפוי הגֶני, חלק מבית החולים המתודיסטי בדה מוין. אף על פי שטיפולי הגנים הקיימים בזמנו התגלו כמסוכנים מדי לשימוש נרחב בבני אדם, היכולות של הנדסת הגנום הלכו והשתכללו, וג'אנג מעולם לא התייאש. הוא המשיך לנסות למצוא דרכים לתקן ישירות את המוטציות הגנטיות שאחראיות למחלות שונות. כיום, בעקבות ההצלחה של כלי העריכה שלו ופיתוחים אחרים בתחום הגנים, הוא מנסה להתאים את הטכנולוגיה לטיפולים בבני אדם ובוחן אפשרויות להקמת חברה.

כל הזכויות שמורות ל-MIT, מכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. מתפרסם בעברית ב"אלכסון" באישור מיוחד.

©2013 MIT Technology Review, inc. All Rights Reserved. Distributed by Tribune Media Services inc.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי MIT Technology Review .

תגובות פייסבוק

תגובה אחת על 10 היזמים המבטיחים של השנה

01
דני צימט

שאפו ליזמים צעירים ויצירתיים המשנים הלכה למעשה את פניו של העולם בו אנו חיים. היזמים הישראלים לוקחים חלק משמעותי בפיתוח מוצרים וטכנולוגיות פורצות-דרך בתחומי חיים מגוונים. מחובתה של המדינה להקצות אמצעים רבים ככל האפשר כדי לטפח יזמויות מדעיות וטכנולוגיות והמעקב אחר כשרונות צעירים חייב להתחיל כבר בתקופת הלימודים היסודיים. צמצום פערים בחברה הישראלית יכול להתחיל מהמעבדות שיוקמו בבתי הספר שעשויים להוות חממות של יצירה לדורות הבאים.