הכול אתן למענך

נקבת ערפד מצוי Desmodus rotundus חוזרת מלילה מוצלח שבו קוששה מזון. היא הצליחה להיצמד לפרה ישנה ולמצוץ ממנה דם בכמות שהעלתה את משקל גופה ב-50 אחוז. כשהיא מגיעה לעץ, שאותו היא חולקת עם קבוצה של ערפדיות, היא מגלה שאחת מהערפדיות האחרות במושבת הקינון שלה לא הייתה בת מזל כמותה. זה הלילה השני ברציפות שהנקבה האחרת לא הצליחה להיזון, והיא עומדת לגווע ברעב. הערפדה החוזרת מתקרבת אליה, מעלה גרה ומציעה לה מנה של מזון מפיה, מזון שהצליחה להשיג בעמל רב. שתיהן יזכו לשרוד ולנשוך יום נוסף.

כשיחידים מפגינים התנהגות אלטרואיסטית, ההתנהגות שלהם מועילה לפרט אחר או למין שלהם והם משלמים את המחיר. מנקודת מבטה של האבולוציה, קשה להבין התנהגות כזו. בעל חיים שמנסה למקסם את בריאותו, צריך להיות חזק יותר, כדי שיוכל להעביר את המטען הגנטי שלו – ולא להקריב קורבנות למען אחרים.

על פי אותו היגיון, הברירה הטבעית אמורה לנכש את המקריבים ולהשאיר בשטח את האגואיסטים. אלא שהתנהגות אלטרואיסטית קיימת – ולא רק בקרב בני אדם, אלא בקרב מינים חברתיים שונים החל בקופים וכלה בעורבנים כחולים. ממש כמו שהערפדה חולקת ארוחות עם ערפדות אחרות בקבוצה, מרמיטות משהות את תקופת הפריון שלהן כדי לעזור לחברי הקבוצה שלהן לגדל צאצאים. נראה שהחלוקה הזו היא חלק מהחיים החברתיים של מינים רבים.

דרווין עצמו ראה באלטרואיזם כשל שאינו מתאים לתיאוריה האבולוציונית שלו. הוא הוטרד במיוחד מהתנהגותן של הדבורים, דוגמה קיצונית במיוחד של חברה אלטרואיסטית בעלת מבנה סדור, שחלק מחבריה מוותרים לגמרי על רבייה על מנת לטפל בצאצאים של אחרים. דרווין לא הצליח להסביר למה מערכת כמו הברירה הטבעית, שמתגמלת יחידים על רבייה, יצרה פרטים שלא מתרבים.

רק כעבור כמעט מאה שנים, הצליח ביולוג אחר, ו.ה. המילטון, להציע הסבר אפשרי. כחוקר טבע שלמד כלכלה, המילטון תיאר את החלוקה במונחים של עלות ותועלת. הוא הניח שהחלוקה אינה קשורה רק לחולק, אלא גם למקבל. במשוואה שלו, המוכרת היום בשם "חוק המילטון", יחידים נוטים להתנהג בצורה אלטרואיסטית ככל שהקִרבה הגנטית ביניהם גדולה. חוק המילטון צופה כי יחידים החולקים 100 אחוז מהמטען הגנטי שלהם יחלקו תמיד, כל עוד הרווח למקבל גדול יותר מהעלות לנותן. כששני יחידים קרובים ב-50 אחוז, התועלת למקבל חייבת להיות גדולה בהרבה, פי שניים מהעלות – ורק אז תתרחש חלוקה. פרטים שאינם מקורבים, שאינם חולקים כל מטען גנטי, לעולם לא יחלקו זה עם זה. התיאוריה של המילטון מספקת את הבסיס לברירת קרובי המשפחה, רעיון שהתקבל על ידי מדענים פופולאריים כמו ריצ'ארד דוקינס, כהסבר לקיומה המפתיע של נדיבות.

אבל בעולם האמיתי, ברירה של קרובי משפחה אינה ברורה לגמרי, ולעתים קרובות יחידים אינם מתנהגים בהתאם לתחזיות של המילטון, ככל שזה נוגע לחלוקה עם קרובים ועם מי שאינם קרובים. מודלים חדשים של התנהגות יחידים מוכיחים שאף כי התנהגות אלטרואיסטית מתפתחת ביתר קלות בקבוצות שבהן היחידים הם קרובי משפחה, לא מתחייבים כאן יחסים גנטיים. למעשה, הגורם החשוב מכל בחברות אלטרואיסטיות הוא הסביבה החברתית המתגמלת את הנותנים ומענישה את הרמאים.

ערפדים מצויים, למשל, נוטים יותר לחלוק ארוחות עם ערפדים שמהם קיבלו ארוחות בעבר. גם הדבורים מפעילות זו על זו לחץ חברתי עז, כדי למנוע רבייה. כשהפועלות מפרות את הכללים ומנסות להעמיד צאצאים משל עצמן, פועלות אחרות ממהרות להרוס את הביצים. חברה שמחרימה יחדים אנוכיים יכולה למנוע מהגנים האנוכיים לחדור אל תוך האוכלוסייה, מה שיגדיל את סיכויי ההישרדות של המין. בסופו של דבר, האבולוציה מספקת סוג של משוב חיובי בין אלרטואיזם והתנהגויות המְגִנּוֹת על אלטרואיזם והסיבה המקורית לאלטרואיזם – יחסי קרבה גנטיים – הופכת לבלתי נחוצה.

התנהגות אלטרואיסטית בחיות מספקת נקודת מבט מעניינת על האופן שבו "מעלות חברתיות (אומץ והקרבה עצמית)" – כפי שקרא להן המילטון, התפתחו אולי בחברות אנושיות. חקר האלטרואיזם נסמך מאוד על תיאוריות כלכליות אנושיות, כמו דילמת האסיר, על מנת להסביר כיצד רמאים מצליחים לחדור או מגורשים מחברות בעלי החיים. יתכן שחקר המנגנונים שיוצרים ומתחזקים את הנדיבות במינים אחרים יוכל לסייע לנו לקדם אותה בקרב בני אדם. גם אם לא נקבל תכנית לבניית אוטופיה אנושית, אני לעתים מוצאת את עצמי חושבת על חלוקת הדם המתוקה-מצמררת של הערפדים כעל סוג של דוּגמה מוסרית. אם יצור זעיר כמו ערפד מסוגל לזהות את מצוקת שכנו ולפעול על מנת לעזור לו לשרוד, אולי גם אנחנו יכולים להיות קצת יותר טובים.

ג'ולייט למב היא ביולוגית ומשתמשת בניסיונה כחוקרת בעלי חיים בטבע על מנת לבחון את ההקשר ההדוק בינינו לבין הטבע.

מקורות:1. Altruism: Its Characteristics and Evolution, P. J. Darlington, Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America, Vol. 75, No. 1 (1978), pp. 385-389, National Academy of Sciences
2. Cooperative Breeding in Marmots, Daniel T. Blumstein and Kenneth B. Armitage, Oikos, Vol. 84, No. 3 (1999), pp. 369-382, Wiley on behalf of Nordic Society Oikos
3. Altruism and Related Phenomena, Mainly in Social Insects, W. D. Hamilton, Annual Review of Ecology and Systematics, Vol. 3 (1972), pp. 193-232, Annual Reviews
4. On the Evolution of Altruism by Kin Selection, Carlo Matessi and Samuel Karlin, Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America, Vol. 81, No. 6 (1984), pp. 1754-1758, National Academy of Sciences
5. A Simple and General Explanation for the Evolution of Altruism, Jeffrey A. Fletcher and Michael Doebeli, Proceedings: Biological Sciences, Vol. 276, No. 1654 (J2009), pp. 13-19, Royal Society

הקטע המקורי הופיע באתר JSTOR Daily, כאן.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי