"כדי להתחיל, תתחילו." וויליאם וורדסוורת'
המפץ הגדול הוא כנראה ההישג המדעי הגדול ביותר של המאה ה-20. קשה לדמיין זאת, אבל בתחילת שנת 1900 חשבנו שהיקום כולו – כל מה שקיים – מסתכם בגלקסיית שביל החלב שלנו והכוכבים, כוכבי הלכת והערפיליות שבה, שכולם מצייתים לכוח הכבידה של ניוטון.
כמה התקדמנו בזמן הקצר הזה! רובנו שומעים מגיל צעיר שהיקום התחיל במפץ הגדול, ואף שזהו בהחלט שם קליט, כמה מאיתנו יודעים איך להסביר זאת בדרך שתהיה מובנת לילדים ששואלים את השאלה? הרי רובנו מתקשים להבין את הרעיון המבהיל הזה בעצמנו!
אבל אני חושב שהרעיון הזה יכול להיות נגיש לילדים בני שמונה, ואולי אפילו לילדים קטנים יותר. חשבו על זה כך:
היקום הוא מרוץ, והמפץ הגדול הוא אקדח ההזנקה.
אילו אתם, הילדים, הייתם רוצים להתחרות במבוגרים, זה לא היה הוגן אילו התחלתם באותה נקודה והיה עליכם לרוץ את אותו מרחק, נכון? ממש לא! כדי שיהיה לכם סיכוי לנצח, היה עלינו לתת לכם יתרון כלשהו, כדי שהמרוץ יהיה הוגן יותר.
זה לא אומר שהוא הוגן לחלוטין! אם ניתן לכם יותר מדי יתרון, תנצחו בקלות, אבל אם ניתן לכם פחות מדי, המבוגרים יעברו אתכם הרבה לפני קו הסיום. אבל אם אנחנו לא יודעים כמה מהר אתם רצים או כמה מהירים המבוגרים שנגדם אתם מתחרים, אנחנו יודעים שאם ניתן לכם יתרון כלשהו, יהיה לכם סיכוי לנצח.
אז ביקום המרוץ הוא לא תחרות ריצה שבה אתם ומבוגר כלשהו רצים אל עבר קו הסיום. זו תחרות שמתנהלת בין כל חלקיק של חומר – החלקיקים הזעירים שמרכיבים את כולנו – לבין כוח הכבידה, אותו כוח שמקרקע אותנו בכל מקום שבו נהיה על פני כדור הארץ.
כמו ילד שקיבל יתרון, כל חלקיק חומר ביקום מקבל סיכוי. אנחנו נמצאים כאן היום כי כאן, על פני כדור הארץ, סביב השמש שלנו ובגלקסיית שביל החלב, כוח הכבידה זכה במרוץ! כוח הכבידה משך וחיבר את כל חלקיקי החומר שהתרחקו זה מזה בריצה. ואחרי מיליארדי שנים ומחזורי חיי כוכבים רבים, חלק קטנטן אחד בגלקסיה שלנו יצר אותנו!
אבל רוב החלל הוא ריק, ובין הגלקסיות יש מרחקים עצומים! רוב הגלקסיות מתרחקות זו מזו במהירות כה רבה, שכוח הכבידה אינו מצליח למשוך ולחבר אותן, ורוב החומר מתרחק מהגלקסיות וזה מזה. כוח הכבידה ניצח במרוץ רק במקומות מעטים ובני מזל; ברוב המקרים היתרון שקיבלו חלקיקי החומר גדול דיו כדי שיוכלו להמשיך לרוץ. והיום רוב גושי החומר האלה כבר רחוקים מאוד זה מזה!
היקום הוא מרוץ גדול, מרוץ בין חלקיקי חומר קטנים שמתחילים להתרחק זה מזה בריצה, לבין כוח הכבידה, שמנסה למשוך אותם בחזרה זה לזה. אנחנו צופים שהצטרפו בשלב מאוחר מאוד; במקום שאנו נמצאים בו בשביל החלב, כוח הכבידה ניצח ממש מזמן. וברחבי היקום יש מיליארדי מקומות בגודל גלקסיה שכוח הכבידה ניצח בהם!
אבל ברוב המקומות החומר מתרחק בהצלחה, ורוב הגלקסיות האינדיבידואליות עדיין מצליחות להתרחק זו מזו. אילו היינו מצטרפים בשלב מוקדם יותר, היינו יכולים לצפות במרוץ מתרחש לנגד עינינו: המרוץ בין כוח הכבידה שמנסה למשוך את חלקיקי היקום בחזרה זה לזה, ובין החומר הראשוני המהיר שעושה ככל יכולתו כדי לרוץ רחוק. ככל שהשלב במרוץ שאנו מנסים לדמיין יהיה מוקדם יותר, נתקרב לתחילת המרוץ, וזהו המפץ הגדול.
היקום הוא מרוץ, והמפץ הגדול הוא אקדח ההזנקה.
המחשבה פורסמה לראשונה באתר Medium.
תגובות פייסבוק
3 תגובות על המפץ הגדול כפי שהסברתי לבתי
"נורא פשוט". בטח יותר פשוט מבריאת העולם.
כבר אמר מי שאמר שבתורת האבולוציה צריך להאמין...
שביתי היתה בת חמש ניסיתי להסביר לה על המפץ הגדול (אחרי ששאלה איך נוצרו השמים). לא הייתי בטוחה שהיא הבינה. כמה חודשים אחר כך, בגן לקראת שמחת תורה, הגננת שאלה את הילדים מה קורה בספר הראשון של התורה. הקטנה ענתה המפץ הגדול. הם מבינים...
עד היום לא ממש מצליח להבין איך אנשים מאמינים בזה. לטעון שיש כוח כבידה שמשום מקום מושך חלקים, ובו בזמן שיש כוח שגורם לחלקים להתרחק זה מזה. וגם הכוח הזה הגיע משום מקום. ושני הכוחות שמשום מקום בראו את היקום שמסביבנו. ומפיצוץ נברא כוח כבידה... אולי זה מנחם אנשים להגיד שזה היה לפני מילארדי שנים, אז מי יודע מה בדיוק קרה שם, ואז זה נהיה פתאום הגיוני
ד"ר נועם מזרחי
בר חיוןבדומה לקוסמולוגים המתבוננים לעומק החלל כדי להציץ לאופן היווצרות הגלקסיות הראשונות, התפתחויות...
X 10 דקות
הגוף התבוני
תומר וינרבגופנו מגולמים אינספור מאפיינים של ההכרה, מתפישת המשמעות, דרך מטאפורות ועד לתחושות...
X רבע שעה
ובקרוב, אפתעה
ההזמנה הגיעה במייל, בולטת בים ההזמנות שמפלצת יחסי הציבור פולטת ביתר שאת מאז נרגעה המגפה. לא התוכן בלט, לא הנושא, לא האירוע ולא המשתתפים בו. עם כל הכבוד וכו', בלטה הכותרת: "בינה מלאכותית רגע לפני אסדרה רגולטורית". כעת, עם העתקתה לטקסט שלפניכם, בודק הכתיב בולע את הצפרדע ללא קושי: "אסדרה". ככל הנראה כיוון שהוא קולט, בבינתו המלאכותית במובן המקורי של המלה, שמדובר ב-asadrá, כלומר "אסדר אותה", אבל המארגנים ושלוחיהם התכוונו בעליל ל-asdará. כלומר לאחות ל"הַסְדָרָה".
במה מדובר כאן? במבט ראשון, יכולנו לחשוב שלפנינו דוגמה נוספת לזוגות מסוג "הספקה/אספקה". לפני שאנו שוללים את המקביליות, כדאי להזכיר ש"הספקה" היא הפעולה ו"אספקה" היא מה שמספקים. שם פעולה לעומת שם עצם, הבדל לא לגמרי דק, הבדל חשוב: המשאית מביאה אספקת מזון, למשל, והיא חלק ממערך ההספקה. אך אין זה המצב בזוג (המוזר, בינתיים) "הסדרה/אסדרה".
אמנם נצטרך לחכות, להמתין עד שנדע עד כמה "אסדרה" מתבססת בעברית העכשווית ובאיזו מובן בדיוק. אך הכנס המובטח נושא אופי משפטי, וגם הכותרת מעידה על כך, שכן מדובר בענייני "רגולציה", שעוד נשוב אליה מבחינה לשונית. "אסדרה רגולטורית" היא ככל הנראה קביעה של מסגרות ואמצעים חוקיים לפיקוח על פעולה של דבר, במקרה זה על פעולה (והפעלה ופיתוח, מן הסתם) של בינה מלאכותית.
ההקשר המשפטי חשוב כיוון שהוא סיבה לחשוד שלפנינו ניסיון לקבוע מונח ולתת לו קיום בהקשר לשוני מסוים, ההקשר המשפטי, התחיקתי. במובן הזה, תעלה מיד השאלה מה ההבדל בין "הסדרה" ו"אסדרה". כמעט יכולנו לומר – ההבדל בין "הסדרה סתם" לעומת "אסדרה". החשד הוא ש"הסדרה" היא, ובכן, עניין קצת לא מסודר. במלים פשוטות, מה שאפרים קישון כינה בשם "פרטצ'י". מה מסדירים במקומותינו? כל מיני מצבים שאינם תקינים וגידולי פרא שלאחר התפתחותם החופשית, התפתחות אפילו פרועה, מגיעים למסקנה שמוטב לעשות בהם איזשהו סדר ולתת להם חסות תחת כנפיו של איזה חוק מגונן. חריגות בנייה זועקות ל"הסדרה", למשל. הסטטוס-קוו הלא פורמלי גם הוא "הסדר", ועל הישיבות החוסות בצל "הסדר" יודעים כולנו. גם פעולה לא מורשית של גופים שאינם קיימים על פי חוק נכנעת לעתים להכרה שמידה מסוימת של סדר צריכה לנהוג בדברים, ומחליטים על "הסדרה". וכך, לאחר שורה ארוכה ולא בהכרח מסודרת של "הסדרות", יש שחיקה במונח ואופיו הלא מסודר והלא מוסדר בולט מדי ומכתים את שמו של שם העצם. מה עושים? מולידים אח חדש, טרי וזוהר בניקיונו, זהה בכל למונח המקורי, פרט לכך ש-ה' מוחלפת ב-א'. וכך ככל הנראה באה לעולם ה"אסדרה", מגוהצת, אפילו מעונבת, מוכנה להיות מוצגת על במה באירוע אקדמי בחסות משרד עורכי דין גדול, מבוסס וכבד ראש. "אסדרה" כזאת לא תהיה פרטצ'ית, אלא מסודרת-מסודרת-מסודרת.
לספקנים כדאי להזכיר שאין מדובר בפליטת קולמוס או מקלדת (או עט נובע בעל ציפורן זהב). בהזמנה לכנס מופיע המונח שלוש פעמים, בכותרת, בהסבר ובתת-כותרת המציגה את אחד המושבים בכנס. אין ספק שיש פה כוונת מכוון: הולכים לדבר על "אסדרה", ולהתוות צעדים מתוכננים לקראת קביעתה של רגולציה בתחום הבינה המלאכותית, עניין שיכול להיות טוב ומועיל בפני עצמו, ואינו הנושא כאן.
ובכל זאת, העין רואה את המלה העברית המתחדשת "אסדרה" ומיד נתקלת בתואר המוצמד לה: "רגולטורית". שוב אני נאלץ לומר שגם לכך עוד נשוב, אך יש טעם להזכיר ש"רגולציה" ו"רגולרי" וכל המלים העבריות הגזורות ממלים לועזיות (אנגליות לרוב) קשורות כולם ל-regula בלטינית, שהיא "סרגל" או "אמת מידה", ומקורה שלה בענייני מלוכה, ממשל ומשילות, כלומר בשליטה, ויסות ומדידה מתוך כוונה לשלוט. באורח בלתי נמנע, יוצא מכאן שיש לצורך דחוף ב"אסדרה" לא רק של הבינה המלאכותית, אלא של ה"רגולציה" וכל אחיותיה המילוניות. רק כך תובטח משילות מלאה, מהסרגל ועד לבינה המלאכותית.
מצד אחר, לא מן הנמנע שיתחולל בעברית שלנו תהליך רחב יותר של יצירת זוגות מסוג "הסדרה/אסדרה". מי יודע, אולי אם תצליח הסדרת ה"אסדרה", נראה את ה-א' הזאת בראש מונחים חדשים, פורמליים, מוגדרים היטב, אולי בעיקר משפטיים-מנהליים. כך למשל תוכל "הפתעה" להמשיך להיות ספונטנית, לא מאורגנת, כאוטית ופרועה. ואילו אחותה "אפתעה" תהיה כזאת שמתוכננת יפה, מאורגנת לפרטים, בחסות מומחים למשפט, לביטחון לאומי או כל מיני רגולטורים מסודרים למעשי. נחכה ונראה.