המפץ הגדול כפי שהסברתי לבתי

"כדי להתחיל, תתחילו." וויליאם וורדסוורת'

המפץ הגדול הוא כנראה ההישג המדעי הגדול ביותר של המאה ה-20. קשה לדמיין זאת, אבל בתחילת שנת 1900 חשבנו שהיקום כולו – כל מה שקיים – מסתכם בגלקסיית שביל החלב שלנו והכוכבים, כוכבי הלכת והערפיליות שבה, שכולם מצייתים לכוח הכבידה של ניוטון.

כמה התקדמנו בזמן הקצר הזה! רובנו שומעים מגיל צעיר שהיקום התחיל במפץ הגדול, ואף שזהו בהחלט שם קליט, כמה מאיתנו יודעים איך להסביר זאת בדרך שתהיה מובנת לילדים ששואלים את השאלה? הרי רובנו מתקשים להבין את הרעיון המבהיל הזה בעצמנו!

אבל אני חושב שהרעיון הזה יכול להיות נגיש לילדים בני שמונה, ואולי אפילו לילדים קטנים יותר. חשבו על זה כך:

היקום הוא מרוץ, והמפץ הגדול הוא אקדח ההזנקה.

אילו אתם, הילדים, הייתם רוצים להתחרות במבוגרים, זה לא היה הוגן אילו התחלתם באותה נקודה והיה עליכם לרוץ את אותו מרחק, נכון? ממש לא! כדי שיהיה לכם סיכוי לנצח, היה עלינו לתת לכם יתרון כלשהו, כדי שהמרוץ יהיה הוגן יותר.

זה לא אומר שהוא הוגן לחלוטין! אם ניתן לכם יותר מדי יתרון, תנצחו בקלות, אבל אם ניתן לכם פחות מדי, המבוגרים יעברו אתכם הרבה לפני קו הסיום. אבל אם אנחנו לא יודעים כמה מהר אתם רצים או כמה מהירים המבוגרים שנגדם אתם מתחרים, אנחנו יודעים שאם ניתן לכם יתרון כלשהו, יהיה לכם סיכוי לנצח.

אז ביקום המרוץ הוא לא תחרות ריצה שבה אתם ומבוגר כלשהו רצים אל עבר קו הסיום. זו תחרות שמתנהלת בין כל חלקיק של חומר – החלקיקים הזעירים שמרכיבים את כולנו – לבין כוח הכבידה, אותו כוח שמקרקע אותנו בכל מקום שבו נהיה על פני כדור הארץ.

כמו ילד שקיבל יתרון, כל חלקיק חומר ביקום מקבל סיכוי. אנחנו נמצאים כאן היום כי כאן, על פני כדור הארץ, סביב השמש שלנו ובגלקסיית שביל החלב, כוח הכבידה זכה במרוץ! כוח הכבידה משך וחיבר את כל חלקיקי החומר שהתרחקו זה מזה בריצה. ואחרי מיליארדי שנים ומחזורי חיי כוכבים רבים, חלק קטנטן אחד בגלקסיה שלנו יצר אותנו!

אבל רוב החלל הוא ריק, ובין הגלקסיות יש מרחקים עצומים! רוב הגלקסיות מתרחקות זו מזו במהירות כה רבה, שכוח הכבידה אינו מצליח למשוך ולחבר אותן, ורוב החומר מתרחק מהגלקסיות וזה מזה. כוח הכבידה ניצח במרוץ רק במקומות מעטים ובני מזל; ברוב המקרים היתרון שקיבלו חלקיקי החומר גדול דיו כדי שיוכלו להמשיך לרוץ. והיום רוב גושי החומר האלה כבר רחוקים מאוד זה מזה!

היקום הוא מרוץ גדול, מרוץ בין חלקיקי חומר קטנים שמתחילים להתרחק זה מזה בריצה, לבין כוח הכבידה, שמנסה למשוך אותם בחזרה זה לזה. אנחנו צופים שהצטרפו בשלב מאוחר מאוד; במקום שאנו נמצאים בו בשביל החלב, כוח הכבידה ניצח ממש מזמן. וברחבי היקום יש מיליארדי מקומות בגודל גלקסיה שכוח הכבידה ניצח בהם!

אבל ברוב המקומות החומר מתרחק בהצלחה, ורוב הגלקסיות האינדיבידואליות עדיין מצליחות להתרחק זו מזו. אילו היינו מצטרפים בשלב מוקדם יותר, היינו יכולים לצפות במרוץ מתרחש לנגד עינינו: המרוץ בין כוח הכבידה שמנסה למשוך את חלקיקי היקום בחזרה זה לזה, ובין החומר הראשוני המהיר שעושה ככל יכולתו כדי לרוץ רחוק. ככל שהשלב במרוץ שאנו מנסים לדמיין יהיה מוקדם יותר, נתקרב לתחילת המרוץ, וזהו המפץ הגדול.

היקום הוא מרוץ, והמפץ הגדול הוא אקדח ההזנקה.

המחשבה פורסמה לראשונה באתר Medium. 

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי אית'ן סיגל, Medium.

תגובות פייסבוק

3 תגובות על המפץ הגדול כפי שהסברתי לבתי

02
רויטל

שביתי היתה בת חמש ניסיתי להסביר לה על המפץ הגדול (אחרי ששאלה איך נוצרו השמים). לא הייתי בטוחה שהיא הבינה. כמה חודשים אחר כך, בגן לקראת שמחת תורה, הגננת שאלה את הילדים מה קורה בספר הראשון של התורה. הקטנה ענתה המפץ הגדול. הם מבינים...

03
עופר

עד היום לא ממש מצליח להבין איך אנשים מאמינים בזה. לטעון שיש כוח כבידה שמשום מקום מושך חלקים, ובו בזמן שיש כוח שגורם לחלקים להתרחק זה מזה. וגם הכוח הזה הגיע משום מקום. ושני הכוחות שמשום מקום בראו את היקום שמסביבנו. ומפיצוץ נברא כוח כבידה... אולי זה מנחם אנשים להגיד שזה היה לפני מילארדי שנים, אז מי יודע מה בדיוק קרה שם, ואז זה נהיה פתאום הגיוני