כיצד ייתכן שמי שמתלונן ודואג דווקא מאריך חיים?
X זמן קריאה משוער: 2 דקות
נתונים ממחקר ארוך שנים שעקב אחרי למעלה מחצי מיליון אנשים בבריטניה מצביעים על כך שרמות גבוהות של נוירוטיות (כתכונת אישיות) עשויות להפחית את הסיכון למוות אצל אנשים המדווחים על בריאות סבירה או לקויה. המחקר, שפורסם ב- Psychological Science, כתב העת של האגודה האמריקנית למחקר פסיכולוגי, מגלה עוד כי נמצא קשר בין היבטים מסוימים של נוירוטיות הקשורים לדאגה ולתחושה פגיעוּת ובין שיעורי תמותה נמוכים יותר, ללא קשר למצב הבריאות כפי שדווח על ידי הנבדקים.
"הממצאים שלנו חשובים משום שהם מצביעים על האפשרות שלנוירוטיות עשויה לעתים להיות השפעה מגוננת, וייתכן כי הדבר נובע מכך שהנוירוטיות גורמת לאנשים לשים לב לבריאותם", אומרת קתרין ר. גייל (Gale) שעמדה בראש צוות החוקרים מאוניברסיטת אדינבורו ואוניברסיטת סאות'המפטון הבריטיות.
אנשים בעלי רמות נוירוטיות גבוהות נוטים, על פי הגדרתם, לחוות יותר רגשות שליליים, ובכלל זה עצבנות, תסכול, מתח, דאגה ואשמה – בהשוואה למי שרמות הנוירוטיות שלהם נמוכות יותר. מחקרים שבדקו את הקשר בין נוירוטיות לתמותה לא הניבו תוצאות עקביות. מחלקם עלה כי לנוירוטיים סיכון גבוה יותר למות ובאחרים לא נמצא קשר בין נוירוטיות לתמותה ולעתים נמצאה ירידה בסיכון לתמותה.
על סמך הממצאים הקיימים, גייל ועמיתיה משערים כי הקשר בין נוירוטיות לרמת הסיכון לתמותה עשוי להיות תלוי באופן שבו אנשים תופשים את מצבם הבריאותי.
החוקרים בחנו נתונים ממאגר המידע UK Biobank, שנאספו מ-502,655 בני אדם בני 37 עד 73. המשתתפים ענו על שאלונים מקובלים להערכת מידת הנוירוטיות וציינו אם הם חושבים שמצב בריאותם הכללי מצוין, טוב, סביר או גרוע. הנתונים כללו מידע על מנהגי הבריאות של המשתתפים (למשל: עישון, פעילות גופנית), מצבם הגופני (למשל: מדד מסת הגוף, לחץ דם), תפקוד קוגניטיבי ואבחנות רפואיות (למשל: מחלות לב, סוכרת, סרטן).
בבדיקה של תעודות פטירה מרישומי משרד הבריאות הבריטי, החוקרים גילו כי 4497 נבדקים מתו בתקופת הביקורת שלאחר המחקר (שארכה בממוצע 6.25 שנים). באופן כללי, הנתונים הצביעו על כך ששיעור התמותה היה גבוה מעט יותר בקרב משתתפים שרמת הנוירוטיות שלהם הייתה גבוהה, אולם, כשגייל ועמיתיה בחנו את הנתונים לאור העדויות של המשתתפים עצמם בנוגע למצב בריאותם, הם גילו כי מדובר ביחס הפוך. נמצא מתאם בין רמות הנוירוטיות הגבוהות יותר ובין סיכון נמוך מעט יותר למוות מכל הסיבות, כולל סרטן.
"כשבדקנו את הנתונים לעומק, גילינו שהאפקט המגונן הזה נמצא רק אצל אנשים שהגדירו את מצב בריאותם כסביר או כגרוע", מסבירה גייל. "גילינו גם שאנשים בעלי רמת נוירוטיות גבוהה הנובעת מהיבט אחד – דאגה ותחושת פגיעות – נמצאים בסיכון נמוך יותר לתמותה, ללא קשר לאופן שבו הם מגדירים את מצבם הבריאותי".
למרבה הפתעתם של החוקרים, הקשרים האלה לא הושפעו ממנהגי הבריאות של המשתתפים וגם לא מן האבחנות הרפואיות שלהם בעת שמילאו את שאלון הנוירוטיות.
"מנהגי בריאות כמו עישון, פעילות גופנית, תזונה וצריכת אלכוהול לא הסבירו כל קשר בין הרמות הגבוהות של היבטי הדאגה/פגיעות ובין הסיכון לתמותה. העלינו השערה כי חששות גדולים יותר ותחושת פגיעות עשויות לגרום לאנשים להתנהג בצורה בריאה יותר ומכאן נובעת הירידה בסיכון לתמותה, אבל זה לא מה שמצאנו" אומרת גייל.
בעקבות ממצאים אלה, גייל ועמיתיה מתכננים להוסיף ולחקור את ההיבטים השונים של הנוירוטיות, כדי להבין מדוע דאגה ופגיעות עשויות להשפיע עלינו בצורה מגוננת.
תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי
תפוז כחול. תצלום: קודי דייוויס, unsplash.com
תגובות פייסבוק
תגובה אחת על המתכון הפולני
איזה ערך יש לאריכות חיים כשאתה סובל מחרדות ותסכולים ללא הרף?
"אִם יוֹלִיד אִישׁ מֵאָה וְשָׁנִים רַבּוֹת יִחְיֶה וְרַב שֶׁיִּהְיוּ יְמֵי שָׁנָיו וְנַפְשׁוֹ לֹא תִשְׂבַּע מִן הַטּוֹבָה וְגַם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לּוֹ אָמַרְתִּי טוֹב מִמֶּנּוּ הַנָּפֶל."
(קוהלת ו' 3)
איפה הרצון החופשי?
ארי נ' שולמןשאלה בעלת השלכות אדירות: האם הרצון החופשי נובע מפעולה מוחית או שהוא...
X 9 דקות
שמים משוחררים
יעל מסר וגלעד רייךעל כוחו של הצילום מלמעלה לספק לקהילה מקומית תמונת מצב על המתרחש...
X 10 דקות
איפה ישנתם הלילה, ילדים?
אי אפשר להתנהל בעולם הפודקאסטים בלי לחזור ולהזכיר מדי פעם את האם הגדולה של הז׳אנר, תוכנית הרדיו הציבורי האמריקני שהפכה לפודקאסט, אחרי שהמציאה ז׳אנר דוקו-סיפורי-אינטימי משלה, This American LIfe.
בפרק הראשון של שנת 2022 שכותרתו The Ghost in the Machine, איירה גלאס מגיש שלושה סיפורים, שבהם נחשפות רוחות רפאים, צלליות של רגש או כוונה, טביעות אצבע של קשרים אנושיים רחוקים וקרובים, בתוך סיפורים שנראים טכניים לגמרי. זה נשמע מסובך, אבל זה מרגש ועדין ומעניין מאוד, כרגיל בפודקאסט הזה, רק מוצלח עוד יותר.
בחלק הראשון מספרת ווהיני וארה (Vauhini Vara) על הקושי שלה לכתוב על אחותה המתה. היא מנסה להיעזר ב״סופרת צללים״, בינה מלאכותית שהוזנה באינספור משפטים וטקסטים וכותבת עבורה המשך למשפטים הבודדים שכתבה על אחותה. הפינג פונג בין האישה למכונה נמשך לאורך מספר סבבים, כי המכונה אמנם מכירה רגשות אנושיים, אבל הפרטים שהיא בוחרת לא תואמים את האחות שהלכה לעולמה. המכונה לומדת לאט, ובהדרגה הטקסט שהיא מציעה הולך ומתכנס עד שמגיע היום שבו ווהיני מגלה בו את עצמה, את רגשותיה, את מה שהיא מנסה לומר.
בחלק השני ג׳ין האנה אפשטיין ( Jean Hannah Edelstein) מספרת על אביה, אחד מממציאי הסורק המגנטי, שנהג לרתום אותה בילדותה לניסויים במעבדה שלו, בלי לדעת שדווקא היא סובלת מקלאסטרופוביה. הקשר בין האב לבתו, בפועל וגם בזיכרונותיה של הבת, הושפע עמוקות מן המכונה, זו שהאב המציא. החלק השלישי הוא הזדמנות למפגש עם משפחה יוצאת דופן: משפחת פורמן משיקאגו: הורים וארבעה ילדים שבגרו ועזבו את הבית. האב מתקשה להיפרד, ובונה מערך חישובי מסובך שנשען על נתונים שילדיו צריכים למסור לו מדי חודש ומאפשרים לו לחשב את ״המקום המשפחתי הממוצע״ בכל לילה ולילה. זה משונה, כמעט בלתי מובן, עד שמתקלפות מספיק שכבות והרגשות שמניעים את המערך הזה מתגלים.