הענן הראשון

"הענן הראשון" הוא שמו של ציור התולה במוזיאון Tate Britain שבלונדון. גרסה גדולה יותר של אותו ציור מוצגת בגלריה הלאומית של ויקטוריה במלבורן שבאוסטרליה והיא אינה עצובה פחות. זהו הציור השלישי בסדרה של הצייר בן המאה ה-19 וויליאם קווילר אורצ'רדסון (William Quiller Orchardson) העוסקת בחוסר התוחלת שבנישואי נוחות שבהם מחליף הכסף את האהבה.

את גודל הסדק הנפער ביחסיהם מייצג משטח הפרקט המרוצף המפריד ביניהם. זהו הענן הראשון שלפני הסערה המובטחת

הציור מתאר זוג, גבר ואישה שיש ביניהם פער גילים ניכר. השניים חזרו זה עתה מבילוי ערב חברתי מחוץ לבית. האשה הצעירה פורשת מהחדר הויקטוריאני המהודר כאשר הצללית מלאת החן של גופה בולטת על רקע הווילונות הכהים. על אף שהיא מפנה לנו (ולבעלה) את גבה, פניה משתקפות במראה בחדר האפל אליו היא נכנסת. לצד האח הכבויה באחת מפינותיו של חדר המגורים עומד הבעל הכעוס, אולי שתוי, כאשר ידיו תחובות לו בכיסיו. את גודל הסדק הנפער ביחסיהם מייצג משטח הפרקט המרוצף המפריד ביניהם. זהו הענן הראשון שלפני הסערה המובטחת. היטיב לתאר אותו המשורר האנגלי אלפרד לורד טניסון כשכתב את השורות הבאות שליוו את הצגת הציור לראשונה ברויאל אקדמי בלונדון בשנת 1887:

"It is the little rift within the lute
That by-and-by will make the music mute.”

"הענן הראשון" (1887), וויליאם קווילר אורצ'רדסון, מוזיאון Tate Britain, תצלום: Google Art Project, ויקיפדיה

אך האם זה באמת "הענן הראשון"? האם לא קדמו לערב עצוב זה סימני אזהרה שהבעל המתוסכל התעלם מהם? סיומם של יחסים אינו אירוע פתאומי אלא סופו של תהליך היפרדות ממושך.  בן הזוג הופך פחות פנוי ליחסים, אינכם חשים עוד בנוח לשתף את האחר במחשבות שקודם לכן לא היססתם לחלוק, ולעתים ניתן גם להבחין בשינויים במצב הרוח או בשפת הגוף של המעורבים. עולה אפוא השאלה: אם לכל משבר יש אמנם סימנים מקדימים, מדוע אנו נוטים להתעלם מהם ומה הם המנגנונים הנפשיים שאנו מגייסים לצורך כך.

"הטיית האופטימיות" מביאה אותנו להאמין כי ארועים שליליים יפסחו עלינו. ההטייה משותפת לכל המינים, הקבוצות האתניות והלאומים, ויש חוקרים הסבורים שהיא קיימת גם בקרב מינים מסוימים של מכרסמים וציפורים

הגורם המשפיע כאן ביותר היא ההטייה הנודעת בשם "הטיית האופטימיות", הטיה קוגניטיבית המביאה אותנו להאמין כי ארועים שליליים יפסחו עלינו. ההטייה משותפת לכל המינים, הקבוצות האתניות והלאומים, ויש חוקרים הסבורים שהיא קיימת גם בקרב מינים מסוימים של מכרסמים וציפורים. אנשים מעריכים הערכת חסר את הסיכוי שייקלעו לזירת פשע, שיחלו בסרטן הריאות אף כי הם מעשנים או שיפסידו כסף מהשקעותיהם בבורסה. מנגד, הם בטוחים כי יאריכו חיים יותר משותפיהם למעונות באוניברסיטה, כי מיזם ההייטק שלהם יפרוץ וישגשג ואם הם עורכי דין, שהתיק שלהם מבוסס יותר מתיקו של עורך הדין של הצד שכנגד. כל אלה פרי מחקרים. הגם שהטיית האופטימיות משפיעה על יחסנו לאירועים שליליים וחיוביים כאחד, מחקרים אחרים מגלים כי השפעתה על יחסנו לאירועים שליליים גדולה יותר. האופטימיים, אם לסכם, מאמינים ששליטתם בגורלם גדולה יותר ממה שהיא בפועל.

אנו מתעלמים מסימני האזהרה גם בגלל שאנו חוששים שהם מספרים לנו את האמת. ואם אמנם כך, לא פעם איננו מוכנים להתייצב מולה כי הוא עשויה לגלם צורך בשינוי גדול מדי עבורנו: שינוי במקום בו אנו גרים, בהתנהלות הכספית שלנו ואולי גם הצורך לשנות את מי שאנחנו - מפעל נפשי מתיש שכרוך ברתימת יותר משאבים מנטליים מאלה הכרוכים בהתעלמות מסימני האזהרה המחשידים, גם אם קול רחוק בתוכנו מתעקש להדהד אותם. ועדיין לא אמרנו דבר על הקושי שבהודאה בכישלון האישי שסימני האזהרה עשויים לבשר עליו.

אנו עשויים להתעלם מסימני האזהרה גם משום שאיננו סומכים לחלוטין על האינטואיציה שלנו ומעדיפים להכחיש את הסיבות לתחושה הלא נוחה או לתלות אותה בפרנויה חולפת. קל יותר להכחיש מאשר לייצר קונפליקט ולהתמודד עם תוצאותיו, לרבות האפשרות לסיום מערכת יחסים משמעותית או הצורך להשקיע את המאמץ הגדול הכרוך בשיקומם. אנו מניחים, אחרי ששמענו את הסבריו של שותפנו, שאנו חייבים להיות בלתי הגיוניים בעליל כדי להאמין שהמתנה שגילינו ארוזה בתיק הספורט שלו ונעלמה משם נועדה לנו מלכתחילה ופשוט נגנבה מהתיק במכון הכושר לפני שהיה הסיפק בידו להעניקה לנו.

המאמץ הנפשי הכרוך בנזקי אירוע שאת סימני האזהרה שלו כשלנו מלראות עשוי עדיין להיות קטן מהמאמץ הנפשי הכרוך בעמידה מתמדת על המשמר לאיתור סימני אזהרה כאלה

ואמנם, חייבים להודות, בהתעלמות מסימני אזהרה יש הגיון מסוים הקשור לכלכלת הרגשות שלנו. המאמץ הנפשי הכרוך בנזקי אירוע שאת סימני האזהרה שלו כשלנו מלראות עשוי עדיין להיות קטן מהמאמץ הנפשי הכרוך בעמידה מתמדת על המשמר לאיתור סימני אזהרה כאלה.

אופטימיות טובה במידה, ולפי התנאים. תצלום: אחמד זיאן

אך אם נורות אזהרה רגשיות אכן מהבהבות סביבנו בכל אשר נפנה, מה הם כללי ההתנהגות אותם ראוי לאמץ כדי למנוע או לצמצם את נזקם של המופעים מפניהם מבקשות נורות אלה להתריע?

התשובה עשויה להימצא דווקא בעולם רחוק במיוחד מעולם הרגש והיחסים: העולם העסקי שבו נזקים ניתנים לכימות כלכלי מדויק. ארבע פעמים בשנה מלאים טורי הכלכלה בניתוח הדוחו"ת הכספיים של חברות ציבוריות שפרסמו זה עתה את נתוני הרבעון האחרון. ציבור המשקיעים עוקב בדריכות אחר הפרסום ומשווה את התוצאות בפועל להערכה המוקדמת שהציעו האנליסטים העוקבים אחר החברה לתוצאות הצפויות. אלה האחרונים מנתחים את פעילותן השוטפת של החברות, משוחחים תדיר עם גורמים בענף שבו הן פעילות ובדרך כלל נהנים גם מהכוונה מסוימת מצד מנהלי החברות שהם מסקרים. הערכת האנליסטים לביצועי החברה הצפויים כל כך מרכזית בשיקולי המשקיעים עד כי הם מייחסים משקל גדול יותר לעמידת החברה בציפיות ההערכה המוקדמת מאשר לתוצאות העסקיות עצמן. אי עמידה בציפיות הרווחיוּת היא בבחינת תמרור אזהרה אדום וגוררת כמעט תמיד גל מכירות ובעקבותיו  ירידות חריפות במחיר המניה. לעיתים עשויה השפעת האירוע לפוג רק בתום שנים ארוכות של בניית אמון מחודש בהנהלת החברה. המשקיעים יודעים מניסיונם כי החמצת תחזית האנליסטים היא אירוע מכונן בחיי החברה, כזה שעשוי לנבא משבר עסקי וניהולי שלא ניתן להתעלם ממנו. החברות המודעות כבר למעגל ההרסני של תגובת השוק לאי עמידה בציפיות נוהגות לפרסם אזהרת רווח עוד לפני פרסום הדוחו"ת. גם זו נתפסת כתמרור אזהרה המצית גל מכירות ופגיעה משמעותית בערך המניה. על פי אחד המחקרים, מניות הנסחרות בבורסות בארצות הברית מאבדות בממוצע 22% מערכן לאחר אזהרת רווח. מחקר מקביל שנערך באירופה איתר ירידת ערך גדולה אף יותר-35%. אין מדובר כאן בגחמה מצד המשקיעים. הם יודעים שאזהרת רווח היא סימן האזהרה המובהק ביותר לאפשרות שהחברה לא תוכל לעמוד גם בציפיות שמעבר לרבעון הקרוב. אלה כבר למדו בדרך הקשה שהסיכוי של מניה לעלות מהשפל שירדה אליו בעקבות אזהרת רווח קטן בהרבה מהסיכוי שלה להמשיך ולהתדרדר.

בשוק ההון אימצו רבים מהמשקיעים המקצועיים קווים מנחים ברורים לאיתור סימנים לאירוע שלילי המתרגש לבוא ולתגובה הנדרשת

נראה אפוא שבשוק ההון אימצו רבים מהמשקיעים המקצועיים קווים מנחים ברורים לאיתור סימנים לאירוע שלילי המתרגש לבוא ולתגובה הנדרשת. אזהרת רווח היא אם תרצו "הענן הראשון" לפעילי שוק ההון - הסימן המקדים למכירת המניה מתוך ההבנה שהמשך החזקתה יסב נזק כלכלי גדול יותר ממכירתה בהפסד עכשיו, מיד לאחר פרסום אזהרת הרווח.

למנוע אסון: קובעים קו, מראש, וחותכים. תצלום: מקסים הופמן

אם נתבונן סביבנו נגלה כי הגדרת סימני אזהרה טובה כמעט לכל פעילות.

גם לשיגור כדורים פורחים. כאשר צוות קרקע מנוסה מתכונן להמראת כדור פורח אוחזים חבריו בידיהם את החבלים המעגנים את הכדור לאדמה, בעוד ההליום מנפח את הכדור וכאשר רגלם האחת נטועה בחוזקה בקרקע. הכלל שכל צוותי הקרקע מצייתים לו הוא פשוט: כאשר רגל זאת ניתקת מהאדמה שִמטו מיד את אחיזתכם בחבל. כדורים פורחים ידועים בגחמנותם וכלל חשוב זה שומר על בטיחותם של חברי הצוות כאשר משב רוח פתאומי או שינוי אחר במזג האוויר גורם להמראה בלתי מבוקרת של הכדור. "כאשר משב רוח פתאומי מכה בכדור והוא מתחיל להתרומם," הסביר מומחה לנושא, "אתה מוצא את עצמך תלוי בגובה חמישה-עשר סנטימטר באוויר ועשוי לחשוב בלבך 'מה הסיפור, אני יכול להניח לסל ולנחות בביטחון על הקרקע.' לפני שאתה מבין כיצד הגעת לשם, אתה כבר תלוי בגובה שני מטרים וחושב, 'אני עשוי לנקוע קרסול אם אעזוב עכשיו, מוטב שאמשיך ואחכה עד שננמיך. ואז אתה מוצא עצמך בגובה עשרה מטרים ועדיין מתלבט אם לקפוץ..."

סימני אזהרה נועדו לקבוע יתד זמן מוגדר היטב לעיתוי קבלת ההחלטה

זוהי המלכודת המנטלית של היאחזות זמן רב מדי בתקווה כי מצב ביש ישתפר בלי להעריך נכוחה את התוצאות ההרסניות הצפויות אם השיפור יבושש מלהגיע. סימני אזהרה נועדו לקבוע יתד זמן מוגדר היטב לעיתוי קבלת ההחלטה. ובמקרה הזה: רגל אחת באוויר.

או קריאת ספרים, למשל. אנו ניגשים בדריכות נעימה לקרוא בספר שזכה לביקורות מהללות בעיתון. אנו מתיישבים בכורסת הקריאה הנוחה שלנו ונערכים לפעילות המהנה. שלושים העמודים הראשונים שקראנו רחוקים מלהסביר את התלהבות המבקר. אנו ממשיכים בקריאה מתוך הנחה שטעמנו הספרותי אינו מפותח דיו וראוי לתת לסופר (ולמבקר) הזדמנות נוספת. בעמוד 70 אנו כבר יודעים: הביקורת אינה משקפת את טעמנו והספר אינו עומד בציפיותנו. האם נוותר על המשך הקריאה? רבים מאיתנו ימשיכו לקרוא בתקווה לשיפור חווית הקריאה בהמשך. "הדמויות בספר תזכינה לגאולה המיוחלת" הם אומרים לעצמם או "בכל זאת, הייתי רוצה לדעת כיצד כל זה מסתיים" חושבים אחרים. הכלל שקבעתי כאן לתמרור האזהרה עבורי הוא: אם עד עמוד 70 לא מצאתי עניין בספר אני מוותר על המשך הקריאה. אני יודע שרבים מידידיי חושבים שלא מפסיקים את קריאתו של ספר באמצע כמו שלא זורקים לחם. הם גם אינם יוצאים מסרט או הצגה למרות שברור להם כבר במהלך ההקרנה או בהפסקה שנקלעו לאולם במקח טעות.

עם זאת, הסיכונים הכרוכים מהתעלמות מסימני האזהרה מייצגים שונות רבה. לא הרי זמן שהושחת בקריאת ספר מאכזב כהרי נפילה מכדור פורח מגובה רב או משיבוש חמור במערכת יחסים חשובה. שלטי האזהרה הפיזיים הפזורים סביבנו אמורים להבהיר לנו על איזה סיכונים מדובר, אבל האם הם באמת ממלאים את תפקידם?

שלטי אזהרה מייצגים בבהירות בוטה סימני אזהרה שמישהו כבר טרח וגיבש עבורנו. ועדיין, אנחנו נוטים להתעלם גם מאלה

שלטי אזהרה מייצגים בבהירות בוטה סימני אזהרה שמישהו כבר טרח וגיבש עבורנו. ועדיין, אנחנו נוטים להתעלם גם מאלה. אם כן, מדוע?

ג'רלד וילדה (Gerald Wilde) ניסח בשנת 1983 תיאוריה המציעה הסבר להתעלמות האנושית מסימני אזהרה. הוא קרא לה: "הומאוסטאזיס של הסיכון". בביולוגיה, משם השאיל וילדה את המונח, הומאוסטאזיס מתאר מצב שבו התנאים הפיזיקליים והכימיים (לחץ דם, חום גוף, חומציות בדם וכו')  השוררים בתוך אורגניזם נשמרים ברמה יציבה גם נוכח שינויים בסביבה החיצונית.

על פי התיאוריה הזאת לכל אחד מאיתנו מיפלס סובייקטיבי של רמת סיכון שהוא מוכן לעמוד בה. למיפלס זאת הוא קרא "סיכון המטרה". אם אנו מעריכים כי רמת סיכון המיוצגת במצב מסוים קטנה מרמת הסיכון שאנו מוכנים לעמוד בה, נהיה מוכנים להסתכן כדי לקצור את התועלות שהצלחה בפעולה זאת מייצגת עבורנו (ונתעלם משלט האזהרה המתריע מפני הסיכון). מנגד, אם רמת הסיכון הסובייקטיבי שמגלמת פעולה מסוימת גדולה מרמת "סיכון המטרה" האישי שלנו, ננהג בזהירות כדי להימנע מהנזקים שנטילת הסיכון עשויה להניב. רוב התהליכים הללו מתרחשים באופן לא מודע.

כולנו ראינו שלטי אזהרה המתריעים על עבודות בכביש בלי שנוכל להבחין בעבודות כלשהן בהמשך הנסיעה. מתברר כי חלק גדול משלטי האזהרה נועד לשחרר את מי שהציבו אותם מאחריות משפטית. אבל כשאנו רואים אחרים שהתעלמו משלטי האזהרה ולא שילמו מחיר או כשאנו חשים כי שלטי האזהרה מגזימים בתיאור הסיכון אנו הופכים אדישים להם.

כמה מאיתנו ימשיכו בכל זאת? תצלום: אדם בירקט

את "הענן הראשון" הפרטי שלנו יש להגדיר בראש צלול זמן רב לפני שהופיע בשמי חיינו כדי להבטיח כי נבחין בו מוקדם ככל האפשר

שלטי אזהרה מתייחסים כמעט תמיד לאספקטים של החושים: צבע, גודל האותיות, צורה, תמונה, מיקום, גודל וכו'. הם מתוכננים לנראות מירבית. הם אינם מתייחסים אל עולמם הפנימי הייחודי של מי שאמורים להיחשף להם. זהו עולמנו שלנו הכולל מערכת אמונות וציפיות המבוססת על ניסיונינו בנסיבות דומות, מטרות שאנו מבקשים להשיג ורמת סיכון המטרה האישית שלנו. בניגוד לשלטי האזהרה הברורים הפונים לחושים, סימני האזהרה הפחות מוחשיים, אותם "עננים ראשונים", פונים אל הנפש - אותו מארג עדין של תחושת שליטה במציאות, תפישת סיכון וחוסן נפשי האמורים להגיב לסימנים אלה.

את "הענן הראשון" הפרטי שלנו יש להגדיר בראש צלול זמן רב לפני שהופיע בשמי חיינו כדי להבטיח כי נבחין בו מוקדם ככל האפשר לאחר שדחקנו את כל ההטיות הרגשיות שלנו אל מחוץ למערכת קבלת ההחלטות.

השמיים מצדם מלאים עננים שאנו עשויים שלא לראות: רגל אחת באוויר, שבעים עמודים בספר ללא כל התפתחות, מכתב שלא נענה, כאבים בחזה, פגישה שנדחתה פעמיים, תנועת יד מבטלת או צ'ק שחזר. מוטב שנבחין בהם טרם יטילו את צלם על איכות חיינו.

תמונה ראשית: מתוך "נוף של ים עם ענן של גשם" (1824), ג'ון קונסטבל, ה-Royal Academy of Arts, לונדון. תצלום: ויקיפדיה