הפטריארכיה רעה לגברים

למי שלא חי ולו יום אחד כגבר, יהיה קשה מאוד להבין את החוויה הגברית בלי להבין את שני התפקידים המגדריים העיקריים של הגבר – החייל והמפרנס. שני התפקידים הללו שלובים זה בזה כמו שני חוטים שלופפו לחבל אחד.

להיות חייל זה בראש ובראשונה להישלח אל קצוות החוויה האנושית. גם כשהוא נשלח למשרד בכדי לעבוד עם מחשב, החייל נמצא בקצה. הדברים שהוא יעשה נועדו, רובם ככולם, להרע למישהו. להיות גבר זה, בין היתר, לגלם את השטן הזה בעולם. ד"ר לימור סמימיאן-דרש חקרה ¹ את האופנים שבהם מעוצב הלוחם הישראלי. בעין של סוציולוגית היא אוספת רשמים מזובור, מתרגילי שטח, מפעולות רבות שבהן מסתתים את הלב לאבן.

גבר הוא חייל בפוטנציה כשפורץ מישהו אל בית משפחתו. הוא חייל ולוחם כשמישהו מעליב אותו בפרהסיה

אין הרבה מקרים שבהם באה לביטוי המורכבות של תפקיד החייל כמו ביחס של החייל לאמו ואשתו, לילדיו שמשחקים בבית החמים, הרחק ממנו. באחד מרשמיו של חייל אמריקני על שהותו בווייטנאם, הוא נזכר כמה כאב לו לחשוב על החיים שבבית: אשתו הולכת לסרט עם הילדים, הכול ממשיך בשלו. שיגרה. כשהחיילים חוזרים לחיק החיים הנורמטיביים, הנתק ביניהם ובין הנורמה נותר. ג'ודית לואיס הרמן מספרת בספר "טראומה והחלמה", כיצד החיילים ששבו מהתופת בווייטנאם לא מצאו אוזן קשבת. וזה הפרדוקס: הדברים שתספר שייכים לעולם אחר, איש לא יבין אותך. וגם אם יבינו, בלתי אפשרי לרקום את חוויות המלחמה אל תוך עולם שבו תינוקות מחייכים ונשים מחבקות אותך בחמימות. חיילים רבים נותרים שסועים בלבם. לעתים עד המוות. רבים פונים אל הבקבוק. אחרים אל המזרק. אל הכדורים. ישנו חיפוש אחרי המוות המתגלם בחיים.

חיילים באימון מבצעי. תצלום: פיקוד האימונים של הארמיה ה-7 של הצבא הבלגי.

כל גבר, גם אם השתמט משירותו הצבאי, או שמעולם לא היה נדרש לתת את דעתו לעניין הלחימה באויב מוגדר, לאומי או שבטי, ממוצב בצורה כלשהי מול התפקיד המגדרי הזה. באופן דומה לאישה בת 40+, שמעולם לא רצתה בילד, וממוצבת בחברה מול אידאל האם (וגם אם ילדה ילד, עדיין האידאל רודף אותה). לפעמים האדם הוא תשליל הציווי המגדרי; לפעמים הוא ההתממשות שלו בבשר; תמיד הוא נמצא ביחס כלשהו אליו. גבר הוא חייל בפוטנציה כשפורץ מישהו אל בית משפחתו. הוא חייל ולוחם כשמישהו מעליב אותו בפרהסיה. הדינמיקה של הפיצול הפנימי, אותו פיצול של החייל "הלום הקרב", מתעוררת לחיים בכל המקרים השונים והמגוונים האלו, בדרגות ובצורות המיוחדות להם. אפשר לומר שהיא מגדירה במידה רבה את הנפש הגברית.

בר מפרנס. והוא עושה זאת גם כאשר הוא לא זוכה להערכה, לכבוד, אפילו לאהבה. הוא פשוט מתגבר, ועושה את זה - כי הוא גבר

פרנסה היא חובתו הגדולה השנייה של הגבר. בסדרה "שובר שורות" אומר גאס פרינג לדמות הגיבור, וולטר וייט: "...וגבר, גבר מפרנס. והוא עושה זאת גם כאשר הוא לא זוכה להערכה, לכבוד, אפילו לאהבה. הוא פשוט מתגבר, ועושה את זה - כי הוא גבר". לא היו הרבה תיאורים כל כך קולעים של גבריות בתרבות הפופולרית של העשור הזה. הסכנות שעומדות בפני הגבר בזירת העבודה גדולות יותר מבשדה הקרב. גברים מתמסטלים בלי הרף, כדי לשאת את שגרת יומם הבודדה. האישה נושאת את העול של לעבוד ב-70% ולטפל במשפחה ב-50%, ואילו הגבר נמצא בעבודה 110% ובבית 10%. חייו הם עבודתו. הוא משולל רשת תמיכה, ובמובנים רבים הוא רווק בבגדי איש משפחה. אבל העניין גדול ומקיף יותר מכפי שנראה במבט ראשון, משום שכפי שאמרנו קודם, התפקיד המגדרי חי ובועט גם לפני כניסת הגבר לפרק חייו שבו יש לו, מעשית, משפחה לפרנס. גם כשהוא רווק הוא עובד כמו חמור. לעתים קרובות, כדי להרשים נשים. כדי לרומם את הסטטוס החברתי שלו. בעדויות של גברים מדייטים טראומטיים שחוו, המוטיב החוזר הוא השפלה על רקע כלכלי, או ניצול על רקע כלכלי. וכאן צץ דימוי מיזאנדרי ישן-חדש: הלוזר. קרי גבר שלא מימש את אידאל הגבריות שלו, או אפילו בגד בו ביודעין (אני סבור שהיום להיות גבר-אפס, תפרן וגאה, זהו סימן של מרד, הגדול פי כמה מהניכוס-מחדש של התואר "שרמוטה"). על כל פנים, יש לשאול: מה הסכנות הבריאותיות של הוורקוהוליזם הגברי? האם זה קשור לסטרס, להתמכרות, להתאבדות, להתקפי הלב ולשאר הרעות החולות שמאפיינות את המצב הגברי ומקצצות משנות חייו? דברים אלו טרם נחקרו עד תומם. אבל יש סיבה לחשוב שהתשובה הכללית היא – כן, ישנו קשר.

להבין גבריות משמעותו אם כך, להבין פטריארכיה בצורה חדשה. אחד מהידיעות המרעישות בשנים האחרונות, עסקה בכך שפערי השכר בין גברים ונשים לא נעלמו ואף גדלו. מדוע, למרות מאמצים גדולים לבטל את האפליה בשוק העבודה, נותרו הפערים על כנם? ייתכן מאוד שהדבר קשור ליחס הקדום בין עבודה ומשפחה, גבר ואישה. מי שחוקר את הדברים הללו אינו יכול שלא לתהות, אם אולי התבוננו עד כה במושגי הבסיס של התורה הפמיניסטית כשעין אחת שלנו מכוסה, מפרספקטיבה "חצי-פמיניסטית". כן, להיות לוחם ולהיות מפרנס, אלו בוודאי דברים שמעניקים לגבר כוח: כוח לעצב, גם בניגוד לרצונם של אחרים, את עולמו. ובו-זמנית, הכוח הזה פונה נגדו, משחית אותו. מי שאוזנו כרויה לצלילים האלו, יכול כיום לשמוע הן קולות פמיניסטים והן קולות אנטי-פמיניסטים, מגוננים בהרמוניה על האקסקלוסיביות של הגבר בזירות הלוחמה והפרנסה. נסו למצוא כתיבה פמיניסטית נגד עבודה ולוחמה גברית, ולא תמצאוה אלא בשולי השול, בכתיבה האנרכיסטית. ובמישור האישי, רק במיעוט זערורי של זוגות הטרוסקסואליים יישברו התפקידים המגדריים של הגבר, גם אם תפקידיה של האישה השתנו מאוד.

פטריארכיה היא מושג כפול משמעות: פירושה ריכוז של הכוח בידי הגברים, ופירושה גם הגדרת הכוח דרך הגבריות. שום פירוק של הפטריארכיה לא יכול להיעשות תוך התעלמות מהאפקט שלה על כמחצית מהמין האנושי. הקריאות שנשמעות בכל פעם שמנסה גבר לדבר על הנושאים האלו, קריאות ה"בכיין! בכיין!", הן לא רק ביטוי לסקסיזם המובנה בתוך הסדר הפטריארכלי (מדוע אסור לגבר לדבר על סבלו? משום שהוא גבר) אלא גם מעשה שמאגף את הביקורת הפמיניסטית, הלגיטימית והבריאה, מצד הגברים. ראוי שתינתן לזרמים החדשים האלו במה. ולא, נאלץ להמשיך לנוע במעגלים, עיוורים בעין אחת.

נבוכדנצר קנדר הוא טיפוס חולמני המתגורר על גדת התל-אביב.

תמונה ראשית: "דימוי של בן-הים במיתולוגיה הסקוטית (Selkie)", תצלום: מייקל טאגרט.