והמיטה הזוגית ממשיכה לשוט

עבור רוב בני האדם, אי נאמנות רומנטית היא בגידה חברתית ורגשית נוראה. ״ניאוף״ במערכות יחסים רומנטיות מונוגמיות נתפש כמעט בכל העולם כבלתי מוסרי, וכגורם המוביל המנבא גירושין. הוא גם מככב באינספור ספרים, סרטים ושירים. מהרומן של נת׳ניאל הות׳ורן ״אות השני״ (1850) ועד הסרט ״קרוב יותר״ (2004) שהיה מועמד לאוסקר, בגידה נחשבת למרתקת ומטרידה מאוד.

עם זאת, ועל אף שהיא נפוצה כל כך, קשה מאוד להגדיר בגידה, גם משום שגבולות המונוגמיה שונים עבור כל זוג וזוג. הבגידה עשויה לבוא לידי ביטוי בנשיקה, ביחסי מין או באינטימיות רגשית עם אדם שאינו בן הזוג. היא יכולה לכלול פלירטוט או ״סקסטינג״ – משלוח תמונות או מסרים בעלי משמעות מינית מפורשת לאדם אחר. בכל המקרים האינטראקציות הרומנטיות או המיניות מפרות את ההסכמה על בלעדיות במערכת היחסים המרכזית. במילים פשוטות, במסגרת החיים של כל זוג, רוב בני האדם יודעים לזהות בגידה כשהם נתקלים בה.

בגידה היא מכאיבה כל כך גם משום שאנשים מפרשים אותה כאיום על מערכת היחסים שלהם. הם סבורים כי בגידה של בני זוג פירושה שמשהו אינו תקין, והדבר מוביל למערבולת רגשית ותחושת דחייה, קנאה ואי אמון. ישנן לכך ראיות מדעיות: כשאנשים חשים בלתי מסופקים או לא מחויבים במערכת היחסים שלהם, הם נוטים יותר לבגוד. חוקרים כינו זאת בשם ״מודל החסר של הבגידה״, והוא עשוי לכלול גם מניעים כמו הזנחה, עימות, כעס ותשוקה לנקום.

האם כל הבגידות נובעות מבעיות במערכות היחסים? מחקר שבחן את הסיבות הכלליות יותר לכך שבני אדם מקיימים יחסי מין מראה כי אנשים עשויים לתת לכך מאות סיבות – 237 סיבות

אבל האם כך הדבר תמיד? האם כל הבגידות נובעות מבעיות במערכות היחסים? מחקר שבחן את הסיבות הכלליות יותר לכך שבני אדם מקיימים יחסי מין מראה כי אנשים עשויים לתת לכך מאות סיבות – 237 סיבות, ליתר דיוק. סיבות נפוצות כוללות עונג ואינטימיות. אבל לעתים בני אדם מונעים לקיים יחסי מין כדי לעודד את ההערכה העצמית שלהם או של האחר, להרשים אחרים או לפרוק מתח, לקבל עבודה או קידום, בגלל התערבות או התגרות, כדי לצבור ניסיון מיני, כדי לבדוק את נטייתם המינית או אפילו כדי להרגיש קרובים יותר לאלוהים. בהתחשב במגוון הסיבות לסקס ובמורכבותן, האם יתכן שהמניעים לבגידה גם הם מגוונים יותר מכפי שנדמה בתחילה?

זה לא כל הסיפור. תצלום: We-Vibe WOW Tech

בשנת 2017 ערכתי עם עמיתיי ג׳סטין גרסיה (Garcia) ואירן טסאפלס (Tsapelas) מחקר שנועד לבדוק זאת. גייסנו 495 צעירים (ממוצע הגילים היה 20) שבגדו לאחרונה בבני זוגם, ושאלנו אותם מה הניע אותם לעשות זאת. בניסוי מאוחר יותר שאלנו אותם מה בדיוק עשו, מה אמרו ומה הרגישו עם שותפיהם לבגידה. קצת יותר ממחצית המשתתפים היו נשים, ורובם (88 אחוזים) היו הטרוסקסואלים ולא נשואים (96 אחוזים). בשל הקשיים למצוא הגדרה אוניברסלית לבגידה, הנחנו למשתתפים לקבוע מה נחשב עבורם כבגידה. כמעט כולם (94 אחוזים) אמרו שהבגידה שלהם כללה מגע מיני. אמרנו למשתתפים שהם יכולים למנות גורמים ומניעים כאוות נפשם.

חלק מהסיבות לבגידה היו קשורות יותר לאדם עצמו ולהקשר. אלה כללו גורמים נסיבתיים, חיזוק הביטחון העצמי, וגיוון מיני

רבות מהסיבות שהושמעו התבססו על בעיות במערכת היחסים שלהם עם בני זוגם העיקריים, כפי שמודל החסר צופה. למשל, משתתפים דיברו על היעדר אהבה או מחויבות כלפי בני הזוג, חוסר סיפוק מיני ותחושות של הזנחה וכעס. אבל, כפי שצפינו, חלק מהסיבות לבגידה היו קשורות יותר לאדם עצמו ולהקשר. אלה כללו גורמים נסיבתיים (כמו יציאה לחופשה, מתח גבוה או שכרות), חיזוק הביטחון העצמי (רצון לשפר מעמד חברתי, להרגיש מושכים יותר או להפגין עצמאות), וגיוון מיני (הרצון ליותר בני זוג וניסיון).

חשוב לציין, כי ביקשנו מהמשתתפים לדרג את עוצמת השפעתו של כל גורם, והתברר כי גורמים אישיים אלה היו לרוב חשובים יותר מאשר הגורמים שמקורם בבעיות במערכת היחסים. פחות ממחצית המשתתפים אמרו שהם פעלו מתוך כעס, ואי סיפוק מיני הייתה הסיבה הפחות נפוצה אצל נשים, והסיבה הלפני אחרונה אצל גברים. לעומת זאת, למעלה ממחצית המשיבים אמרו שהם בגדו כדי לטפח את ביטחונם העצמי, ורוב המשתתפים אמרו שהנסיבות או תשוקה אישית לגיוון מיני הם שהניעו אותם. מאחר שהמשתתפים יכלו לציין מספר רב של סיבות לבגידתם, חלקם ציינו במקביל סיבות אישיות וכאלה הקשורות במערכת היחסים.

דיוקן של סוזאן ולדון (1888), אנרי דה טולוז-לוטרק. תצלום: ויקיפדיה

כשאדם בוגד, הסיבה עשויה להיות נעוצה בו באותה מידה – ואולי אפילו יותר - מכפי שהיא עשויה להיות קשורה לבן זוגו

במילים אחרות, כשאדם בוגד, הסיבה עשויה להיות נעוצה בו באותה מידה – ואולי אפילו יותר - מכפי שהיא עשויה להיות קשורה לבן זוגו. השערה זו זכתה לתמיכה נוספת במחקרנו, שמצא כי אנשים שתירצו את הבגידה בגורמים נסיבתיים או אישיים נטו לנהל רומנים שונים ופחות אינטימיים. הרומנים שלהם היו קצרים יותר, כללו פחות מפגשים בפרהסיה (כמו יציאה למסעדה) ופחות אינטימיות (למשל, הצהרות ״אני אוהב אותך״). רומנים אלה אופיינו גם בפחות סיפוק רגשי ומיני. אנשים אלה לא רצו שהבגידה שלהם תשפיע על מערכת היחסים המרכזית שלהם: הם נטו יותר לשמור על הרומנים שלהם בסוד ולהישאר לאורך זמן עם בני זוגם.

ברור שישנם בני אדם הבוגדים כיוון שהם כנראה אומללים במערכת היחסים שלהם. המחקר שלנו התמקד בעיקר בבוגרים צעירים ולא נשואים, אבל ממצא זה נתמך על ידי מחקרים אחרים. במחקר קודם שערכו שירלי גלאס (Glass) ותומאס רייט (Wright), למשל, התברר כי 56 אחוזים מהגברים ו-34 אחוזים מהנשים שקיימו יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואים, דירגו את הנישואים שלהם כ״מאושרים״ או ״מאושרים מאוד״. כפי שכתבנו במאמר משנת 2020, ״לא כל הבגידות נולדו שוות״.

כל מקרה של בגידה עלול להכאיב עמוקות, אבל אולי לא כדאי לסיים בגללו נישואים בני 20 שנה או לפרק משפחה, בעיקר אם הבגידה לא נבעה מבעיות יסודיות במערכת היחסים המקורית

ממצאים אלה מטילים ספק במה שמקובל לחשוב על אודות בגידות. ברור שרומנים רבים ובגידות חד פעמיות אכן מתרחשים בגלל בעיות חמורות במערכת היחסים המקורית, והם גורמים כל כך הרבה כאב שאין ברירה אלא להיפרד. אבל במקרים אחרים, אם אנחנו יודעים שאנשים בוגדים מסיבות שאינן קשורות למערכת היחסים, אולי בגידה אינה חייבת להיות אסון נוראי כפי שמקובל לחשוב. כל מקרה של בגידה עלול להכאיב עמוקות, אבל אולי לא כדאי לסיים בגללו נישואים בני 20 שנה או לפרק משפחה, בעיקר אם הבגידה לא נבעה מבעיות יסודיות במערכת היחסים המקורית.

אולי ההשפעות השליליות שנובעות מן הרומנים, הן בחלקן נבואה המגשימה את עצמה. אם אנשים בטוחים שכל בגידה היא מעשה מאוד לא מוסרי, אז הם מצפים שההשלכות יהיו חמורות ביותר. אבל אם נתאים את צורת המחשבה שלנו ונראה בבגידה בעיה מתונה, זוגות יוכלו בקלות רבה יותר ללמוד ולצמוח אחרי שהיא מתרחשת, אפילו אם היא גורמת למצוקה זמנית, ולעתים גדולה מאוד.

״הביקור״ (1887), פליקס ולוטון. מוזיאון MOMA, תצלום: ויקיפדיה

שיחות מפורשות וכנות יותר על גבולותיה של מערכת היחסים עשויות למנוע תפישה של התנהגויות מסוימות כבגידה, וכך לצמצמם את השפעתן

דרך אחת להקטין את הנזק הנגרם כתוצאה מבגידה, ולהבין טוב יותר מדוע היא מתרחשת, היא לנהל שיחות כנות בין בני הזוג על משמעות המונוגמיה, עוד לפני שהבגידה מתרחשת. מחקרים הראו כי בקרב זוגות ישנן אי הבנות רבות באשר למשמעות המונוגמיה או הבלעדיות, וישנם זוגות שאינם מסכימים בשאלה אם הסכימו כלל לשמור על בלעדיות. שיחות מפורשות וכנות יותר על גבולותיה של מערכת היחסים עשויות למנוע תפישה של התנהגויות מסוימות כבגידה, וכך לצמצמם את השפעתן. למשל, ישנם זוגות המסכימים על ״מונוגמיה מבחירה״ שבה אינטימיות מינית או רגשית עם אחרים אינה נחשבת פגיעה במערכת היחסים שלהם.

הבנה יותר מדוקדקת של הבגידה עשויה גם היא להיות חשובה עבור זוגות אחרי רומנים. אנשים נוטים לתאר בגידה כאירוע טראומתי, אבל אולי היא אינה חייבת להיות כזו. תפישת הבגידה כמצב מלחיץ – כלומר אתגר מייצר לחץ שיש להתמודד עמו – במקום כאסון, עשויה להועיל לזוגות. ואכן, ישנם מטפלים ומומחים למערכות יחסים שטוענים כי אם אתם ובני זוגכם תדברו בכנות ובפתיחות על מונוגמיה, מצב מצוקה כזה עשוי להימנע כליל.

כדאי לזכור שאנשים רבים חווים מדי פעם תשוקה כלפי אחרים, ובו זמנית, הם עדיין אוהבים עמוקות את בני זוגם. וזו מחשבה מנחמת

יתכן שכדאי לזכור שבלי קשר לשאלת המונוגמיות שלכם או של בני זוגכם במערכת היחסים, קרוב לוודאי שלשניכם יהיו מפעם לפעם פנטזיות רומנטיות או מיניות בנוגע לאחרים. יתכן שקשה לכם לחשוב שכך קורה לבני זוגכם. אבל זכרו שרגשות כאלה אינם מעידים בהכרח על איכות מערכת היחסים שלהם. אנשים כמובן יכולים לשלוט במעשיהם ובתגובותיהם לרגשות כאלה, ובמערכות יחסים רבות תהיה להגשמת הפנטזיות הללו השלכות שליליות ארוכות טווח. אבל במקרים אחרים, כדאי לזכור שאנשים רבים חווים מדי פעם תשוקה כלפי אחרים, ובו זמנית, הם עדיין אוהבים עמוקות את בני זוגם. וזו מחשבה מנחמת.

דילן סלטרמן (Selterman) הוא מרצה בכיר לפסיכולוגיה באוניברסיטה של מרילנד. הוא בעל הבלוג  The Resistance Hypothesis בכתב העת Psychology Today.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: זוג: מי יודע את נפשותיהם? תצלום: דני פרנקו, unsplash.com

Photo by Danie Franco on Unsplash