והנה היא נעלמת לנגד עינינו

עוד מעט נחיה בעולם בלי עבודה. השינוי מתחולל ממש כעת. אבל לא נהיה בטלים ממעש, כי סוף סוף נוכל להתפנות לעבוד על מה שחשוב באמת. עולם חדש מפציע.
X זמן קריאה משוער: 6 דקות

הנה נתון שעשוי לטלטל אתכם: אילו התוצר המקומי הגולמי של ארצות הברית היה מחולק שווה בשווה, כל משק בית היה מרוויח 160 אלף דולר בשנה.

אתם מופתעים? ובכן, שיהיה ברור: אני לא מציע שום מהפכה מהוללת. אני מפנה את תשומת הלב לכך שמהפכה כזאת כבר מתחוללת בעצם ימים אלו. העולם נמצא בדרכו לעתיד שאינו מבוסס על עבודה [[post-work. יותר ויותר ממה שאומות מייצרות – ובמקרה של ארה"ב מדובר ב-20 טריליון דולר – מיוצר ללא התערבות אנושית. ומה שנכון ביחס לארה"ב נכון ביחס לכל כלכלה מתקדמת בעולם. עברנו מזמן את השלב שבו אנשים במדינות עשירות יכלו לזכות בחיים של המעמד הבינוני אילו ההכנסות חולקו שווה בשווה.

אבל האם ההכנסות צריכות  להיות מחולקות שווה בשווה, או לפחות מעט יותר ממה שהן מחולקות כיום?

הפירות של כלכלה ללא עבודה אינם מוקצים היטב: הם אינם מוקצים בדרכים שיאפשרו לחברות אנושיות לשגשג, במקום לקרוס למשהו שמזכיר אוליגרכיות נאו-פאודליות חסרות חוק

מה קושר בין הבעיות הגדולות המעיקות על העולם כיום – סטגנציה, אי-שוויון, קיצוניות? הקשר הוא בכך שהעתיד כבר כאן, אלא שהוא אינו מחולק באורח שווה. כל הבעיות הללו גוברות כיוון שגם אם איננו יודעים זאת, אנחנו נמצאים במסלול מהפכני, לקראת עולם ללא עבודה. כל דולר, כל ין, כל רנמינבי סיני בעל ערך שנוצר בכלכלות של ימינו מיוצר באמצעות פחות ופחות עבודה. וכך, משרות נעלמות והולכות – אך הפירות של כלכלה ללא עבודה אינם מוקצים היטב: הם אינם מוקצים באורח צודק, יעיל, אפקטיבי או אופטימלי. הם אינם מוקצים בדרכים שיאפשרו לחברות אנושיות לשגשג, במקום לקרוס למשהו שמזכיר אוליגרכיות נאו-פאודליות חסרות חוק.

בכלכלות המודרניות, העבודה עצמה הופכת לסחורה הנדירה ביותר. זוהי הסיבה שאנחנו עדים לכך שהקריירות של ימינו מתפוגגות. חלטורות תופסות את מקומן של משרות. צעירים מחפשים בייאוש דרכים להיכנס למערכות, אך ללא הועיל. כל שוק העבודה שובר את כללי העבר – תעסוקה מעטה, אבל גם אינפלציה נמוכה, והיעדר עלייה ממשית בהכנסות של משקי הבית, שלמעשה ממשיכות להתכווץ. כל אלו אינם יכולים להתקיים ביחד, אלא אם משהו עובר תהליך של שינוי, שינוי עמוק, בלבה של הכלכלה.

טורבינת רוח

העידן החדש כבר כאן. תצלום: גרהם ג'נקינס

והדברים שעוברים תהליך של שינוי הם הטכנולוגיה והאוטומציה. אלגוריתמים תופסים את מקומן של קטגוריות שלמות של מנהלים ב"אובר" וב"אמזון". הם תופסים את מקומן של תעשיות שלמות – בתחום הפרסום והמדיה – ב"גוגל" וב"פייסבוק". הם תופסים את מקומן של קטגוריות שלמות של עובדים, בהנהלת חשבונות, בעריכת דין, ברפואה. בואו נותיר בצד את השאלה האם האלגוריתמים עושים זאת היטב, לכך נחזור בסוף.

כיום, כלכלנים, מנהלים, אינטלקטואלים, פוליטיקאים, אנשים כל שדרות החברה, מחפשים נושאות עבודה, משרות, קריירות, בכלכלה שההיצע בה יורד בהתמדה. אנחנו מנסים לפתור בעיה שהייתה בעצמה פתרון לבעיות של אתמול. רצינו חיים קלים, חיים של נוחות, שבהם העבודה עצמה אכן הפכה לנחלת העבר. כעת אנחנו בפתחו של עולם של מדע בדיוני, העולם שרצינו בו. אך המעבר הוא החלק הקשה.

לעולם של פוסט-עבודה נגיע בהכרח דרך מהפכות. פוליטיות, חברתיות ותרבותיות, ולא רק מהפכות טכנולוגיות.

אסביר כיצד.

לא תהיה ברירה אלא לנתק בין הדברים הבסיסיים הדרושים לחיים של כבוד ובין "משרות". הדבר נכון גם ביחס ל"הכנסה", "חסכונות", "השקעות", ו"בעלות". כיוון שבעולם שבו "משרות" הן בעצמן נחלת העבר, לקשור בין היכולת שלך להרוויח ובין כל אלו יגרום לקריסה חברתית בסגנון אמריקני

בארה"ב, כל רשתות הביטחון וכל הנכסים הציבוריים קשורים ל"ג'וב" שלך – טיפול רפואי, ביטוח, סובסידיות לחינוך וכן הלאה. זוהי התוצאה של ההיפר-קפיטליזם שפגש את מוסר העבודה הפוריטני. אך הקשר ההדוק הזה הותיר את ארה"ב עם אמנה חברתית שכשלה, כי בעולם שבו העבודה עצמה הופכת לסחורה הנדירה ביותר, כבילת איכות החיים ל"ג'וב" היא מתכון לאסון חברתי. התוצאה היא כשל של הדמוקרטיה, שדוחף אנשים לפנות לתנועת סמכותניות כדי שהללו יתנו להם את מה שהכלכלה אינה יכולה לתת להם – טיפול רפואי, חינוך, הכנסה, חסכונות וכן הלאה.

האמנה החברתית האמריקנית כושלת כיוון שהיא נבנתה עבור עולם של עבודה. בעולם ללא עבודה יהיה צרוך לכתוב אותה מחדש, מראשיתה ועד סופה. אבל איך צריך לעשות דבר כזה? ובכן, כיוון שארה"ב נמצאת במצב גרוע במיוחד כדי לבצע את המעבר לעולם של פוסט-עבודה, היא יכולה לשמש לנו דוגמה למה שחסר.

לא תהיה ברירה אלא לנתק בין הדברים הבסיסיים הדרושים לחיים של כבוד ובין "משרות". הדבר נכון גם ביחס ל"הכנסה", "חסכונות", "השקעות", ו"בעלות". כיוון שבעולם שבו "משרות" הן בעצמן נחלת העבר, לקשור בין היכולת שלך להרוויח ובין כל אלו יגרום לקריסה חברתית בסגנון אמריקני.

ובכן, מה צריך להיות באמנה החברתית החדשה?

הרפורמה תדרוש דור או שניים של תנועות המוניות לשינוי ולטרנספורמציה. הסטטוס-קוו עתיד להתנגד לתהליך ולנהל מאבק עיקש כדי לשמר את עצמו. על האמריקנים יהיה לשנות את הנורמות והערכים שלהם: להפסיק לחשוב ש"העניים עצלנים" ולהתחיל להבין ש"לכולם מגיעה הכנסה". ויהיה עליהם לשנות את המוסדות שלהם. עולם ללא עבודה הוא איום על חברות שהאמנות שלהן נועדו לעידן התעשייתי.

במובן הזה, אירופה מוכנה יותר לשינוי. באירופה, הצרכים הבסיסיים של החיים אינם כבולים למשרות, אלא מובנים כזכויות יסוד. ביטוח בריאות, חינוך, מדיה וכן הלאה. אפילו הכנסה וחסכונות, במידה מוגבלת, אינם תלויים ב"משרה" שיש לך.

פתקים, פתקים צהובים

המשימות יהיו שונות. תצלום: קייל גלן

ומה יקרה לחברות שלא יהיו מסוגלות לעבור את השינוי הנדרש? הן יהפכו לפאודליות. מעמדות הביניים והעניים ידמו לצמיתים ולאיכרים של פעם, בעוד שאלו שהם "הבעלים" של האלגוריתמים שמנהלים את הכלכלה נטולת העבודה ידמו לאדונים ולאצילים, ובידיהם יהיה כוח אבסולוטי. היכולת של הצמיתים לעבוד תהיה תלויה בפטרונות של האצילים הנכונים, בדיוק כמו בתקופות קודמות בהיסטוריה האנושית.

יש עמל לעשותו, אבל העניין המרכזי בו הוא למצוא דרכים לפתור את הבעיות הגדולות: שינויי האקלים, הארכת תוחלת החיים, הבנת מי אנחנו באמת, אנחנו בני האדם. וגילוי מהו היקום

לכן המעבר יהיה מהפכני גם מבחינה נוספת. אם המעבר לא יטופל נכון, עם מבט קדימה ואנושיות, חברות ייסוגו לעידן עבר שישלב את הגרוע מכל מה שהכרנו: סמכותנות, פאודליזם, פשיזם, הכל ביחד, בבת אחת. בסופו של דבר, אי-אפשר לחזות לאן מתגלגלת מהפכה.

אמרתי "חברה נטולת עבודה" ו"חברה ללא עבודה". האם כוונתי למצב שבו אנשים ישבו על הכורסה ויצפו בטלוויזיה בלי לעשות כלום? האם כוונתי לכך שלא נותרה עבודה לעשות? בשום פנים ואופן לא. העבודה של העתיד שונה מאוד מן העבודה של העבר, ובמובנים רבים אין מדובר כלל בעבודה. היא אינה היררכית, היא אינה נתונה לשליטה ובקרה, היא אינה כפופה לשגרה וגם אינה נוסחתית. והיא אינה משהו שצריך לסבול אותו, אלא משהו שיש סיבות לאמץ אותו וליהנות ממנו.

המוקד של העבודה של העתיד הוא השבת הכבוד, האנושיות והחירות שלנו, במובנים העמוקים ביותר של המושגים הללו. היא יצירתית ומאפשרת ביטוי, היא עמוקה מבחינה רגשית ואינטלקטואלית, לא רק טכנית, אנליטית ויומיומית, לא עוד עבודה של שילוב גלגלי שיניים למיניהם. יש עמל לעשותו, אבל העניין המרכזי בו הוא למצוא דרכים לפתור את הבעיות הגדולות: שינויי האקלים, הארכת תוחלת החיים, הבנת מי אנחנו באמת, אנחנו בני האדם. וגילוי מהו היקום, הדבר הזה שאנחנו מכנים אותו בשם "יקום". השאלות הגדולות הללו מציקות לנו ורודפות אותנו משחר ימינו. זוהי העבודה שצריך לעשות בעולם שבו העבודה הקשורה לצורך להרוויח את לחמנו כבר באה על פתרונה - ומדובר בעבודה שתיעשה במגוון דרכים, בין אם באמצעות אמנות, ספרות או מדע.

יש דרך אחרת לנסח זאת. אם נבצע את המעבר באורח מוצלח ונגיע מוכנים לעולם נטול העבודה, נמצא את עצמנו כולנו נוסקים לגבהים. השאלה תהיה אז לאן נלך: מה נחקור? מה נגלה? מה נמצא מעבר לעננים?

עבודת העתיד היא יצירת ההמצאות, הממשלות, האמנות החברתיות, צורות החיים, דרכי ההתארגנות, אופני הביטוי – שיאפשרו לאנשים לשגשג עוד ועוד, בעולם נטול עבודה. מובן שיש כאן אירוניה, כי דומה שהדבר עשוי להיות קל. אך למעשה, לחיות בלי עול של עבודה עשוי להתגלות כעבודה הקשה ביותר, וגם המתגמלת ביותר.

 

עומייר חק הוא הוגה דעות, פרשן, בלוגר ודמות ציבורית, המרבה לכתוב על כלכלה, חברה, עסקים, חדשנות ותרבות עכשווית. הוא מחברם שלספרים אחדים ומחלק את זמנו בין לונדון וניו יורק.

תרגם במיוחד לאלכסון: אדם הררי

קאטר. תצלום: מיכאל דז'ידז'יץ', unsplash.com

Photo by Michael Dziedzic on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי עומייר חק.

תגובות פייסבוק

3 תגובות על והנה היא נעלמת לנגד עינינו

02
נ.

הטענה בדבר ניתוק מוחלט בין עבודה לפרנסה היא הזיה מרקסיסטית. אין שום סיבה להניח שהמוני רעבים יצליחו לחלק את השפע בתנאי דיקטטורה יותר משזה הצליח בעשורים האחרונים.

    03
    Mosheshy

    נ.
    את/ה חושב/ת את החשיבה של המאה שעברה.(מרקסיזם, סוציאליזם,קפיטליזם )
    כותב המאמר חושב את החשיבה המתבקשת למאה הבאה.
    אוטומציה ,מחשוב ובינה מלאכותית הן המייתרות את העבודה של מליוני בני אדם בעולם.בשיטה העכשווית ,אין עבודה =אין פרנסה.
    אם תימשך השיטה הנוכחית ,ממה יתפרנסו מליוני בני האדם המובטלים מעבודה ?
    למשל:
    https://www.latimes.com/projects/la-fi-automated-trucks-labor-20160924/