חברה בהפרעה

היום אני אוספת את גבריאלה מהגן. אני צריכה ללכת לפני כן לבנק, לדואר, להתקשר להראל לגבי קופת הגמל ולברר במגדל על הפנסיה. העוזרת מגיעה ב-12:30 ואני צריכה להכין לה מצעים נקיים למיטה שלנו ושל גבריאלה. לא לשכוח גם לשמור את המצגת לשיעור מחר ולברר אם היה משהו לקרוא. ולהתקשר לחנויות נעליים לראות אם הגיעו מגפיים מגומי במידה ,21 כדי שגבריאלה תוכל לקפוץ בשלוליות. כדאי גם שאבדוק במייל אם הגיעה תשובה מהמנחה שלי ומכתב העת אליו שלחתי לפרסום. שי אוסף אותה מחר. הוא יצא מהעבודה ב-15:00. בדרך כלל הוא יוצא ב-15:30  אבל בגלל בלגן עם הרכבות כדאי שיצא יותר מוקדם כדי לא לאחר, כי הגננת נועלת בול ב-16:00. וגם החלטנו בתחילת השנה שנעשה הכול כדי שגבריאלה לא תישאר אחרונה בגן. בינתיים אנחנו מצליחים בזה יפה, רוב הזמן. אז מחר אני אלך בבוקר לשיעור, אשאר בספרייה ומשם אסע לרופא, כי כבר כמה זמן שכואב לי הגרון ואני דוחה את התור הזה יותר מדי. טלפון. זה שי. הוא לא יכול לאסוף מחר כי הוא צריך להישאר במשרד להתכונן לדיון גדול ביום ראשון. אוקיי. מחשבת מסלול מחדש.

לפי השיח הקליני, שהוא גם השיח הדומיננטי, אנשים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) מתקשים לארגן את הזמן שלהם, להתחייב למטלות ולסיים אותן. את רשימת הקריטריונים המפורטת של הפרעת הקשב והריכוז ניתן לראות באתר של APA (ראשי תבות של American Psychiatric Association), האחראים לכתיבת ה-DSM, שמכונה גם "התנ"ך של הפסיכיאטרים". חוסר איזון כימי במוח גורם לכך שבמקום להתחיל מטלה אחת, לסיים אותה ורק אז להתחיל במטלה הבאה, אנשים עם ADHD יתחילו מספר מטלות במקביל וחלק מהן ילך לאיבוד איפשהו בדרך. המטלות שכן תגענה למיצוין אינן בהכרח החשובות ביותר, בוודאי אם מדובר במטלות לא רצויות או לא נעימות. אני ככל הנראה אזכור לאסוף את גבריאלה, אבל להתקשר להראל או למגדל – הסיכוי שזה יקרה קטן יותר.

לפי השיח הקליני הרווח, אנשים המאובחנים לראשונה כבעלי הפרעת קשב וריכוז רק בגיל מבוגר מהווים סיכון של ממש עבור החברה וסובלים מבעיות אישיות רבות

התפישה הרווחת היא שיש לאבחן ולטפל ב-ADHD בגיל צעיר ככל האפשר. לפי המהדורה החמישית והעדכנית של ה-DSM (משנת 2013), עדויות לתסמיני ההפרעה מוכרחות להופיע לפני גיל 12, אבל עקרונית, אבחון של ADHD אפשרי כבר מגיל 3. מעבר לתפישה של אבחון וטיפול בגיל צעיר, מקובלת גם התפישה שהיעדר אבחון וטיפול בגיל צעיר יוביל כנראה לבעיות וקשיים בחיים, שיפגעו הן ביחיד והן בחברה. די לקרוא איך משרד הבריאות מגדיר את המצב של אבחון וטיפול בגיל "מאוחר", כדי להבין שמדובר, לכאורה, במקרה חריג ומסוכן. למצב של היעדר אבחון וטיפול בגיל צעיר מיוחסים מצבים פסיכולוגיים כמו ביטחון עצמי ירוד או חוסר תחושת מסוגלות עצמית, וגם תחלואות נלוות כמו דיכאון, חרדה ונטייה להתמכרויות, בעיקר לניקוטין, או גם נטייה למעורבות בתאונות דרכים, קושי בשוק העבודה וסיכון למחלות מין (כפי שנטען על ידי אחת המארגנות, במושב הפתיחה של הכנס הארצי להפרעות קשב וריכוז בשנת 2015). לפי השיח הקליני הרווח, אנשים המאובחנים לראשונה כבעלי הפרעת קשב וריכוז רק בגיל מבוגר מהווים סיכון של ממש עבור החברה וסובלים מבעיות אישיות רבות.

ADHD בקרב מבוגרים נחקרה מעט יחסית למקרים של ADHD בקרב ילדים ונוער. בשנים האחרונות ניכרת תנועה של שינוי והרחבה בשיח הקליני, ואכן מחקרים פסיכיאטריים ופסיכולוגיים מבקשים לבחון את המשמעויות הייחודיות של ההפרעה במהלך החיים הבוגרים. תחילה התמקד המחקר הקליני באנשים שאובחנו בילדותם וגדלו עם ההפרעה, ולאחרונה מוסב המיקוד לעבר אנשים המאובחנים כבעלי הפרעת קשב וריכוז לראשונה בגיל מבוגר. . בעוד השיח הדומיננטי פועל לגישור על הפער בין המחקר למציאות, אף שהוא עושה זאת לא פעם בהתבססות על הנחות מוקדמות ולא מוכחות, נראה כי סוגי שיח חברתיים וביקורתיים –במיוחד בישראל – נשארו איפשהו מאחור והם מוסיפים להתמקד בעיקר ב-ADHD בקרב ילדים. בחינה סוציולוגית ביקורתית של אבחון הפרעת קשב וריכוז בגיל מבוגר בישראל חסרה בנוף המחקרי, והיא שעומדת בבסיס מחקר הדוקטורט שאני עורכת בימים אלו.

הטיפול היחיד שנחשב יעיל באמת עבור מבוגרים המאובחנים כבעלי הפרעת קשב וריכוז הוא הטיפול בתרופות פסיכואקטיביות (כגון ריטלין וקונצרטה), המבוססות על החומר הפעיל מתילפנידאט והנחשבות למשפרות את האיזון הכימי במוח, ואמורות להוביל לרמות תפקוד וביצוע גבוהות יותר. התאמת המינון של התרופה נסמכת על חומרת ההפרעה ועל משקל המטופל. בשנת 2010 נערך תיקון לפקודת הסמים המסוכנים בישראל שהגדיל את המינון המקסימלי המותר של מתילפנידאט ל-90 מ"ג. כתוצאה משינוי זה, תרופות פסיכואקטיביות לטיפול בהפרעה ניתנו להפצה רחבה יותר בישראל, והמינון המותר חרג ממשקלם של ילדים כדי להתאים למשקל גופם של מבוגרים עם ADHD.. מעניין לראות שבין השנים 2010-2011 זינק הסכום ששילמו קופות החולים בארץ לחברת Novartis, המשווקת הבלעדית של ריטלין בישראל, בכמעט 50 מיליון שקלים  – עלייה של 13%. מעניין אף יותר לעמוד על הקשר בין שני נתונים אלו ולבחון מהם הגורמים שהביאו להגדלת מינון המתילפנידאט המותר בחוק הישראלי.

אם שכחתי לציין, אני אובחנתי כבעלת הפרעת קשב וריכוז בגיל מבוגר. בדרך כלל אני לוקחת קונצרטה 54 מ"ג, כי זה משפיע במשך 12 שעות וזה מאפשר לי ללמוד יום שלם. בימים קצרים אני מסתפקת בשני כדורים של ריטלין 10 מ"ג, שהשפעתם אורכת כארבע שעות. לפעמים, בימים ארוכים ממש, אני מתחילה בקונצרטה 54 וממשיכה בערב עם שני ריטלין של 10. הבוקר החלטתי לא לקחת תרופה בכלל. בסך הכול כמה סידורים, מה כבר יכול להיות? אבל אז שי התקשר. בגלל הלחץ של השינויים, בזמן השיחה, עשיתי חושבים עם עצמי בראש -- מה עדיף? קונצרטה ל-12 שעות, אבל עכשיו כבר אחרי 9 בבוקר ואני לא אצליח להירדם בלילה, או ריטלין ל-4 שעות, אבל הוא תמיד עושה לי תחושה מעומעמת של חרדה סמויה כזו ומעצבנת והאוטו שלי בחניון וקצת חשוך שם.

תוך כדי ההתדיינות שלי עם עצמי אני גם מנסה לקבוע עם שי את לוח הזמנים החדש. שי יאסוף היום ומחר אני ואבקש מאימא שלי שתקפוץ לחצי שעה לעזור לי אצל הרופא. מסמסת תוך כדי, היא לא יכולה. אז נבקש מאימא שלך. היא לא עונה. אוקיי, אז אתה תאסוף מחר ואחרי הרופא אני אחליף אותך לאמבטיה והרדמה ואתה תחזור למשרד. אבל אז תחזור ממש מאוחר. שוב הבלגן הזה של הרכבות. אז אני אאסוף היום ואתה תנסה לסיים כמה שתוכל מההכנה לדיון ואתה תאסוף מחר ובמקביל אנסה להקדים את התור לרופא כדי שתוכל לחזור מהר למשרד.

בסוף הלכתי על ריטלין עם הטווח הקצר. הרי אני אוספת את גבריאלה היום ואני רוצה שתהיה לה אימא חופשיה מחרדות או מריכוז יתר, לשחק ולצחוק איתה אחר הצהריים. ואני גם ככה כבר לא אלמד היום עם כל הסידורים שאני צריכה להספיק. לפחות אני מקווה להספיק, כי כבר 11:00 ועוד רגע הבנק נסגר.

ליאור טל היא דוקטורנטית לסוציולוגיה באוניברסיטת בר אילן, החוקרת את תחום האבחון בגיל מבוגר של הפרעות קשב וריכוז בישראל. בעלת תואר ראשון בסוציולוגיה, אנתרופולוגיה ופילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני בלימודי תרבות ומגדר מהאוניברסיטה העברית.

רשימת מקורות

קונרס, ק'. 2013. הפרעת קשב וריכוז עם היפראקטיביות: גישות עדכניות לטיפול ולהערכה. בתוך י' אבישי (עורך) וכ' גלעד (מתרגמת), סדרת ספרים בפסיכולוגיה וחינוך מיוחד. קרית ביאליק: אח. עמ' 28.

Bell, A. S. 2011. A critical review of ADHD diagnostic criteria: what to address in the DSM-V. Journal of Attention Disorders 15(1): 3–10Kooij et al. 2012. Distinguishing comorbidity and successful management of adult ADHD. Journal of Attention Disorders 16(5): 3s–19s.Ramsay, J. R. & Rostain, A. L. 2008. Adult ADHD research: current status and future directions. Journal of Attention Disorders 11(6): 624–627.

תמונה ראשית: התמקדות וריכוז. תצלום: ניקלס המאן, unsplash.com

Photo by Niklas Hamann on Unsplash