חובת תיקון הגזר

האם יש לנו חובה לומר לאנשים שהם טועים? באילו נסיבות? מה ההשלכות האפשריות של התעקשות לתקן אחרים? ושל הימנעות מכך?
X זמן קריאה משוער: 9 דקות

זה קרה לכולנו. אתם שקועים בענייניכם, כשאתם שומעים, במקרה, עמית לעבודה מדבר על העלייה האחרונה במחירי הגזר. ״קילו גזר עולה כעת 70 סנט,״ הוא עשוי לומר. אתם יודעים שהוא טועה, אבל לא בהרבה: בפעם האחרונה שבדקתם, הגזר עלה 50 סנט לקילו, ולא 70 סנט כפי שחושב עמיתכם. ואולי אתם עומדים בתור לדואר, ואתם שומעים מישהי מספר לחברתה ששמו האמצעי של האפיפיור הוא מריה. אתם יודעים שהיא טועה. שמו האמצעי של האפיפיור הוא בעצם מריו. הטעויות הללו עשויות להיראות קטנות – כל כך קטנות שנדמה כי לא כדאי לטרוח לומר משהו ולתקן אותן.

זו עשויה להיות שכנה שחוששת שמא חיסון שאושר על ידי סוכנויות הבריאות הבינלאומיות עלול לשנות את הדי אן איי שלנו, או בוט בטוויטר, שתוהה אם השואה אכן התרחשה, וההחלטה אם להתנגד או לא עלולה להיות מורכבת

אולם, יתכן שהייתם מגיעים למסקנה שונה אם מישהו היה מבטא אמונה שגויה בנוגע לדבר חשוב (או לפחות חשוב יותר) מאוד. זו עשויה להיות שיחה ברשת החברתית בשאלה אם הייתה רמאות בבחירות, או חברה שמפקפקת בכך שאוגוסטו פינושה היה דיקטטור אכזר. זו עשויה להיות שכנה שחוששת שמא חיסון שאושר על ידי סוכנויות הבריאות הבינלאומיות עלול לשנות את הדי אן איי שלנו, או בוט בטוויטר, שתוהה אם השואה אכן התרחשה. זה עשוי להיות הבוס שלך ״המתבדח״ כי הפמיניסטיות הן בסך הכול שונאות גברים מסוות.

אלה אינן טעויות קטנות. למעשה, אתם עשויים לחשוב שהנושא חשוב מדי ושהאמונה של האדם האחר רחוקה מדי מן האמת ולכן אינכם מסוגלים לשתוק. למרות זאת, ההחלטה אם להתנגד או לא עלולה להיות מורכבת. אתם עשויים לחשוש שמא תעליבו מישהו, או שאין לכם זמן לנסח את ההתנגדות שלכם. אתם עלולים למצוא את עצמכם בשיחה כל כך מקוטבת שהניסיון להציג טיעון נגדי עלולה להוביל להתנגדות גדולה עוד יותר.

האפיפיור פרנציסקוס הראשון, חורחה מריו ברגוליו

קוראים לו מלידה חורחה מריו ברגוליו, הוא ארגנטינאי ואוהד כדורגל, ואפיפיור: עובדות מוצקות. תצלום: מזור, הכנסייה הקתולית של אנגליה

אבל לעתים ישנן סיבות טובות וחזקות יותר לבטא אי הסכמה עם אחרים. לעתים יש לנו חובה מפורשת לעשות כך. אתם כנראה צריכים לתקן את החברה שלכם, אפילו אם הדבר עלול לסכן את החברות ביניכם כשהיא תטען שפינושה עלה לשלטון בשנת 1973 בבחירות דמוקרטיות, ולא בהפיכה בתמיכה אמריקנית. ונראה שלא תהיה לכם ברירה אלא להסתכן בסכסוך עם השכנה, כשהיא תספר איך ייעצה לבני משפחתה לא להתחסן בגלל שהיא חושבת שהחיסון פותח ״בפרק זמן מטורלל״ ולכן הוא מסוכן. אבל איך נחליט בכל מצב נתון אם להשמיע את קולנו או להניח לטענות שקריות, לא בדוקות ומטעות להישמע?

ברור שלא תמיד ראוי לתקן את האמונות השגויות של אדם אחר: ״הצבעה על כל אי ההסכמות שלנו תהיה מוזרה, גסת רוח ומתישה״, כפי שניסחה זאת הפילוסופית קייסי רבקה ג׳ונסון. התפרצות לשיחה פרטית בין שני עמיתים רק כדי לתקן אותם באורח פדנטי בנוגע למחירי הגזר היא מן הסתם הפרה של מחויבויות אחרות בו זמניות שלנו, למשל המחויבות לנהוג בנימוס או לכבד את פרטיותם של אחרים. לעומת זאת, נימוס עשוי להפוך לשיקול משני אם אותם עמיתים הם סוחרי ירקות, ואז המודעות לשינוי מחירים ולו הזעיר ביותר, עשוי להיות בעל חשיבות מעשית גדולה.

או תארו לכם, כפי שהפילוסופית ג׳ניפר לאקי (Lackey) מזמינה אותנו לעשות, ש״פרופסור בכיר, לבן, שומע עמית משמיע הערה סקסיסטית בבירור״. לאקי טוענת שחשוב יותר שהפרופסור יבטא את אי הסכמתו, ולא ישתוק כדי לשמור על השקט. יתרה מכך, בהתחשב במעמדו החברתי ובזהותו, ״חובתו להתנגד עשויה להיות גדולה יותר מזו של עמיתה זוטרה ושחורה״.

בכל הנוגע להתנגדות או תיקון של קביעה שקרית או לא מבוססת, ההקשר חשוב. והקשר עשוי להיות: מי אנחנו, מי הדוברים, למה מתייחסת הקביעה, באיזה המצב היא נאמרה ואיך האחרים העדים לה מגיבים

בכל הנוגע להתנגדות או תיקון של קביעה שקרית או לא מבוססת, ההקשר חשוב. והקשר עשוי להיות: מי אנחנו, מי הדוברים, למה מתייחסת הקביעה, באיזה המצב היא נאמרה ואיך האחרים העדים לה מגיבים. אלה הם כל השיקולים שצריכים להילקח בחשבון ולהישקל זה כנגד זה בעת שאנו תוהים אם להשמיע את אי ההסכמה שלנו או לא.

מאחר שמדובר במורכבות גדולה, אנו עשויים לשאול את עצמנו: האם כדאי לקחת ברצינות את החובה להתנגד?

כמובן. ישנן לכך שתי סיבות. הראשונה היא שאמונות שגויות ולא מבוססות מובילות לתוצאות מזיקות. השנייה היא שעלינו לעשות ככל יכולתנו כדי למנוע מאחרים להינזק.

נניח שמקור ההכנסה העיקרי של חברה הוא מכירת גזרים. לנו נודע במקרה שהיא סבורה בטעות שהם יקרים יותר השבוע, ולכן היא לא תבצע את ההזמנה הרגילה מהספק שלה, והדבר יוביל לצמצום במכירותיה ולהפסד כספי. נניח שאנחנו גם יודעים שהיא טועה משום שמקור המידע הקבוע שלה בכל הנוגע למחירי ירקות בשוק הסיטונאי אינו אמין. אם החברה שלנו תמשיך להסתמך על מקור המידע הזה, הפרנסה שלה תינזק. במילים אחרות, אם היא תישאר במצבה האפיסטמי הנוכחי – אם היא תמשיך להאמין שמחיר הגזר עלה, ושמקור המידע שלה אמין – היא תסבול מהשלכות שליליות. לכן, אם אנו יכולים לתקן את אמונותיה של חברתנו, וזו אינה משימה תובענית במיוחד, עלינו לדבר ולמנוע מחברתנו להינזק.

ירקות, טרי, שוק

מה שנכון לגזר נכון לכל הירקות ולכל השוק: מידע אמין חיוני לפעולת המערכת. תצלום: רנדי פאת'

למעשה, אנחנו יכולים להיות עוד יותר ספציפיים: אם מישהי צפוי להינזק באורח מעשי, יש לנו חובה מוסרית להשמיע את קולנו; אם הנזקים הללו הם אפיסטמיים, יש לנו חובה אפיסטמית להשמיע את קולנו.

נזק מעשי עשוי להיות הפסד כספי, פיטורים או פציעה גופנית. אבל למה הכוונה כשאנו אומרים שמישהו עשוי להינזק אפיסטמית?

אנחנו רוצים שחלק גדול ככל האפשר מאמונותינו יהיה קרוב לאמת וגם מבוסס ככל האפשר. אחרת למה שנעודד למידה, נתפעל מהתקדמות ומהישגים אינטלקטואליים, נשבח תשובות נכונות או נוקיר ידע יותר מבורות?

כדי להבין את סוג הנזק הזה, כדאי לחשוב במושגים כלליים יותר על מושג הרווחה האפיסטמית. לרוב, אנחנו רוצים להימנע מלהאמין בשקרים. אנחנו רוצים שחלק גדול ככל האפשר מאמונותינו יהיה קרוב לאמת וגם מבוסס ככל האפשר. אחרת למה שנעודד למידה, נתפעל מהתקדמות ומהישגים אינטלקטואליים, נשבח תשובות נכונות או נוקיר ידע יותר מבורות? חשוב לציין כי את כל אלה איננו עושים מתוך הרגל וללא מחשבה ביקורתית, אלא משום שאנחנו מבינים כי ידע והבנה הם מרכיבים עיקריים של הרווחה האינטלקטואלית שלנו, והחיפוש אחריהם הוא מעשה ראוי. ולכן כל מה שמפריע לאמונות שלנו להיות אמיתיות ומוצדקות עלול לגרום לנו נזק (אפיסטמי). פירוש הדבר הוא שהשאיפה להאמין במה שהוא נכון ומוצדק אינה סתם שאיפה ראויה, זוהי מטרה שעלינו לנסות להגשים באורח אקטיבי: זוהי חובה אפיסטמית.

חלק מן החובות האפיסטמיות שלנו הן חובות לעצמנו. אם אני מאמינה ללא עוררין בטענה של שכנתי כי שתיית שני ליטרים של מיץ תפוזים מדי יום מבטיחה לי חיסון נגד COVID-19, אף שאני יודעת שאין לה השכלה רפואית ושהיא שואבת את המידע מחבריה שאינם מומחים, מן הרשתות החברתיות, אז אני עושה מעשה מוטעה. אני רשלנית ואיני טורחת לוודא שאמונותיי הן מוצדקות.

אם התלמיד שלי מאמין, בעקבות שיחתנו, באמונה שגויה ומאחר שאמונות שגויות הן מזיקות, דבריי סיכנו אותו מבחינה אפיסטמית

אבל החובות האפיסטמיות חורגות מעבר לאינטרסים האישיים. נניח שאני מורה, שתלמידי בוטחים בי. ונניח שאני מוסרת לתלמיד את העצה הלא מבוססת של שכנתי בנוגע לחיסונים, והוא מאמין למה שאני אומרת לו. במקרה זה, גם אני עושה מעשה שאינו ראוי. אם התלמיד שלי מאמין, בעקבות שיחתנו, באמונה שגויה ומאחר שאמונות שגויות הן מזיקות, דבריי סיכנו אותו מבחינה אפיסטמית.

למעשה, לעצה הלא מבוססת שלי עלולה להיות השלכה נוספת שהיא מזיקה, ברורה פחות. מאחר שדבריי עומדים בניגוד ברור לעצתם של מומחים לבריאות הציבור, ישנה אפשרות ממשית שאמינותם של אלה תיפגע בעיני התלמיד שלי. העצה שלי עלולה להחליש את אמונו בדוברים בעלי ידע ומומחיות (למשל, רשויות בריאות הציבור), וכך להגביל את לפגוע בנגישות שלו למקור טיעונים מבוססים שעל פיהם הוא יכול היה לגבש את אמונותיו בנוגע לבריאות הציבור.

חיסון, אפגניסטן

בין טובת הפרט לטובת הכלל, בין מדע, ספקנות וויכוח ציבורי פתוח: רופא מתכונן לתת חיסון, אפגניסטן. תצלום: © EU - photo by EC/ECHO/Pierre Prakash

יש לכך חשיבות רבה כי אנחנו נוהגים לסמוך לעתים קרובות על עדויות של אחרים כמקור מידע וכדי להצדיק את אמונותינו שלנו. רוב הזמן זה מצליח, כי אנחנו לרוב יכולים לבטוח במה שאחרים אומרים. זה פועל היטב גם בגלל שאנחנו יכולים לסמוך על יותר ממקור אחד להצדקה או וידוא של מידע. למשל, אם תפקידכם הוא לקבוע כמה כל סועד צריך לשלם עבור ארוחה במסעדה, ומישהו בקבוצה שלכם אינו בטוח שהמספר שקבעתם נכון (אולי בגלל שניכר שדעתכם הוסחה), הוא עלול לבקש מחבר קבוצה אחר שיבדוק את התשובה שלכם.

אבל הדברים מסתבכים מעט יותר בכל הקשור לדברים שאינם בתחום המומחיות שלכם. אם התלמיד וגם אני איננו מומחים בתחום הבריאות, אז כדי שנוכל לגבש אמונות אמיתיות בנוגע לנושאי בריאות הציבור, שנינו תלויים לגמרי במי שאכן מבינים בנושא. הדבר מכונה לעתים ״הפער בין ההדיוט למומחה״. כפי שהפילוסופית הלן דה קרוז (De Cruz) טוענת, כשמי שאינם מומחים ״אינם יודעים במי לבטוח״, הפער הזה הופך לקשה או בלתי אפשרי לגישור.

לכן אם התלמיד שלי רואה בי סמכות אפיסטמית, ואני מנצלת את הסמכות הזו לרעה על ידי כך שאני סותרת – ולכן פוסלת – את עדותם של מומחים לבריאות הציבור, אז אני עלולה לפגוע בנגישות שלו למידע חשוב. הדבר סותר את המחויבות שלי לא לגרום לאחרים נזק אפיסטמי.

בעידן של עלייה במקורות המידע הכוזב, ככל שההתמצאות במידע המגיע ממומחים הופכת לקשה יותר, אנו חייבים להיות דרוכים אפיסטמית. אנחנו חייבים להיזהר בכל הנוגע לאמונות שלנו עצמנו. אסור לנו להתייחס לרכילות ולספקולציות כאל עובדות. אנחנו חייבים להיזהר בהסברים בלתי סבירים

ומה בנוגע לחברתנו רוכשת הגזרים? גם היא עלולה להינזק אפיסטמית על ידי מוסר מידע בלתי אמין. אלא שכאן יש לנו הזדמנות לתקן את הדברים: כאשר היא טועת שמקור המידע של הוא אמין, אנחנו יכולים להביע את אי ההסכמה שלנו. ומאחר שאנו יכולים, אנחנו צריכים: אנחנו חייבם להציל אותה, למנוע ממנה לטעות ולחשוב שעדותו של מקור המידע שלה הוא מקור להצדקת אמונותיה.

בעידן של עלייה במקורות המידע הכוזב, ככל שההתמצאות במידע המגיע ממומחים הופכת לקשה יותר, אנו חייבים להיות דרוכים אפיסטמית. אנחנו חייבים להיזהר בכל הנוגע לאמונות שלנו עצמנו. אסור לנו להתייחס לרכילות ולספקולציות כאל עובדות. אנחנו חייבים להיזהר בהסברים בלתי סבירים. ואנחנו צריכים גם לדאוג לרווחתם האפיסטמית של אחרים (כשהדבר מתאפשר).

לעתים, יש לנו חובה אפיסטמית לומר את הדברים בקול. אפילו כשהדבר גורם לנו אי נוחות. אפילו כשהדבר נראה גס רוח, מוזר או מתיש. ואפילו כשמדובר במשהו שהוא לכאורה בלתי חשוב כמו מחיר הגזר.

ג׳וליה טרציאן (Terzian) היא עמיתת מחקר ב-ArgLab, המעבדה לחקר ההיסקים והטיעונים במוסד לפילוסופיה באוניברסיטה ״נובה״ בליסבון, פורטוגל.

מ. אינס קורבלאן (Corbalán) היא חברת צוות ב-ArgLab, המעבדה לחקר ההיסקים והטיעונים במוסד לפילוסופיה באוניברסיטה ״נובה״ בליסבון, פורטוגל.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תרגמה במיוחד לאלכסון: דפנה לוי

תמונה ראשית: הגזר כמשל. תצלום: זק גרינט

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ג׳וליה טרציאן, מ. אינס קורבלאן, AEON.

תגובות פייסבוק

3 תגובות על חובת תיקון הגזר

01
אברהם

ובכן, חיסון שנעשה בזמן שיא, שלא עבר את כל הבדיקות המקובלות, ע"י חברה שידועה כלא תמיד נאמנה לאמת ובטכנולוגיה חדשה לחלוטין המסוגלת להעביר ביטוי גנטי זר לגוף האנושי, אכן מסוכנת.
חייב לתקן.

02
ד"ר פנינית צפורי-בקנשטיין

נו באמת.
רמזיך מכוונים לקורונה. ובכן, כן עבר את כל הבדיקות, לא ידוע שהחברה הרלוונטית איננה נאמנה לאמת, טכנולוגיה לא כל כך חדשה (RNA קיים בגופנו מאז ומעולם בדרך לשעתוק והכפלת תאים ובתוכם DNA ). אשר על כן - לא היה סיכון, אין סיכון וכל ההתנגדות ההיסטרית לחיסונים באה מקבוצות אוכלוסיה חובבות קונספירציות ואנטגוניזם כמעט לכל דבר על פני האדמה.

03
גידי

כנראה שהכותבת לא ניסתה להעמיד על טעותו אדם מאמין במידע שמוטעה, שמאמין בתפיסה פוליטית שונה משלו או לנסות לשכנע אדם דתי בתורת האבולוציה. קרוב לוודאי שניסיונות אלה הן שטות גמורה, חבל על הזמן וקרוב לוודאי שהשיחה תהפוך אנטגוניסטית ואולי רוויית שינאה. בהצלחה לתמימים.