חוטם המזל

אגדה לאביב
X זמן קריאה משוער: 4 דקות

זה קרה לפני שנים רבות, בכפר ג'מריל המרוחק.
פסל גבוה ניצב בקצה הכפר, איש לא ידע מי פיסל אותו וכמה זמן ניצב הוא שם, אך שערו שלכבודו של מלך רם ונישא הוצב הפסל.
היה זה פסל אבן שהשקיף על הכפר. ציפורים ישבו על כתפיו וצייצו לו שירים. בימים של גשם ושמש הקשת זרחה עליו.
מפי השמועה ידעו תושבי הכפר: חוטם של מזל יש לפסל. כל הנוגע בחוטם האבן, מזלו הטוב מובטח לו.
ומי, מי אינו חולם שהפסל ינשוף עליו טיפה של חסד?
מבט מלא תקווה שלחו תושבי כפר ג'מריל בפסל. בקנאה אהבו להתבונן בלטאות שטיפסו בזריזות לאורך גופו, מעלה מעלה.
"הלוואי שאגע בזנבה של הלטאה שנגעה בחוטם," אמר אחד מתושבי הכפר.
"הלוואי שאלטף צפור, שריחפה בקרבת החוטם," אמר אחר.
ובחורף, כאשר מי הגשמים נקוו למרגלותיו של הפסל, באו בני הכפר ללגום מן השלוליות וללקק את האבן.

תושבי הכפר התאמצו לגעת בחוטמו של הפסל. ומי שהשתדל והושיט יד ארוכה, בקושי נגע בברך. וגם אם התמתח ועמד על קצות האצבעות, לא הגיע לטבורו של הפסל, והחוטם, כידוע, מרוחק מן הטבור.
"נטפס האחד על כתפו של השני, ועוד כתף שלישית ורביעית וחמישית..." התעקשו אלה שיודעים להתעקש, "ואז לא רק בחוטמו של הפסל ניגע, גם אל תוך אוזנו נוכל לצרוח."
טיפסו זה על כתפו של זה, על כתפו של זה.
"הנה-הנה אנחנו מגיעים," חשבו, אך מיד נוכחו לראות שהמרחק אומנם מתקצר, אבל החוטם נשאר גבוה. הלוואי שאגע בזנבה של הלטאה שנגעה בחוטם," אמר אחד מתושבי הכפר. "הלוואי שאלטף צפור, שריחפה בקרבת החוטם," אמר אחר. הם ניסו כך וניסו כך, והמרחק בין רגליו של הפסל לראשו אף פעם לא נגמר.
השמועות אודותיו התרבו. אחד התושבים סיפר בשבועה: "נופפתי לפסל לשלום, והוא הגביה את ידו ונופף לי בחזרה."
אחר אמר: "במו עיני השתיים ראיתי איך הפסל מניף באוויר את רגלו הימנית."

 

ב

יום אחד מוקדם בבקר התדפקו אחדים מתושבי הכפר על דלת ביתו של הנגר. הם הפצירו בו לבנות סולם גבוה.
"הסולם מגביה את הנמוך ומקרב את הגבוה." אמרו לו.
"אני יודע זאת," הנהן הנגר: "הידיים והרגליים אף פעם אינן מספיקות, תמיד חסר קצת גובה..."
"אתה יודע לעשות מה שאחרים אינם יודעים," אמרו לו.
"איני יודע כמה שולחנות וכמה כסאות בניתי, איני יודע כמה ארונות ניגרתי, אבל סולם מעולם לא בניתי..."
"ידיך יכולות לעץ ולקרש, בנה לנו סולם וחוטם אל חוטם ניגע בפסל."
מצחו של הנגר התחיל להזיע. אולי מרוב מחשבות אודות המזל הטוב שמחכה לו, ואולי מרוב עבודה.
ימים ולילות עבד הנגר, הוסיף שלב ועוד שלב ועוד שלב. מדי פעם התבונן בכפות ידיו והודה לכל אצבע מעשר אצבעותיו.
והסולם נעשה גבוה מכל גבוה.
"מן הסולם שלי אפשר לראות את מזג האוויר של מחרתיים," אמר לעצמו כשעלה בדילוגים זריזים על הסולם והיה כה קרוב לחוטמו של הפסל.
"חכה לי, חוטם, אני מגיע...אני מגיע..." פיזם לעצמו והושיט את ידיו מעלה-מעלה.
תושבי הכפר התגודדו בסקרנות להריע לו: מי בקנאה, מי בתפילה, מי בתשואות הידד.
ורבים רבים הצטופפו בתור ארוך, דחפו ונדחפו לטפס בעקבותיו.

 

ג

האם ידיו של הנגר נגעו בחוטם של הפסל?
לא! רק עד הפה הסגור והמאובן הגיעו.
העביר הנגר את קצות אצבעותיו על שפתיו של הפסל, אך מיד פלט צעקה: "אוי! אי... אי... אי!" הוא כמעט נשמט מן הסולם, שכן הפסל פער את פיו בפהוק, ונגס ביס מן הזרת הימנית של הנגר.
בתנופה מבוהלת ירד הנגר מן הסולם, ורק לאחר שחבשו לו את הזרת השותתת דם, ולאחר שנרגע סיפר להם: "בר-מזל אני, והרי הפסל שפער את פיו, יכול היה לטרוף את כף ידי הימנית ולא להסתפק בקצה הזרת."
"הוא יכול היה לנגוס לך ביס מן האוזן," נשמע קול.
"או ביס מן החוטם," הדהד באויר קול אחר. ובינתיים הפסל נעשה גבוה יותר ויותר. ואולי אנשי הכפר נעשו קטנים יותר? זאת אין לדעת. "אולי יש לפסל האבן שורשים באדמה והוא צומח כמו עץ?" הרהרו איכרי הכפר. בכפר ג'מריל חדלו לטפס על הפסל, אך לא חדלו להרהר בחוטם המזל. בדממה המופלאה של הלילות המשיכו לחלום שהפסל אינו גבוה והחוטם אינו רחוק.
מחשבות מלאות תקווה חלפו בראשם של תושבי הכפר, אך לא מעטים זכרו היטב את הזרת של הנגר וידעו שהפסל יודע לפעור את פיו, והשמועה מספרת שגם לבעוט הוא יודע, וגם לנגוח בראשו.
ובינתיים הפסל נעשה גבוה יותר ויותר. ואולי אנשי הכפר נעשו קטנים יותר? זאת אין לדעת.
"אולי יש לפסל האבן שורשים באדמה והוא צומח כמו עץ?" הרהרו איכרי הכפר.
"מן הגובה הזה אפשר לראות לא רק את סוף העולם, אלא גם את הארנבים שגרים על הירח," הרהרו ילדי הכפר, שאהבו לשחק בקרבתו. כפעם בפעם טיפסו עליו, הילדים לא רצו דבר מן הפסל, רק לצייר לו שפם.
וכיון שלא יכלו להגיע לחוטם, על אצבעות רגליו ציירו שפם ועוד שפם.

 

ד

ימים רבים עברו, גם חודשים וגם שנים עברו.
פעם הביט הנגר בפסל ושפשף את הזרת הקטועה.
"זה נכון מה שאני רואה?" שאל את עצמו, "נדמה לי שהפסל התעקם קצת," חשב ולא העז לספר זאת לאיש, "גם אם ייראו זאת במו עיניהם, תושבי הכפר לא יאמינו לי."
אך בלילה מן הלילות קרה הדבר: פסל האבן צנח מלוא קומתו על האדמה, כמו עץ כרות. ולא ידעו בכפר ג'מריל, כלום היתה זו האדמה שרעדה תחת רגליו ועקרה אותו ממקומו, או שמא היו אלה רגליו של הפסל, שהתעייפו ולא יכלו להוסיף לשאת את גופו.
הבלבול בכפר היה גדול. בתחילה נתקפו האנשים בבהלה וחששו להתקרב לפסל. אך הנגר, התקרב בצעדים איטיים ומדודים, התבונן בפניו של הפסל ומה נדהם לראות:
סנטר מפוסל, שפתיים מפוסלות, עיניים מפוסלות.
הכול היה לפסל, רק חוטם חסר היה לו, רק חוטם...

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על חוטם המזל

    04
    שרי פרידלנדר

    כל אגדה, כל סיפור, כל שיר, כל אסופת או אסיף ..שירים- זה חגיגה בשבילי. נהניתי מהאגדה, וגם מהספר החדש חדש שקיבלתי מתנה ממישהו שידע איך לשמח אותי, " גם לירח יש גומות חן" וממליצה עליו בחום ובכייף. תהנו.