יום שישי בערב ואני יושבת על ספה ולוגמת יין מגביע שמפניה. ערכתי לעצמי מסיבת יום הולדת וכל האורחים כבר עזבו. בני בן השבע שהורשה להישאר ער לכבוד האירוע לובש את פיג'מת המשאיות הכתומה שלו וישן על ברכיי. אביו נמצא במטבח ואורז את שאריות החומוס בקופאות פלסטיק. "חוק מספר אחד בניקיון אחרי מסיבות: רכז את הלכלוך במטבח", הוא אומר לי.
זהו אחד מהטיפים האופייניים לאיש שאתו התחתנתי. הוא מסודר וממושמע, חרוץ ויעיל. יש לו אופי שליו ורגוע. עכשיו כשאנחנו גרושים אני מעריכה את התכונות האלו שלו. אנשים רואים בנישואין וגירושין הפכים המצויים על שני קצות קשת היחסים: שחור מול לבן, אהבה מול שנאה. כולנו ראינו די דוגמאות אכזריות שמצדיקות את התפיסה הזו – ההסלמה בכעס, המרירות המתמשכת, פסיכוזת הפרידה שתוקפת ומשתלטת על מי שהיו עד לאחרונה חברינו הנבונים וההגיוניים.
עם זאת מהרגע שהבנו שהנישואין שלנו צריכים להגיע לסיומם אחרי שמונה שנים, לבעלי ולי הייתה תפיסה שונה באשר לאופי הגירושין שלנו. לא רצינו לנתק את הקשר באופן מוחלט עד שהמוות יפריד ביננו. יש לנו ילד משותף ואיננו שונאים זה את זו. קיווינו שמערכת היחסים שלנו תהפוך למשהו אחר, פחות אינטנסיבי. רצינו להגדיר מחדש את הציפיות שלנו וקיווינו שנסתדר יחד טוב יותר אם נצפה לפחות זה מזו.
שלוש וחצי שנים לאחר הפרידה אפשר לומר בבטחה שהשגנו את המטרה. הגעתי למסקנה שקרה משהו שלא צפיתי מראש – היחסים שלנו אינם תואמים את תבנית הגירושין המסורתית. האֶקס שלי הפך למעשה לבעלי באופן חלקי, משהו כמו 20%. הוא ממלא כחמישית מהציפיות שהיו לי מבן זוג.
במרבית הבקרים הוא מגיע להכין לבננו ארוחת בוקר ולקחת אותו לבית הספר. בשבתות אנחנו יוצאים לטיולים בהרי סנטה מוניקה כמו כל משפחה. הוא מסיע אותי לשדה התעופה כשאני טסה מחוץ לעיר ולפעמים הוא אפילו מוריד את הזבל. אני בתורי מתפקדת כאשתו ב-20% משרה. אני קונה עבורו דברים שאני יודעת שחסרים לו בדירה: קפה, כוסות, מטאטא ויעה. אני מעבירה לו מאמרים שאני חושבת שיענינו אותו, אני מבקרת את בני משפחתו ורואה בהם עדיין קרובי משפחה שלי.
לבן שלנו, שאינו זוכר כלל את התקופה בה גרנו כולנו יחד, יש שגרה יציבה שבה כל אחד מאתנו מבלה אתו זמן בנפרד כמו גם זמן משותף של כולנו יחד. הוא אומר שלהיות בן להורים שגרים בנפרד זה לחלוטין נורמלי. כמובן שאין זה מצב אידאלי עבור ילד, אבל הוא מאושר והוא הסתגל למצב כמו כל ילד בגילו. הוא מרגיש הרבה יותר טוב עם הורים גרושים שמסתדרים היטב מאשר עם הורים נשואים נוטרי טינה ומרירים.
הקרבה שקיימת ביננו מאז שהתגרשנו איננה כה יוצאת דופן כפי שאולי נדמה לכם. לשכנה שלי בבניין יש גם כן בעל ב-20% משרה שגר לא רחוק מכאן ומטפל בבתם המשותפת: בקיץ האחרון הם בילו יחד חופשה משפחתית בסן דייגו. לא מזמן יצאתי עם בחור שסיפר לי שלעיתים קרובות הוא מכין ארוחת ערב לבתו ולגרושתו. אני מכירה עוד זוג לשעבר שמצליח לנהל את ענייני המשפחה בהצלחה רבה גם אחרי הפרידה. דיברתי עם זוגות גרושים ברחבי המדינה שעובדים יחד, חוגגים חגים יחד, ואפילו יוצאים לחופשות יחד. כל זה יכול ליצור מראית עין של נישואין מאושרים – אלא שהם כבר אינם נשואים.
ברור שגם קודם היו זוגות רבים שהתגרשו בידידות. עם זאת רמת המעורבות החיובית הנובעת בחלקה מסגנון ההורות המשותף היא תופעה חדשה למדי. האבות של היום מעוניינים להישאר מעורבים באופן מעשי בחיי ילדיהם מה שגורם לזוגות להישאר קרובים יותר כי שניהם רוצים ללכת לאסיפת ההורים או לבנות את בובת השלג הראשונה בחורף. ההליך המשפטי של הפרידה סלל גם הוא את הדרך לגירושין נעימים באמצעות שיטות אלטרנטיביות לפתרון קונפליקטים כמו הליכי גישור שמסייעים לזוגות לפרק את הנישואין תוך שיתוף פעולה הדדי ולא בהתנגחות. יועצי גירושין מנחים זוגות גרושים רבים כיצד להתמודד בהצלחה עם המבנה המשפחתי החדש ומאפשרים להם לשלב את תובנות הייעוץ בחיים שלאחר הפרידה.
עם זאת רבים מגלים ספקות באשר לקשר שלי עם הגרוש שלי. "אם אתם מסתדרים כל כך טוב, למה לא נשארתם נשואים?" הם שואלים, כאילו שלטייל יחד ולשתות כוס יין יחד משמעם שאנו יכולים לחיות יחד, לסמוך זה על זה שנקבל את התמיכה רגשית והפיזית הראויות. האינטימיות שבנישואין מעוררת את הכמיהה לקשר עמוק, את התשוקה להיות נראה ומובן, להיות נאהב באופן נטול ספקות כזה שמביא מזור לפצעים ישנים. רציתי שבעלי יהיה מעורב לעומק בפרטי חיי – שישמח עמי, יתעצב עמי וידאג לי. הציפיות לאינטימיות רגשית התנפצו והשאירו אותי בודדה ופגועה ואותו בתחושה שהוא מבוקר ואינו נאהב כראוי.
האיש לו נישאתי הוא אֶקס נהדר אבל זהו תפקיד שונה לחלוטין מלהיות בן זוג במלוא מובן המילה. הנה כמה דברים שבעלי ב-20% משרה אינו עושה: הוא אינו עושה לי מסאז' בגב כשאני לחוצה ולא חוגג עמי ציוני דרך משמעותיים בחיי – הוא לא זכר שזהו יום הולדתי ומן הסתם הוא הדיח את הכלים כי הוא חש אשמה. איננו אוכלים ארוחות לאור נרות או יוצאים לטיולים רומנטיים בספרד. הוא אינו הולך איתי לבית הכנסת, ליוגה או לגלריות לאמנות. איננו מקיימים יחסי מין. אבל חשובה מכל היא העובדה שהוא אינו מעורב בעולמי הרגשי ואינני מצפה לכך ממנו.
אין זה נכון שכל מערכת יחסים יכולה לתפקד היטב בכל צורה שהיא. לכולנו יש חברים טובים שאנו אוהבים אבל לא נרצה לחיות איתם שלא לדבר על להתפשט מולם. לעיתים קרובות אני חושבת על בובות הפלסטיק של פישר פרייס. אתה יכול לדחוף בכוח את בובת הכבאי לתוך מושב נהג האוטובוס אבל זה לא היה המקום אליו הוא שייך. אנשים מכירים בַערך של מערכות יחסים קצובות בזמן כמו למשל כשיש לך חבר או חברה בתיכון, אך הם אינם מקבלים את הרעיון שגם נישואין יכולים להיות קצובים בזמן וגם כאשר הם מסתיימים הם יכולים להתפתח למשהו אחר בעל ערך. אנו מתקבעים על המסגרת אבל חייהם של אנשים גרושים כמוני למשל, מתקיימים בתנאים משלהם. הקשר עצמו קבוע אך הפרמטרים המרכיבים אותו עשויים להשתנות.
"האם לא עדיף פשוט לחתוך את הקשר?" שואלים אחרים. "האם לראות אותו לא מעורר בך געגועים או חרטה?"
לא. או ליתר דיוק, רק לפעמים. יתכן וזה היה עוזר אילו הנישואין שלנו היו פחות יצריים, אם לא הייתי חושבת שהוא מושך ואם הוא לא היה נראה בשיאו מאז שנפרדנו. אך אני חושבת שסוג זה של רגשות קורעי לב שאחרים מדמיינים מאפיינים אהבות נכזבות ולא נישואין מוצלחים. שכבתי עם האיש הזה פעמים רבות. התחתנתי אתו, בנינו בית, ילדתי תינוק, מכרנו את הבית במחיר הפסד, ישנתי על הספה וצברתי אתו מספיק תסכול. אין לי שום פנטזיות באשר לְאיך זה היה יכול להיות.
יש לי הבזקי נוסטלגיה, כמו להיזכר ברוך שחלקנו פעם – הדבר בהחלט יכול לגרום לאי נוחות. אבל אני חושבת שאפשר לחיות עם מעט אי נוחות. אני מעדיפה לחיות עם רגשות כאלו מאשר לטפח כעס ולהחניק את רגשותיי. אם אנו רוצים לטפח קשרים בעלי משמעות עלינו לחיות עם מידה של עמימות בחיינו. הגרושים שביננו צריכים לפתח עמידות מסוימת מול התלהבויות נקודתיות שכאלה – במקרה שלי להתמודד עם המשיכה ועם הצער על שהנישואין לא צלחו. מערכות יחסים הן תופעה מגוונת וקשה להכניס אותן לתבניות מסודרות, יפות ככל שיהיו. לפעמם הן קרעי טלאים של אכזבה והתקרבות, רוגז ושמחה.
ברור שכמו מרבית האנשים אני רוצה בן זוג שלם במשרה מלאה. הנחתי שאפגוש מישהו כזה תכף ומיד ואמשיך בחיי רק הפעם עם שותף מוצלח יותר. אך מסתבר שאנחנו מתאהבים לעיתים רחוקות מאוד. אני חשה שבעוד שמיומנויות הזוגיות שלי השתפרו לאחר שהייתי נשואה, ההתנסות הזאת גם גרמה לי להיות פחות להוטה להצליח בקשר רומנטי בכל מחיר. אני מקווה למצוא שותף חדש, ועל אף שאני משוכנעת שהדבר ישפיע על הקשר עם הגרוש שלי, הרי שאני בטוחה שנהיה שם אחד בשביל השנייה תמיד, בחולי ובבריאות.
לעת עתה אני אסירת תודה על הקשר שיצרנו מפני שסוף סוף אנו נמצאים בתפקידים שמתאימים לנו. ביום למחרת המסיבה שלי נסענו לאורך כביש החוף לעבר קניון טוֹפּנגה. הבן שלנו ישב במושב האחורי עם חבריו. בעלי לשעבר היה כרגיל הנהג, ובחר עבורנו את מסלול טיול ואת המקום שבו נעצור לארוחת צהריים. אני תמיד מעריצה את ההחלטיות שלו אך כשהיינו נשואים רציתי בן זוג שיאפשר גם לי להוביל, יתעניין ברצונותיי יצטרף לנסיעה שלי. ועכשיו? אני צוללת לתוך מושב הנוסעים ובוהה בגלי האוקיאנוס המתנחשלים מעבר לזגוגית החלון ומתענגת על העובדה שפעם בשבוע, אחה"צ, אני יכולה לוותר על השליטה. עם האיש הזה כבעלי ב20% משרה אני 100% מאושרת.
וונדי פאריס היא מחברת הספר "Splitopia: Dispatches from Today's Good Divorce and How to Part Well".
Translated from PSYCHOLOGY TODAY. COPYRIGHT 2016 SUSSEX PUBLISHERS LLC. Distributed by Tribune Content Agency, LLC.
תורגם במיוחד לאלכסון על-ידי סימונה באט
תגובות פייסבוק
5 תגובות על חמישית בעל, במשרה מלאה
תודה, זה מעניין מאד.
הגהה אחת: 'אלה שהם' -> 'אלא שהם'
וההיפר-קורקציה ב"האם לראות אותו אינו מעורר בך געגועים או חרטה" זועקת זעקות רמות.
תודה רבה. תיקנו (ואולי הגענו להיפוקרקציה?)
הכל סבבה עד שלבעלך לשעבר תהיה חברה רצינית וכבר לא יהיה לו זמן לבוא אליך ולשים את החומוס בקופסאות.
והפוך...כשעשרים אחוז (האמת זה נשמע יותר) מהצרכים שלך מסופקים, מה התמריץ למצוא בן זוג בכלל?
פנטזית נישואים של אשה שטרם התבגרה!
איני יודעת מה הסיבות שתכלי'ס הביאו לגירושים, אך מה שרשום,
אלו ססמאות ריקות תוכן!
יפה שמצליחים להישאר ביחסים טובים אחרי הגירושים.
מסכימה עם דנה, בוא נראה איך יראו היחסים הללו לאחר שתהיה
לפרוד שלך בת זוג רצינית.
הפולמוס סביב תזונה דלת-מלח
דניאל זילברברגהאקדמיה הלאומית למדעים בוושינגטון פרסמה השבוע דו"ח מיוחד העתיד לעורר פולמוס בקהילה הרפואית,...
X 3 דקות
אופרה ואפר
איך קורה שאנחנו מבינים מילה? אמקד מעט את השאלה: כשאנו רואים מילה כתובה, מה גורם לנו להבין אותה? ראשית, אם אנו מכירים אותה והיא ידועה לנו היטב מן העבר, סביר מאוד שנבין אותה מיד. אם היא אינה מתאימה להקשר, כלומר למשפט או לסביבה שהיא נמצאת בה בטקסט, בוודאי נעצור, נקרא אותה שוב וננסה לחשוב אם היא בכל זאת מובנת לנו, גם בהקשר חריג, או שמא טעינו ולפנינו מילה אחרת, ידועה או לא.
המצב הזה קורה לא מעט בעברית, בשל הכתיבה נטולת רוב התנועות. קוראים וקוראות של טקסטים בעברית מצליחים לקרוא כמעט רק מילים שהם כבר מכירים. ובכל זאת, מול מילה שאינה מוכרת, לא הכול אבוד. העין יודעת לזהות סיבות לחשד סביר לכך שהמילה שאינה נכנעת לעינינו הקוראת היא לועזית. והרי אין מדובר בדיוק בעין, אלא בתודעה הלשונית העברית שלנו, הכוללת את מנגנוני יצירת המילים – שורש, משקל, בניין ועוד – וגם את המבנים התחביריים שבעזרתם אנו מבינים את השיבוץ של המילה, את המופע שלה במקום שבו גילינו אותה. אין זה המקום להגדיר את היצור הלשוני המוזר, החמקמק, ״מילה״, ולצורך העיון הקצר הזה נסתפק בתפישה האינטואיטיבית הבסיסית שלנו.
הדבר היפה במקרה של השפה העברית הוא שאם המילה הלא מוכרת לנו אינה מדליקה נורות אזהרה המתריעות שהיא לועזית או תעתיק משפה זרה, יש לנו דרכים להתמודד. עיקרן, הגעה לשורש השמי-עברי המוכר לנו ואשר משמש בתשתית המילה. לאחר מכן, הפעלה בכיוון ההפוך, כלומר בפירוק, של הבניין או המשקל, גזירת צורות רבים וכדומה, כדי לוודא שהמילה שאינה ידועה נבנתה באורח עברי מוכר. או-אז אנו נותרים עם הצורך להפעיל שיקולים סמנטיים. המובן העיקרי, אולי הבסיסי, ניתן על ידי השורש. בנוסף לכך, משקלים ובניינים מקרבים אותנו להבנה מדויקת יותר: האם מדובר בכלי? במחלה? במקום שנועד לפעילות מסוימת? האם לפנינו פועל המביע פעולה הדדית? פעולה אינטנסיבית? – כל אלו ועוד תורמים רבות לניסיון הראשוני שלנו להבין מילה שנראית עברית ושאיננו מכירים. אלו כלים חזקים ואין זאת הפרזה להעריך שבמקרים רבים מאוד, עבור קוראים וקוראות בעלי השכלה סבירה, המשימה מוכתרת במידה נאה של הצלחה.
כל אלו פעלו בבת אחת כשנתקלתי בפרסומת של חברה המספקת שירותי קבורה. ליתר דיוק, שירותים של טיפול בגופתו של מי שנפטרו והם או משפחתם אינם מעוניינים בקבורה ממסדית-יהודית רגילה. ומה מציעה החברה? אני מלקט מן המודעה: ״קבורה אזרחית״, ״טקסי לוויה, אזכרה והנצחה״. מי שמצויים במציאות הישראלית, מבחינה פוליטית, דתית, חוקית ואזרחית מבינים את המונחים הללו, ולא הם הנושא כאן. אבל המודעה אמרה גם שהחברה מציעה שני דברים נוספים: ״קרמציה״ ו״אוֹפְרָה״. והנה המוח העברי נקרא לפעולה, ואולי לא פעם אחת אלא פעמיים.
״קרמציה״, אומר לנו המוח העברי מיד, אינה מילה עברית. אי-אפשר לראות בה מבנה המבוסס על שורש תלתוני או מרובע וגם לא תבנית של משקל. יתרה מכך, סביר שנזהה בה מיד את הסיומת הלועזית במקורה, ״-ציה״. אם איננו מכירים את המילה, עלינו לחפש אותה במילון כפי שהיא, או אולי לשער את צורתה בלשון אירופית ולחפשה שם. ואכן, למשל באנגלית, מוכרת לנו cremation, שהיא פעולה של שריפה יסודית עד הגעה לאפר. כלומר לא סתם הבערה או קירוב לאש ותבערה, אלא שריפה מוחלטת. המילה הלועזית, שמקבילותיה מצויות בלשונות אירופיות רבות, היא ממקור לטיני ועוד קודם לכן ממקור הודו-אירופי קדום מאוד, ויש טענה שגם carbon (פחמן) ונגזרותיה מקורן באותו מונח קדום שקשור לשריפה, ובעיקר לשריפה שלמה. צאצאיו ההיפותטיים פחות או יותר של המונח הזה, המשוחזר על ידי החוקרים לצורה תאורטית kerh, מוביל, על פי ההשערות של השחזור ההיסטורי, לשפע עצום של מילים בשורה ארוכה של שפות, מסנסקריט ועד הלשונות של הצפון הרחוק, בעולמם של הוויקינגים.
אם כך, לאחר ההבנה ביחס למקור ובעיקר למשמעות של ״קרמציה״, מהי אותה ״אוֹפְרָה״? פה המוח העברי אינו מתקשה להפיק את השורש, והוא אף הגיוני בהקשר: ״א.פ.ר״. ברור: הרי בענייני שריפה יסודית ואפר עסקינן. אך המשקל, מה איתו? כמו ״תוכנה״, ״חומרה״, ״עוצמה״, ״יוזמה״ ועוד, הוא נוטה להיות מיוחד למונחים מופשטים, לא פעם אלו הם תוצאה של פעולה או מביעים את מהותו של הדבר או מטרתו. בשלב הזה, נוכח ״אוֹפְרָה״, המצב מעט תמוה. עניין מופשט? תוצאה של פעולה? מהותו של הדבר? כן, הדבר יתכן. אך אם ברשימת השירותים המוצעים הופיעה ״קרמציה״ ומיד אחריה ״אוֹפְרָה״, הדעת נותנת שמדובר בשני עניינים שונים, בשני שירותים שיש ביניהם הבדל ושהלקוחות יכולים לבחור באחד או בחברו.
וכן, אין זה כך. ביקור באתר האינטרנט של החברה מגלה ש״קרמציה״ ו״אוֹפְרָה״ הם אותו הדבר. הפיכה לאפר באמצעות שריפה אינטנסיבית רבת-עוצמה. אלא שכאן מתגלה מסורת עברית מודרנית שכמעט נשכחה. המילה המוכרת, ״קרמציה״, שיש בה גם הד קשה לרבים מאיתנו, אפילו צלילית, ומסיבות היסטוריות ברורות, מועמדת כדי להבהיר את השירות, ולצדה מובאת מילה חדשה, אפילו הצעה לתחדיש. לכן היא מנוקדת באורח מלא. הדבר היה נוהג מקובל בעיתונות ובכתבי העת העבריים בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, כשכותבים, מתרגמים ועורכים, היו כמו מגניבים תחדיש מוצע, מנקדים אותו או מביאים את מקבילתו הלועזית (באנגלית, בצרפתית, בגרמנית או ברוסית) בסוגריים, כדי להבהיר את המשמעות וגם להדגיש שמדובר בהצעה. חלק מההצעות התקבלו, וחלק נדחו. רבות מהן נאספו על ידי פרופסור עוזי אורנן בספרו המופלא ״מילון המילים האובדות״.
האם נקבל את ״אוֹפְרָה״ כחלופה העברית ל״קרמציה״? יש סיבות טובות לאמץ את המילה, הגם שהיא אינה חפה מבעיות. הרי מדובר בשירות, בהצעה לבצע פעולה עבור מי שמעוניינים בכך, ואילו הצורה ״אוֹפְרָה״ מציינת את התוצאה בלבד. מצד אחר, אם מביטים באפשרויות הגלומות בשורש ״א.פ.ר״ בבניינים השונים, מתגלה שהצורה ״לאפר״ (בשני המובנים, זה הנוגע לאיפור וזה הנוגע להשמטת האפר מקצה הסיגריה) – תפוסה, וכך גם ״להאפיר״, שהייתה יכולה להתאים כיוון שהיא מציין גרימה. אולי היה אפשר לאמץ את הפועל בבניין קל (״אפרנו את הגופה״), ולגזור ״אפירה״. אלא שעולה חשד סביר שאנשים יעדיפו לדבר על התוצאה ולהימנע מלהזכיר את התהליך. בעיה נוספת היא זהות הצורה של ״אוֹפְרָה״ ו״אוֹפֶּרָה״, הז׳אנר המוזיקלי-תיאטרלי. ובכל זאת, קשה להאמין שיהיו הקשרים רבים שבהם יהיה אפשר לבלבל בין שריפה יסודית של גופה ובין מופע בימתי רב-הוד.
כך נותרנו, ככל הנראה, עם ״אוֹפְרָה״, ועם הלקח החוזר: תהיה בחירתנו אשר תהיה, מהולדתנו ועד מותנו, ההקשר הוא הכול.
טעות אקסל אכן יכולה לעלות ביוקר
דניאל זילברברגמעשה בשניים מהכלכלנים המכובדים ביותר באקדמיה, קן רוגוף וכרמן ריינהרט. הם פרופסורים...
X 2 דקות