טובים במיטה

זוגות רבים מתמודדים עם פערים ברמת התשוקה. למען שלום בית, האם כדאי לכם להתגבר על החשק הנמוך ו״פשוט לעשות את זה״?
X זמן קריאה משוער: 6 דקות

אם היינו צריכים לשרטט גרף של התאווה של זוג ממוצע במערכת יחסים מחייבת, מונוגמית, זה היה נראה בערך כך: אנחנו מתחילים גבוה, באינטימיות הגוברת ובתשוקה הרעבתנית שמאפיינת את תחילתה של מערכת היחסים; לאחר מכן הקו יורד באופן הדרגתי ככל שהחדש הופך למוכר יותר ויותר, כאשר צניחות חדות נרשמות בנקודות מסוימות – עקב לידת תינוק, מחלה קשה, או, אם נאמין לבדיחות, אחרי מיסוד היחסים (איזה סוג של אוכל גורם לירידה של 90% בליבידו הנשי? עוגת חתונה!). תדירות יחסי המין של הזוג עשויה אולי להתייצב לכדי קו שאפשר פחות או יותר לחזות את מסלולו, אבל הגרף לעולם לא יעלה שוב לגבהים שראינו בהתחלה.

מחקרים מצאו כי ברוב מערכות היחסים ההטרוסקסואליות הממושכות, החשק המיני של אחד מבני הזוג נמוך יותר משל השני לאורך כל הקשר

דעיכת התשוקה שמאפיינת מערכות יחסים מחייבות מתועדת היטב במחקר, וכמוה גם העובדה שהתשוקה לא תמיד דועכת באותה מידה אצל שני בני הזוג. מחקרים מצאו כי ברוב מערכות היחסים ההטרוסקסואליות הממושכות, החשק המיני של אחד מבני הזוג נמוך יותר משל השני לאורך כל הקשר. ההשפעות השליליות של פער מעין זה עשויות להיות חמורות בהרבה ממעט קרירות בחדר המיטות: חוסר סיפוק מיני מקושר עם נטייה מוגברת לריבים, כמו גם עם אי שביעות רצון כללית וחוסר יציבות. ולמרות זאת, זוגות רבים מצליחים לשמור על תחושת סיפוק מחיי המין שלהם, וליהנות מההרמוניה הזוגית שהיא יכולה להביא איתה. בניסיון להבין איך בכל זאת הם מצליחים לעשות זאת, פסיכולוגים חברתיים התמקדו בשנים האחרונות במה שעשוי להיות החוליה החסרה בפער החשק: המוטיבציה של בני הזוג לספק את הצרכים המיניים אחד של השני, אותה נהוג לכנות החוסן השיתופי המיני (sexual communal strength).

הכוונה במוטיבציה שיתופית היא לשאיפה כללית למלא את צרכיו של בן הזוג גם כשאלה מתנגשים עם אלה שלך, מבלי לשקוע בחשבונאות. היא מופיעה במערכות יחסים כל הזמן ובכל מיני אופנים, כמו למשל, כשאנחנו מוכנים לעבור לגור במקום רחוק בגלל שבן הזוג שלנו מצא שם עבודה טובה, או כשאנחנו הולכים לאכול במסעדה הסינית האהובה על בן הזוג במקום לאכול במסעדה איטלקית כמו שהיינו מעדיפים. "במערכות יחסים שיתופיות, אנו קשובים לצרכיו של בן או בת הזוג ושואפים לספק אותו או אותה, מבלי לצפות לקבל משהו שווה ערך בתמורה", אומרת איימי מיוז (Muise), פוסט דוקטורנטית במחלקה לפסיכולוגיה של אוניברסיטת טורונטו מיסיסוגה. "אנשים שהם יותר שיתופיים מטבעם נוחים יותר להקריב עבור בן הזוג שלהם וגם נוטים להרגיש רגשות חיוביים יותר בעצמם".

הכוונה במוטיבציה שיתופית היא לשאיפה כללית למלא את צרכיו של בן הזוג גם כשאלה מתנגשים עם אלה שלך. היא מופיעה במערכות יחסים כל הזמן ובכל מיני אופנים, כמו למשל, כשאנחנו מוכנים לעבור לגור במקום רחוק בגלל שבן הזוג שלנו מצא שם עבודה טובה

מיוז ועמיתיה ביקשו לברר איך מתבטא חוסן שיתופי בחיי המין. הם התמקדו במקרים שבהם זוגות החליטו לקיים יחסי מין כשרמת החשק של שני בני הזוג לא הייתה זהה – תרחיש ש-80 אחוז מהנבדקים שלהם העידו שחוו במהלך החודש שלפני כן, ו-95 אחוז העידו שחוו בשנה שלפני כן. בסדרה של שלושה מחקרים שביצעו ביותר מ-700 אנשים שנמצאים במערכת יחסים מחייבת, ביקשו החוקרים מהנבדקים לחשוב היטב על הפעם האחרונה שבן הזוג שלהם רצה לקיים יחסי מין כשהם לא רצו, ולנסות להיזכר איך הרגישו ומה עשו באותו מקרה. במחקר אחר, זוגות התבקשו למלא סקר יומי בו נשאלו לגבי המוטיבציה שלהם לקיים או לא לקיים יחסי מין באותו יום, האם קיימו יחסי מין באותו יום, ואם אכן קיימו, עד כמה הם היו מספקים, וגם עד כמה הם היו מסופקים ממערכת היחסים שלהם באופן כללי, זאת במשך 21 ימים.

נמצא כי כאשר רמת החשק של שני בני הזוג לא הייתה זהה, אלה שהיו שיתופיים יותר מטבעם בחרו לקיים יחסי מין ביותר מהמקרים, וזאת מתוך רצון לספק את צרכיו של בן זוגם

נמצא כי כאשר רמת החשק של שני בני הזוג לא הייתה זהה, אלה שהיו שיתופיים יותר מטבעם בחרו לקיים יחסי מין ביותר מהמקרים, וזאת מתוך רצון לספק את צרכיו של בן זוגם. לא מדובר כאן במחווה של "בוא נגמור עם זה" שנעשית מתוך איזושהי חובה פורמלית– בני הזוג שחשו פחות חשק מבני זוגם שמחו לעשות זאת עבורם. "זה לא שהם עשו את זה בחוסר חשק רק כדי לצאת ידי חובה", אומרת מיוז. "הם פעלו מתוך מוטיבציה לספק את צרכיהם של בני זוגם והם הרגישו טוב עם המעשה. הם גם חשו מסופקים יותר ממערכת היחסים שלהם, וכך גם בני זוגם".

במחקר קודם, מצאה מיוז שחוסן שיתופי מיני עוזר לשמור על רמה גבוהה יותר של תשוקה מינית לאורך זמן. באותו מחקר, נסקרו 44 זוגות הטרוסקסואליים במערכות יחסים ארוכות לגבי המוטיבציה שלהם לקיים יחסי מין במשך 21 ימים. לאלה שקיימו יחסי מין עם בני זוגם כדי להעניק להם דבר מה חיובי – נאמר, עונג ואינטימיות – הייתה בעצמם תשוקה מינית רבה יותר בטווח הארוך. "אני חושדת שהמוטיבציה לספק את צרכיו של בן זוגך, מביאה לכך שאתה מקיים יותר יחסי מין, מה שבתורו כנראה מביא לכך שאתה חווה יותר חוויות מיניות מהנות", אומרת מיוז. "תחושות מוגברות של סיפוק ומחויבות אצל בן הזוג, ועליית התשוקה אצלך הן מהדברים החיוביים שמביא איתו חוסן שיתופי".

ממצאים אלה מחזקים את העצה הנפוצה של מטפלים זוגיים במקרים של פערים בחשק המיני – ההמלצה "פשוט לעשות את זה". מישל ווינר-דייויס, מטפלת זוגית וכותבת הספר "נישואים מורעבים מינית" (The Sex-Starved Marriage), בילתה שנים באימון בעלי החשק הגבוה יותר לעשות דברים שעשויים לעורר את החשק אצל בני זוגם, אך נחלה הצלחה מוגבלת למדי.
בסופו של דבר, היא החליטה לעודד את בעלי החשק הנמוך יותר לקיים יחסי מין, גם כשאין להם חשק. "מה ששמעתי שוב ושוב, והלוואי והיה לי דולר על כל פעם ששמעתי את זה, זה אנשים שאומרים: 'לא הייתי ממש בעניין, אבל כשכבר נכנסנו לזה, ממש נהניתי'" היא אומרת. בסופו של דבר הם חוו חוויה מינית טובה, וזה עשה טוב למערכת היחסים שלהם. זה היווה טריגר לשפע של פתרונות חדשים לבעיות ישנות בחיים שלהם".

משזיהתה את היתרונות של המוטיבציה השיתופית, וינר-דייויס החלה לנסות להעביר את תשומת הלב של הזוגות מהנושא של מיניות במערכת היחסים אל המספר הרב של דברים אחרים שהם עושים כדי לספק את הצרכים אחד של השני. "אפשר להחיל את הקונספט של "פשוט לעשות את זה" על כל מערכת היחסים, וזה מאוד עוזר", היא אומרת. "אתה לא ממש מת על ההורים של אשתך, אבל כשהיא רוצה שתיפגשו לארוחת ערב, אתה עושה את זה בכל אופן, בגלל שזו המשמעות של להיות נשוי. במערכת יחסים מחייבת חייבת להיות מידה מסוימת של נכונות לשיתוף פעולה בכל דבר, כולל בסקס. אתה לא אמור להיות במצב רוח מסוים כדי לרצות לעשות טוב לבן הזוג שלך".

מיוז פחות נחפזת לייעץ לזוגות "פשוט לעשות את זה", גם בגלל שמעבודתה עולה כי המוטיבציה לקיום יחסי מין חשובה יותר מקיום האקט עצמו. ועדיין, המחקר שלה עוזר להצביע על הדברים הרבים שאפשר להרוויח מ"פשוט לעשות את זה" – כשזה קורה מהסיבות הנכונות, על כל פנים. ובגלל שסיפוק הדדי של צרכים אינטימיים קשור באופן הדוק לשביעות רצון ממערכת היחסים, אחת השאלות שהיא מקווה להתמקד בה בעתיד היא האם אפשר להגביר את הנטייה השיתופית של זוגות.

"אני אמנם חושבת שהדבר מבוסס על האישיות של בני הזוג ועל איך שהם מרגישים במערכת היחסים, אבל אני גם מאמינה שאנחנו יכולים להשפיע על הנטייה השיתופית שלהם", היא אומרת. "כשאנשים שואלים אותי איך יוכלו להיות שיתופיים יותר במערכת היחסים שלהם, אני אומרת להם להתחיל בלדבר יותר על הצרכים שלהם; קשה לספק את צרכיו של בן הזוג כשאתה לא ממש יודע מה הם הצרכים האלה". התחשבות בנקודת המבט של בן הזוג היא אלמנט חשוב גם כן. "במקום לחשוב, אוי, אני כל כך עייף, יש לחשוב, בן הזוג שלי ירגיש נאהב ונחשק אם נקיים יחסי מין".

חיזוק השיתופיות המינית של בני זוג יכול להסתכם פשוט בהסבר של המושג עצמו – דבר נוסף שמיוז ועמיתיה מקווים לבדוק. "יהיה מעניין לקחת אנשים שלא יודעים על זה דבר, להסביר להם על שיתופיות ועל היתרונות שלה ולראות אם יש לכך השפעה על הגישה שלהם למערכת היחסים שלהם", אומרת מיוז. ייתכן ודי באינפורמציה עצמה כדי לשמור על הניצוץ במערכת היחסים.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ג'ניפר בלאייר, Psychology Today .

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

22 תגובות על טובים במיטה

01
מ.ק.

מאמר שמתעלם מהבדלים מגדריים ועושה השוואות בין בחירת מסעדה לחדירה. באמת?
מאמר מנותק מהמציאות של תרבות האונס שפושה גם בתוך מערכות יחסים, התעלמות מיחסי הכוחות הבין-מגדריים, והמלצה ששוות ערך ל Just lie down and think of England
אני מתביישת קצת שאישה כתבה את זה

    03
    מ.ק.

    כן, הרצון להתייחסות מגדרית הוא הזוי כי באמת אין פערים מגדריים ביחס ותפיסות. בטח שלא בנושא של סקס.
    גם ממש הזוי לבקר השוואה של סקס לביקור במסעדה.
    אתה אולי בלשן אבל כנראה מיזוגן

    04
    דניאל

    ההבדלים המגדריים אכן קיימים,אך הם לא רלוונטיים לנושא.
    המאמר מתייחס לזוגות שבהם האישה היא בעלת המוטיבציה הנמוכה לסקס,זוגות שבהם הגבר בעל מוטיבציה נמוכה ואף לזוגות הומוסקסואליים שבהם ההבדלים המגדריים הם לא פקטור.
    ההשוואה בין סקס לבחירת מסעדה היא אולי פשטנית,אבל היא מעבירה את המסר בצורה טובה:לפעמים טוב לעשות דברים ב"כח" על מנת לרצות את בן/בת הזוג,לחזק את מערכת היחסים ואולי אף להנות.

    05
    סתם מישהו

    מ.ק, כואב לקרוא את תגובתך. ממתי לעשות משהו עבור בת הזוג שלי הוא בהכרח אונס? בכתבה גם לא נאמר שת-מ-י-ד האישה חייבת לשכב עם בן זוגה. גם התייחסותך ללשכב עם בן הזוג כמו בול עץ (לחשוב על אנגליה) מעידה עלייך יותר מאשר על הכתבה. ניכר שמצבך הנפשי ראוי לטיפול או לפחות לאבחון מקיף.

    06
    צד שני

    כגבר שנמצא פעמים רבות בצד שיש לו פחות חשק, האם לדעתך עלי להתעלם מהעצה ולדבוק בפירוש חוויה של "בת הזוג שלי רוצה לכפות עלי יחסי מין" ולא לתת לעצמי לחשוב "אני עייף וחסר חשק אך אני אוהב את בת הזוג שלי ורוצה לענג אותה"?

    07
    מ.

    איתך בכל מילה שלך, מ.ק. יקרה.
    כמה לא מפתיע התגובות שקיבלת מהגברים כאן. לקרוא לך הזויה... הרי קלעת בדיוק לכל הרבדים הסמויים שהכתבה מדלגת ב"קלילות" מעליהם.
    וצד שני, תעשה בביתך עם עצמך מה שאתה רוצה ושיהיה לכם לבריאות, מה שעושה לך אישית טוב מבורך, אבל יש פער גדול מאוד בין זה לבין להמליץ/לייעץ לאחרות/ים. כהמלצה גורפת, זה ביזיון שמחקר כזה נעשה במאה ה-21, שבה כבר מוכחות ההשפעות הפוסט-טראומטיות שחווה כל מי שהשתתף/ה באקט מיני כלשהו בלי באמת באמת לרצות

    09
    צ'ייסר

    לא ראיתי במאמר אונס, ראיתי עידוד לשיתופיות ולנקודת מוצא של נתינה הדדית בין בני זוג שבחרו זה בזה ואוהבים זה את זה, ודרך לעודד את התשוקה המינית שבאופן טבעי יכולה לדעוך במערכת יחסים מונוגמית. המחברת הדגישה שאין כוונתה לביצוע האקט המיני בלי מוטיבציה פנימית.

10
ניר

המאמר הזה מדבר אל כל כך הרבה זוגות נשואים. אחד הדברים שמעניינים בתגובות הוא שקל להבחין מי מהמגיבים הוא גבר ומי מהמגיבים הוא אישה ואיך מתחלקת ההשפעה של המאמר בין גברים לנשים. מאז ומעולם ולעולם היו ויהיו הבדלים בתפיסות העולם בין נשים לגברים בכל תחום אבל מה שמעורר במאמר הזה את הסקרנות הוא - האפשרות שהעצה "פשוט לעשות את זה" עשויה לשפר את המוטיבציה השיתופית. מה שאומר שכשלעיתים אנחנו עושים דבר בלי חשק - עשיית הדבר - עשויה לשפר אצלנו את היחס שלנו לדבר.

    13
    צ'ייסר

    חשוב לדייק במאמר מיוז מופיע
    מיוז פחות נחפזת לייעץ לזוגות "פשוט לעשות את זה", ... המחקר שלה עוזר להצביע על הדברים הרבים שאפשר להרוויח מ"פשוט לעשות את זה" – כשזה קורה מהסיבות הנכונות, על כל פנים.
    בדגש על סיבות נכונות של נתינה ושיתופיות מתוך מוטיבציה פנימית ולא של מאבקי כוח.

    14
    מעדיפה לאכול בבית

    בתשובה למיפמיפ - נשים (וגם גברים) שיוצאים ממערכת זוגית הם לא הדוגמאות להצלחה של שיתופיות, אלא לכישלונה.
    באשר ל"קח ותן" - מאוד קשה, וגם לא נכון בעיני,להכנס לפעילות מינית במונחים של "קח ותן". אבל בהחלט אפשר להכנס לפעילות מינית עם תשוקה חלשה, וליהנות ממנה.
    ההשוואה למסעדה היתה מצויינת, כי למרות שזה תחום אחר לגמרי של פעילות - זה בילוי משותף מוצלח רק אם שני בני הזוג יוצאים שבעים ומרוצים, והם לא חייבים להזמין בדיוק אותן מנות או לאכול אותה כמות לשם כך.

15
דודו רותם

הרמב"ם כבר ציין מוטו חשוב מאד לחיים בכלל (בכל תחום): "מתוך שלא לשמה - בא לשמה", ובלשון אחרת "אחר המעשים נמשכים הלבבות" ("ספר החינוך", המאה ה-13, המחבר לא ידוע).
עפ"י כללים אלה, בכל הקשור למעשים שברור שמומלץ לעשותם אולם יש קשיים או מניעה אחרת בתקופה מסוימת, יש להתמיד במעשים אלה גם מתוך אי רצון מסוים בתחילה ונטית הלב תלך ותתיישר בעקבותיהם.

16
דפנה

כמו בכל מערכת של give and take גם כאן מדובר בעצם על משא ומתן סמוי, מתחת לפני השטח... כל הכלכלה שלנו נשענת על סיפוק מיני לכאלו שרוצים יותר סקס מבני זוגם.... בן/בת זוג מרוצה שנתנו לו - למשל - סקס בבוקר - ישמח לבצע עבור זוגתו/בן זוגו כמה וכמה מטלות בהמשך היום, כגון כביסה, בישולים, קניות בסופר, סידורים בבנק... ובשמחה יבצע את הסידורים שכן הוא מסופק מינית.

    17
    מ.

    זה ממש עצוב לקרוא את התגובה שלך. סקס הוא לא דבר שנותנים, בבוקר או בכל זמן אחר. הוא דבר שעושים. יחד. ועבודות הבית גם הן לא דבר שעושים עבור בן/בת הזוג אלא פשוט כי הן לא יעשו את עצמן, וכל מי ששותף לחיים בבית צריך להשתתף בהן. המיניות שלי אינה חלק ממשא ומתן. היא לא משהו שאני מעניקה או מקבלת תמורת דברים אחרים. מאחלת לך מכל הלב לחוות מיניות (ואהבה) שאינה תלויה בדבר, זה באמת אושר

18
חיים

נושא חשוב.
יש כאן דילמה בין הגישה ה"כלכלית", היענות לבין הזוג כחלק מעיסקה של תן וקבל, לבין "שכר מצווה מצווה" - נתינה שלא על מנת לקבל תמורה, נתינה אמיתית.
זה מנוגד לדברי הרמבם שמצוטטים כאן למעלה: "מתוך שלא לשמה - בא לשמה" - כלומר בסופו של דבר, הנותן "מרוויח".
יש מי שתורם על מנת שבניין ייקרא על שמו, ויש שתורם בעילום שם. אני מאמין בכוחה המרפא והמרומם של הנתינה ללא תמורה.
ההסתיגויות שלמעלה, שמתייחסות לניצול של הנתינה ע"י המקבל/מקבלת, שייכת למערכות יחסים שלדעתי המאמר כלל איננו מתייחס אליהן. כמו שהמסר של "חוסן שיתופי" איננו יכול להתייחס למערכות יחסים שבהן צד אחד מפחד/ת מהצד השני, וההיענות שלו/ה נובעת מהפחד הזה. "קח, העיקר שלא תרביץ לי..." וגם לא כאשר צד אחד מזלזל בצד השני: "קח ושתוק ותניח לי לנפשי" (וכמובן שהיה עדיף לכתוב זאת באנגלית, שבה אין הבדל בין לשון זכר ללשון נקבה - הדוגמאות קיימות בשני הכיוונים המגדריים).
ח.

19
אישה שאוהבת מין ולא מוכנה שתדכאו לה אותו עם כתבות כאלה

200 שנות מאבק פמיניסטי כדי להגיע לזה??? תפתחי רגליים ו"יבוא לך יבוא לך"??? אתן התחרפנתן שם?
לא קראתי את כל הכתבה כי זה באמת מעל לכוחותיי, הקפיצה הזאת אל המאה ה-18 שבה העובדה שיש לנשים תשוקה מינית הייתה עילה לאשפוז כי היא בטח חולת נפש, אבל אני ממש ממש מקווה שהתשובה לשאלה שמוצגת שם בתת-הכותרת היא "לא".
מועמדת קלאסית לדף "כתבות שלא אמורה להיות המילה היחידה בהן"

20
מעדיפה לאכול בבית

לאישה שאוהבת מין:
אם את אוהבת מין את רוצה אותו עם בן זוג שיהיה שם בשבילך! את רוצה שכיבוא לך, גם אם לא בא לך כרגע, יהיה לך עם מי. אז את לא "נותנת", את משתפת. לפעמים את רוצה והוא נעתר, לפעמים להיפך. ממש לא חוכמה להינות ממין מזדמן. זה מדבר על מין לחיים, שרוצים ליהנות ממנו כל החיים.

21
ח.ג

שוב, כמו מ.ק את יוצאת מנקודת הנחה שהאישה היא בעל החשק המועט למרות שזה לא מוזכר בכתבה אף לא פעם אחת, ולכן המסקנה שלך שיש פה איזו אפליה מגדרית (או תרבות אונס בתוך מערכת היחסים כפי שכתבה חברתך לזעם) היא אך ורק מתוך תפישת עולמך ולא על פי הנאמר בכתבה. את כותבת דברים שצריך לטפל בהם אך הם אינם רלוונטיים לכתבה זו

22
טולי

מסכימה עם כל מילה! כתבה שעוררה בי חלחלה ומעודדת אינוס עצמי. מחריד. ואני מניחה שלא נחקרו ההשפעות הטראומתיות של הנבדקות/נבדקים בניסוי הזה.