טירוף זמני

אנשים כועסים בגלל סיבות שונות ומשונות, החל מעניינים טריוויאליים (מישהו עקף אותי בפראות בכביש המהיר) וכלה בסיבות רציניות מאוד (אנשים ממשיכים למות בסוריה ואיש אינו עושה דבר). אבל במרבית המקרים, הכעס עולה בנו מסיבות טריוויאליות. משום כך אגודת הפסיכולוגים האמריקנית מקדישה חלק מהאתר שלה לניהול כעסים. מעניין לגלות כי מה שכתוב שם דומה מאוד לאחד החיבורים העתיקים ביותר בנושא, "על הכעס", שנכתב על ידי הפילוסוף הסטואי לוקיוס אנאוס סנקה במאה הראשונה לספירה.

סנקה חשב שהכעס הוא שיגעון זמני, ושגם אם הוא מוצדק, אסור שנפעל על פיו משום שגם אם "קולות אחרים משפיעים על השיפוט שלנו, הכעס משפיע על שפיותנו: אחרים תוקפים אותנו במתינות וצומחים בלי שנרגיש, אבל מחשבתו של אדם צוללת בבת אחת אל תוך הכעס... העוצמה שלו לעולם אינו נקבעת על פי מה שגרם לו: הכעס עולה לגבהים אדירים גם אם ראשיתו פשוטה ביותר".

מה, למשל, פירוש הדבר להיעלב? עמדו מול סלע והעליבו אותו, ומה תשיגו בכך?

הסביבה המודרנית המושלמת לניהול כעסים היא האינטרנט. אם אתם משתמשים בטוויטר או בפייסבוק, או כותבים או קוראים תגובות בבלוג, אתם יודעים למה אני מתכוון. הרי הכעס בטוויטר הגיע לגבהים חדשים (או לשפל חדש, תלוי בנקודת המבט שלכם) בזכות הנשיא הנוכחי של ארצות הברית, דונאלד טראמפ.

גם אני כותב לא מעט בפורומים ברשת. זה חלק מהעבודה שלי כמחנך, ואני חושב שזו גם חובתי כחבר בקהילה האנושית. השיחות שאני מנהל עם אנשים מכל העולם הן על פי רוב מנומסות ומועילות לשני הצדדים, אבל קורה שהן מחמיצות. סופר ידוע שלאחרונה התווכח איתי בגלל אי הסכמה בנושא טכני, מיהר להכתיר אותי כמי ששייך ל"מחלקת הבולשיט". אאוץ'! איך אפשר שלא להיעלב מזה, בעיקר כשהדבר לא נאמר על ידי טרול אנונימי, אלא בחור שיש לו יותר ממאתיים אלף עוקבים? אפשר, אם מיישמים את עצתו של פילוסוף סטואי נוסף, אפיקטטוס, העבד שהפך למורה, אשר התריע בפני תלמידיו: "זכרו שאנו אלה המענים, אלה המערימים קשיים בפני עצמנו – כלומר, זה מה שעושות הדעות שלנו. מה, למשל, פירוש הדבר להיעלב? עמדו מול סלע והעליבו אותו, ומה תשיגו בכך? אם מישהו מגיב לעלבון כמו סלע, מה ירוויח מזה המעליב?"

אכן. מובן שנדרשים זמן ותרגול כדי לעמוד כמו סלע נוכח עלבונות, אבל אני משתפר בזה. אז מה עשיתי בתגובה להשמצה הזו? התנהגתי כמו סלע. פשוט התעלמתי, ובמקום זה השקעתי את האנרגיה בתשובות לשאלות אמיתיות של אחרים, ועשיתי כמיטב יכולתי לנהל עימם שיחות מועילות. כתוצאה מכך, הסופר הנודע האמור, כך אומרים לי, זועם כולו, בעוד אני נותרתי שליו.

יש מי שאומרים שכעס הוא התגובה המתאימה במצבים מסוימים, בתגובה לאי צדק, למשל, ושבמידה מתונה, הוא עשוי להיות כוח מניע לפעולה. אבל סנקה היה אומר שלדבר על כעס מתון הוא כמו לדבר על חזירים מעופפים: אין דבר כזה. ואשר למוטיבציה: על פי הגישה הסטואית, אנחנו מונָעים לפעולה על ידי רגשות חיוביים, כמו תחושת התמרמרות שאנו חווים כשאנחנו רואים אי צדק, או תשוקה להפוך את העולם למקום טוב יותר עבור כולם. כעס פשוט אינו נחוץ, ולמעשה, במרבית המקרים הוא פשוט מפריע.

הפילוסופית מרתה נוסבאום הביאה לכך דוגמא מצוינת במאמרה על נלסון מנדלה. לדבריה, כשמנדלה נשלח לכלא – לתקופת מאסר של 27 שנים – על ידי ממשלת האפרטהייד בדרום אפריקה, הוא כעס מאוד, מאוד, מאוד. ומסיבות טובות: לא רק שנעשה לו, אישית, אי צדק משווע, אלא שגם לעמו נעשה עוול גדול. עם זאת, בשלב מסוים, מנדלה הבין שאם ימשיך לטפח את כעסו, ויתעקש לחשוב על יריביו הפוליטיים כעל מפלצות ותתי אדם, לא תצמח לו מזה תועלת. הוא חייב היה להתגבר על הרגש ההרסני, להושיט את ידו לאויביו ולבנות אמון, אם לא חברות. הוא התיידד עם השומר שלו, ובסופו של דבר ההימור שלו התגלה כמוצלח: הוא הצליח לפקח על המעבר לחברה טובה יותר – ללא שפיכות דמים – מעבר שלמרבה הצער הוא אירוע נדיר ביותר בהיסטוריה.

מעניין לציין, שאחד הרגעים המשמעותיים בשינוי שהתחולל בו, התרחש כשאסיר אחר הבריח לכלא והפיץ בין האסירים עותק מספרו של פילוסוף סטואי נוסף: "הרהורים" של מרקוס אורליוס. מרקוס חשב שאם אנשים עושים עוולות, מה שעליך לעשות הוא "ללמד אותם ולהראות להם, בלי לכעוס". וזה בדיוק מה שמנדלה עשה, בהצלחה רבה כל כך.

מעל לכל, היו נדיבים כלפי אחרים, זוהי הדרך לחיים טובים

אז הנה לכם המדריך הסטואי המודרני שלי לניהול כעסים, בהשראת עצותיו של סנקה:

• תכננו את מעשיכם מראש: חשבו על המצבים שמעוררים בכם כעס, והחליטו מראש כיצד להתמודד עמם.
• רסנו את הכעס ברגע שאתם חשים בסימנים ראשונים. אל תחכו, אחרת הוא עלול לצאת משליטה.
• בלו ככל האפשר בחברת אנשים שלווים. הימנעו מחברת אנשים רגזניים. מצבי רוח הם עניין מדבק.
• נגנו בכלי נגינה, או בחרו עיסוקים אחרים שמרגיעים אתכם. נפש רגועה אינה נמלאת כעס.
• חפשו סביבה שיש בה צבעים מרגיעים ולא מעצבנים. אפשר לעצב את הסביבה החיצונית כך שתשפיע על מצבי הרוח שלכם.
• אל תנהלו שיחות וויכוחים כשאתם עייפים, כי אז אתם נוטים יותר להתרגז ורוגז עלול להתדרדר לכדי כעס.
• אל תיזמו שיחה כשאתם צמאים או רעבים, מאותה סיבה.
• התאמנו בריחוק קוגניטיבי – במילותיו של סֶנֶקָה "דחו" את התגובה שלכם – צאו להליכה, פרשו לחדר האמבטיה, עשו כל דבר שיעניק לכם הפוגה ממצב מתוח.
• שנו את גופכם כדי לשנות את מחשבותיכם: האטו את צעדיכם בכוונה, הנמיכו את קולכם, כפו על הגוף התנהגויות של אדם רגוע.

ומעל לכל, היו נדיבים כלפי אחרים, זוהי הדרך לחיים טובים. עצותיו של סנקה בכל הקשור לכעס עמדו במבחן הזמן, וכדאי לנו מאוד לשמוע להן.

מאסימו פיליוּצ'י (Pigliucci) הוא פרופסור לפילוסופיה בסיטי קולג', המרכז ללימודי מוסמכים של סיטי יוניברסיטי, ניו יורק. ספרו האחרון הוא How to Be a Stoic: Ancient Wisdom for Modern Living (2017).

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: "כעס", מאת Panshipanshi