יום שלישי טוב למאמרים

כשהומור פוגש את עולם המדע, קורים דברים בלתי צפויים, ולפעמים זאת לא בדיחה
X זמן קריאה משוער: 7 דקות

מדע הוא דבר רציני. עשייה מדעית דורשת ריכוז, דיוק וחשיבה ברמה גבוהה. עם זאת, לפעמים מדענים לוקחים הפסקה מעבודתם הקפדנית כדי לעסוק במה שניתן לתאר כ״הומור מדעי״. וכשהם עושים זאת, הם לוקחים את זה ברצינות רבה.

כדי להבין מה מניע מדענים להשקיע מזמנם בפעילויות הומוריסטיות ולעתים אף טיפשיות, עלינו לבחון מספר דוגמאות. נדרשת מילת אזהרה: ייתכן שתמצאו את הדוגמאות הללו לא מצחיקות במיוחד, בעיקר בגלל שלרוב, מדענים מכוונים את ההומור שלהם לקהל המצומצם של חברי הקהילה המדעית. ואולי למדענים פשוט אין חוש הומור מוצלח מלכתחילה - אבל זה כבר ענין של פרשנות סובייקטיבית שיהיה קשה להוכיח בצורה אמפירית.

מאחר שכאמור, מדע הוא דבר רציני, לפעמים מדענים צריכים לנוח מהשעות הארוכות והמייגעות של ביצוע ניסויים, ניתוח נתונים, כתיבת מאמרים ודיונים על מסקנות ורעיונות. הם זקוקים להפוגה שבה יוכלו לרתום את מוחם למשימות פחות תובעניות מבחינה קוגניטיבית. לכן, יש להם מוטיבציה פנימית להתמסר מדי פעם לפעילויות שאינן פרודוקטיביות מבחינה מדעית, אך הן משעשעות למדי. זו דרכם לבטא את הצד הקליל יותר של עבודתם ולחלוק אלה עם אלה תסכולים ואתגרים מן השגרה היומיומית. ישנן דוגמאות משעשעות רבות של קבוצות מחקר המבצעות שירים הומוריסטיים (למשל כאן, כאן, כאן, ואפילו כאן). הדבר מספק למדענים הזדמנויות לא רק להפגין את כישוריהם האמנותיים, אלא גם לשתף פעולה בצורה יצירתית - מה שחשוב מאד גם לעשייה המדעית עצמה.

מדענים מאד נהנים ממתיחה משעשעת ומתוחכמת, וישנה מסורת מפוארת של פרסומי מאמרים מצחיקים בכתבי עת מדעיים ב-1 באפריל

דוגמה נוספת היא מתיחות אחד באפריל. מדענים מאד נהנים ממתיחה משעשעת ומתוחכמת, וישנה מסורת מפוארת של פרסומי מאמרים מצחיקים בכתבי עת מדעיים בתאריך זה. לדוגמה, במאמר זה שפורסם באחד באפריל 2016 נמצא שיום שלישי הוא היום הטוב ביותר להגשת מאמר מדעי, לאור ניתוח סטטיסטי מדוקדק שהראה כי למאמרים המוגשים ביום זה יש סיכוי גבוהה להתקבל לפרסום. במאמר אחר, שהועלה לארכיון מדעי באחד באפריל 2020, הציעו מספר פיזיקאים גישה חדשה להתגבר על הקושי בביצוע ניסויים בחומרים מוליכים בטמפרטורה נמוכה במיוחד של כמעט אפס מוחלט (מינוס 273.15 מעלות צלזיוס): במקום להשתמש בציוד מורכב כדי לקרר את החומרים, הם הציעו לקרר את החדר עצמו לטמפרטורת האפס המוחלט כך שניתן יהיה לבצע את הניסויים בחדר ללא מכשירים נוספים. זהו, כמובן רעיון אבסורדי לחלוטין, שכן אין כיום כל אפשרות למצוא את כמות האנרגיה ורמת הטכנולוגיה הדרושות לקירור חדר שלם לטמפרטורת האפס המוחלט. אם הצעה זו אינה מצחיקה אתכם, אתם כנראה אינכם פיזיקאים של חומרים מוליכים בטמפרטורת האפס המוחלט.

קרח, קור, גבר, קעקועים

הבחור הזה בוודאי לא מוליך למחצה... תצלום: וידאר נורדלי-מתיסן.

בפסגת העשייה ההומוריסטית של המדענים, מוענקים מדי שנה מאז 1991, בטקס חגיגי באוניברסיטת הרווארד, פרסי האיג-נובל (בקריצה לפרסי הנובל) לעשרה מדענים מכל הדיסציפלינות המדעיות עבור ״מחקרים שבתחילה גורמים לך לצחוק, ואחר כך גורמים לך לחשוב״

בפסגת העשייה ההומוריסטית של המדענים, מוענקים מדי שנה מאז 1991, בטקס חגיגי באוניברסיטת הרווארד, פרסי האיג-נובל (בקריצה לפרסי הנובל) לעשרה מדענים מכל הדיסציפלינות המדעיות עבור ״מחקרים שבתחילה גורמים לך לצחוק, ואחר כך גורמים לך לחשוב״. הפרסים מוענקים על ידי חתני פרס נובל אמתיים והטקס כולל מנהגים קומיים שונים ותמיד מסתיים במשפט: ״אם לא זכית בפרס- ובמיוחד אם כן זכית - שיהיה לך מזל טוב יותר בשנה הבאה״. בין הזוכים: פרס הפיזיקה לשנת 2003 הוענק לג׳ק הארווי ועמיתיו על ניתוח הכוחות הנדרשים לגרירת כבשים על פני משטחים שונים. בשנת 2009, אלנה בודנר ועמיתיה קיבלו את פרס בריאות הציבור על המצאת חזייה שבמקרה חירום ניתן להפוך במהירות לזוג מסכות הגנה לנשימה, אחת ללובשת החזייה ואחת לאדם נוסף. הפרס בתחום ההנדסה בשנת 2010 הוענק לקארינה אסבדו-וויטהאוס ואגנס רוחה-גוסלין על פיתוח שיטה לאיסוף נזלת לווייתנים באמצעות מסוק הנשלט מרחוק. רוב המדענים מקבלים את הפרס ברוח בריאה ואפילו מגיעים לטקס בעצמם כדי לשאת נאום זכייה חגיגי.

סיבה אפשרית נוספת לכך שמדענים משקיעים זמן ומאמץ בפעילות הומוריסטית נוגעת לאחד מהאתגרים המרכזיים של הקהילה המדעית בימינו: תקשורת המדע. הציבור הרחב, חסר הרקע המדעי, מתקשה לעתים קרובות להבין את השפה המדעית המורכבת ואת ההסברים המסובכים שמספקים מדענים לתופעות השונות. פער זה יוצר אי הבנה וריחוק בין המדענים לציבור. אחד האתגרים המרכזיים של המדענים הוא להיות מסוגלים להסביר את הרעיונות שלהם גם למי שאין להם רקע מדעי. עניין זה הודגם בצורה משעשעת על ידי חוקר המוח בובי קסטורי בסרטון זה, שבו הוא מסביר את תחום מדעי המוח לאנשים בגילאים שונים.

הומור יכול לשמש ככלי נהדר לתקשר מדע בצורה נגישה ויעילה לקהל הרחב. ישנם מספר מדענים המצטיינים בהסברת רעיונות מדעיים מסובכים לציבור באופן קליל ומשעשע, כמו האסטרופיזיקאי ניל דגרס-טייסון (לדוגמא בסרטון זה). ריצ׳ארד פיינמן, מגדולי הפיזיקאים של המאה ה-20, נודע גם הוא בכישרונו להסביר את המדע ואת מחקריו באמצעות סיפורים משעשעים, כפי שניתן לקרוא בספרו משנת 1985- ״אתה בטח מתלוצץ, מיסטר פיינמן״. ישנם אפילו מדענים ששכללו את היכולות הקומיות שלהם לרמה מקצועית, כמו הפיזיקאי הגרמני וינס אברט שמבצע מופע סטנד אפ מלא ובו הוא מדבר על מדע ונושאים אחרים.

מובן שגם תכניות טלוויזיה וסרטי קולנוע רבים תרמו להפיכת המדע לנגיש יותר לקהל הרחב. לדוגמה, לסדרה הקומית הפופולרית ״תאוריית המפץ הגדול״ היה יועץ מדעי קבוע כחלק מהצוות: דיוויד סלצברג, פיזיקאי מאוניברסיטה בקליפורניה. בנוסף לכך, אחת הכוכבות המרכזיות של הסדרה הייתה השחקנית מים ביאליק (המגלמת את המדענית איימי פארה-פולר) שהיא בעצמה בעלת דוקטורט במדעי המוח ותרמה רבות מהידע שלה לתכני הסדרה. סדרות טלוויזיה אחרות, כמו ״ריק ומורטי״, ״מפגשים מהסוג השלישי״ או ״פיוצ׳רמה״, הציגו גם הן רעיונות מדעיים מתוחכמים כמו קווי זמן מקבילים ויקומים מקבילים. הסדרה המצליחה ״משפחת סימפסון״ ידועה גם היא בכך שכללה רעיונות מתמטיים מתוחכמים בחלק מהפרקים, בעיקר מכיוון שצוות הכותבים שלה כלל מספר מתמטיקאים לשעבר.

פיזיקאי, מהנדס וסטטיסטיקאי יוצאים לצוד. הם רואים מרחוק צבי והם שולפים את רובי הציד שלהם. הפיזיקאי מחשב את המסלול הבליסטי של הקליע כנגד התנגדות האוויר, יורה ופוגע מטר מימין לצבי. המהנדס מכוונן ומשמן את הרובה, יורה ופוגע מטר משמאל לצבי. הסטטיסטיקאי מביט בשניהם ואומר...

אפילו בדיחות יכולות לשמש ככלי להנהרת המדע. קחו לדוגמא את הבדיחה הבאה: פיזיקאי, מהנדס וסטטיסטיקאי יוצאים לצוד. הם רואים מרחוק צבי והם שולפים את רובי הציד שלהם. הפיזיקאי מחשב את המסלול הבליסטי של הקליע כנגד התנגדות האוויר, יורה ופוגע מטר מימין לצבי. המהנדס מכוונן ומשמן את הרובה, יורה ופוגע מטר משמאל לצבי. הסטטיסטיקאי מביט בשניהם ואומר ״מצוין, פגענו בו!״. יש לציין שלא מומלץ למהר ולשלוף בדיחות מדעיות במפגשים חברתיים, שכן רובן יתקבלו בשתיקות ארוכות ומביכות. מאמר מפורט על הבדיחות המדעיות האהובות על מדענים ניתן למצוא במאמר שהקדיש לנושא עיתון הגרדיאן הבריטי.

צלף, הסוואה, רובה

בממוצע, הבחורה האת צלפית. תצלום: Specna Arms

יתכן גם שמדענים מטפחים את חוש ההומור המדעי שלהם גם משום שהמטרה העיקרית של המדע היא לחשוף את האמת

יתכן גם שמדענים מטפחים את חוש ההומור המדעי שלהם גם משום שהמטרה העיקרית של המדע היא לחשוף את האמת. ישנן מספר בעיות בתהליך המדעי המודרני. אחת מהן מתבטאת בפעילותם של כתבי עת שמטרתם היא לפתות מדענים לפרסם את ממצאיהם אצלם, למטרות רווח. כתבי עת אלה לרוב אינם מקדישים תשומת לב רבה לאמינותם של המאמרים המוגשים ואלה אינם עוברים את התהליך המסודר של ביקורת עמיתים. מספר מדענים השתמשו בחוש ההומור היצירתי שלהם כדי לחשוף את אותם כתבי העת על ידי פרסום מאמרים מגוחכים לחלוטין, כמו המחקר שמצא כי פוליטיקאים מהשמאל נוהגים לנגב את ישבנם ביד ימין, ולהיפך. מדען אחר פרסם מאמר המכיל רק את המשפט ״תוציאו אותי מרשימת התפוצה המזורגגת שלכם״, באמצעות טקסטים, גרפים וטבלאות רבים.

דוגמה משעשעת נוספת היא סיפורו של הפיזיקאי הנודע לשמצה צ׳סטר ווילארד שפרסם ב-1975 ביחד עם הפיזיקאי ג׳ק הטרינגטון את מאמרו הראשון שעסק בחילופי אטומים במצב מוצק. החלק המפתיע בסיפור זה הוא שצ׳סטר היה אז רק בן שבע, ושהוא היה.. ובכן... חתול סיאמי. צ׳סטר היה למעשה החתול של הטרינגטון ושם המשפחה שלו, ווילארד, היה שמו של אביו של צ׳סטר החתול. הטרינגטון הוסיף את שמו של החתול למאמר כהלצה ביקורתית כלפי התהליך המייגע של כתיבת מאמרים מדעיים. כאשר הוא סיים לכתוב את המאמר הוא שלח אותו לעמית כדי לקבל ביקורת. העמית שם לב לכך שהמאמר נכתב כולו בלשון רבים, אף שהטרינגטון היה הכותב היחיד של המאמר. אפשרות אחת היתה לשכתב את המאמר כולו. מכיוון שבאותם ימים עדיין לא היו מעבדי תמלילים ומחשבים אישיים, זו הייתה משימה לא פשוטה כלל שדרשה הקלדה ידנית מחדש של המאמר כולו במכונת כתיבה. האפשרות השניה, והפשוטה יותר מבחינתו של הטרינגטון, הייתה פשוט להוסיף כותב נוסף למאמר - והמועמד שנבחר היה החתול צ׳סטר, על אף ניסיונו הדל בתחום הפיזיקה. הטרינגטון חשף את הסיפור שנים ספורות מאוחר יותר, לא לפני שאיפשר לצ׳סטר לפרסם מאמר מדעי נוסף בכתב עת צרפתי. לצד החתול של שרדינגר, צ׳סטר רכש את מקומו המכובד בהיכל התהילה של הפיזיקה.

השימוש שמדענים עושים בהומור אינו פוגע כלל ביוקרה, באמינות או ביושרה המדעית שלהם – אך חושף את הצד האנושי שלהם. אז בפעם הבאה שתשמעו מדען מספר בדיחה, השתדלו לצחוק מכל הלב, גם אם הבדיחה לא מצחיקה במיוחד - שכן ייתכן שאתם תורמים להתקדמות המדע ולרווחת המדענים עצמם.

תום ביאליק הוא חוקר בתחום החינוך המדעי, בוגר המחלקה להוראת המדעים במכון ויצמן למדע. מתמחה בשילוב כלים דיגיטליים לקידום מעורבות פעילה של תלמידים בבית הספר ופיתוח מיומנויות חקר מדעיות. מורה, מרצה וכותב בתחומי חשיבה מדעית וביקורתית.

תמונה ראשית: מדגם מדעי של צפרדעים. תצלום: hehaden

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי תום ביאליק.

תגובות פייסבוק

2 תגובות על יום שלישי טוב למאמרים