למורת רוחה של התקינות הפוליטית, מאפייני יופי אנושי רבים הם אוניברסליים. על כך מצביעים הררי עדויות מחקריות, שהשאלה המרכזית העולה מהם היא, מדוע הברירה הטבעית מבכרת יופי על פני כיעור? כלומר, איזו תועלת גרמה למינים שונים בטבע לפתח סממנים הנחשבים ליפים ומהן התכונות עליהן יופי מעיד? אלה שאלות כבדות משקל במיוחד לאור העובדה, שבין אם אנחנו מודים בכך או לאו, סממני יופי (פרצופיים בעיקר) משפיעים על התנהגותנו בבחירת בני זוג, מועמדים למשרות, ואפילו ביחסנו לצאצאים. לפחות 15 מחקרים הראו כי ילדים יפים יותר (גם מגיל אפס, כפי שמחקר אחד הראה) מקבלים יחס מועדף מהוריהם, אפילו אם אותם הורים האמינו שזה לא נכון. מחקר אחד, למשל, שהשקיע עשור בצפייה באימהות בסופרמרקטים, מצא כי רק אחוז אחד מהפעוטות הלא יפים (כפי שהם דורגו על ידי מעריכים חיצוניים שלא היו מודעים להשערות המחקר) נחגרו למושביהם שעל גבי עגלות הקניות (לעומת 13% בקרב הילדים היפים).
במהלך השנים הצטברו עדויות רבות לגבי התכונות שעליהן יופי מעיד, אך כאן התמונה נעשית סבוכה יותר, משום שלא תמיד ברור טיב הקשר בין סממני היופי לבין התכונות הפיסיות והפסיכולוגיות. למשל, לאחרונה פורסם מחקר הבוחן את הנטייה של בוחרים להצביע למועמדים פוליטיים יפים. מה הקשר? החוקרים ניסו להראות כי נטיה זו קשורה לרתיעה ממחלות: בוחרים מאזור עם סיכון בריאותי גבוה יותר (או לחילופין, בניסוי מקביל, נבדקים שהאזינו לסיפור המערב מוטיב של תחלואה), העדיפו מועמדים אטרקטיביים יותר חיצונית, בהשוואה לבוחרים מאזורים עם סיכון בריאותי נמוך (או נבדקים שהאזינו לסיפור עם מוטיבים שלא קשורים לתחלואה). זה הגיוני בהחלט, בהנחה שיופי אכן מעיד בהכרח על בריאות. גיל גרינגרוז, שכתב על המחקר בבלוגו, ניסח אנלוגיה פשוטה כדי להבהיר קשר זה: "אם אנשים בוחרים מנהיג בזמן משבר בטחוני בגלל שיש לו ניסיון צבאי, אולי הם גם מעדיפים מנהיג שנראה בריא כשיש סיכון בריאותי בסביבה".
מחקרים הדגימו זה מכבר את הקשר בין יופי חיצוני לבין בריאות, פוריות (המתקשרת, כמובן, גם היא לבריאות אך גם למציאת בן זוג), אינטליגנציה, פופולריות חברתית ועוד ועוד. אך זיקה ומתאם סטטיסטי אינם מעידים על סיבתיות. יופי הוא רק תכונה נחשקת אחת מיני רבות בבחירת בן זוג או במתן יחס לזולת, וייתכן כי בתהליך הברירה הטבעית התכונות הטובות נכרכו יחד בלי שיהיה ביניהן בהכרח קשר. כך, למשל, רוב העשירים ובעלי המזג הנוח עשויים להיות יפים ולהיפך, אך זה לאו דווקא אומר שיש קשר ישיר בין תכונות אלה לבין יופי.
לכן שאלה שמעניינת חוקרים רבים היא, מהן התכונות הנקשרות באופן ישיר ליופי. כך למשל התעורר פולמוס סביב השאלה מהי התכונה הגורמת לבעלי חיים להעדיף סימטריה, שהיא מרכיב מרכזי ביופי; האם סימטריה אכן התפתחה כסממן של בריאות וחוסן, או שמא כתוצאה מכך שהיא פשוט מקלה על זיהוי הזולת? ומה לגבי מאפייני יופי אוניברסאליים נוספים שנמצאו, כמו מידה גבוהה יחסית של שטיחות הפנים, גודל קטן יחסית של אף ולסת ביחס לגודל הפנים, יחס מסוים בין גודל הגולגולת לבין אורך הפנים ועוד. בניסוי אידיאלי, היינו משתמשים בברירה מלאכותית כדי לבחון קשרים סיבתיים ארוכי טווח. למשל, היינו מזווגים רק בין בני אדם בעלי אינטליגנציה גבוהה (ללא קשר לבריאות ושאר תכונות נחשקות) ובוחנים את השתנות מאפייניהם החיצוניים במשך עשרות שנים; או מזווגים רק בין בני האדם החסונים והבריאים ביותר, וכעבור דורות בוחנים האם הצאצאים יפים יותר בעיני הרוב ובאילו מדדים. לרוע המזל מבחינה מחקרית (ולמרבה המזל מבחינה מוסרית), אי אפשר לערוך ניסוי שכזה על בני אדם. אך מכיוון שאנחנו חולקים רבים ממאפייני היופי הפרצופי עם מינים אחרים, מחקר שפורסם לאחרונה ב- Quarterly Review of Biology, מראה כי קיים קשר סיבתי הדוק בין יופי לבין מיומנויות חברתיות המאפשרות ומייצרות קרבה וידידות.
איירין אליה, אנתרופולוגית-ביולוגית מקיימברידג' שפרסמה את המחקר, השתמשה במאגר הנתונים של דמיטרי בֵלייאב, גנטיקאי רוסי, שמשנת 1959 ועד היום ערך ברירה מלאכותית בקרב זן שועלים. מטרתו היתה אחת ויחידה: לזווג בין השועלים בעלי מיומנויות חברתיות ידידותיות, כדי לייצר גזע מִשְני שלחוואים יהיה קל יותר להתמודד עמו (באופן דומה לביותו האבולוציוני של הכלב והתרחקותו מאבותיו הזאבים). במרוץ הדורות, פני השועלים אמצו מאפייני יופי רבים המשותפים גם לבני אדם, הקשורים בעיקר ליחס בין גודל איברי הפנים לבין הפנים עצמם.
בתור יצורים חברתיים, אין זה מפתיע שמיומנויות חברתיות המייצרות קרבה וידידות ייחשבו בקרב בני אדם לתכונות נחשקות. אולם מחקרה של אליה לוקח תובנה זו צעד אחד קדימה ומציע שאלה הן גם התכונות שגורמות לנו במשך הזמן להיות יפים יותר. כיוון שמדובר בתהליך מתמשך (כפי שמראים מחקרים המשווים סממני יופי אוניברסאליים על פני דורות רבים) מחקרה של אליה מזמין לשער כי לפחות במדדים מסוימים, בני אדם הולכים ונעשים יפים יותר ככל שהם מפתחים מיומנויות חברתיות המאפשרות קרבה וידידות. ובתקווה שלא הגענו לסוף הדרך, מעניין יהיה לדמיין כיצד ייראה היופי בעתיד.
מקורות"מבט שועלי ביופי אנושי"- המחקר של איירין אליהמאמרים על המחקר באתר האקונומיסט ובאתר ההוצאה לאור של אוניברסיטת שיקגו.
תגובות פייסבוק
7 תגובות על יופי חיצוני מתפתח בעקבות הידידותיות
זה פסידו-מדע. כל אחד יכול יכול לעשות ניסויים ועם מספיק משחק בנתונים להגיע לאיזו טענה שהוא רוצה.
שלום אורנג, אשמח אם תוכל לפרט על מה מבוססת טענתך.
האם היופי הוא אוניברסלי או בעניי המתבונן.. האם המחשבה יוצרת מציאות.. או המציאות יוצרת המחשבה.. יופי יופי...הוא עניין יחסי לכאורה ... וכל עניין יחסי משמע כיעור לא..וכך הלאה והלאה.. והלאה.. עד הסוף היפה...
המאמר מעולה : מחקרים רבים מראים שהאנושות הופכת "יפה" יותר היפים בוחרים את היפות ולהפך. בכך מבטיחה האנושות צאצאים יפים יותר משמע סימטריים יותר משמע ידידותיים וחברותיים יותר. לא צריך להיות מדען אטום ולא צריך גם הוכחות מתמטיות וסטטיסטיות, ההגיון הבריא יכול להבחין בצדקת הדברים יופי הוא תנאי הישרדותי בסיסי היפים יקבלו תשומת לב רבה יותר, חינוך טוב יותר, עבודה טובה יותר, זיווג טוב יותר ומכאן יהיו מסופקים יותר ומכאן בריאים יותר. יופי אינו בעיני המתבונן יופי הוא נוסחא גנטית לשיפור תנאי הקיום.
החלק החשוב בכתבה חסר!
מה גורם לנו משיכה לאנשים יפים/בריאים???
כל הכתבה רק מדגישה את הרעיון שאנשים נמשכים ליופי אך לא מסבירה למה!
יהודית, את יכולה לקרוא פה:
http://greengross.wordpress.com/2011/05/09/%D7%94%D7%90%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%A4%D7%99/
לגבי ניסוי העגלות בסופרמרקט- ילדים קטנים יותר הם בעלי מראה חמוד יותר ולכן אולי ידורגו כיפים יותר. יש סיבה בטיחותית לחגור אותם, ייתכן ובסך הכל מצאו קשר די ברור בין גיל הילדים לשאלה האם ההורים חגרו אותם או לא. בדקו את המתאמים עם הגיל? יש קישור לניסוי?
חכמת ההמונים הנסתרת
ג'ורג' מאסֶרההמונים אינם חכמים כפי שנדמה, אך קיימות דרכים לאתר את האנשים שאת...
X רבע שעה
ירח כחול בעברית
כפי שקורה מדי פעם עם ביטויים בלשון, מרגע שהם מתגלים לך לראשונה הם אינם מפסיקים להופיע. תשומת הלב נטענת בתוכן הראשוני והדריכות פועלת ברקע, כך שמה שנראה לך כמופע חד פעמי, אולי כגחמה לשונית של דובר זה או אחר, מסתבר כביטוי שכובש לו מקום ושאולי כבר זכה לתפוצה רחבה.
כן, הדבר קורה מדי פעם, ולא לעתים נדירות. ולעצם העניין והמקרה: איך אומרים בעברית עכשווית שמשהו קורה או מזדמן לעתים נדירות, לעתים רחוקות מאוד?
באנגלית קיים הביטוי once in a blue moon, כלומר "פעם בירח כחול", ואין צורך להיות חוזה בכוכבים או בעל השכלה באסטרונומיה כדי לדעת שהירח, על פי רוב, אין מנהגו להיות כחול. הירח נראה כסוף, לבן-אפור, אולי בצבע כהה יותר, עמום, בגוון של בז' כהה, ולא פעם גם צהוב. לכן, הביטוי האנגלי מבטא התרחשות נדירה בהחלט. הירח יכול להיות כחלחל, אולי אפילו כחול, אך הדבר אינו קורה לעתים מזומנות. יש יופי בביטוי האנגלי, שיוצר בדמיוננו תמונה ברורה שמשלבת דבר רגיל, הירח בשמיים, לא בלתי אפשרית, אך נדירה בהחלט.
בספרדית, כשרוצים לומר שמשהו קורה "פעם ב...", כלומר לעתים נדירות מאוד, אומרים שהוא קורה cada muerte de obispo, כלומר "מדי מותו של בישוף". הביטוי נפוץ יותר באמריקה הלטינית מאשר בספרד. בישופים, כמובן, מתים, אך ההנחה היא שבכל רגע נתון אין מספר עצום של בישופים, בוודאי לא בתודעתם של אנשים בני אזור מסוים, שחיים בזיקה לבישוף מסוים, אולי שניים, ולכן מותו של בישוף הוא מבחינתם עניין נדיר. צד אחר אפשרי של הביטוי מתייחס לכך שבישופים הם אנשים מפונקים ומטופלים יפה, שאינם עובדים קשה וגם אינם מסתכנים פיזית, ולכן תוחלת החיים שלהם גבוהה מהממוצע, ומותם הוא אירוע נדיר ביחס למותם של אנשים מקרב צאן מרעיתם, בני תמותה רגילים.
בספרד עצמה רווח ביטוי שכיום אינו תקין פוליטית, מקביל ל"מדי מותו של בישוף" – cada muerte de un judío, כלומר "מדי מותו של יהודי". מנקודת המבט שלנו, כיהודים שגדלו על סיפורי רדיפת בני עמנו בספרד, הביטוי עשוי להישמע מוזר. לא כן מבחינתם של ספרדים נוצרים מהשורה, שכן חלק מהסטריאוטיפ שלהם ביחס ליהודים היה שיהודים חיים שנים רבות יותר. ואולי מקפל הביטוי גם ציפייה מרושעת לכך שיהודי ימות סוף סוף, כשהעוינות כלפי היהודים מבוטאת גם בתחושה סובייקטיבית שיהודים מתים בתדירות נמוכה יותר, ושמותו של יהודי הוא אירוע נדיר, מן הסתם נדיר מדי.
אז איך מבטאים בעברית עכשווית את הביטוי "פעם בירח כחול" האנגלי או את "מדי מותו של בישוף" הספרדי?
העברית של היום הולידה מתוכה ביטוי חדש למדי: "פעם באף פעם". כך אומר קצין משטרה בעקבות אי-סדרים באצטדיון "בלומפילד" בדרבי התל-אביבי של סתיו 2022: "יש סדרנים שבאים פעם באף פעם למשחקים ומנצלים את ההזדמנות לעשות עוד כמה מאות שקלים". חנות לציוד ספורט מפרסמת מבצע הנחות לנעלי התעמלות: "זה קורה פעם באף פעם אצלנו..." ובטיקטוק העברי משתמשת רוצה לבטא את העובדה שהיא מעלה וידאו כחריגה ממנהגה: "...מעלה פעם באף פעם..." ואילו בסרטון אחר מראים לנו צעירות ששיערן פרוע ומוזנח ומוסיפים טקסט: "יש כאלה שחופפות פעם באף פעם...". גם אולרים שווייצריים נמכרים "במחירים של פעם באף פעם" ואמרגנים מפרסמים את פעילותם העונתית במילים "קיץ ברוך בפסטיבלים מיוזעים וצפופים ובהופעות של פעם באף פעם, בדיוק כמו שחשקנו והתגעגענו" (אינני אחראי על ההנחות המקופלות במשפט הזה, כמובן). ואם רציתם למצוא מופע אחד, ראוי במיוחד, תוכלו ללכת בעקבות המלצה על "מחווה לאחד הזמרים, אחד כזה שמגיע לעולם פעם באף פעם, אז זה פרדי...", ומיד בא הסבר שאין מדובר בפרדי מרקורי אלא ב-Freddie Pipe, זמר כה נדיר שאני מודה שגם לאחר אזכורו איני יודע מי הוא.
אוסיף כאן הערה כמו-מתמטית, במה שנקרא באנגלית טובה tongue in cheek, כלומר במידה של אירוניה. "פעם באף פעם" הוא עניין משונה לוגית: לכאורה יש כאן חלוקה של אחד באפס. אלא שאת הביטוי צריך להבין כפי שהוא, וברור לנו מה הוא מציין. כך, ללא מטפורה, ללא תמונה בדמיון, ללא מצע של הקשר תרבותי, נולד בעברית העכשווית ביטוי שאומר בערך את מה שאומרים הביטויים היפים באנגלית ובספרדית. על טעם אפשר וצריך להתווכח, אבל העובדות הרי הן מונחות לפנינו. ללא חן ובחוסר אלגנטיות, נולד ביטוי עברי חדש, והוא מופיע עוד ועוד, בהחלט לא פעם באף פעם.
אלתרמן על אי בודד
יונתן יעקביכותרות המשנה הן מעין חסד הדדי שמעניקים הסופר והקוראים זה לזה. עבור...
X 3 דקות