יש לי מינוס בקשב

אם היו מבקשים מכם לנחש אם תצליחו לקרוא מאמר זה עד לסיומו, ללא הפסקה ובאופן יעיל, מה הייתם מנחשים?

קריאה רצופה ויעילה, תלויה בקשב שלכם. (אלו שסובלים מהפרעות קשב וריכוז, מודעים להיבט זה של התודעה יותר מאחרים, וכנראה הניחוש שלהם יהיה מדוייק ברוב המקרים..) מהו בכלל קשב? ויליאם ג'יימס השיב על כך כבר ב-1890: "כולם יודעים מהו קשב. זו ההיאחזות של הדעת, באופן בהיר וחיוני, באחד מתוך מה שנראה כמו מספר אובייקטים או שרשראות של מחשבה, האפשריים באופן סימולטני. מיקוד, ריכוז של התודעה הם במהותו. הוא צופן ויתור על דברים מסוימים כדי לעסוק ביעילות בדברים אחרים".

אם כן, ניתן לומר ביתר פשטות, כי כדי לקרוא מאמר מתחילתו עד לסיומו באופן יעיל ורצוף, דרוש קשב: צריך למקד את התודעה אך ורק במילים שעל גבי המסך ולעבד את משמעותן, להתעלם מהגירויים האחרים בסביבה, וכל זאת למשך זמן ארוך מספיק כדי לסיים את המאמר.

אילו נאמר לכם כי קריאת המאמר תיעשה בליבו של שוק הכרמל בתל אביב, או לחילופין בחוף-ים נידח ושקט, הניחוש שלכם בוודאי היה משתנה. גירויים חיצוניים משתלטים על התודעה ומפריעים לריכוז, באופן שנקרא על ידי החוקרים 'מלמטה-למעלה'. גירוי חד ומובחן לוכד את תודעתנו, למשל, רעש עוצמתי וממוקד, שרק לאחר ששמענו אותו, נוצרה בתודעתנו ההבנה כי מקור הרעש היה פיצוץ כלשהו. הבנה זו, שהיא כבר מסדר גבוה יותר של עיבוד, מובילה אותנו להפנות קשב לניתוח וחשיבה מושגית ואף לקבלת החלטות בנוגע לאותו גירוי/פיצוץ: האם הייתה זו פצצה? טיל? מה כדאי לעשות בנידון?

אילו הייתם קוראים את המאמר במדיה דיגיטלית, הייתם מוצאים כי הגירויים המרצדים על המסך, מהבהבים, צבעוניים, דינמיים וצעקניים – לא משנה מאיזו רשת חברתית, חנות מסחרית או אפליקציה הם מגיעים – פועלים כמלכודות קשב קלאסיות, שעוברות שיכלולים ופיתוחים על ידי מדעני מוח! (Neuro-Marketing). גירויים אלו מפחיתים את הסיכויים להתרכז במידה ניכרת, אף על פי שאנחנו כל הזמן בתהליך של רכישת עמידות לגירויים מוכרים ורגישות לגירויים חדשים. (בדומה למרוץ החימוש של סוגים חדשים של אנטי-ביוטיקה אל מול זנים חדשים של חיידקים, שמצידם מפתחים עמידות לתרופה, וחוזר חלילה..)

במקביל, הקשב פועל באופן הופכי ומשלים, כלומר 'מלמעלה-למטה': כשאנחנו מתרכזים במשימה מסויימת, כמו למשל הבנה של סיטואציה, אנחנו אוספים את הגירויים השונים עד שאנחנו מגיעים לאיזושהי הבנה ברורה ומנוסחת. שברי זכוכיות, עשן מיתמר ואנשים פצועים מובילים להבנה כי התרחש פיצוץ במקום. לחילופין, בקריאה של מאמר אנו אוספים את המושגים המבודדים ומצרפים אותם להבנה כוללת וברורה.

"מהפיכה בעולם העיתונות!"

העיתונות השכילה לפתח מלכודות שעובדות גם על מנגנון פעולה זה של הקשב. ״תעלומת הרצח המשולש!״ או ״תאונה מזעזעת וטראגית!״, לדוגמה, הם משפטים המגרים את הקשב שלנו באופן אוטומטי, 'מלמעלה-למטה': מה קרה? איפה? מי נפגע? אלו הן שאלות אוטומטיות המכוונות אל התוכן של הידיעה.

אז ניתן לומר, כי קריאת המאמר עד לסיומו באופן יעיל ורצוף, דורשת מאמץ מנטלי כדי להימנע ממלכודות ה-'מלמטה-למעלה', לא משנה מה מקורן, ומאמץ מנטלי מסוג 'מלמעלה-למטה' כדי להבין את התוכן. אם כן, בכל הקשור בקשב דרושה השקעה ואולי לכן נוצר המושג המקביל בעברית ״תשומת לב״ – שהרי תשומה היא השקעה של משאב. זהו עניין כלכלי.

בשנות ה-70, בתחילתה של מהפיכת המידע, טבע החוקר הרברט סיימון את המושג ״כלכלת הקשב״. כבר אז הבחין בכך, שהעולם שופע בגירויים בשל ההתפתחות הטכנולוגית ובהינתן שכל כלכלה מבוססת קודם כל על מחסור, סיימון הבחין כי הקשב הוא המשאב הנמצא בחסר. שכן גירויים דורשים קשב כלשהו שיקלוט אותם. ובכך חלה התקדמות נוספת בתהליך הפיכתה של התודעה האנושית לסחורה. הקשב שלנו הוא המטרה של השוק החופשי.

כל הודעה, ציוץ או לייק שאנחנו קוראים, הם כוח כלכלי עבור ענקיות התקשורת המחזיקות ברשתות החברתיות. כוחן גדל ביחס ישיר לכמות התקשורת שהן מייצרות, לכן עשו הרשתות החברתיות מה שכל חברה מסחרית עושה כדי להצליח בשוק: הן ניסו להרגיל את הצרכנים אל המוצר, להפכו לחלק משגרת חייהם. וכך היה.

גם דניאל כהנמן התחיל את עבודתו בשנות ה-70 בחקירת הקשב. כהנמן, כמו חוקרי פסיכולוגיה של הכלכלה אחרים, הבחין בין המאמץ המנטלי המושקע בקשב, לבין הריכוז – או התשואה, אם תרצו - המאפיין אותו. תופעת הקשב, ככל הנראה, היא כלכלית ביסודה: לא רק 'Time is Money', גם 'Attention is Money'.

הזמן והכסף שלנו מתורגמים ליתרה בבנק ולשעות פנויות במהלך היום. אנחנו שואפים להשקיע את הזמן ואת הכסף שלנו בחוכמה, סופרים אותם באופן מתמיד ונזהרים מבזבוזים מיותרים. אבל האם אנחנו מודעים לכלכלת הקשב שלנו? הרי הקשב הוא משאב מוגבל.
כאשר עוסקים בפעילויות מסכנות חיים הדורשות ריכוז, ואנחנו עוסקים בפעילות כזו בכל פעם שאנחנו משתלבים בתנועה ברחוב, בין אם מאחורי ההגה, על אופניים או כהולכי רגל, אנחנו מוכרחים להצליח להתרכז במידה מספקת כדי לשרוד. המשימות השונות המרכיבות את יום העבודה שלנו, גם הן מחייבות הצלחה כזו, אחרת נמצא עצמנו ללא פרנסה. כמה משאבים פנויים של קשב נותרים לנו לטובת תכנים אחרים? הדבר משתנה, אך מה שבטוח, על אותם משאבים פנויים מתחרים המפרסמים, המשווקים, הפוליטיקאים, האמנים, הבדרנים, העיתונות, כמו גם המשפחה, החברים, המכרים והשכנים. ומי יזכה? מי שיצליח ללכוד את הקשב שלנו תמורת כמה שפחות מאמץ מנטאלי?

האם אנחנו מודעים למידת המאמץ המנטאלי שאנחנו משקיעים בכל פעילות שאנחנו עושים, ולגובה התשואה, כלומר הריכוז, שאנחנו משיגים? כנראה שכן, רק שאין לנו איך לבדוק את יתרת הקשב שלנו, לכן אנחנו לא משתמשים במושגים כלכליים אלא בביטויים כמו 'אין לי סבלנות', או 'אני לא מצליח להתרכז'. בסופו של דבר, אנחנו מנסים לעמוד בכל המשימות הניצבות בפנינו במהלך היום-יום, ולגייס מספיק כוח וסבלנות כדי להשיג את הריכוז הנדרש. מנסים לנהל כלכלת קשב יעילה, תוך כדי מתקפה בלתי פוסקת  של מגוון רחב של גירויים מתוחכמים (כמה פעמים כבר הוסחה דעתכם במהלך קריאת מאמר זה עד כה?!).

האם אנחנו חווים משבר, או מיתון בכלכלת הקשב? האם אנחנו עדים לשחיקתו של משאב יקר והכרחי שלנו, על ידי המדיה הדיגיטלית? האם אנחנו מפתחים הפרעת קשב וריכוז קולקטיבית? מה יהיו התוצאות של מהפיכת המידע? כדי להתמודד עם שאלות אלה, וכדי לעצב את הסביבה שלנו באופן חסכוני ונבון, ואת התרופות שאנו נוטלים באופן מושכל וראוי, דרושה לנו הביקורת של כלכלת הקשב.

האם ניחשתם נכון?

תומר וינר הוא מורה לספרות בתיכון וכותב תיזה בספרות באוניברסיטת תל אביב. 

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי תומר וינר .
§ מחשבה | # אינטרנט
- דימוי שער״בכל מקום ובשום מקום״ באדיבות ג׳נין

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

7 תגובות על יש לי מינוס בקשב

01
נדב סמדגה

תומר, אני מאוד מזדהה עם מחשבותיך ואני מניח שהקשב שלי היום יהיה נתון בחלקו היום על עניין זה.
האם תהיה בעתיד מהפכת קשב כמו המהפכה התעשייתית שלכאורה פינתה הרבה מזמן העבודה שלנו הפיזית?

    02
    תומר וינר

    נדב, תודה על הקשב והתגובה. מהפיכת הקשב נראית רחוקה. לצד ההתפתחויות הטכנולוגיות שמשחררות אותנו מהשקעה של קשב, ראה המכונית של גוגל לדוגמה, ישנן התפתחויות של מוצרים ושירותים צורכי קשב רב, כמו רשתות חברתיות ואפליקציות.
    אפשר להשתמש במושגים של כלכלת הקשב כדי ליצור התעוררות של תודעה ציבורית, מחאות ורפורמות, ולמצוא דרכים להיאבק בבזבוז הקשב שלנו, בניצול שלו על ידי גורמים שעשויים להיות דורסניים ואגרסיביים.

03
שני

שלום תומר, המאמר שלך נוגע בנקודה אקטואלית אצלי. כבר תקופה שאני מתלוננת ביני לבין עצמי על חוסר השליטה שלי בקצב הפעילות של חיי, ובהסחות הקשב אליהן אני נחשפת על בסיס יום יומי: פלאפון מצלצל, קבוצות ווצאפ, באנרים זזים, ועוד ועוד כפי שהיטבת לנסח.
אני מבינה לאט לאט שאיני מעוניינת לחיות בחוסר השליטה הזה, שתמציתו היא נושא המאמר שלך. על כן אני מרכזת מאמצים רבים בשינוי דפוסי הפעילות שלי במהלך היום, וזאת על מנת להילחם בביזבוז הקשב שלי.
לצערי, אני חשה כי זו מלחמה אבודה.
החברה שסביבי לא מגיבה טוב לחוסר הזמינות הטלפונית שלי, לרצון שלי לנהל מפגשים ללא פלאפונים או ללא טלוויזיה ברקע.
אז בעצם כל ההקדמה הזו מגיעה בכדי לשאול לדעתך - האם נגזר עלי (כמקרה פרטי אך גם כדוגמא לכלל) לחיות בחוסר שליטה על הקשב שלי מעתה ועד עולם (אם ברצוני לחיות בחברה המערבית)?
או - האם בכדי לנכס לעצמי את הקשב שלי בחזרה נגזר עלי "להתבודד" ו"לפרוש ברוחי" מהחברה בה אני חיה?
אשמח לשמוע לדעתך לגבי עתיד החברה שלנו.

    04
    תומר וינר

    שני, תודה על התגובה והשאלות.
    את שואלת על שליטה ועל הימנעות משימוש, ואני חושב שהדבר נוגע לקידמה בעולם המערבי, הקפיטליסטי. כמו עם כלי רכב ממונעים, ומוצרים ושירותים אחרים, היצרנים והמשווקים קודם כל דואגים למכירות, ורק לאחר מכן לתופעות הלוואי. כיום כבר נאבקים בזיהום האוויר העצום של כלי הרכב, אך נזק רב כבר ודאי נעשה. התגובה של הצרכנים גם היא נוטה להתלהבות מן החידושים והאפשרויות, ולהתעלמות מן ההשלכות והנזקים. זו שאלה של בגרות ואחריות, שהמשווקים בדרך כלל מנסים לטשטש.
    אבל אני לא חושב שגורל של התבודדות ופרישות מצפה לנו, אנו המבקשים על נפשנו. ניתן לדמיין בעתיד התנהגות צרכנית נבונה גם בתחום זה, של משאבים מנטאליים - כשם שהיא מתפתחת בכל הקשור לאקולוגיה - כך שגם היצרנים והמשווקים השונים ייאלצו להתחשב בהן, אחרת יאבדו את רווחיהם.
    כדי לנהל התנהגות צרכנית נבונה בנושא זה, צריך להמשיך ולהיות רגישים לתופעות השונות שמסבות נזק, לבקר אותן ולמחות במידת הצורך, וכמובן, לחשוב על חלופות.

05
דיצה

תומר,
המאמר מעניין מאד, מעורר מחשבה וכתוב ממש טוב.
פעמים רבות תהיתי איך ייתכן ,שאנחנו נותנים למדיה ולפרסומות להשתלט עלינו,
ולגזול גם את הקשב וגם את מעט הפנאי שיש לנו.
השילוב בין התיאוריה והדוגמאות מהמציאות ממש מוצלח !
כל הכבוד על הרעיון להעלות את הנושא.

06
אבי

קראתי את המאמר שלך על כלכלת הקשב באלכסון.
המאמר מאד מעניין ובהיר ומלמד, אבל גם דורש ריכוז גבוה כי הנושא לא פשוט...
כל הכבוד: יש במאמר הפניית תשומת הלב למחלה שמתפתחת בשקט ולא במיוחד מתגוננים מפניה....

האם פעילות הקשב מתחלקת ל 2 סוגים- הראשון - לאן להפנות את הקשב והשני -כמה קשב אני מסוגל להפנות אחרי שהחלטתי?

    07
    תומר וינר

    אבי, תודה על התגובה והשאלות.
    באופן עקרוני, מערכת הקשב מורכבת משלוש יכולות שונות: היכולת להפנות קשב לגירוי מסויים, היכולת להתמקד אך ורק בגירוי זה ולהתעלם מאחרים, והיכולת להמשיך ולהתרכז לאורך זמן.
    על שלוש יכולות אלו, מופקדת מערכת שליטה ובקרה, אשר מעריכה ומקצה את המשאבים של הקשב בהתאם לאופי הגירוי או המשימה: משימה פשוטה, תקבל הקצאה מועטה של משאבים, ומשימה מורכבת תקבל הקצאה רבה - השקעה של מאמץ מנטאלי רב.
    על כך נוסף ההיבט של המוטיבציה האישית, המשפיע על מידת המאמץ המנטאלי המושקע, ובהתאם על מידת הריכוז המושגת.
    התוצאה היא שאנחנו לא מסוגלים לשלוט באופן מוחלט על הפניית הקשב שלנו, ולכן נתונים להשפעות מניפולטיביות שונות.