כאשר חוה אכלה אפרסק

למילים יש כוח רב. הצהרות לוחמניות עשויות להביא ליציאתם של צבאות אל שדה הקרב, הצהרה של ראש מדינה יכולה להפיל את הבורסה, והצהרה של מפורסם יכולה להזניק את מכירותיה של חברה מסחרית. חיזוקים מילוליים ממנהלים מביאים לשיפור בעבודתם של עובדים, ואווירה מילולית חיובית בבית מביאה לעלייה בהישגיהם וברווחתם של ילדים ובני זוג. יצירי הלשון עשויים לשנות את תפישת המציאות וליצור תגובת שרשרת.

השוק האירופי, באדיבותו, מציג על אריזתו של כל מוצר את אותו הטקסט בעשרים שפות שונות, לנוחות קוראיו הפינלנדים, היוונים, הספרדים, האסטונים ועוד. שפות לא למדתי מזה, אבל מילה קטנה הבהירה לי מה חשבו הנאצים על עצמם עם הפלישה לברית המועצות

השוק האירופי, באדיבותו, מציג על אריזתו של כל מוצר את אותו הטקסט בעשרים שפות שונות, לנוחות קוראיו הפינלנדים, היוונים, הספרדים, האסטונים ועוד. שפות לא למדתי מזה, אבל מילה קטנה הבהירה לי מה חשבו הנאצים על עצמם עם הפלישה לברית המועצות. לאחרונה הזדמן לי לעיין באופן מדוקדק, ובנסיבות כשרות לחלוטין, בכתובת על קופסת תחבושות היגייניות רב לאומית. גיליתי שפירוש המילה "שוץ" בגרמנית הוא הגנה. ראשי התיבות "אס-אס", היחידות שרצחו בירי מיליון וחצי יהודים בין קיץ 1941 לסוף 1942, ושהפעילו את מחנות ההשמדה, פירושן "שוץ-שטאפלן" - עוצבות מגן. האסוציאציה שלי ל"אס-אס" הייתה כיבוש, מלחמת בזק, פעולה בשטחים נרחבים, "פלוגות סער". טעיתי: אנשי האס-אס ראו עצמם כעוצבות מגן המבקשות להגן על העם הגרמני מפני גדודי הברברים המאיימים מהמזרח.

"כוחות הגנה"? אנשי הדיוויזיה הראשונה של האס.אס. במסדר (1938): במקור, המשמר האישי של אדולף היטלר, שנועד להגן עליו. תצלום: Bundesarchiv, Bild 183-H15390 / CC-BY-SA 3.0, ויקיפדיה

ב-1902 פיתח מפעל נשק גרמני אקדח בשם "פרבלום" וכדור בקוטר תשעה מילימטר, גם הוא בשם זה. השם לקוח מהביטוי הלטיני "הרוצה בשלום ייכון למלחמה" (Si vis pacem para bellum). הייתה זו עוד דרך לבצר בתודעת העם הגרמני את דימויו כרודף שלום.

לא רק אנשי האס-אס, חדורי האידאולוגיה הנאצית, אלא גם מיליוני חיילי הוורמכט, הצבא הסדיר, למדו במהלך הכשרתם הצבאית שהרוסים הם בני גזע סלאבי נחות, חיות אדם שלא ירחמו על אף גרמני שייפול לידם (כפי שמציין ההיסטוריון עמר ברטוב בספרו ״צבאו של היטלר״ משנת 1998). בפחדם מפני הרוסים, נהגו בהם החיילים הגרמנים עם פלישתם לברית המועצות ביוני 1941, כפי שפחדו שינהגו בהם הרוסים. בחצי השנה הראשונה לאחר הפלישה שרפו חיילים גרמנים מאות כפרים בבלרוס, אוקראינה ורוסיה וכלאו שלושה מיליון חיילים סובייטיים במחנות שבויים באוקראינה, בלרוס ומערב רוסיה. בתוך שבועות הפכו מחנות אלה לגיהינום עלי אדמות. כמעט כל הכלואים גוועו ברעב. הייאוש הביא לתופעות של קניבליזם. התנהגות זו, תוצאת הרעב הקיצוני, שבה ואיששה את דימויים החייתי של הרוסים בעיני הגרמנים.

בחרדתם מפני האויב המדומיין, הפכו הגרמנים את הרוסים לאויב מוכה-אבל ויגון, אכול תאוות רצח, הרג ואונס. הפחד הגשים את עצמו. המילים אכן יצרו מציאות

עם התהפכות הגלגל ונסיגת הגרמנים, נקמו הסובייטים. הם שרפו כפרים גרמניים, אנסו עשרות אלפי נשים גרמניות ורצחו גרמנים, אזרחים כלוחמים (כך, למשל, מציינת החוקרת קתרין מרידייל בספרה ״המלחמה של איוואן״ משנת 2009). הרוסים אכן התנהגו כפי שהגרמנים חששו שיתנהגו. האם חשבו להתנהג כך גם לפני הכיבוש הגרמני? לא ברור. אך בחרדתם מפני האויב המדומיין, הפכו הגרמנים את הרוסים לאויב מוכה-אבל ויגון, אכול תאוות רצח, הרג ואונס. הפחד הגשים את עצמו. המילים אכן יצרו מציאות.

עם הגעת הצבא האדום למזרח אירופה היה צבא זה, עבור רבים מתושביהם של אזורים אלה (בהם יהודים), צבא משחרר; עבור רבים אחרים - בעיקר גרמנים או תושבים ממוצא גרמני ("פולקסדויטשה" פולנים, ליטאים, אוקראינים ואחרים), היה זה צבא כיבוש שאנס, בזז, שרף ורצח. צבא שחרור או כיבוש? הטרמינולוגיה הזו מעוררת ויכוחים סוערים גם היום.

אפשר להשתמש במילים כדי לגרום לנו לראות את המציאות באופן שונה

אפשר להשתמש במילים כדי לגרום לנו לראות את המציאות באופן שונה. הפסיכולוגית אליזבת לופטוס הציגה בפני שתי קבוצות של נחקרים סרט שבו נראית תאונה. לאחר שבוע שאלה קבוצה אחת: "כשהמכוניות התרסקו זו אל זו, האם ראיתם זכוכית שבורה?" את הקבוצה השנייה היא שאלה: כשהמכוניות פגעו זו בזו, האם ראיתם זכוכית שבורה?" כשהשתמשה לופטוס במילה "התרסקו" (smashed), הסתבר כי 32% מהנשאלים זכרו זכוכיות שבורות. מבין אלה ששמעו את המילה "פגעו" (hit), רק  14% זכרו זכוכיות שבורות. מילה בודדת השפיעה על עיצוב זכרו של אירוע.

התרסקה או פגעה במשהו? תצלום: פיטר גורז'

לפעמים מילה שגויה יוצרת דימוי איקוני. האם הפרי שאכלה חוה אמנו היה תפוח? כך חשב פטר פאול רובנס, אמן הרנסנס הבלגי, כשצייר במאה ה-17 את חווה אוכלת תפוח, וכך ציירו אותה בעקבותיו אמני רנסנס אחרים. אך הביטוי המקורי הוא "עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" (בראשית ב׳ ט׳), שהאוכל ממנו יחונן בדעת הטוב והרע, ובדעת ההבדל ביניהם. יתכן שמהדמיון בין המילים הלטיניות "רוע" (mălum) ו"תפוח" (mālum), נוצר דימוי התפוח. כך, טעות בקריאה יצרה עולם דימויים שלם בתרבות המערב.

לתפוח יכולים להיות שימושים בלתי תפוחיים. תפוח יכול להיות סמל מדעי, כמו זה שלפי האגדה נפל על ניוטון וגרם לו לגלות את כוח המשיכה. תפוח יכול להיות גם סמל לאומי, כמו זה שבו ירה וילהלם טל

לתפוח יכולים להיות שימושים בלתי תפוחיים. תפוח יכול להיות סמל מדעי, כמו זה שלפי האגדה נפל על ניוטון וגרם לו לגלות את כוח המשיכה. תפוח יכול להיות גם סמל לאומי, כמו זה שבו ירה וילהלם טל. המקור של המילה fact, עובדה, הוא המילה הלטינית facere, ליצור. העובדות עקשניות, אבל בעזרת המילים אנו יוצרים אותן בצורה גמישה. שימושי התפוח בתרבותנו אינם קשורים ל-fact, לעובדה שהוא תפוח, אלא ל-facere – ליצירה שעשינו ממנו: סמל תרבותי, דתי, לאומי או מדעי.

מילים הן ייצוג רופף ולעתים מאכזב של המציאות. מילים ממסכות עבורנו כל תופעה. מילים אינן מעבירות את תחושת ההתפעמות שנוסכת בנו שקיעה יפה. מילים אינן מעבירות את טעמה של הגלידה, את תחושת הפחד של חייל בחזית או את תחושת האהבה כלפי בן זוג. אתם יכולים לתאר באזני הזולת את תחושת האהבה שלכם כלפי בן זוג או כלפי קבוצת הכדורגל האהודה, אבל אינכם יכולים, בכוח מילותיכם, לגרום לזולת לחוש את אותה אהבה שאתם חשים. "ורד, גם בשם אחר, ריחו יהיה כה מתוק" (A rose by any other name would smell as sweet), כתב שייקספיר ב"רומיאו ויוליה". מהי המילה "ורד"? היא כלום ללא הוורד האמיתי. האם יש תחליף למילים?

"צנצנת אפרסקים" (1866), קלוד מונה, המוזיאון לאמנות בדרזדן. תצלום: ויקיפדיה

אולי לעתים צריך לחזור לבראשית, לתפישת הדברים כפי שהם, לא כפי שהמילים שיצרנו גרמו להם להיראות. מי שמעמיק בפרקטיקות הבודהיסטיות, במדיטציה ובחשיבה פילוסופית, עשוי להגיע אל הריק, אל התאיינותה של כל תופעה. מי שחווה את הריק הזה, את תחושת האין, ההיעדר, הסוף של כל תופעה, כולל החיים, עשוי לחוש זעזוע נוכח ריקותן של המילים.

מילים, גם אם אינן מושלמות אלא חורקות וצולעות לעתים, הן המאפשרות לנו להיות חלק מהעולם, בין אם בלחישת הלילה האינטימית או בנאום בכיכר

אבל רובנו לא יכולים להרחיק כל כך, עד מדיטציה מאיינת-כל. לכן כדאי לתת מידה של אמון במילים. כי גם אם מילים הן, במידה רבה, תלויות תרבות ועלולות להוביל לאשליות מסוכנות, הרי שהן הכלי העיקרי שבאמצעותו אנו מגבשים את רשמינו על העולם וחולקים רשמים אלה עם הזולת. מילים, גם אם אינן מושלמות אלא חורקות וצולעות לעתים, הן המאפשרות לנו להיות חלק מהעולם, בין אם בלחישת הלילה האינטימית או בנאום בכיכר. כשנגמרות המילים, לפעמים אנשים נפרדים, לפעמים משתררת שתיקה ולפעמים מתחילה מלחמה. על כן, גם אם בני שיחנו יתנו למילה משמעות אחרת, שונה במקצת מזו שניתן לה אנו, עדיין עדיפות החריקה, הצרימה וחוסר השלמות שבאי ההבנה על פני תום המילים.

תמונה ראשית: מתוך "טבע דומם עם פירות" (1601-1610), מיוחס לקרארווג'ו. תצלום: ויקיפדיה